את תוצאות המלחמה מבחינת ישראל נכון להשוות לאפשרות שהמלחמה כלל לא הייתה פורצת בשנה הקרובה או בכלל. הסכנה לישראל הייתה אז כפולה- הראשונה נוגעת לנושא הגרעין. האיראנים היו עושים מאמץ-על למצוא את 440 הק"ג של אורניום מעושר ועם מספר פעולות נוספות יכולים היו להגיע להחזקה של ארסנל בן עשר פצצות כבר ב2026.
הסכנה השנייה הייתה מוחשית עוד יותר. איראן הייתה משקיעה את מירב יכולותיה ומייצרת מספר כה גדול של טילים בליסטים שהיו מהווים תוך שנתיים-שלוש איום קיומי קונבציונלי.
מבחינת ישראל המלחמה באיראן הייתה מלחמת אין ברירה הכרחית. ייתכן וניתן היה לדחות אותה בכמה חודשים אך לא להימנע ממנה לגמרי. לאור שתי הסכנות העיקריות אותן ניסינו להסיר נכון לבחון עד כמה הושגו מטרות אלה. ובכן, נכון לציין בעצב כי נכון לעכשיו הסיכון הגרעיני נותר כפי שהוא, ויחד עם זאת המשא ומתן האמריקאי-איראני שיתחיל ביום שישי הקרוב עשוי אולי להביא לפתרון בנושא זה.
בניגוד לנושאים אחרים האיראנים יהיו כנראה מוכנים לגלול גמישות מסויימת בנושא הגרעין, ואולי אף להסכים להעביר את 440 הק"ג למדינה שלישית (רוסיה). דוקא העובדה שהמשטר האיראני משדר לעמו ולעולם כולו שהוא ניצח במלחמת 40 הימים תאפשר לו לגלות גמישות בנושא זה, אבל! תנאי הכרחי לגמישות איראנית הוא הבנה של המשטר כי אם השיחות עם ארה"ב ייכשלו תחזור ארה"ב להפעיל את מלוא עוצמתה, והפעם גם תפעל בשיטתיות להרוס את תשתיות האנרגיה של איראן.
שר המלחמה האמריקאי פיט הגסת' ניסה היום להעביר את המסר הזה, אבל ספק אם המסר הזה יתקבל באיראן במלוא הרצינות. הם הבינו יפה שטראמפ מעוניין לסיים את המלחמה לא פחות מאשר הם.
לגבי האיום השני, איום הטילים הבליסטים הסוגייה מעורפלת לא פחות. אכן, גורמי צבא, הן אמריקאים והן ישראלים טוענים כי לא רק שפגענו בחלק גדול מהארסנל האיראני אלא חשוב יותר- השמדנו את יכולתם לחדש את ייצור הטילים. אני בספק עד כמה אמירה זו אמינה. לדעתי היא מבטאת משאת נפש יותר מאשר תאור מדויק של מה שצפוי בשנים הקרובות. אי אפשר להתעלם מהאנלוגיה למה שקרה בגרמניה בסוף מחמת העולם השנייה.
בספטמבר 1944 הצליחה גרמניה להגיע ליכולת מבצעית מרשימה בייצור ושיגור של טילי ה "ווי 2" שהיה הטיל הבליסטי הראשון בעולם. היכולת הגרמנית להגיע להישג זה חרף עליונות אווירית אמריקאית/אנגלית מושלמת .
חרף העובדה שגרמניה איבדה בחודשים הבאים טריטוריה, אזורי תעשייה שלמים ומקורות של נפט היא הצליחה בתושייה בלתי רגילה להמשיך ולייצר טילים במקום אחד ולשנע אותם למתקני שיגור במקום אחר וכך לגרום לאנגליה אלפי הרוגים מירי של "נשק הפלא" הזה.
אם תהיה הפסקה מלאה של המלחמה תהיה איראן במצב טוב לאין שעור בהשוואה לגרמניה של 1945. כל עוד הידע קיים, כל עוד המוטיבציה תהיה בשמיים וכל עוד רוסיה וסין יהיו מוכנות כנראה לספק לאיראנים רכיבים קריטיים תחזור התעשייה האיראנית לייצר טילים ומשגרים. כל אשר ניתן לקוות שהדבר ייקח יותר זמן וכי קצב הייצור יהיה נמוך, וכך נרוויח כמה שנים בהם סכנה זו תישאר נמוכה יחסית.
בראייה כוללת ומעט ארוכת טווח ייתכן ותוצאות המלחמה ייראו בעיננו בעתיד כטובות יותר. הדבר יקרה אם יתקיימו אחד משני התרחישים: התרחיש הראשון הוא כמובן נפילת המשטר, תרחיש שבשלב זה לא נראה סביר. התרחיש השני הוא סביר יותר. המשטר האיראני יבין את מגבלת כוחו ויבין כי על מנת להמשיך לשרוד הוא צריך לצמצם את שאיפותיו האסטרטגיות.
אחת השאיפות האסטרטגיות שאיראן אימצה בעשור האחרון היה להשמיד את ישראל. ייתכן ומנהיגי איראן הנוכחיים, מנהיגים שכרגע איננו יודעים מיהם בדיוק, יבינו כי השאיפה להשמיד את ישראל תישאר חלק מחזון פוליטי-דתי אך לא כזו שחובה לתרגם אותה לתכנית אופרטיבית בשנים הקרובות.
לגבי הזירה השנייה- לבנון. בשעת כתיבת מילים אלה הלחימה בחזית זו נמשכת למרות התעקשות הן של האיראנים והן של המתווכת פקיסטאן כי הסכם הפסקת האש כולל גם זירה זו. אכן, לישראל עדיף להמשיך להילחם בגזרה זו ולנצל את הפניות המלאה של חיל האוויר כדי להעמיק את ההישג. אני מעריך שתוך יום-יומיים נאלץ להפסיק את הלחימה בגזרה זו. במקרה כזה נכון שצה"ל ישלים את ההערכות ב"קו הנ.ט" -כ8 ק"מ צפונית מהגבול תוך יצירת "מיני אזור ביטחון" בשטח זה. את הפסקת האש, ובמיוחד אם תיארך מעבר לשבועיים נכון יהיה לנצל כדי להרוס בשיטתיות את כל הכפרים השיעים הריקים שנמצאים בתוך אזור ביטחון זה.
יווצר אפוא מצב הדומה במידה מסוימת למה שקורה בעזה- קיום מרחב אבטחה לפנים אשר אין בו כלל אוכלוסיה עוינת. העדר אוכלוסיה עוינת הוא תנאי הכרחי ליכולת להחזיק בקו זה זה חודשים, ואם צריך גם שנים. היתרון יהיה כפול: גם הרחקת איום טקטי מהישובים הישראלים בצפון, בדיוק כפי שקורה בעוטף עזה. היתרון השני הוא מנוף למשא ומתן מדיני. ישראל תוכל להתעקש ולומר לממשלת לבנון ולשאר העולם כי נסיגה מאזור ביטחון זה תיקרה רק כאשר חיזבאללה יתפרק מנשקו.
כפי שכבר כתבתי במדור זה, אם הפסקת האש (הכפויה) בלבנון תתארך נכון יהיה לנצל אותה כדי להציג ללבנון, לצרפת, לארה"ב ולסעודיה את הטענה הבאה: לבנון איננה מדינה שבתוכה פועל ארגון טרור. זהו תאור חסר. לבנון הפכה לפני 40 שנה לקולוניה איראנית אשר שולטת בה באופן מוחלט בעזרת חיזבאללה. הגיע הזמן לדרוש גם במשא ומתן עם איראן כי לבנון תקבל סוף סוף עצמאות אמיתית, וככזו תוכל להגיע להסכם שלום עם ישראל. עד שזה לא יקרה, לא תהיה לישראל ברירה אלא גם להחזיק בטריטוריה לבנונית וגם לפגוע קשות במדינה הלבנונית ככל שיידרש.
לסיכום: המלחמה השיגה תוצאות טקטיות מרשימות אבל לא הרבה מעבר לזה. אם ארה"ב תגלה קשיחות במו"מ, ובעקר, אם תפגין נכונות אמינה לחזור ולהלום בתשתית האנרגיה האיראנית ניתן יהיה אולי ליצור תקופה ארוכה יחסית אשר במהלכה לא תהיה לאיראן יכולת לאיים בהשמדת ישראל בדרך גרעינית או קונבציונלית. זהו לא "ניצחון מוחלט" אך בהשוואה לחלופות זו תהיה מציאות שישראל תוכל לחיות איתה.