מלחמה היא ממלכת אי הוודאות, כך קובעת הקלישאה המפורסמת. בני אדם לעומת זאת תמיד מחפשים את הוודאות, רוצים לדעת מה קורה, ויותר מכך מה לצפוי לקרות. אחת השאלות הנפוצות היא "מה יהיה?".
המלחמה הנוכחית מול איראן וכעת גם מול חיזבאללה אינה שונה ממלחמות רבות אחרות, ונכון לרגע כתיבת מילים אלה איננו יודעים מתי תסתיים וכיצד. מול כל הערכה מלומדת קיימת הערכה אחרת שסותרת אותה. שתי שאלות שמטרידות בצדק את הציבור הישראלי הן כמה משגרים וטילים בליסטיים נותרו עדיין לאיראן וכמה זמן יוכלו האיראנים להמשיך לשגר אותם אלינו.
אינני יודע את התשובות ביחס לשאלה הראשונה, אך אפשר לתת הערכה גסה, ואילו בנוגע לשאלה השנייה אפשר להסביר את המשתנים שיקבעו את התשובה. ובכן, וככל שידוע ממקורות גלויים ומההערכות שונות, היו לאיראנים בסוף מבצע "עם כלביא" כמאתיים משגרים וכאלפיים טילים.
בשמונה חודשים שבין "עם כלביא" למלחמה הנוכחית סביר שהאיראנים הצליחו לייצר מעט משגרים ובין 200 ל-500 טילים. חשוב להבין שאיראן נתנה עדיפות עליונה בשמונת החודשים האחרונים הן להגדלת הארסנל שלה בשני מוצרים אלה והן לשיפור המיגון של המקומות שבהם הם מאוחסנים.
הפגיעה במשגרים ובטילים היא המטרה המועדפת ביותר של חיל האוויר הישראלי, והיא גם מטרה חשובה של חיל האוויר האמריקני. ניתן להעריך כי מאות תקיפות הוקדשו לשני סוגי מטרות אלה. יש להעריך בזהירות כי עשרות רבות של משגרים הושמדו ואילו ביחס לטילים הרי שמספרם קטן לאורך חמש היממות האחרונות הן מפגיעה בהם והן כתוצאה מהירי של האיראנים.
לכתבות נוספות על מבצע "שאגת הארי"
אנחנו יכולים לספור במדויק כמה טילים נורו לעבר ישראל, אבל האיראנים ירו טילים נגד עוד שש מדינות, וכך מספר הטילים קטן כל יום הן כתוצאה מירי והן כתוצאה מפגיעה. ועם זאת חשוב להדגיש כי חלק מהטילים שנורו נגד מדינות קרובות לאיראן כמו האמירויות, קטאר, בחריין וכווית היו כנראה טילים קצרי טווח ולא מתוך מאגר הטילים שמכוון לישראל.
מנגד, חלק גדול מפגיעות חיל האוויר באתרי טילים השמידו יותר אשר טיל אחד בכל תקיפה. יש להניח שמספר טילים הושמדו או אפילו טילים רבים בחלק מהתקיפות. בנוסף, בהנחה שחלק מהארסנל האיראני מוחבא בעומק האדמה כך שלא ניתן להשמיד אותו, פועל חיל האוויר להרוס או לסתום את הכניסות והיציאות של אתרי האחסון. במילים אחרות, ישנם גם טילים שאומנם קיימים על הנייר אך שנמנעת מאיראן היכולת להשתמש בהם.
ניתן להעריך בזהירות כי איראן איבדה או צרכה עד כה בין רבע לחצי מהטילים שהיו לה ערב המלחמה ואיבדה כמה עשרות מהמשגרים, ועברו רק חמישה ימים. מי שקצת בלבלו את הציבור היו שר המלחמה האמריקני ודוברת הבית הלבן שאמרו כי "עד כה הושמדו מאות משגרים וכטבמ"ים". זהו חיבור שבין תפוחים לעגבניות ואינו אומר הרבה על הנושא המעניין יותר - המשגרים.
וזה מוביל אותנו לשאלה השנייה והחשובה יותר - כמה זמן יוכלו האיראנים להמשיך לירות עלינו טילים בליסטיים. התשובה תלויה בעקר בארבעה משתנים: הראשון, האם קצב השמדת משגרים וטילים באיראן יישאר דומה או יקטן או יגדל. המשתנה השני, כיצד האיראנים מעריכים את משך המלחמה. המשתנה השלישי הוא אם יש עדיין לאיראן או תישאר לאיראן יכולת להמשיך ולייצר משגרים וטילים, שכן השמדת מתקני הייצור גם היא מטרה מועדפת. המשתנה הרביעי הוא "הקווים האדומים" של טהראן בהתייחס להשארת מסה קריטית של משגרים וטילים. ברור שאם האיראנים מעריכים שהמלחמה תישאר עוד כך וכך שבועות, הם לא ירצו להשאר עם אפס טילים ביום האחרון.
ניתן אפוא לציין בזהירות את המסקנות הבאות:
אחת, אם איראן מעריכה שמתקני ייצור הטילים הושמדו ברובם, ומול המספר הקטן יחסית של משגרים וטילים שהיו להם בתחילת המערכה, ונוכח הרצון שלהם להמשיך ולפגוע גם במדינות נוספות, הרי שמספר הטילים שיירו האיראנים כל יום לעבר ישראל יישאר נמוך, ואף יילך ויקטן.
שתיים, ככל שהאיראנים מעריכים או רוצים שהמערכה תימשך זמן רב יותר, כן צמצום הירי היומי לעבר ישראל יהיה חד יותר.
שלוש, ככל שארה"ב וישראל יצליחו יותר לפגוע במשגרים, בטילים ובמתקני ייצור, כך יווצר אצל ההנהגה האיראנית מתח עצום בין הרצון להוכיח שהם לא נשברים לבין הצורך לסיים את המערכה כדי לשמור על מנת ברזל מינימאלית לעתיד.
ארבע, הנחה מחמירה אך ריאלית, היא שכל עוד תימשך המלחמה יצליחו האיראנים לירות לעבר ישראל מספר בודד של טילים כל יום. לצערנו לא יהיה מצב שהמלחמה תימשך, אנחנו נמשיך לפגוע בהם והם יאבדו לחלוטין את היכולת לפגוע בנו.