נכון לשעות אלה, שני בערב נראה כי החזית האיראנית מתחממת. ארה"ב ניסתה להשיג שני דברים שאיראן לא רצתה ולא יכלה לקבל: הדבר הראשון הוא לשחרר את הלחץ האיראני במיצרי הורמוז. היה סיכוי טוב שאיראן הייתה מסכימה לכך אם הוויתור שלה היה פוגש וויתור אמריקאי שהוא הסרת המצור האמריקאי על יצוא הנפט מאיראן. וויתור חד צדדי כמוהו כתבוסה ואף השפלה ושם מנהיג שיעי לא יכול לקבלו.
הדבר השני שארה"ב דרשה כתנאי להסדרת השייט במפרץ הוא שאיראן תסכים מראש לוותר בפועל על תכנית הגרעין שלה.
המצב של איראן הוא קשה אך לא מייאש ולכן ברור היה שלא תהיה היענות. כדי לעמת את איראן עם הצורך להחליט התעקשה ארה"ב לפרוץ את המצור בהורמוז בעזרת העברה של שתי ספינות משא. איראן פעלה בחוכמה, היא נמנעה מלתקוף את הצי האמריקאי אך ירתה טילים לאמירויות ולעומאן, גרמה בפועל להפסקת הטיסות לדובאי והעבירה את הכדור למגרש האמריקאי.
נראה כי ארה"ב נערכה לתרחיש זה ולכן סביר שנראה תגובה צבאית אמריקאית, ייתכן ומדודה אבל התהליך של ההסלמה נראה כמעט בלתי נמנע. כמובן שארה"ב יכולה לוותר ולהגיע עם איראן להסכם פשוט שעיקרו - הסרת מצור תמורת הסרת מצור. איראן תוותר על שאיפתה לשלוט בלעדית במיצרי הורמוז ולהחליט אילו ספינות יעברו ואילו לא, וארה"ב תסיר מצידה את המצור. רוב מדינות העולם, ובראשם יפן, סין, הודו, מדינות אירופה ומדינות המפרץ היו מוכנות להסכם כזה, הסכם שיגרום מיד לירידה תלולה במחירי הנפט, אך נראה שטראמפ חצה את הקו בו הוא יכול להסכים לוויתור כה גדול.
לא בהכרח הסלמה במפרץ תערב גם את ישראל. האיראנים מבינים כי פגיעה במדינות המפרץ ובתעשיית הנפט שלהם תהיה כואבת הרבה יותר מאשר לחדש את מתקפת הטילים על ישראל. כמובן שעל צה"ל להיות מוכן לחלוטין גם לתרחיש אחר. במקרה כזה עולה כתמיד השאלה מי ניצל את הפסקת האש בת כחודש כדי להיות מוכן טוב יותר - אנחנו או איראן. נקווה שזה אנחנו.
בחודש האחרון קרה דבר מוזר ומטריד בחזית הלבנונית. כשאיראן וארה"ב הסכימו להפסקת אש ישראל רצתה להמשיך את המלחמה בחיזבאללה ללא הפרעה. האמריקאים אילצו אותנו להפסיק. אם באמת הייתה נשארת הפסקת אש מלאה בלבנון, היו בתרחיש כזה גם יתרונות, אלא שחיזבאללה לכאורה התחייב להפסקת אש אך לא מפסיק לתקוף את כוחות צה"ל. למרבה הצער חלק מהתקיפת הן כואבות מאד. לכאורה ארה"ב רצתה שיישמר השקט בלבנון כדי שלא לעורר את האיראנים לחדש את האש, אך זוהי פיקציה. האיראנים לא ידשו את האש (עד היום) כי הם עדיין מעוניינים להמנע מתקיפה אמריקאית מסיבית. בנסיבות אלה מוזר שישראל לא שכנעה את ארה"ב כי לחימה בלבנון, לרבות בגזרת ביירות לא מסכנת שום אינטרס אמריקאי אמיתי.
נכון שהאתגר הכי משמעותי עכשיו הוא הגנה מפני רחפנים, אבל הלחימה על "אש נמוכה" לא באמת כואבת לחיזבאללה ולא דוחפת אותו לנכונות להגיע להפסקת אש. רק תקיפות מסיביות בכל לבנון, ובעקר בביירות יכולה להיות אפקטיבית. ישראל יכולה להמשיך ולפגוע במפקדות בדאחייה, במגורים של פעילי חיזבאללה, בנכסים כלכליים של הארגון ובכל מה שכואב לנעים קאסם, אך איננו עושים זאת.
ויש גם את החזית השלישית - עזה. נכון שחמאס מנסה להתעצם ונכון שההתקפית יותרוא שיפר את שליטתו האזרחית אך חזית עזה לא מהווה כרגע איום משמעותי על ישראל. כל עוד ישראל שולטת בחצי משטח הרצועה וכל עוד צה"ל חופשי לפגע בפעילי חמאס אזי זהו מצב יציב. אם עזה הייתה החזית היחידה נכון היה מן הסתם לנקוט בגישה התקפית יותר. אך כל עוד חזיתות איראן ולבנון "פתוחות" וכל עוד נדרש להקצות המון כוחות ליהודה שומרון, לא נכון להרחיב את המערכה מעבר לנדרש.