לאחרונה התבשרנו על ברית הגנה חדשה באזור, ברית בין שלוש מדינות מוסלמיות גדולות: סעודיה, פקיסטן וטורקיה. ניתן היה לחשוב כי ברית זו תהיה מכוונת בעיקר נגד איראן, שכן סעודיה הותקפה פעמים רבות השנה הן ישירות על ידי איראן והן על ידי השלוחים שלה, ובעיקר החות'ים.
היות ושלוש המדינות בברית החדשה מצהירות כי התקפה על אחת מהן תיחשב כהתקפה נגד שלושתן, הרי שיש בכך מעין איתות לאיראן. מבט על המפה גם מראה כי שלוש מדינות אלה מקיפות את איראן ממזרח, מדרום מערב ומצפון מערב, לכאורה פוטנציאל למצור יבשתי נגד איראן.
אולם, למרבה הצער הברית הזו מרמזת קודם כל על סיכונים לישראל. ראשית, ברור כי הצעד הסעודי מבטא אכזבה מארה"ב. ארה"ב שעד פברואר השנה נתפסה כמעצמה המסוגלת להגן על ידידותיה במפרץ, או לפחות להרתיע את איראן שלא תפעל נגדן - נכשלה במשימתה. הסעודים זקוקים אפוא לבן ברית שהוא אינו ארה"ב. יתר על כן, ארה"ב נכשלה למנוע מצור ימי על סעודיה. כל עוד מדובר היה רק במיצר הורמוז, יכלו הסעודים להעביר כחצי מתפוקת הנפט שלהם מערבה לים סוף ומשם דרומה לעבר המזרח או לעבר אירופה. גם נתיב זה נסגר על ידי החותים השולטים במיצרי באב אל מנדב בים סוף. ייתכן הסעודים בונים על סיוע צבאי טורקי שיכול להגיע מקרבת מקום בסומליה שם יש נוכחות טורקית משמעותית.
שנית, שר החוץ הטורקי מיהר להצהיר כי יש בכוונתם לצרף מדינות נוספות לברית, וראש וראשונה את מצרים. הכוונה היא ברורה - ליצור לחץ על ישראל מכיוון דרום ולתקוע טריז בין ישראל למצרים. לא אתפלא אם גם ירדן תתבקש להצטרף לברית, וכך עלולה להיווצר סביב ישראל טבעת אש חדשה שתחליף את טבעת האש האיראנית שהתפרקה חלקית בשנים האחרונות.
שלישית והכי חמור: במהלך השנה האחרונה טורקיה החמירה את הטון כלפי ישראל, מגינויים וגידופים לאיומים גלויים. חלק מהתבטאות בכירים טורקיים אינן שונות מהתבטאויות איראניות בדבר הנזק הנוצר למזרח התיכון בעצם קיומה של מדינת ישראל, והמסקנה המשתמעת ברורה.
אם עד 2023 הסתפקה טורקיה בפרובוקציות נגד ישראל, משט המרמרה לדוגמא ב-2010, עידוד מהומות בהר הבית ומתן מחסה לפעילי חמאס, הרי שנראה כי היא מכוונת לאתגר את ישראל באופן משמעותי יותר. נראה כי טורקיה לא תירתע בשנים הקרובות מחיכוך צבאי עם ישראל, ותעדיף שהוא יקרה בסוריה. טורקיה היא בת הברית הגדולה של נשיא סוריה החדש, החייב לטורקים לא רק את עצם עלייתו לשלטון אלא גם את הסיוע הצבאי שטורקיה מעניקה לצבא סוריה ההרוס. הטורקים יכולים לדרוש מסוריה כמעט כל דבר, למשל למקם בדרום סוריה הן מכ"מים והן מערכות טילים נגד מטוסים.
בשני הסבבים האחרונים של ישראל נגד איראן יכול היה חיל האוויר הישראלי לטוס לאיראן דרך המרחב האווירי הפרוץ של סוריה. אחרי שתתבסס מערכת הגנה אווירית טורקית - סורית בדרום סוריה יוכלו שתי המדינות לטעון כי כל טיסה של חיל האוויר הישראלי במרחב זה הוא הפרת ריבונות, צעד התקפי שמצדיק תגובה טורקית צבאית. אם כך יקרה ייאלצו יתר מדינות הברית, וכאמור גם מצרים בעתיד להצטרף.
תרחיש שני יכול להתבסס על עוצמת הצי הטורקי הגדולה בהרבה מזו של חיל הים הישראלי. טורקיה עלולה להצהיר כי "כול עוד מתקיים המצור של ישראל על עזה, היא תפעיל מצור ימי נגד ישראל". אם ארה"ב לא תתערב ישראל תיאלץ לנסות לפרוץ מצור זה בכוח, והגענו לעימות צבאי.
שני תרחישים אלה, ורבים אחרים נראו דמיוניים עד לפני כמה שנים, אך שילוב של נסיבות עלול לדחוף את טורקיה לאתגר את ישראל. הסיבה העיקרית היא עוצמת הקשר והאהדה של הנשיא טראמפ כלפי ארודאן ("אני אוהב אותו" הוא אמר) ומול מגמה זו החלשות בקשר בין ישראל לארה"ב. הנשיא הבא של ארה"ב, בין אם זה יהיה ג'יי.די ואנס או נשיא דמוקרטי, עלול להיות עוין עוד יותר כלפי ישראל. בנוסף, טורקיה היא (עדיין) חברה בנאט"ו. רוב מדינות נאט"ו שאהדו את ישראל בעבר הפכו לעוינות בשלוש שנים האחרונות וקשה יותר לסמוך על צעדי ריסון מצידם כלפי טורקיה.
אבסורד ככל שיישמע, אם יהיה עימות צבאי ישראלי-טורקי אזי שתי מערכות של בריתות יצטרכו לעמוד לצד טוריה, זו של נאט"ו וזו של הברית החדשה.
חשוב גם לזכור שאחת משלוש בנות הברית היא פקיסטן, שלה יש נשק גרעיני. בתנאי קיצון היא עלולה לאיים על ישראל עם נשק זה ובתנאים אחרים יותר היא עלולה לסייע הן לסעודיה והן לטורקיה להצטייד ביכולת גרעינית צבאית.
בשורה התחתונה - ברית זו מהווה איום פוטנציאלי נגד ישראל שלא יהיה קטן יותר מהאיום האיראני. אז מה עושים? דבר ראשון הוא לחזק את הברית הקיימת בין ישראל, יוון וקפריסין, ברית שחלקית יכולה להיות משקל נגד לברית הטורקית. דבר שני הוא להגיע להסכם עם סוריה בסיוע פעיל של ארה"ב והאיחוד האירופי.
לפי הסכם זה, ישראל תיסוג מהשטחים שכבשה בסוריה בשנתיים האחרונות (אולי לא כולל החרמון הסורי) ובתמורה סוריה תתחייב עם ערבות אמריקנית לבלום נוכחות צבאית טורקית בשטחה ותימנע מהקמה של מערך הגנ"א בדרום המדינה. שלישית, לנהל דיאלוג אינטנסיבי עם מדינות נאט"ו בנוגע לסכנה שטורקיה עלולה לגרור אותן אליה.