סקר שפורסם בסוף השבוע, מצא את שיעור ההזדהות הגבוה ביותר של ערביי ישראל עם המדינה. בזמן שיש בממשלה מי שעסוק בהבערת השטח, בחברה הערבית מתעקשים שלא לשחק לידיים של הקיצוניים, אלא לחשוב על היום שלמחרת. דעה
ישראל מתקרבת בצעדי ענק לכניסה לתוכנית הפטור מוויזה לארה"ב. אבל עם הכניסה לתוכנית, "לפתע" נעלם צמד המילים "שיקול ביטחוני" מהלקסיקון בכל הנוגע למעבר דרך נתב"ג של ערבים או פלסטינים שמיררו להם את החיים. זה לא היה בשביל בטיחות, זה היה בשביל השפלה. דעה
על אף ש"בית וגן" נתפס כהצלחה בקרב כמחצית מהציבור הישראלי, לא מדובר בניצחון. מצד אחד הצבא החזק ביותר במזרח התיכון, ובשני מחנה פליטים. יתרה מזאת, אי אפשר להתעלם מהשאלה שעולה - האם ישראל תעתיק את מודל עזה לגדה המערבית?
המפכ"ל נשאר אותו מפכ"ל, המשטרה אותה משטרה והמפקדים אותם מפקדים. אז מדוע יש פי 3 נרצחים בחברה הערבית בחצי שנה בלבד? הדבר היחיד שהשתנה הוא זהות הממשלה. נתניהו ובן גביר עצרו את תוכנית "מסלול בטוח" שנשאה פרי, אך הם מתעלמים מדבר אחד: בסוף זה יגיע לחברה היהודית
דבריו של שר החוץ אלי כהן נגד סגניתו של ביידן הצטרפו לשורת "תאקלים" מבית היוצר של ממשלת "ההבהרות וההתנצלויות" נגד הממשל בוושינגטון. נתניהו, שתמיד התגאה שאין מי שמכיר טוב יותר את ארה"ב ממנו, צריך להתעשת על עצמו אם הוא עדיין שואף לקבל הזמנה לבית הלבן
ההישג המרשים של נבחרת הנוער באליפות העולם בכדורגל רשום גם על ענאן חלאילה שהפך לרגע אחד לגיבור לאומי. אלא שלאחר שאווירת האופוריה תתפוגג, הוא ישוב למדינה שבה הממשלה מקדמת חקיקה נגד האזרחים הערבים ומשדרת לו מסר שחבריו היהודים לנבחרת עדיפים עליו
עוד מבצע צבאי החל ונגמר, הפעם תחת הכינוי "מגן וחץ", עם אותן התמונות, ההצהרות והקלישאות. שוב, להקת השרים והלשעברים לא הציעה כל פתרון חדש שיעצור את רצף הסבבים, ונתניהו ניצח שוב כשבלם את הדימום בסקרים, עשה לבן גביר בית ספר - ושוב חיזק את חמאס
ההחלטה המטופשת של השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, על "הצפת הרחובות בנשק", תחזור אלינו כמו בומרנג. מי שבאמת שואף להחזיר את הביטחון לרחובות אמור להתוות תוכנית רצינית במקום לשלוף החלטות מהמותן. הגיע הזמן שרה"מ יתעורר מהתרדמת ויקח אחריות
הפגנת התמיכה המרשימה במהפכה המשפטית, מול השבוע ה-17 להפגנות המתנגדים מוכיחה שוב שמדינת ישראל חצויה. אפשר לדבר עד מחר על גניזת החקיקה או על העברתה כפי שהיא, אך כל בר דעת מבין שאין תמיכה ציבורית רחבה לכל אחד מהצעדים האלו
מסגד אל-אקצא הוא חבית נפץ שביכולתה להבעיר את המזרח התיכון ולהכעיס את העולם המוסלמי תוך זמן קצר. יש להתנהל איתו בחוכמה מירבית ולא להיכנע לאף מתנחל קיצוני השואף להבעיר את המזרח התיכון. מדינת ישראל אינה בת ערובה של האידיאולוגיה הרדיקלית
איראן? ביטחון פנים? יוקר מחיה? ממשלת נתניהו השישית הייתה עסוקה בדריסה והשתלטות על מערכת המשפט, אותה מערכת משפט שהיללו כשאהוד אולמרט הועמד לדין. וכשהאלימות משתוללת ברחובות, השר האחראי עסוק ברדיפת לייקים. לא לזה פיללנו
מפלגות האופוזיציה לא יצליחו להיות יותר מגלגל רזרבי של נתניהו אם לא יחליפו דיסקט ביחס לשיתוף הפעולה עם החברה הערבית. ייתכן שזו הזדמנות חד-פעמית ליצור קונטרה לחרדים, אך כדי שזה יקרה על החברה הערבית לפעול מהראש ולא מהבטן ועל החברה היהודית להגיע לבשלות הנדרשת
אילו פלסטינים היו פושטים על התנחלות ושורפים בתים, האירוע לא היה מסתיים רק כעבור שעות עם מספר קטן של עצורים. אם בעבר היה מדובר באנשים שבשוליים, היום נציגיהם מסתובבים חופשי במסדרונות הכנסת ומשרדי הממשלה
נבחרי הציבור לא עוסקים במהות - כהן מקבל דלק מציבור בוחריו, שתומך באקטים עלובים כמו זה שהפיץ ברשתות | جودة ممثلي الجمهور أخذة بالتدهور ولا يتعاملون على الإطلاق مع جوهر دورهم ووظيفتهم. كوهين يحصل على الدعم من جمهور ناخبيه الذ يؤيد مثل هذه الأعمال المرفوضة
כשאישה נאנסת בביתה בידי ערבי, השר לביטחון לאומי נוסע לזירה, מצייץ ומתראיין - ובעיקר דואג לגזור קופון. כשאישה נרצחת בפתח ביתה בידי יהודי - השר לפתע נעלם ולא משמיע הגה. זה לא מתחיל ונגמר בבן גביר: לאיזה טירוף הגענו, שזהות החשוד במעשה היא הקריטריון לחומרתו?
האם מישהו רואה קשר בין מערב העיר למזרחה? אחרי הפיגועים שיצאו משם, הגיע הזמן להפסיק לשקר לציבור - מזרח ירושלים הפכה מזמן לשטח הפקר שאינה חלק מהעיר ומישראל. נכון שתמיד יותר קל לדקלם סיסמאות שהציבור אוהב לשמוע, אך מנהיגות אמיתית נמדדת בצורך לחתוך ולפעול נכון
המחאה נגד הרפורמה אמורה להיות כלל ישראלית, אך נראה שטרם הצליחה לדבר לציבור הערבי. הוא עסוק מדי באלימות שמשתוללת ברחובותיו, בהתעלמות מצד הממשלה לבעיותיו היומיומיות, והוא לא שוכח איך הציבור היהודי בחר שלא להצטרף למחאותיו שלו
בכל פעם שמישהו מבקר את מכירת החיסול שעשה נתניהו לצורך הקמת ממשלתו, הוא זוכה ישר לתגובה האוטומטית - "אבל הערבים". אי אפשר להשוות בין החברה הערבית, שצמאה לשילוב ופעם אחר פעם חוסמים בפניה את הדרך - בין החברה החרדית, שמתעקשת לשבת בבית וזוכה לכל דרישותיה
הערב תעלה נבחרת מרוקו למשחק חצי גמר גביע העולם נגד אלופת העולם צרפת. הנבחרת, שהביאה לעולם הערבי הישג חסר תקדים בעולם הספורט - הביאה לו הישג גדול אף יותר במישור החברתי. המאבק על מגרש הכדורגל טומן בתוכו מאבק אחר, וההצלחה של מרוקו היא רק הדובדבן שבקצפת | דעה
גל האלימות מככב בכלי התקשורת בתקופה האחרונה - ולצערנו, רק זה יגרום לגורמי המדינה לפעול. חבל שכשיותר מ-100 אזרחים ערבים נרצחים מדי שנה, שוררת דממת אלחוט. ההבדל מבליט יותר מכל את החינוך הגלוי-סמוי לעליונות יהודית והפרדת החברה הערבית מהמדינה
הבחירות הבליטו יותר מכל שתי נקודות. את הסכסכנות במפלגות הערביות, ואת השנאה שרוחש כלפיהן הציבור היהודי. הישיבה של עבאס בקואליציה הדירה שינה מעיני שתי הקבוצות, ושתיהן שמחות מחזרתו לאופוזיציה. את "רק לא ביבי" אנחנו מכירים מזמן. עכשיו הגיע זמן "רק לא עבאס"
אחד השחקנים המרכזיים בפוליטיקה לקח צעד אחורה והפסיק להתראיין בעברית, כנראה כדי לא לספק תחמושת ליריביו ערב הבחירות. אף שהסקרים מראים כי רוב מוחלט מהציבור הערבי תומך בהצטרפות לקואליציה, רע"מ עדיין קרובה לאחוז החסימה - אולי כי עבאס שכח להסביר כיצד היא עובדת
יש מגוון סיבות לאובדן אמון החברה הערבית במערכת הפוליטית, אך נשאלת השאלה מה אחריותן של המפלגות הערביות בכלל, והרשימה המשותפת בפרט. עם גישת מועדון אקסלוסיבית שהרחיקה את הציבור, מאבקי כוחות, ופחד משמות "חדשים" - על המפלגות הערביות ללמוד מטעויותיה של המשותפת
באנגלית ובמרחק אלפי ק"מ, רה"מ התגאה: "יש שרים, שופטים ורופאים ערבים". ברחוב הערבי לא נותר אלא לתהות: אם אנו כה חשובים לו, איך זה שעד היום הוא לא פנה אלינו? כל עוד ההתעלמות תימשך, הציבור הערבי ימשיך לראות בלפיד והמרכז-שמאל כמי שלא חפצים ביקרו, אלא בקולו
נתניהו עשה הכול כדי לאחד את הגוש בהנהגתו, בעוד שלפיד שכח מהפוליטיקה והתאהב בתפקיד וראה איך הרשימה המשותפת מתפרקת. הגוש שלו רוצה שהערבים ימליכו אותו, אך הוא לא טרח להציב מועמד ערבי במקום ריאלי ברשימה שלו, ולא ניסה לעורר את השטח
בעוד חברי מפלגתו מאיימים על האזרחים הערבים, נתניהו ברא דמות חדשה, ביקר ביישובים ערביים ושתה קפה אצל בדואים. גם הפעם, הליכוד יעשו הכול כדי להפריד בין הרחוב הערבי לנתניהו האמיתי ולא להעיר את הדוב
הפניית העורף לאזרחים הערבים, ההתעלמות הציבורית והפיכתם ל"קבלן ביצוע" בלבד נגד נתניהו, הובילו אותם לחשוב שהיהודים "רוצים לשחק לבד". אז מה הפלא שלפי ההערכות, שיעור ההצבעה של הציבור הערבי בבחירות הקרובות יירד לשפל חסר תקדים של 40%?
