بعد الهتاف: سيعود اللاعب العربي من الموندياليتو إلى بلد تتنكر له
الإنجاز المثير لمنتخب الشبيبة في بطولة كأس العالم لكرة القدم محفور عليه أيضا اسم عنان خلايلة الذي أصبح بطلاً قومياً للحظة واحدة. لكن بعد أن تتلاشى أجواء الاحتفالات, سيعود إلى دولة تقوم حكومتها على تعزيز تشريعات ضد المواطنين العرب وتوجه إليه رسالة مفادها أن زملائه اليهود أفضل منه
נבחרת ברזיל הלוהטת מחכה לנבחרת ישראל במונדיאליטו, אליפות העולם עד גיל 20. ללא ספק זהו הישג בלתי נתפס לנבחרת של המאמן אופיר חיים. מי היה מאמין שיום אחד יהיה ניתן לרשום את המילים ישראל, ברזיל ורבע הגמר במשפט אחד? אבל זה קרה ונבחרת ישראל הולכת להתמודד מול הסלסאו הצעירה ועוד במסגרת טורניר רשמי ולא משחק ידידות - לא יאומן כי יסופר.
נבחרת ישראל הגיעה למעמד זה לא מעט בזכות שער הניצחון היקר מפז בדקה ה-97 מול אוזבקיסטן מרגליו של השחקן ענאן ח'לאילה, שמשחק בנוער של מכבי חיפה והפך לגיבור המשחק כשכל מדינת ישראל משננת את שמו למחרת בבוקר - אם לא כולה, אז לפחות רובה. כך שאי אפשר לכתוב שורות אלה בלי להתעכב על שמו ומוצאו של גיבור המשחק. ענאן ח'אלילה הוא כדורגלן מצטיין ואזרח ערבי שמשחק בנבחרת ישראל ובמו רגליו הצליח להביא אותה לאחד מהישגיו הגדולים ביותר של הכדורגל הישראל שכל כך צמא להישגים. כך שלא ממש ניתן לעבור על סדר היום למה שמחכה לו בארץ ברגע שיעלה על הטיסה חזרה מארגנטינה.
נכון שעכשיו הוא וחבריו, ערבים ויהודים, נמצאים על גג העולם וכולם מהללים את שמו בתקשורת (אותה תקשורת שמסרבת להזמין חברי פאנל ערבים) וברשתות החברתיות, אך ברגע שיחזור לארץ הוא וחבריו הערבים לנבחרת עלולים לגלות שנבחרת ברזיל היא אתגר קטן לעומת מה שמחכה להם בארץ עם שלל החקיקה נגד האזרחים הערבים: החל מחוק הלאום, דרך חוק האזרחות וכלה בחוק ועדות הקבלה ועוד כך שרק ביום ראשון האחרון דנה הממשלה בישיבתה השבועית בהצעת מפלגת הימין הקיצוני, עוצמה יהודית, תחת השם "הציונות כערך מנחה בפעולות הממשלה" או כפי שמכונה "חוק הציונות". במילים אחרות בזמן שח'לאילה העלה את נבחרת ישראל לרבע הגמר, ממשלת ישראל דנה בקידום הצעת חוק להעדפת חבריו היהודים לנבחרת על חשבונו אך ורק בגלל מוצאם או הדת שמשתייכים אליה, כך שדמוקרטיה ושוויון OUT וציונות IN. ללא ספק תגמול נאה לתרומתו בנבחרת.
נכון שתמיד משמח לראות שחקני כדורגל ערבים מגיעים לנבחרות ישראל ועושים חיל שם או בליגות הבכירות בחו"ל כשהם מייצגים את המדינה, אך אי אפשר לנתק את הצלחותיהם מהתחושה שמדינת ישראל לא מפסיקה להתנכר להם ולבני משפחותיהם אך ורק בגלל היותם אזרחים ערבים בין אם זה ע"י קידום חקיקה, אפליה מוסווית וגלויה בשלל תחומים או ע"י יצירת אווירה עוינת לאוכלוסייה הערבית כשכולם זוכרים איך בחרו אוהדי בית"ר ירושלים בזמנו להניף דגל שחור וגדול האומר "עבאס סואן, אותנו אתה לא מייצג" כמה ימים אחרי שהביא במו רגליו נקודה יקרה בדקה ה-90 לנבחרת ישראל הבוגרת נגד אירלנד.
קשה לשכוח גם את הקמפיין המתוזמר ושריקות הבוז לפני כמה שנים נגד השחקן מואנס דאבור, דבר שהביא בסוף לפרישתו מסגל נבחרת ישראל כשכל אשמתו היא שהעלה סטורי שבו מחזק את מסגד אל-אקצא, הערת אגב - כדאי להתחיל ללמוד ערבית כי אולי רק כך הציבור היהודי יפסיק לאכול את הלוקשים שמוכרים לו.
וזה בעצם הפרודקס שחי בו כל שחקן ערבי בנבחרת בפרט וכל אזרח ערבי בכלל. מצד אחד, כל ספורטאי ערבי עושה כל מאמץ לייצג את המדינה בתחרויות שמשתתף בהן בכבוד אך מדינה רועשת וגועשת כי רחמנא ליצלן - מפלגה ערבית נכנסה לקואליציה. כדורגלנים ערבים מבקיעים שערים ומביאים ניצחונות לישראל אך המדינה רועשת וגועשת בגלל סטורי שהעלה שחקן ערבי כזה או אחר.
זוכרים את התמונה שהעלה בירם כיאל לשחקני הנבחרת הערבים עם הכיתוב "אנו גדולים...וההמשך יותר טוב אינשאללה?". אז איך הטקסט תורגם בתקשורת העברית? אנו הבוסים והמדינה ישר געשה ובירם כיאל הותקף ללא הפסקה, אך ורק בגלל תרגום שגוי של כתב חסר כל ידע והבנה בערבית, בעצם גם אם התרגום נכון איפה הבעיה? ששחקן ערבי העז להרים את הראש וסירב להשלים עם החינוך בחברה היהודית על עליונות יהודית? מישהו מכם תהה לרגע למה לא שומעים על שיחת טלפון שקיבל ספורטאי ערבי לאחר ניצחון כפי שקרה לא מעט עם ספורטאים יהודים?
כדי להבין את גודל הפרדוקס מספיק לדמיין שתוניסיה הייתה מנצחת את ברזיל ועולה לרבע הגמר נגד נבחרת ישראל ואיך השחקנים הערבים היו עושים כל שביכולתם לנצח את המשחק כשהעולם הערבי כולו מעודד את תוניסיה ושורק להם בוז - מישהו ניסה לחשוב על זה? לבסוף זה אכן מחמם את הלב לראות את הפרגון שזוכה לו השחקן הצעיר ח'לאילה, אך אסור לשכוח שמחכה לו מדינה המתנכרת לו ועושה כל שביכולתה כדי לשדר לו את המסר שחבריו היהודים לנבחרת עדיפים עליו.