מדינת ישראל יצאה השבוע למבצע צבאי קצר בעיר הפלסטינית ג'נין, כשבין היתר, תקף צה"ל מהאוויר בנוסף לכוחות קרקעיים רבים שנכנסו לעיר. לכאורה, מדובר במבצע טוב מבחינת ישראל כשעל פי סקר שפורסם אתמול בחדשות 13, 47% מהנשאלים ענו שמדובר במבצע מוצלח לעומת 21% שחשבו אחרת.
למרות המספרים המחמיאים לכאורה בדעת הקהל, שהתבטאו בהמשך גם בסקר המנדטים שרואים בו סגירת פער בין הליכוד למחנה הממלכתי, אי אפשר להתעלם מהעובדה שמדובר במבצע בסגנון "זבנג וגמרנו" שדי דומה למבצעים שראינו בעבר בעזה למרות מספר הימים הארוך יותר. כאן נשאלת השאלה, שכל אזרח ישראלי צריך לשאול את עצמו, האם ישראל בדרך להעתקת מודל עזה לגדה המערבית ולהתחיל להתגלגל ממבצע למבצע כפי שקורה בגזרה הדרומית? האם זה הפתרון ששואפת אליו מדינת ישראל?
תחילה, אסור למהר ולהסתנוור ממבצע כזה או אחר, כי פשוט מדובר בסיטואציה של "לא כוחות" שאין שום סימטריה בין שני הצדדים. מצד אחד מדינה עם צבא חזק ומצד שני צעירים פלסטינים, שכל מה שיודעים זה כיבוש ישראלי עם רשות פלסטינית מוחלשת וחלשה שאין לה שום קיום בשטח. וכן, יש לומר שגם בשנת 2023 אין לישראל שום פתרון להציע למצב בגדה המערבית בדיוק כפי שאין לה בכל מה שקשור לסוגיית עזה. הסוגיה הפלסטינית, שנראתה כפתירה בעבר, הולכת והופכת לסבוכה יותר וכמעט בלתי פתירה ככל שמתקדמים עם השנים. זו גם הסיבה לכך שחלק גדול מהצעירים הפלסטינים, על פי לא מעט סקרים, כבר תומכים בפתרון המדינה האחת ודי התייאשו מפתרון שתי המדינות. שלא לדבר על העובדה שחלק ממדינות ערב הלכו על נורמליזציה עם ישראל בלי לחכות להקמת המדינה הפלסטינית.
יחד עם זאת, כל מי שממהר לחגוג את מבצע "בית וגן", ומתאר אותו כפתרון האולטימטיבי לסיטואציה הסבוכה בשטחים הכבושים, לא מבין שלא מדובר ביותר מכדור אנטיביוטיקה למחלה חשוכת מרפא. כל ההצהרות שאנו שומעים השכם והערב מכל מיני פוליטיקאים בצד הישראלי סביב "ניהול הסכסוך" או "ריסוק הרשות הפלסטינית" ריקות מתוכן ומילים נרדפות להנצחת הסכסוך ולהרחבת מעגל האבידות בשני הצדדים עם אי לקיחת אחריות על התוצאה - התנהגות די אופיינית לחלק לא מבוטל מהפוליטיקאים.
ולכן, יש להיזהר כפליים מהחגיגות שאנו רואים בימים האחרונים מצד כל מיני אנשים ופוליטיקאים בצד הימני הקיצוני של המפה הפוליטית, כאילו סוף סוף נמצא הפתרון שאנשים חיכו לו שנים. צריך לזכור שבסופו של יום מדובר בצבא החזק ביותר במזרח התיכון שנכנס לתוך מחנה פליטים בגדה המערבית, ולא במבצע מרהיב של הפצצת כור גרעיני של מדינת אויב. אין זו בושה לעצור ולחשוב רגע - האם זו המדיניות שאנו רוצים בגדה המערבית? להיכנס למעגל סבבים חוזרים כפי שאנו רואים בעזה ולהתחיל למכור לאזרחי המדינה שמדובר בגזירת גורל?
עוד בוואלה!
אף אחד לא טוען שהשלום מחכה מעבר לדלת וצריך רק שיקראו לו, אך יש להודות בעובדה שישראל עשתה בשנים האחרונות ככל שביכולתה כדי להחליש את יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן, ולהפוך אותו לברווז צולע חסר כל שליטה על המצב בשטח. ומה הייתה התוצאה לכך? התחזקותו הצפויה של חמאס, תחילה בעזה ועכשיו בגדה - מי שלא רצה לשוחח עם אבו מאזן נאלץ לעבור לשוחח עם חמאס ולהעביר לו מזוודות של כסף, ובקרוב ישכפל את אסטרטגיית הסבבים גם לערים הפלסטיניות בגדה המערבית, אך העיקר לקרוא לזה ניצחון.
האמת, רק עיוור יכול לקרוא למה שראינו ניצחון, כי מה שהיה הוא מה שיהיה והכול יחזור לקדמותו תוך תקופה קצרה. האם לא הגיע הזמן להתחיל לחשוב על קידום ויצירת אופק מדיני שעשוי להעניק לצעירים הפלסטינים סוג של תקווה שיכול להיות טוב יותר? בלי לשים לב הפכנו למדינה שבה מילים כגון "משא ומתן מדיני" או "שלום עם הפלסטינים" הפכו למילים נרדפות לדבר איום ומצורע שאין להתקרב אליו, שלא לדבר על מה עלול לקרות למי שיעז לומר שיש כיבוש או ימתח עליו ביקורת.
נכון שאין כרגע על מה ועם מי לדבר בצד הפלסטיני, שגם לו יש חלק במצב שהגיע אליו עם התנהלות חסרת אחריות ומחשבה במשך שנים, אבל אי אפשר להמשיך להשלות את הציבור ולמכור לכולם שאין מה לעשות. הגיעה העת להתחיל לחשוב לטווח רחוק ולהתחיל לחפש דרכים ליצירת ערוצים מדיניים שעשויים להרגיע את הרוחות והשטח, כי לחיות מסבב לסבב אף פעם לא היה פתרון שעבד.