לפיד וגנץ עוד לא הפנימו: בלי הציבור הערבי, הם לא יחליפו את נתניהו

لبيد وغانتس لم يستوعبوا بعد: دون المجتمع العربي لا محال لتغيير نتنياهو

أحزاب المعارضة لن تنجح أن تكون أكثر من عجلة احتياطية لنتنياهو إذا لم يكون تغيير جذري لمسألة التعاون مع المجتمع العربي. قد تكون هناك فرصة ذهبية لبناء كتلة بديلة للحريديم. ولكن لكي هذا يحدث، يجب على المجتمع العربي أن يتصرف من العقل بدلا من العاطفة وعلى المجتمع اليهودي الوصول إلى النضوج المطلوب.

ממשלת ישראל דוהרת ללא מעצורים לעבר שלל שינויים דרמטיים במערכת המשפט שכל מי שמתנגד אליהם מכנה אותם כהפיכה משטרית ומנגד כל מי שתומך בהם קורא לצעדים אלה רפורמה משפטית. אך ללא קשר לשם דבר אחד ברור, מדינת ישראל נמצאת בבלאגן מתמשך וחסר תקדים הנובע לא מעט מהזנחת הבטחות הבחירות של חברי הקואליציה הנוכחית לטובת קידום חקיקה פרועה נגד מערכת המשפט.

וכך במקום שהציבור יקבל ממשלה העוסקת במימוש הבטחות הבחירות של חבריה שלרוב עסקו ביוקר המחיה, משבר הדיור, המשילות ברחובות ועוד כל מיני הבטחות העוסקות בחיים היום-יום של האזרחים הוא קיבל ממשלה העוסקת 24/7 בקידום הפיכה משפטית האמורה להחליש את הדמוקרטיה במדינה ולפגוע במערכת המשפט על מנת לבצר את שלטונם של חברי הקואליציה.

ללא ספק מדינת ישראל נמצאת בסיטואציה הזויה המשדרת לכאורה שראש הממשלה סחיט ואינו שולט בשרי ממשלתו, סיטואציה שגרמה למאות אלפי אנשים לצאת לרחובות ולהפגין נגד הממשלה ותוכניותיה בכל מה שקשור למערכת המשפט, אך יחד עם זאת כל בר דעת יכול לשים שהולך ומתפתח מאבק פנים יהודי כשהציבור הערבי בחר לשבת בצד ולא לקח חלק במאבק.

כבר נכתב ונאמר המון על אי השתתפות הציבור הערבי במאבק נגד ההפיכה המשטרית, אך אי אפשר שלא לשים לב שבשנים האחרונות הולכת ונוצרת תמונה ברורה של חלוקה לשני גושים בפוליטיקה הישראלית/ אם בעבר המפלגות החרדיות דאגו לקפוץ מקואליציה אחת לשנייה ללא קשר לזהות ראש הממשלה אז הפעם הן נקטו עמדה ברורה והחליטו בכל הכוח לתמוך בנתניהו גם במחיר של ישיבה באופוזיציה כפי שקרה בממשלת בנט-לפיד.
בזמן שכל מי שהתמודד לראשות הממשלה בשנים האחרונות דאג לחזר אחרי המפלגות החרדיות והציבור החרדי, מנגד היינו עדים להתנערות בלתי פוסקת מהציבור הערבי ומהמפלגות הערביות - להוציא את ההבלחה של מנסור עבאס ורע"ם לשורות הקואליציה אך ורק בעקבות המו"מ שניהל עם נתניהו שהיה נואש להשיג 61 מנדטים בכל מחיר.

אחרי שנתניהו השיג סוף כל סוף את הרוב המיוחל חזרו כלל הח"כים הערבים והמפלגות הערביות למימדים שהתרגלו אליהם במשך עשרות שנים - השלמת מניין חברי הכנסת ל-120 עם אפס השפעה על מעגל קבלת ההחלטות והמתרחש במדינה ולרוב עסוקים בעימותים עם כל מיני ח"כים מהימין מתוך מטרה לגרוף לייקים בהמשך ברשתות החברתיות ותו לא. אין ספק שלא מדובר בסיטואציה שחלקים גדולים בציבור הערבי פיללו לה אחרי שכבר חוו את טעם הקואליציה אך מדינת ישראל חזרה להתנהל כעסק פנים יהודי בין אם זה בכנסת או ברחובות.

אנשים נוטים לומר שמעז יצא מתוק, ויש מצב שלמרות התמונה העגומה שהולכת ונוצרת בפני הציבור הערבי הפעם מעז רק ייצא מתוק בעתיד והציבור הערבי או חלקים גדולים בו עשויים לרדת מהיציע ולהיכנס סוף סוף למגרש ולשחק מול השחקנים הגודלים של הפוליטיקה הישראלית הודות לעמדה שנקטו במפלגות החרדיות לטובת נתניהו. כל אזרח ישראלי מבין שבמצב הנוכחי יאיר לפיד ובני גנץ משחקים במגרש המתחלק בין מצביעי מרצ למחנה הממלכתי, במילים אחרות המשחק שלהם מתחיל ונגמר בחלוקת 40-44 מנדטים בין מפלגות המרכז-שמאל היהודי וללא השתתפות ניכרת של הציבור הערבי בבחירות הם בעצם לוחצים פול גז בניוטרל. כלומר שאיפות לחוד ומציאות לחוד, הם יכולים לפנטז עד שנה הבאה על ראשות הממשלה אך הם בראש ובראשונה תלויים בשיעורי ההצבעה בחברה הערבית ובלעדיו אין להם מה למכור מול נתניהו שהצליח לבנות גוש מגובש.

אין ספק שבגוש המתנגד לנתניהו מבינים זאת והם ערים לעובדה שבלי הציבור הערבי הם עלולים מבחינתם לקבל את נתניהו בראשות הממשלה עד שיימאס לו, בהנחה שהולך להימאס לו מתישהו, וזו הזדמנות הפז של הציבור הערבי שגלומה בבלאגן שנוצר במדינת ישראל. אחרת מפלגות כמו יש עתיד והמחנה הממלכתי יכולות לשמש גג כגלגל ספייר אצל נתניהו.

על מנת שתסריט זה יתחיל להתממש הציבור הערבי צריך להתנהל בחוכמה, להתנהל מהראש ולאו דווקא מהרגש והבטן, להבין שעל מנת להפוך לחלק מהמשחק צריך לבלוע לא מעט צרפדעים כשבמקביל הוא יכול להשיג לא מעט, להתחיל להעניק הזדמנות לפנים חדשות מהחברה הערבית המאמינים ביכולתם להביא שינוי ויש להם את האומץ הנדרש לשבת בקואליציה. וכמובן, לא להסתפק בחומר הנוכחי בכנסת שללא ספק פסגת הישגיו מסתכמת בהשגת מיליוני השקלים הטמונים במה שנקרא יחידות מימון למפלגות או מקסימום בגריפת לייקים לציוץ, פוסט או עימות קולני כזה או אחר.

עם זאת, חובת ההוכחה אינה אך ורק על הציבור הערבי אלא גם ובעיקר על הנהגת האופוזיציה שצריכה להשכיל להבין שללא שינוי דיסקט וריסטארט אמיתי לדרך החשיבה אין שום סיכוי שיזכו לראות בעתיד הנראה לעין את לשכת ראש הממשלה מבפנים. אם הם ימשיכו בגישה של התנערות מהחברה הערבית ולהתייחס לאזרחים הערבים ככלי לחסימת נתניהו או כפילגש אז הציבור הערבי מוכן לספוג עוד קדנציה של נתניהו ולשלוח מסר חד וברור לאנשים כמו יאיר לפיד, החושש עד היום לשלב מועמד ערבי במקום ריאלי ברשימתו, שכוחם הפוליטי תלוי לא מעט בחברה הערבית ובשיעור ההצבעה בה.

ולכן בזמן שהפסימיות השתלטה על אנשי גוש "רק לא ביבי" בכלל והציבור הערבי בפרט, יש לזכור שעשויה להיות כאן הזמנות חד פעמית ליצור קונטרה למפלגות החרדיות, אך כדי שזה יקרה בחברה הערבית צריכים להתנהל מהראש ולא מהבטן ומנגד בחברה היהודית צריכים להגיע לבשלות הנדרשת כדי שזה יקרה, אחרת כולם מוזמנים להמשיך לצעוק מספסלי האופוזציה.