כולנו התעוררנו אתמול לעוד סערה מבית היוצר של ממשלת בנימין נתניהו הנוכחית מול הבית הלבן והממשל בארה"ב כשהפעם לא אחר מאשר שר החוץ אלי כהן, שאמון על יחסי החוץ של מדינת ישראל, שידר זלזול כלפי סגנית נשיא ארצות הברית קמלה האריס כשאמר בריאיון לכאן רשת ב': "אם תשאל אותה מה מפריע לה ברפורמה, היא לא תדע להגיד לך סעיף אחד". כהן אמר את הדברים בתגובה לביקורת המרומזת של סגנית הנשיא על המהפכה המשפטית שמקדמת הממשלה כשאמרה במהלך נאומה ש"ישראל צריכה מערכת משפט עצמאית".
כמובן, ועל רקע הסערה שיצרו דבריו של שר החוץ, הוא מיהר לצייץ בטוויטר כי "יש לי הערכה רבה לבעלת בריתנו ארה"ב ולסגנית הנשיא האריס" בניסיון שקוף ושטחי להרגיע את הרוחות, כשלא נותר אלא לתהות למה היה צריך את זה ובעיקר בשביל מה? מה עוד שמדובר בלא אחר מאשר שר החוץ. מילא לו היה מדובר בח"כ מהספסלים האחוריים בכנסת שמחפש את 15 דקות התהילה שלו בתקשורת, אבל מה עבר לשר החוץ בראש שגרם להתבטא בצורה שלומיאלית כזו ובעיקר מה זה תרם לו או למדינה חוץ מאשר להתפתל ולהבהיר את הדברים שוב ושוב?
כל מי שעוקב אחרי ממשלת נתניהו הנוכחית לא יכול להיות מופתע ממה שקרה, זו כבר אינה הפעם הראשונה, שבכירים בממשלתו של ראש הממשלה הכי "אמריקני" שהיה פה מאז ומתמיד, תוקעים מקלות בגלגלים או אצבע בעין של הממשל האמריקני כשנותר רק לתהות מי המעצמה הגדולה כאן ומי המדינה שתלויה באותה מעצמה ורודפת אחריה ערב כל הצבעה במועצת הביטחון של האו"ם. רק בפברואר האחרון תקף שר התפוצות עמיחי שיקלי את שגריר ארה"ב בישראל טום ניידס שייעץ לראש הממשלה "ללחוץ על הבלמים" בנוגע לקידום תוכנית הממשלה למערכת המשפט ואמר: "אני אומר לשגריר האמריקני: תפעיל בעצמך את הברקס, mind your own business". מנגד, השגריר לא נותר חייב ועקץ אותו לאחר מכן כשקרא לו "בכיר ישראלי שאני לא מכיר".
ואם לא די בכך, אז במרץ האחרון תקף סגן יו"ר הכנסת, ח"כ ניסים ואטורי מהליכוד, את נשיא ארה"ב ג'ו ביידן כשאמר "זו דמוקרטיה, שהוא יכפה עלינו מה לעשות?" ובהמשך התחייס בזלזול לתמיכה הביטחונית שמקבלת ישראל מארה"ב והוסיף: "חיילים נהרגו לדעתי גם בזכות התמיכה האמריקנית במירכאות" בעקבות דברי הנשיא האמריקני שלא יזמין את נתניהו בקרוב לבית הלבן על רקע קידום התוכנית להחלשת המערכת המשפטית.
כמובן אם נמשיך לעבור על התבטאויות חברי הממשלה והקואליציה לא יהיה ממש קשה למצוא כל מיני התבטאויות אומללות נגד ארה"ב או הממשל הדמוקרטי, שם שלרוב מגיעות ההבהרות וההתנצלויות כמה שעות אחרי אותן התבטאויות מה שרק הופך את הממשלה הנוכחית לממשלת "ההבהרות וההתנצלויות".
שוב, מה שתמוה כאן זה ראש הממשלה בנימין נתניהו שגדל והתחנך בארה"ב, ולא פעם התגאה שאין ישראלי שמכיר את ארה"ב יותר טוב ממנו וזכה לכינוי "ראש ממשלה אמריקני" כשאין צל של ספק שהוא מכיר היטב את התלות הישראלית בארה"ב למרות ההצהרות הבלתי פוסקות כאן על ריבונותה של ישראל. מספיק להיזכר בסיוע הביטחוני שמעניקה ארה"ב לישראל מדי שנה ושלא לדבר על הווטו האמריקני שמציל את ישראל שוב ושוב בהצבעות באו"ם, כשכל בר דעת מבין שישראל תלויה בארה"ב כמעט בכל דבר, החל מהכלכלה, דרך האו"ם והתיאום הביטחוני וכלה בכל מו"מ מדיני שתנהל ישראל.
עוד בוואלה!
אך בכל זאת, נראה שמשהו השתבש אצל נתניהו וחבריו בממשלה הנוכחית או שאולי אי הזמנתו לבית הלבן במשך יותר מחצי שנה מאז חזרתו ללשכה בירושלים גרמה לו לאבד שליטה ולשחרר את החבל יתר על המידה לאנשיו או שפשוט הוא מזמן לא שולט בהם כבר. הבעיה היא שבעקבות כל התבטאות כזו ישר מגיעה הבהרה או התנצלות, ולכן נשאלת השאלה "בשביל מה היה צריך את זה מלכתחילה?".
נכון שאסור לכל מדינה ריבונית להתבטל טוטאלית בפני אף מדינה אחרת בעולם והיא צריכה לשאוף להתנהל באופן עצמאי ובלתי תלוי בגורמים חיצוניים, אך זה ממש ברור לעולם כולו שישראל נחשבת לבת הקטנה של ארה"ב או כפי שלפעמים מכנים אותה "המדינה ה-51 של ארה"ב" גם אם השתן עלה לראש לחלק מחברי הקואליציה הנוכחית בעקבות הניצחון בבחירות וגרם להם לחשוב שהניצחון מעניק להם את היכולת להשתלח גם בארה"ב ובנשיא ביידן ולא רק בחברי האופוזיציה כאן. פשוט הגיע הזמן שנתניהו יתעשת על עצמו ויתחיל לקחת אחריות על שריו אם הוא עדיין שואף לראות את הבית הלבן בקדנציה הנוכחית. נכון לעכשיו נראה שהיחסים מול ארה"ב הפכו לקרקס אחד גדול או במקרה הטוב גן ילדים כשבצד הישראלי אין מבוגר אחראי.