האלימות "מכת מדינה"? כנראה רק כשמדובר בחברה היהודית

موجة العنف سطعت في وسائل الإعلام مؤخرًا - وللأسف ، هذا فقط ما سيجعل السلطات بمعالجة الأمر. ولكن من المؤسف أنه عندما يقتل أكثر من 100 مواطن عربي كل عام يسود الصمت التام. الاختلاف بالتوجه يبرز قبل كل شيء التربية العلنية-السرية للفوقية اليهودية وفصل المجتمع العربي عن الدولة

"האלימות - מכת מדינה", "מדינה תחת אלימות", "האלימות בכבישים משתוללת". הכותרות מככבות בכלי התקשורת השונים ובפאנלים בתקופה האחרונה, כדי לתאר את סיפורה של החברה הישראלית, שבחודשים האחרונים האלימות במרחב הציבורי הפכה לשם השני שלה - וביתר שאת מאז מקרה הרצח המזעזע של יורי וולקוב במעבר החצייה בחולון לפני כשבועיים, שלא השאיר אף ישראלי אדיש.

תחילה, יש לברך על עצם העובדה שהתקשורת עוסקת בנושא ולא מרפה ממנו. עם כל הצער שבדבר, כולנו יודעים שרק ככה דברים זזים במדינה. ברגע שהתקשורת עוסקת בנושא מסוים, רק אז הגורמים הרלוונטיים במדינה מתעוררים מהתרדמת שפוקדת אותם ברוב ימות השנה ומתחילים לזוז ולטפל בו כדי לספק תשובות לתקשורת ולציבור - עצוב, אך זו האמת.

אך יחד עם זאת, אי אפשר לעבור על סדר היום על הכותרות הנ"ל, שמבליטות יותר מכל את החינוך הגלוי-סמוי ברוב חלקי החברה היהודית לעליונות יהודית ול"אאוטסיידרינג" של הציבור הערבי. אחרת, אי אפשר להסביר את העובדה שכבר כמה שנים נרצחים במדינת ישראל יותר מ-100 אזרחים ערבים על רקע פלילי מדי שנה - ועדיין האלימות המשותללת ביישובים הערביים טרם הוגדרה כ"מכת מדינה", וישראל לא הוגדרה כ"מדינה תחת אלימות". ההפרדה בכותרות, והכותרות שמגיעות רק כשמדובר בחברה היהודית, ממחישות יותר מכל את היחס המוענק, בין אם באופן ישיר או עקיף, לחברה הערבית כ"אקס-טריטוריה", שאינה חלק אינטגרלי מהמדינה.

רק נסו לדמיין מה עובר על חוקר במשטרה או שוטר מן השורה שבא לטפל באירוע אלימות ביישוב ערבי כזה או אחר. האם הוא יתייחס אליו באותה צורה ובאותה הרצינות, כשהוא רואה שזה היחס שמקבלים האזרחים הערבים ממוסדות המדינה והתקשורת? סביר להניח שלא, וזה לא אך ורק באשמתו. בראש ובראשונה, זו אשמת האווירה והחינוך בחברה היהודית, לאאוטסיידרינג לציבור הערבי.

אז מה הפלא, שאדם שגדל כל חייו עם המסר ש"לא יהודי, לא מעניין", כשהוא מגיע לעמדה משפיעה במשטרת ישראל או תפקיד עורך בכלי תקשורת כזה או אחר - יראה שחייו של אחמד מנצרת חשובים פחות מחייו של יורי מחולון? האם שמעתם על מעצרים שבוצעו בחברה הערבית כמה שעות אחרי או למחרת מקרה רצח? האם הדלקתם מתישהו את הטלוויזיה וראיתם את הכותרת "מכת מדינה" בעקבות רצח מזעזע של אדם חף מפשע בחברה הערבית? ואם מישהו תוהה למה, אז התשובה היא האווירה והחינוך במדינה.

נכון, יש לומר בריש גלי - המשטרה עשתה סוויץ' בשנה האחרונה בטיפול באלימות בחברה הערבית, לא מעט בזכות תוכנית "מסלול בטוח" שהוביל סגן השר לביטחון הפנים, יואב סגלוביץ'. היינו עדים בתקופת הממשלה היוצאת להגברת האכיפה בחברה הערבית, ושנת 2022 עשויה להביא לראשונה זה שמונה שנים הפוגה בעלייה בעקומה במספר מקרי הרצח ביישובים הערבים. אך, זה עדיין לא מספיק. כל עוד היחס הזה יימשך לאזרח הערבי הממוצע, שאף אחד לא יתפלא שדמו פחות יקר למדינה ומוסדותיה - מה שרק מעניק לפושעים תחושה של קרקע פוריה לצמוח בה.

אל תטעו, אף אחד לא מנסה להציג כאן תמונה שגל האלימות המשתולל בחברה הערבית הוא אך ורק תוצר של הזנחה, התעלמות ואי אכיפה מצד המדינה. לא צריך להסס ולומר באופן הכי ברור שיש, שהגל הזה מכיל בתוכו גם לא מעט אלמנטים של תוצאה ישירה מחוסר חינוך בבית.

צעיר שרואה בפשע כמסלול חיים, בין אם זה מתבטא בירי לעבר בתים ורכוש או ירי שמוביל לרצח, נמצא קודם כל תחת אחריות מי שגידל אותו. בחברה הערבית והיהודית כאחד, ישנם אנשים שהגיעו לגיל 20, ומשאת נפשם אינה להפוך למהנדס, מדען, חוקר, רופא או הייטקיסט - אלא לרכוש אמצעי לחימה, כדי להרגיש "אבי עלי" ולירות לעבר כל מי שמעיר לו.

מי שצריך לקחת אחריות כאן, לפני המשטרה והמדינה, הם ההורים - כי לא מעט ממקרי הרצח בחברה הערבית הם בדיוק כפי שהתרחש עם יורי וולקוב, ויכוח שטותי שהוביל לרצח. לא הכול נגרם מארגוני פשע, כפי שמנסים להציג מדי פעם. יחד עם זאת, יש לזכור שאלימות מתחילה מחנייה על המדרכה ואי-כיבוד המרחב הציבורי. כשאנשים רואים שבדברים הבסיסיים אין אכיפה, זה ייגמר בירי ואלימות - כי הם מבינים שממילא אף אחד לא אוכף כלום.

ולסיכום, כל עוד החינוך לעליונות יהודית ואאוטסיידרינג לציבור הערבי לא ייפסק, אנו נמשיך לראות תוצאה עצובה זו. רק עיוור לא יכול לראות את הקשר הישיר בין ההתעלמות מהאלימות בחברה הערבית ובין היעדר חברי פאנל ערבים במשדרים השונים, המתקפה החריפה על קואליציה ש"רחמנא ליצלן" הכילה מפלגה ערבית, ההתעקשות שלא להקים יישובים ערביים כדי לפתור את מצוקת הדיור שסובלים ממנה, או תקיפת קידום התוכנית הממשלתית להעצמת וקידום הפיתוח הכלכלי-חברתי של החברה הערבית, כאילו רק יהודים משלמים מיסים ואין צורך לדאוג לערבים; שלא לדבר על מועמדים לראשות הממשלה, ששאפו שאזרחים הערבים ימליכו אותם, אך בחרו להתעלם מקיומם והקפידו במשך שנים להגיש רשימות כנסת ללא ייצוג הערבי.

הכול קשור ויש כאן קשר ישיר בין שלל הנושאים - כל עוד לא יהיה שינוי שורשי בחינוך החברה היהודית, מצב זה יימשך. יש לפעול בכל הכוח לשנותו, לא להרים לידיים ולא לתת למציאות העגומה לנצח.