כמו סינוואר, גם נסראללה עשה טעות אחת יותר מדי

זה קרה באוגוסט 2006, מיד אחרי החתימה על הסכם הפסקת האש עם ישראל בתום מלחמת לבנון השנייה. מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה העניק ראיון לרשת החדשות הלבנונית "New-Tv", ראיון שייזכר לדורות. בעודו מתרווח בכורסתו בבונקר מתחת לרחובות הדאחיה בביירות, הודה מזכ"ל ארגון הטרור שהוא ומועצת הג'יהאד, המועצה העליונה של הארגון, טעו בחישוב. "לא הערכנו אפילו באחוז אחד שהחטיפה של חיילי צה"ל (אהוד גולדווסר ואלדד רגב; א"ב) תביא למלחמה בהיקף הזה עם ישראל", אמר נסראללה והוסיף:" לו היינו יודעים שפעולת הלקיחה בשבי תביא לתוצאה כזו, לא היינו נוקטים בה כלל".

חרף הטעות ההיא, הצליח נסראללה לשכנע במשך 18 שנה שהוא המומחה מספר אחת במזרח התיכון לחברה הישראלית. או כך זה היה לפחות עד לחודשים האחרונים, כשהקערה התהפכה על פיה - ונסראללה, ולצידו רוב חברי מועצת הג'יהאד, פגשו את פצצות חיל האוויר. הם כבר לא כאן כדי להבין, בפעם השנייה, את גודל השגיאה. אולי יחיא סינוואר, שחוסל השבוע בידי צה"ל ברפיח בתום מצוד שנמשך שנה, יוכל להאיר את עיניהם.

מיד אחרי 7 באוקטובר קיבל נסראללה החלטה לא מוצלחת נוספת, שהתבררה לפני כשבועיים כטעות האחרונה שלו - לקשור את גורלו עם חמאס ברצועת עזה ולפתוח במלחמה. ההחלטה הזו מלמדת גם לא מעט על המנטליות שרווחה בצד הישראלי: פעם אחר פעם, לאורך שני העשורים האחרונים, בדרג המדיני ובמטה הכללי של צה"ל לא מיהרו להתעמת עם ארגון הטרור השיעי, והעדיפו לדחות מלחמה או תגובות קשות לפיגועים גם במחיר התעצמותו חסרת הפרופורציה ופגיעה בהרתעה מולו.

אבל יותר מהכל, הטעות האחרונה והקטלנית של מזכ"ל חיזבאללה חושפת תחבולה מרתקת, שנרקמה לאורך החודשים האחרונים בהובלת אגף המבצעים במטכ"ל; תחבולה שסופה בהודעה הרשמית של ישראל: תם עידן נסראללה.

ההנחה של נסראללה היתה פשוטה: הוא העריך כי ישראל לא תרחיב את המלחמה נגדו, ולא תצא לתמרון קרקעי בלבנון כל עוד חמאס ממשיך להחזיק ב-101 חטופים בעזה, וכל אוגדת ההכרעה 162 ממשיכה להילחם ברצועה.

נדמה שנסראללה העריך כי אם יחול שינוי במדיניות של ישראל כלפי חיזבאללה יהיו לכך סימנים מעידים, שהוא יבחין בהם. נדמה שנסראללה העריך כי יוכל לזהות מראש אותות לכניסה קרקעית, בין השאר בתחום ההיערכות של צה"ל על הגבול ותנועת האוכלוסייה הלבנונית. אלא שצה"ל, מתוך הבנה של דרך חשיבתו, שינה את סדר הפעולות במכוון במטרה לתעתע בו - צעד שנחל הצלחה.

בחודשים האחרונים, כך נראה, נסראללה לא התרשם מצמצום הלחימה ברצועת עזה, ולא השתכנע מהאיומים של ממשלת ישראל ובכירי צה"ל לחדול משיגורי הרקטות לעורף הישראלי. מה שחרץ את גורלו היה נאומו על "מלחמת התשה" נגד ישראל.

כמו שאר המטה הכללי של צה"ל, ב-7 באוקטובר גם אגף המבצעים נתפס בהפתעה גמורה והיה חלק מהכישלון ההיסטורי הצורב. אבל הפעם הוא היה מוכן עם תוכנית מבצעית סדורה, ובעיקר - יצירתית, ששלביה כללו מספר סולמות שיאפשרו לנסראללה לרדת מהעץ. בימים הקריטיים החליפו בכירי המטה הכללי מבטים רבי-משמעות ביניהם. הם ידעו: אם נסראללה לא יפנים שישראל נחושה, המהלכים של צה"ל מול חיזבאללה יתגברו וילכו, עד שיגיעו למכות כואבות במיוחד.

העיקרון המארגן היה לפעול באופן הדרגתי, אך לחשוף בחוכמה את המרחבים הכי רגישים של חיזבאללה ולהשמידם. כדי לקדם תוכנית מהפכנית שכזו, הסבירו גורמי ביטחון, נדרשה חשיבה מחוץ לקופסה: להתבסס על מודיעין איכותי של יחידות אמ"ן; להסתמך על יכולות הדיוק, הספקי התקיפה והתזמון של חיל האוויר; ולסנכרן את כל אלה עם מה שמכונה בצבא "שעון המלחמה", בהחלטת אגף המבצעים.

את המסגרת, היעדים והרף לתחבולה קבע ראש האגף, אלוף עודד בסיוק. האחריות לדאוג לסנכרון ולדיוק ההתקפות השונות הוטלה על ראש חטיבת ההתקפה באגף המבצעים, תא"ל ר' - אחד מטייסי הקרב המנוסים ביותר בחיל האוויר, שבעבר פיקד על טייסת קרב ועל מרכז האש של פיקוד האש הדרום, וסומן כבר בצעירותו כמי שישרת ביום מן הימים כאלוף במטה הכללי.

בבנק מטרות האיכות של צה"ל עמדו על הפרק כמה משפחות, או אשכולות, לתקיפה: ההנהגה הבכירה של חיזבאללה; מפקדים בכירים ומפקדי שטח; ארסנל הנשק של הארגון, בדגש על המערכים האסטרטגיים; תשתיות טרור דוגמת אתרי שיגור, מחסנים ומפקדות; ולבסוף, אתרי מודיעין ואתרי פיקוד ושליטה. וכך התגלגל הכל:

• 30 ביולי: יריית הפתיחה של התוכנית יצאה לדרך בחיסולו של פואד שוכר, המכונה אל-חאג' מוחסן - מי ששימש רמטכ"ל חיזבאללה בפועל וחבר מועצת הג'יהאד, ראש המערכים האסטרטגיים והאחראי על פרויקט הטילים המדויקים. חיסולו בדאחיה בביירות היה לנקודת מפנה.
• 25 באוגוסט: מתקפת מנע רחבה מאוד, ששללה יכולות רבות מארגון חיזבאללה בפרק זמן קצר והשמידה משגרים שכוונו למרכז הארץ. ההתקפה יוצאת לפועל הודות למודיעין איכותי של אמ"ן, ביצוע מעולה של חיל האוויר שתקף את ארסנל הנשק, וסנכרון של המערכות כולן דרך חטיבת התקיפה באגף המבצעים.
• 5 בספטמבר: התחלה של גל תקיפות יומיות, שפגע במאות משגרים של חיזבאללה. אט אט נוצרה מסה קריטית, ובינתיים בחיזבאללה היו מבולבלים והתקשו לגבש תמונה מלאה כדי להבין מה צה"ל מתכנן באמת.
• 18-17 בספטמבר: שתי מתקפות דרמטיות, המיוחסות לישראל, התרחשו יום אחרי יום - מתקפת הביפרים שהתפוצצו בידיהם ובכיסיהם ובפרצופיהם של פעילי חיזבאללה, ומתקפה דומה במכשירי קשר של פעילי הארגון, שהפכו באבחה אחת לפצצות. פעולה זו נטרלה אלפי בעלי תפקידים מבצעיים בחיזבאללה, ומאות מפקדים בארגון התעוורו בעקבותיה.
• 20 בספטמבר: צה"ל חיסל את ראש אגף המבצעים בחיזבאללה, איברהים עקיל, שהיה גם לרמטכ"ל בפועל אחרי חיסולו של פואד שוכר. בפעולת החיסול נהרגו גם כמה מבכירי כוח רדואן של הארגון.
• 23 בספטמבר: פתיחת מבצע חיצי הצפון ברחבי לבנון, שבמטה הכללי של צה"ל הוגדר כמהלך פורץ דרך. עד כה צה"ל מציג בו עליונות מודיעינית-אווירית, אך בה בעת מדובר באתגר גדול מבחינת חטיבת ההתקפה באגף המבצעים, בעיקר בכל הנוגע ליכולות הסנכרון. האתגר ניכר, בין השאר, בצורך לפקד על אחת המתקפות הדרמטיות במסגרת המבצע, שבמהלכה הותקף חיזבאללה מהאוויר במשך 15 שעות ברציפות, במטרה לגרוע ממנו יכולות אסטרטגיות דוגמת טילי קרקע-קרקע, טילי קרקע-אוויר, טילי חוף-ים וכטב"מים.
• 27 בספטמבר: בסיכול ממוקד שהרעיד את המזרח התיכון, ישראל סגרה חשבון עם חסן נסראללה ובכירים בצמרת הארגון השיעי. מזכ"ל חיזבאללה, שלא הפנים את התהליך ואת ההישגים המצטברים של ישראל, לא ראה את מה שנמצא מול עיניו והחליט ללכת עד הסוף - עד שהגיע סופו שלו.

כמובן, למרות המכות האדירות שנחתו עליו, ואולי דווקא בגללן, חיזבאללה לא שוקט על השמרים: בתגובה, הוא הרחיב את טווח הרקטות והפעלת הכטב"מים לאזור חיפה, ולאחר תהליך "הרגלה" - החל למקד את מאמציו באזור המרכז. בה בעת, אי אפשר להכחיש את התוצאות של ההתקפות: מפנה במלחמה, שכופה על ציר הרשע של איראן, סוריה וחיזבאללה לנסות ולשכלל את ציר הברחת הנשק לביירות.

הצורך הזה מתחדד לנוכח הנתונים הבאים: לפי הערכות בישראל, נותרו לחיזבאללה כמה עשרות אחוזים בלבד ממלאי הרקטות בקוטר 122 מ"מ, שמסוגלות להגיע עד חיפה; מהרקטות שיכולות להגיע עד תל אביב - נשאר בידי הארגון שיעור דומה; ולפי הסברה, הוא מחזיק כעת בפחות משליש מהיקף הטילים המדויקים והטילים ארוכי הטווח, שמכסים את כל מדינת ישראל.

גורמי ביטחון שיבחו את התוכנית הרב-שלבית של אגף המבצעים, שמנעה מנסראללה לצפות מהיכן תנחת עליו המכה הבאה או להעריך את היקפיה. כך הושגו הפתעות שהרחיבו את ההישג מול ארגון הטרור, שחש כעת חשוף ונרדף. מעל לכל, דומה שהתוכנית שללה מנסראללה את היכולת לזהות את הסימנים המעידים לקראת מה שצפוי לו. אחד מגורמי הביטחון הבהיר השבוע כי חיזבאללה עדיין מסוגל לאתגר את צה"ל ואת העורף הישראלי, לנוכח בניין הכוח שלו שנפרס על פני 30 שנה, אך הוסיף בגיחוך: "מאוחר מדי לנסראללה להבין את מה שעשינו. אפילו מתוך כל מועצת הגיהאד, שמנתה 12 חברים, נותרו רק שניים".

בישראל מעריכים כי פעילות צה"ל בחצי השנה האחרונה הובילה את נסראללה לשנע יכולות צבאיות מתקדמות מאזור דרום לבנון, הבקעא ואחרים לביירות. זאת, מפני שהעריך כי הלחץ האמריקני-אירופאי יגן על ביירות מפני תקיפות של חיל האוויר. בכך עשה שגיאה כפולה: לא זו בלבד שחשף את המערכים של הארגון בפני המודיעין הישראלי, אלא שריכז את רובם במרחב אחד, מה שהקל על צה"ל לתקוף אותם.

"אני עדיין מעריך מאוד את יכולות חיזבאללה, שנתמך על ידי איראן", הוסיף גורם ביטחוני בכיר, "אבל יש שם משבר אמון ובעיה פיקודית משמעותית. מפקדי שטח בדרום לבנון לא באמת מכירים את המפקדים מביירות שנותנים להם פקודות, כי הרוב חוסלו והאחרים הפכו לממלאי מקום. גם יכולות איסוף המודיעין של חיזבאללה, על קו המגע ובעומק, מאותגרות מאוד בגלל רצף התקיפות".

גורמים בצה"ל, שהיו קרובים מאוד לתהליך קבלת ההחלטות במטכ"ל ברגעים שבהם התוכנית המבצעית של אגף המבצעים, יצאה אל הפועל, שפכו אור על ההבדלים בין נסראללה למנהיג חמאס יחיא סינוואר - שאולי תרמו ליכולת להנחית על הראשון את המכה הקטלנית. לדברי אותם גורמים,
נסראללה ניהל את המלחמה נגד ישראל בריכוזיות גבוהה מאוד, ולכן היה חייב לנכוח פיזית במפקדות הארגון, ולכן חיסולו מותיר חלל כה גדול. סינוואר, בשונה ממנו, רק מתווה מדיניות כללית, ונעלם מהרדאר בכל פעם לחודש בממוצע.

סדרת הפעולות של חטיבת ההתקפה באגף המבצעים לא תמה בכך. ביום שני שעבר, בשעה 14:30 בדיוק, תקף צה"ל יותר מ-100 יעדים באמצעות מאות חימושים, והביא לחיסול מפקדי מערכים בחיזבאללה, ממלאי מקום של מפקדי חטיבות וראשי מטות מבצעיים, אחראי ארטילריה גזרתיים ו-200 מחבלים בכירים. התמונות שאספו אנשי יחידת 9900 באמ"ן, שמראות את הזירות שהותקפו לפני ואחרי הפגיעה, הוצגו לשר הביטחון יואב גלנט בדיון מקצועי לסיכום הפעולה. התיעוד לא הותיר מקום לספק בנוגע לאיכות הפגיעה ולהיקף המחוסלים.

בצה"ל מבהירים כי חיזבאללה נטוע עמוק באדמת לבנון, ויהיה קשה מאוד להכריע אותו. עם זאת, בחלוף הזמן יהיה אפשר לגרוע ממנו יכולות נוספות, להקטין את השפעתו ולכווץ אותו. לצורך כך, מוסיפים בצבא,יש להתבונן בו כמערכת אחת ולהמשיך לפגוע בו כפי שעשו עד כה - בתחכום.

ויש בתוכנית הזו גם מימד של סגירת מעגל אישית: אנשי מילואים באגף המבצעים אומרים כי האלוף בסיוק, שדרש את סדרת הפעולות המתוחכמות, היה מי שהניח את היסודות לתוכנית "מכת ברק" בעזה; תוכנית זו, כזכור, היתה אמורה לחסל יותר מ-1,000 פעילי חמאס במתקפה אווירית, תוך כדי פגיעה ב"מטרו" של הארגון; עם זאת, התוכנית יצאה אל הפועל במבצע שומר חומות, ללא המהלך המתוחכם המקדים, בהנחיית הרמטכ"ל דאז אביב כוכבי. בסיוק גם היה זה שהוביל, כמפקד גדוד 82 של חיל השריון במלחמת לבנון השנייה, תמרון קרקעי בשטחים סגורים - בניגוד גמור לפקודות ולתורת הלחימה של צה"ל, כדי לא לאפשר לחוליות הנ"ט של חיזבאללה לפגוע בטנקים, שספגו אש תופת בוואדי סלוקי, בבינת ג'בל ובגזרות אחרות.

כעת, בצל הצלקת העמוקה של המטכ"ל כולו לנוכח הכישלון ב-7 באוקטובר, על אגף המבצעים להוביל ולסנכרן מכות מדויקות וכואבות במסגרת התמרון הקרקעי בלבנון, שאולי יתרחב, להרחיב את הפגיעה במחסני הנשק ובאתרי שיגור הרקטות, הטילים והכטב"מים, למנוע הברחות ללבנון ולהמשיך לפגוע במפקדים ובפעילים. האסון הנורא בחדר האוכל של בא"ח גולני השבוע, שבו נפלו ארבעה לוחמים ונפצעו יותר מ-60, מוכיח שהמלאכה מול חיזבאללה עוד רחוקה מסיום.