השבוע שבו הליברלים קמו להילחם על ערכיהם, נגד יהדות מיסיונרית ואלימה

אנו בעיצומם של חגי תשרי. ימים של חום, משפחה ואהבה, ימים של רצון טוב ומחוות בהם מתבקש להפיל את החומות המשתרעות בינינו, להכיר איש את רעהו, לטעום אלה מדובשם של אלה. לא? אז יש לי רעיון קטן: למה שבסוכות לא יגיע מניין קונסרבטיבי משותף לתפילת הלל חגיגית ביצהר, או בקדומים, ליד בית הכנסת של סמוטריץ'? או אפילו סתם ככה בבני ברק או בית שמש או אלעד? לא לבוא בריב, חלילה. לבוא עם הרבה מאוד אהבה ורצון טוב. להראות לאחינו המתנחלים, או החרדים, או גם וגם, את העגלה המלאה, היפהפייה שלנו? לקרב אותם מעט, כנהוג בין אחים, לערכים שלנו? נלמד אותם כמה קסם יש בתפילה מפיה של רבנית, תהיה אפילו קבוצת תפילה של להט"בניקים דתיים שיתפללו בכוונה עצומה ואהבת אין קץ לבורא, לבריאה ולכל מה שביניהם. מה אתם אומרים?

במחשבה שניה, אולי בלי קונסרבטיבים. ולהט"בים. זה עלול לצער את המארחים שלנו. לא צער אנו באים להרעיף, אלא אהבה. אז אולי סתם מניין של יהודים ליברלים, כמותם יש כאן כחול אשר על שפת הים? יהודים מקהילות בהם מתפללים בצורה שוויונית, בהן הנשים לא מודרות לחלק האחורי של האולם, או לחלק החשוך של הרחבה? והעיקר, לא לפחד כלל ולתת בשירת הלל ברוב עם והדר, באווירה של רצון טוב, שכנות, שכינה ותחינה לרחמי שמיים?

אני מבין שמתק השפתיים שלי לא משכנע אף אחד. מוזר. הבהרה: אין כוונה להיכנס לבתי הכנסת, חלילה. בית הכנסת מחוץ לתחום. מזג האוויר טוב, עדיין. נתפלל לה' בחברותא, בחוץ. תחת כיפת השמיים, שתחתם כולנו שווים. אבל נדמה לי שהם עדיין לא משתכנעים. סתם, רציתי לברר את רמת ה"הכלה" בה יכול לעמוד הציבור האורתודוכסי-שמרני-משיחי כשמדובר בחצר האחורית שלו. חשבתי שכולנו יהודים. שכל אדם נברא בצלם. אבל טעיתי. כשמדובר במרחב הציבורי שלהם, בחצר האחורית שלה, מתברר שהם יכולים להכיל רק את עצמם. הא, ותו לא. אבל מאיתנו הם דורשים שנכיל ה-כל.

עד היום, הם היו חכמים על חלשים. ליברלים הם חלשים בהגדרה. אין להם כמעט נשק בארסנל. הם אמורים להכיל הכל. אומרים להם "שלך-שלי, שלי-שלי" והליברלים אמורים לזרום עם זה. והכי מדהים זה שהם בכלל לא מנסים להסתיר את תוכניותיהם. להיפך, ההדתה, ההשתלטות, שינוי אורח החיים והמנהגים והערכים שלנו, היהודים הליברלים, הוא מטרתם המוצהרת, הכתובה, המדוברת והמצולמת. ישראל זעירא ו"ראש יהודי" מקשקשים את המשנה הזו תחת כל מיקרופון רענן. שבוע לפני כיפור הם גם מזמינים את הרב יגאל לוינשטיין הנאור, גדפן ורודף הלהט"ב, זה שמלמד שבנותינו יוצאות מצה"ל "לא-חמות" (אלה מילותיו) ולא יהודיות, אז אותו הם מזמינים "לתת שיעור" בלב תל-אביב, כפרומו שטני לתפילה "הפתוחה" בכיכר דיזנגוף, הלב הפועם של תל אביב הפתוחה, הליברלית, המחבקת והמכילה, בערב החג. תפילה פתוחה, אבל בהפרדה. לוינשטיין הוא זה שאמור לחמם את הקהל שבוע קודם ואז התפילה בערב החג. ההיתר העירוני אוסר עליכם במפורש להציב מחיצה פיסית כלשהי שתפריד בין המינים, אבל אתם בכל זאת מציבים אותה (חבלים ודגלים). כי לכם מותר. ואתם תוקעים אצבע בעין של כל מה שאנחנו מאמינים בו, במרכז החצר האחורית שלנו. למה? כי אתם יכולים.

שני דברים התבררו ביום כיפור האחרון: ראשית, שאתם כבר לא יכולים. שנית, שהליברלים לא חלשים. הם כמו קורי העכביש של נסראללה. אפשר ללוש אותם, למתוח אותם, לתמרן אותם, אבל לא לשבור את רוחם. בתל אביב יש למעלה מ-500 בתי כנסת. כמעט בכולם מתקיימת תפילה בהפרדת נשים/גברים. אף אחד לא מנסה לשנות את המציאות הזו. 75 שנה הכל מתנהל למופת. החילונים לא מתניעים מכונית, לא אוכלים בפרהסיה, משתדלים לא לעשות רעש מיותר או לחלל את אווירת החג המופלאה. הדו-קיום הזה, שלא מושתת על חקיקה אלא על חלוקה, פרח פה עד עכשיו. מה קרה עכשיו? הוכרזה מלחמה. על הציבור החילוני, על הציבור המסורתי-ליברלי, גם על הציבור הדתי-ליברלי. על כל מי שמאמין בחופש, בדו-קיום, באיש באמונתו יחיה ובערכיה של הציונות הליברלית. המלחמה הזו היא אחת החזיתות של המלחמה הגדולה שהוכרזה על הדמוקרטיה. כוחות המשימה חילקו ביניהם את התפקידים. אלה, בראשותו של יריב לוין, צולחים את התעלה בואכה בית המשפט העליון. אלה התוקפים בשם הדת, החרד"לים והמשיחיים, מסתערים על תל-אביב. הם יובסו.

ראש החץ של המלחמה הזו היא הקבוצה המתקראת "ראש יהודי". אם אתם רוצים להבין את הסיפור, אתם צריכים רק להקשיב להם. הכל פתוח, הכל על השולחן. תכנית סדורה, מתוזמנת, ממומנת, נטולת עכבות או בושה. אתם רואים חילוני?, אומר ישראל זעירא, אתם צריכים לשנות אותו. חסידי וחברי התנועה המסוכנת הזו נקראים "שליחים". יש להם משימה. הם קוראים תיגר על דרך החיים שלנו. זה כנראה עולה להם בריאות שיש יהודים אחרים. הם אמורים לשנות אותנו. הם מעידים על עצמם שמטרתם היא "להכות שורשים בתל-אביב ולהפוך משמעותיים לסובבינו ולסביבתנו". להפוך משמעותיים, עאלק. הם באו לשנות, הם באו לכבוש, הם באו להכתיב והם לא רואים בעיניים.

הם עמוסים בכסף. הממשלה הנוכחית מרעיפה עליהם מיליארדים. ועדת הכספים מתכנסת כל שבוע כדי להוסיף מאות מיליונים למטרות חרדיות או חרד"ליות, על חשבון משלם המיסים הכללי. זה לא מונע מ"ראש יהודי" לקיים בעצם הימים האלה, בחסות המהומה התקשורתית וההפגנה השנויה במחלוקת, מאמץ גיוס תרומות ניכר. הבדיקה האחרונה מעלה שהם גייסו כבר מעל מיליון וחצי שקלים. סכום אחד שם צד את עיני: אלונה ושמעון ריקלין, 36 אלף שקלים. אגב, גם חברת "באמונה, ניהול וייזום בע"מ" תרמה סכום זהה, 36 אלף שקל. החברה הזו שייכת לישראל זעירא, שעומד בראש עמותת "ראש יהודי". התרומה מוכרת במס על פי סעיף 46, כמובן. יד אחת מוציאה מכיס אחד ומכניסה לכיס השני, תוך קבלת הטבה במס. הכל חוקי, כמובן.

בעניין אלונה בראון, המו"לית של גלובס ובת לאחד המו"לים המרשימים בהיסטוריה של ישראל (חיים בראון, מייסד גלובס), זה קצת מפתיע. זמן קצר לאחר שהופיע דבר התרומה באתר על שמם של בני הזוג, נמחק השם ותחתיו נכתב "אלמוני". הרמתי טלפון לאלונה, מכרה ותיקה. בהגינותה, אישרה את דבר התרומה, אך טענה כי מדובר בסכום קטן יותר. אחר-כך אמרה שרק לאחרונה הבינה שמדובר בארגון שלא רק "מארגן תפילה חמודה בכיכר", אלא גם מטיף למיסיונריות, ובכוונתה לבטל את התרומה. אין בליבי על תרומות. שכל אחד יתרום כפי שיידבנו ליבו, למטרות המועדפות עליו.

בינתיים, העפתי מבט בתקציב "המשרד להתיישבות". להזכירכם, לשרה קוראים אורית סטרוק ויש לה גם "משימות לאומיות" בתפקיד. יש שם לא מעט כסף המוקצב לרמת-גן, תל-אביב, גבעתיים, הוד השרון. לתומי, חשבתי שנקודות הספר הללו כבר מיושבות. ובכן, לא מדובר בהתיישבות. מדובר בהתנחלות. בתקיעת מאחז בלב שכונה ליברלית, דמוקרטית, ומאמץ זוחל לשנות את אורחותיה, את צביונה, את ערכיה. "גרעינים משימתיים", קוראים לזה. או "תורניים". רבותי, התבלבלתם. גם לשכונה חילונית יש צביון. גם לקהילה ליברלית יש ערכים. אנחנו לא ניתן לכם לגעת בזה. אתם תתקרבו לילדים שלנו עם "חומרי לימוד" רק כשגם לנו יהיה מותר להתקרב לילדים שלכם.

הליברלים קמו להגן על מולדתם וערכיהם. זוהי מלחמה בין היהדות המסיונרית, האלימה, השמרנית, הסגורה והחשוכה, היהדות של אצבע בעין ואי השלמה עם העובדה שיש אנשים שחיים בדרך אחרת, לבין היהדות הסובלנית, המוארת, הפתוחה, המחבקת, שאינה תוקעת אצבע בשום עין, אלא מושיטה יד לחיבוק.

הקרב בעיצומו. "ראש יהודי" וגופים רבים כמותו חדרו לגוף חיינו וערכינו מבחוץ, ומנסים עכשיו לשתול בנו ד.נ.א חדש. הגוף שלנו מתמרד. החום עולה. הפולשים יוקאו ויוקעו מסיבה פשוטה: אין לנו אלטרנטיבה. מבחינתנו, זו ציפור הנפש. אנחנו מתנהגים בדיוק כפי שהצד השני היה מתנהג אם היו מנסים להעביר אותם על דתם. אנחנו יהודים שחיים אחרת. רוב היהודים בעולם דומים לנו, לא לכם. כמעט כל היהודים שהתפרסמו לאורך ההיסטוריה, באו מהצד שלנו. רוב הממציאים, המדענים, הוגי הדעות, הפילוסופים, הרופאים, הסופרים, האמנים והיוצרים, באו מבית היוצר של היהדות הפתוחה שלנו. מה לא המצאנו: את הסוציאליזם והקפיטליזם, את האטום והמובילאיי, את תורת היחסות ואת היחס ליתום, לגר ולאלמנה. הצד שלכם ניפק סחורה מסוג אחר. לא ניכנס אליה עכשיו. דבר אחד צריך להבהיר: לא תצליחו לשנות אותנו.

אין למיסיונרים האלה בעיה לשוטט בינינו כבתוך שלהם. הם בונים על הליברליות שלנו. על הנאורות, על הפתיחות, על האהבה האמיתית שיש לנו לכל אחד, גם לשונים מאיתנו. ובכן, זה צריך להשתנות. במלחמה, הכללים משתנים. הם לא מסתפקים בעובדה שהם שולטים ומשפיעים על חיינו גם מרחוק. הם לא מאפשרים למעוטי היכולת שבינינו, או לנערינו וזקנינו, להשתמש בתחבורה ציבורית בשבת. עולה להם בריאות שיש אנשים שאורח חייהם שונה. הם לא מסתפקים בהגנה על צביון החיים שלהם, הם רוצים לשלוט גם בשלנו. עד עכשיו הם עשו את זה בחיים ובמוות (לידה, קבורה), בחיי המשפחה (חתונה), בתחבורה, בכשרות. עכשיו הם רוצים להיכנס לנו לחצר. התיאבון שלהם לא יודע שובע. הם יהיו מאושרים, רק כשכולם יתיישרו לפי תורתם. הם יהיו מאושרים רק כשאנחנו נהיה ממש אומללים. ספוילר: הם לא יהיו. כי סיימנו להתכופף. סיימנו לעבוד אותם. סיימנו להתרפס, לרצות, לפצות ולחלות את פניהם. זה נגמר.

נגע לליבי איך הם הזדעזעו מול מראות ההפגנה ההיא בכיכר. איך נשבר ליבם. איך זלגו דמעות התנין על לחייהם המדושנות. גילוי נאות: גם אני חושב שהמראות היו קשים ומיותרים. לו נועצו בי, הייתי מפציר לא לקיים הפגנה מול תפילה. זה גול עצמי מרהיב. זה מיותר. זה גורם הרבה יותר נזק מתועלת, לעצם הרעיון. אבל לא נועצו בי. אז נותר לי רק לחשוב על הצביעות. על היללות, הבכי והנהי של אלה שצרו על בתיהם של אנשים דתיים ויראי שמיים, גידפו וחירפו אותם במשך חודשים והיו אף מי שקראו לגרש אותם מבתי הכנסת. למה? כי העזו להושיע את ישראל ולהקים ממשלה שחילצה אותה מ-4 מערכות בחירות רצופות.

עוד נזכרתי, בכל הפעמים שבהן הם תקפו את נשות הכותל על כי העזו לבצע את התפילה שלהן במקום שהוקצה לכך, כדין. את הצווחות, הגידופים המחרידים, קריעת ספרי התורה, הנאצות שאפילו הנייר לא יסבול. כל הפעמים שבהן ספג הרב גלעד קריב את הקללה "עמלק". למה? כי הוא רפורמי. זרם ביהדות שמחזיק מיליוני יהודים אמריקאים טובים, מסורים, תורמים, ציוניים ואוהבי ישראל. "הרפורמים הם זרם בנצרות", אמר הרב לוינשטיין, ש"ראש יהודי" הביאו "לתת שיעור" שבוע לפני יום כיפור, בלב תל-אביב. למה? כי מותר להם. אנחנו ליברלים. אנחנו מכילים.

אבל למה אני מרחיק לגלעד קריב? ראיתם מה קרה לרמטכ"ל ה-20 של צה"ל, בני גנץ, בכל פעם שניסה להגיע לכותל לאחרונה? איזה קללות האיש הזה, שבילה מעל 40 שנה על מדים כדי שהדגנרטים האלה יוכלו לחרף אותו, נאלץ לשמוע? למזלו, השמיעה לא מה שהייתה. ועל זה שכבר שנים מסתובבת כאן הכרזה ההיא, תוצרת הליכוד (בביצוע איש הליכוד משה מירון), "שמאלנים בוגדים", מישהו אמר משהו? הם מטנפים בדם קר ובגידוף הקשה מכל (שנושא עונש מוות) חלק חשוב מאזרחי ישראל, אנשים שמשרתים, עובדים, משלמים מיסים ותורמים למדינה הזו, מסמנים אותם כבוגדים, כל זה מטעם מפלגת השלטון, ועכשיו הם מתרגשים כי הפגינו מול התפילה?

בית הדין העליון של הליכוד הכשיר רק השבוע את המשך חברותם של יצורים כמו אותו משה מירון וטיפוס נוסף, איציק זרקא שמו, שבירך על השואה והודה לנאצים, אם כי העיר להם על זה שלא סיימו את העבודה. את כל זה מותר להגיד ואף להישאר חברים במפלגת השלטון. אבל הליברלים, נעבעך, לא יכולים להפגין מול אלה שבאים להמיר אותם על מנהגיהם, ערכיהם וחייהם?

אחרי שאמרתי את כל זה: ההפגנה מול התפילה בכיפור היתה טעות. היא נעשתה בתום לב, היא אירעה בכורח הנסיבות, אבל היא סיפקה לצד השני תמונת ניצחון (שקרית) בה הוא מתפלש עכשיו בקול ענות גבורה עלובה. יהיו אשר יהיו הנסיבות, מפגינים מול מתפללים נראה רע. דמעות של ילדה קטנה ליד ספר תורה, נראה רע. כשאתה צריך להסביר את צדקתך, סימן שלא פעלת בחוכמה. הצד השני ידע את כל זה מראש. המטרה היתה לסמן אותנו כשונאי יהדות, לקראת הבחירות המוניציפליות, כדי לנסות להחזיר חלק מהמצביעים הביתה, למפלגות ההרס והשמדת הדמוקרטיה. ואנחנו נכנסנו לתוך פרובוקציה ומלכודת מתוכננות.

אין כאן את מי להאשים. המפגינים הם המחאה, המחאה היא המפגינים. אין למחאה הנהגה מסודרת, היא לא שייכת לאיש. זה מקבץ אינסופי, אדיר ומופלא של קבוצות, ארגונים, ישראליות וישראלים שנותנים את הלב והנשמה למען מדינתם. העלבון בעקבות מכתב ההבהרה שיצא מטעם "ראשי המחאה" הינו מיותר. הכוונה היא החשובה ולכולנו יש את אותה הכוונה, אותה המשימה, אותה המטרה שאין קדושה ממנה. כשחוטבים עצים עפים שבבים. בעשרת החודשים האחרונים נעשו מעט מאוד טעויות וכמעט לא נראתה אלימות כלשהי מצידם של מיליוני מפגינים. גם במקרה הזה, לא הייתה אלימות. היו תמונות לא טובות. ולכן, המפגינים צריכים להיות גאים גאווה אדירה במפעל הזה. יהיה לכולנו מה לספר לנכדים שלנו. בינתיים, בואו נתמקד בעיקר: שלנכדים שלנו לא יהיו רק סיפורים, שתהיה להם גם המדינה שאבותינו הקימו לנו, אחרי 2000 שנה.

בג"ץ דן אתמול בעתירות על חוק הנבצרות. ושוב, ניתן היה להתרשם מאיכותו, עומקו ואיזונו של בית המשפט העליון שלנו, מהמפוארים מסוגו בעולם. מוסד שנמצא עכשיו תחת התקפה ברוטלית ופרועה של מופרעים שקמים לכלותו. לאורך כל אחר הצהריים, המו הרשתות החברתיות מפוסטים וציוצים נלהבים של כתבי ופרשני הימין, ובהם הדגמות וציטוטים של שופטים כנועם סולברג (מהמשובחים שהיו לנו) ואחרים, ואיך הם "קורעים" או "מקשים" או "מעירים" לבאי כוח העותרים או בא כוחה של היועמ"שית. שאלתי את עצמי לאן נעלמו הסיסמאות של "חונטה" ושל "גילדה" ושל "חבר מביא חבר" ושל "פסק הדין נכתב עוד לפני הדיון", באשר לבג"ץ. שוב מתברר שיש שופטים בירושלים, והם מקצועיים, יסודיים וראויים.

יבוא יום והמוני הפורעים הללו יבואו על עונשם. לא בבית משפט קמא, אלא מול המראה. הם יבינו מה הם חוללו כאן. יבינו, ויתביישו. עד אז, כמה הבהרות: אף אחד לא תיכנן או מתכנן להוציא את בנימין נתניהו לנבצרות. החוק הזה כולו נולד מהפראנויה של האיש. עשרה קבין של פראנויה ניתנו לעולם, 11 מתוכם שוכנים במעון ראש הממשלה (מחולקים בין המעונות השונים, יש מספיק). האיש משוכנע שתיכף ומיד תגיע לביתו משלחת שתורכב משוטרים, סוהרים, רופאים, סניטרים ושמאלנים, ותיקח אותו לארץ גזירה שבה אין סיגרים, אבל יש שרה.

זה לא יקרה. היועמ"שית הבהירה שזה גם לא אמור היה לקרות. אבל פראנויה של איש אחד הדליקה מערכת שלמה שאצה-רצה לחוקק חוק מופרך, מטורלל, חפוז, לא אפוי ולא שלם, שיצר מצב מוזר שבו הממשלה עצמה לא הצליחה ליישם את החוק שחוקקה, רבע שעה אחרי מעשה החקיקה. בגדול, מטרת החוק האמיתית היא משהו כמו "ימות העולם, לא תהיה נבצרות". או: "גם אם צריך להוציא אותו לנבצרות, הוא לא ייצא לנבצרות". כשנתניהו הורדם לצורך השתלת קוצב הלב/דפברילטור שהושתל בו, הוא ביקש להעביר את סמכויותיו ליריב לוין. אבל אז התברר שההליך מסורבל ודורש רוב של שני שליש בוועדת הכנסת ועוד מטלות שונות ומשונות. הממשלה דילגה על החוק. כלומר, הפרה אותו. הסמכויות הועברו בלי התהליך.

חמד לו זאב אלקין לצון. יועמ"שית הכנסת ביקשה מהממשלה לאשר את העברת הסמכויות בדיעבד. אלקין הוביל את האופוזיציה בוועדת הכנסת להתנגד. אבל נדרש רוב של שני שליש מוועדת הכנסת כדי להעביר את הסמכויות! גם אם זה לבקשת ראש הממשלה! פתאום כולם הבינו כמה מופרעים הם חיינו כאן, בזמן האחרון. האופוזיציה טרפדה את המהלך. ישראל תפקדה בלי ראש ממשלה בפועל בכל הזמן בו היה נתניהו מורדם. זה לא צ'יזבט וזה גם לא אפרים קישון. זו ממשלת אפרים קישון.

מה מוסר ההשכל? החוק הזה פרסונלי. הוא נתפר למידותיו של פרנואיד. הוטבעה עליו כותרת של "חוק יסוד" רק כדי שלא יהיה חשוף לביקורת. ולכן, גם ואולי אפילו בגלל שאין כוונה להוציא את נתניהו לנבצרות, יש כאן בהחלט שאלה מעניינת: במקרה בו הממשלה והכנסת מנצלות לרעה את סמכויותיהן ומטביעות את חותמת הכשרות "חוק יסוד" על מעשה חקיקה נמהר, רשלני ופרסונלי, האם יש לבג"ץ סמכות להתערב? לדעתי, יש ויש. כך סבורים גם רוב רובם של המשפטנים. יכול להיות שהמקרה הזה לא חשוב מספיק כדי שיתערבו.

ומשהו קטן לסיום הסאגה: נתניהו אינו איש בריא. תפקודו לוקה. הוא נראה חולה, הוא מתנהל כאיש חולה, והוא חולה. בעיות לב. לא פשוט. אי אפשר לדעת אם יש עוד בעיות רפואיות, כי אין שקיפות בנושא, וחבל. אבל תארו לעצמכם שמחר הוא יגלוש לתרדמת, או למצב בו יהיה בנבצרות זמן ארוך, חלילה. או, נניח, שיש לו פרקינסון. ולא, אני לא יודע שום דבר על פרקינסון לנתניהו. אני מתאר כאן אפשרויות תיאורטיות, אבל לא תלושות מהמציאות כשמדובר ביהודי בן 74. מה קורה אז? האם החוק הקיים יאפשר מצב שבו ישראל תהיה כלואה עם ראש ממשלה בנבצרות מבלי שתוכל להאציל את סמכויותיו למחליף? הרי לנתניהו אין ממלא מקום רשמי, חוקתי, מתוך אותה פראנויה מפורסמת שתוארה כאן. האם אין כאן זילות כלשהי בצרכיה של מדינה ובביטחונה?

מי שהצליח לחמוק מתשומת הלב הציבורית תחת מסך ההפגנה בכיפור והדיון בבג"ץ, הוא יהודי צרפתי בשם ארנו מימרן. האיש התפרסם בשורה ארוכה של מעשים פליליים, חקירות והרשעות, אבל גם בכך שהעיד במשפטו כי העביר "כמיליון אירו" לביבי. העדות הזו לא התרוממה. אף אחד בצד שלנו, כלומר אצל היועמ"ש מנדלבליט, לא ביקש לבצע חיקור דין, לא נפתחה חקירה, נאדה. עוד הוכחה שמנדלבליט החליט לרדוף את נתניהו עד סופו המר (של מנדלבליט).

מימרן עצמו מצולם עם נתניהו בחופשות שונות ועל היאכטה שלו, מימן למשפחת נתניהו חופשות, העמיד לרשותה דירה מרווחת בפריס (שיגיד תודה שקיבל אותה בחזרה, הדירה של השגריר באו"ם בניו-יורק רשומה עדיין ע"ש נתניהו) ותרם סכומים גדולים לליכוד. עכשיו הוא מרצה עונש מאסר ארוך. במסגרתו, אפשר בית המשפט הצרפתי לצותת לשיחותיו. מדובר בשיחות שמנהל אסיר עם בני משפחתו. הוא לא עד מדינה, אין עליו לחצים, הוא כבר נענש, הוא לא מנסה למצוא חן בעיני רביב דרוקר ולא משתף פעולה עם המאפיה השמאלנית בתקשורת.

הוא משיח לפי תומו. כך זה נקרא בז'רגון המקצועי. עדויות מהסוג הזה הן האמינות ביותר. ומימרן מספר מה ששמענו כבר מרבים אחרים לפניו (בהם ארנון מילצ'ן, רוני מאנה וכו'): "כשהייתי צריך לעבוד עם מישהו, הייתי מזמין אותו לסעוד עם ביבי. ארגנתי ארוחת ערב במונאקו מדי יום, בכל פעם הזמנתי את האיש שרציתי לבסס איתו קשרים. כל אנשי הפיננסים, היהודים שרציתי לעבוד איתם - בינגו. הם ראו אותי במיטבי. כשהוא היה איתי בפריז, לקחתי אותו לאן שרציתי. הוא עשה מה שרציתי. כשהוא מקבל ממך כסף והכל, זהו, זה נגמר. אין יותר גבולות. אתה יכול לבקש ממנו הכל". הוא נקב בסכומים מדויקים שנתן לנתניהו - לעתים 10,000 אירו, לעתים 20 אלף, בהתאם למאורע. "הוא ידע שהוא הולך לקבל את השטרות שלו. מה שזה לא היה, הוא אמר לי כן".

זה נמשך (עדויותיו של מימרן פורסמו באתר תחקירים צרפתי והובאו לכאן מהארץ): בהאזנה מה-20 באוגוסט, שב מימרן ואמר כי העביר "מיליון לנתניהו" באמצעות איש עסקים גיאורגי, בדרי פטרקצישוילי, שמת ב-2008. "אמרתי לביבי, 'מצאתי את האיש שיממן אותך'". הוא לא ציין מתי ואיך הועבר התשלום, אך הרחיב עליו: "נתניהו ביקש ממני 50 אלף בדולרים. הוא שילם על החופשה שלו, ובסוף אמר שהיה טוב, שום דבר לא נשאר". ב-2022 העיד חברו של מימרן בפני שופט חוקר בצרפת על טיב הקשר בין מימרן לפטרקצישוילי, ואמר כי הגיאורגי היה "אחד הרוסים שמימרן התערבב איתם. מימרן חלם לחיות עם גנגסטרים".

בדו"ח ממרץ 2021, כתב צוות החקירה כי בשיחה שהוקלטה בנובמבר 2020 "הסביר מימרן שהייתה לו רשת קשרים עוצמתית שכללה את מאיר חביב (חבר הפרלמנט הצרפתי) ואת נתניהו. הוא התגאה בעובדה שהוא הצליח, באמצעות הרשת הזאת, לחבל בעסקאות תקשורת בישראל של אחד מהאויבים שלו מצרפת". לדבריו החוקרים, "הוא אמר שלא יהסס להשתמש בשירותיהם של 'גנגסטריים רציניים' כדי ללחוץ על 'אויביו'".

מימרן מנה בפני חברתו שורה של מקומות שבהם מימן את שהותם של בנימין ושרה נתניהו: סן טרופז, מיאמי, העיירה דוויל בצרפת, מונאקו, אתר הסקי קורשבל שבצרפת ומלון פלזה אתנה בפריז - שבו שהו כשלא התארחו בדירתו של מימרן בשדרות ויקטור הוגו ברובע ה-16 בעיר. "אני שילמתי על הכל, הוא לא שילם", אמר מימרן.

לדבריו, במקרה אחד נאלץ לכסות חשבון הוצאות בן 2,600 אירו שנצבר בפלזה אתנה, בין השאר בשל ארוחות בוקר רבות שנרשמו על חשבון בני הזוג בשהותם בת שלושת הימים במלון. "היא (שרה) מתה על מיץ תפוזים. בבוקר, למשל, היא שתתה מיץ תפוזים, ואז הזמינה כוס נוספת, אבל כארוחת בוקר מלאה, לא רק מיץ. לא היה לה אכפת בכלל". הוא התייחס גם לחיבתו של ראש הממשלה לדג שהוגש בבראסרי פוקט בעיר, לסיגרים ולשעונים של חברת היוקרה פנריי. "קניתי (שעון) אחד לעצמי. הוא אהב את זה, אז קניתי גם לו. הוא אהב מתנות, פוליטיקאים הם אוכלי חינם".

ניר חפץ אמר פעם, בהקשר לתיק 1000 (המתנות), ש"יש אלף תיקי אלף". יכול להיות שחפץ הגזים, אבל לא בהרבה. כל מי שחקר ומכיר את התנהלות נתניהו וסביבתו לאורך עשרות השנים בהן הוא משוטט באזור הדמדומים שבין הפוליטיקה להון, מכיר את הרשימות האינסופיות של המיליארדרים שהעריצו את נתניהו והיו מוכנים לעשות או לתרום הכל כדי לקנות לעצמם מקום לידו, להסתופף סביב שכינתו או לנופף בהיכרותם איתו. המפורסם שבהם הוא ארנון מילצ'ן, שעדותו הפכה לתיק 1000, אבל מילצ'ן רחוק מאוד מלהיות הבולט ביותר, או מי שתרם הכי הרבה למאמץ. רחוק מזה.

נתניהו ערך פעם רשימה מפורטת ובה עשרות רבות של שמות, כולם מיליארדרים, ליד כל שם ציון: כמה מהר אפשר להגיע לאיש, כמה כסף אפשר להוציא ממנו ובתוך כמה זמן. כל אלה שוקללו לציון. שלדון אדלסון, למשל, היה זוכה לציון 1. רונלד לאודר, לטעמי האדם שסייע לנתניהו בהיקף הנרחב ביותר אי פעם (אם נתעלם מהעלות העצומה של הוצאת "ישראל היום"), כנ"ל. יכול להיות שגם מילצ'ן היה נדחק לרשימת ציוני ה"1" המכובדת. יש שם אנשים רבים שאתם לא מכירים. סניפים בכל בירה מכובדת. יש אחד שאחראי על המטוסים הפרטיים ואחד על מלונות היוקרה בלונדון ואחד על החליפות שביבי מחבב וכו' וכו'.

איך כל השנים האלה הצליחה המשפחה הזו לשוטט באזור הדמדומים הזה עם שני כתבי אישום בסך הכל, רק אלוהים יותר. אלוהים, וכמה יועצים משפטיים. איך אפשר להעלים עין מהעובדה שבפעמיים שבהן היו חילופי שלטון והנתניהו'ז אולצו לעזוב את לשכת ראש הממשלה, נעלם מספר רב של מתנות יקרות ערך מ"חדר המתנות" ומאזורים נוספים במתחם ראש הממשלה, מבלי שנמצאו האחראים לכך, כנ"ל. רק אלוהים, וכמה יועצים משפטיים, או חשבים, יוכלו לספק את התשובה. גם הם, יצטרכו להתייצב בבוא היום מול המראה.

מטעמו של נתניהו מכחישים, כמובן, כל קשר לדבריו של מימרן. ינון מגל טען השבוע כשהקראתי לו תמצית ההקלטות שמימרן בכלל נוכל שאין להאמין למילה אחת היוצאת מפיו. שאלתי אותו אז למה נתניהו הסתופף עם הנוכל הנ"ל על היאכטה ובילה איתו ועל חשבונו אין ספור חופשות. מגל צחק.