ממשלת ישראל משפילה את היהדות הלא-אורתודוקסית

יום אחרי ט' באב תשע"ח, לפני כשנתיים, בשעת בוקר מוקדמת, השתחררה אבן כבדה מקיר התמך שבנה הורדוס לפני 2000 שנה וצנחה על פלטפורמת העץ הקטנה ("המרפסת") הצמודה לכותל בעזרת-ישראל היא 'כותל המשפחות'.

הו, איזו מהומה תקשורתית מלבבת. רב הכותל נזעק למקום ורמז שזהו סימן משמים נוכח התפילות המעורבות המתקיימות במקום; שרת התרבות דאז, שבמסגרת תפקידה ממונה על רשות העתיקות מסתבר, הגיעה למקום מלווה בצוות התקשורת שלה וכשהיא עטויה בשביס צילמה סרטון מרגש. רבה הראשי של ירושלים, הרב עמאר, כמו גם פוליטיקאים חרדים וחרד"לים אחרים, פיזרו משלים על הקשר בין הקונסרבטיבים והרפורמים לבין נפילת אבנים משמיים.

שנתיים חלפו מיום שהאבן צנחה מהכותל. שנתיים שהיה אפשר לעשות בהן הרבה. חיילת שהתגייסה לפני שנתיים כבר השתחררה. בשנתיים השלים מרדכי ארדון את הוויטראז'ים המפורסמים בספרייה הלאומית. בשנתיים אפשר להצטייד בתעודת הנדסאי מוסמך. ובשנתיים אפילו אפשר, כך למדנו, ללכת לשלושה סבבי בחירות רק כדי לסיים בערך באותו מקום. אבל מה אי-אפשר להספיק בשנתיים? להשיב אבן אחת, בודדת, למקומה בכותל.

כעת, שוו בנפשכם כמה זמן היה נדרש על מנת לתקן אבן כזו בחלק הרגיל, המוכר, של הכותל. שבוע? שבועיים? הרי תוך יום היו מוזמנים אנשי מקצוע ממיטב החברות ההנדסיות. תוך יומיים, בליווי ארכיאולוגי וגיבוי רבני, הייתה האבן מושבת למקומה, מחוזקת. תוך שבוע, בעבודה מרתונית סביב השעון, גם בלילות, היו נבדקות ליתר ביטחון כל האבנים כולן ואז, בתרועה גדולה, בטקס שהיה מגיע אליו ודאי גם ראש הממשלה (כי מהורדוס ועד ביבי איש עוד לא טיפל כך באבני הכותל) רחבת הכותל הייתה נפתחת מחדש.

ומה קרה בכותל המשפחות? קדחת. לממשלה לקח חצי שנה ללמוד את הנושא. הקימו פיגומים. בחנו. אנשי המקצוע הציעו שיטות להשבת האבן וחיזוקה, אבל אז רב הכותל נזכר שזו בכלל סוגיה הלכתית סבוכה ועליו לעיין בנושא. לקח לו זמן לעיין. הוא כמובן בחר בשיטה המסובכת, גם כזו שתיקח יותר זמן ותחייב בדיקות תכופות.

ואז החלו לבצע את העבודה. במתינות. ובדקו את שאר האבנים, באורך רוח. ורק אחרי שנה וחצי - לפני כשישה חודשים - סיימו סוף סוף, ואף העתיקו את הפיגומים לצד האחר של כותל המשפחות כדי לבדוק (בצדק) את האבנים גם שם.

כמה חיכינו לרגע הזה, לפני כחצי שנה. חשבנו שהסאגה הסתיימה. הרי מאז שנפלה האבן לא יכלו המשפחות המגיעות לחגוג בר או בת מצווה ב'כותל המשפחות' לגעת בכותל. המרפסת הזו היא המקום היחיד בכל האתר בו ניתן לגעת באבנים עצמן. אז חיכינו. לממשלת ישראל לא אצה הדרך. המרפסת הקטנה מחופה במשטח עשוי עץ. מרגע שהפיגום הוסר, נחוץ היה תיקון פשוט של המשטח. התקנה של כמה קורות.

אבל אז, טוויסט בעלילה. המרפסת ניצבת במקומה משנת 2002 (הוקמה אז בהוראת בית המשפט), אלא שלפתע הבחין רב הכותל שקלונסאות המתכת עליהן היא ניצבת נוגעות, או נשענות, על האבנים שנפלו מחומת בית המקדש (הכותל) אי אז בעת החורבן. זו סוגיה שדורשת עיון הלכתי, קבע הרב, וספק אם יש לה פתרון.

והנה, בתיאום מושלם, בעודו מתחבט, צצו מתי דן (עטרת כהנים) ואריה קינג (סגן ראש העיר) והוציאו צו הפסקת עבודה מטעם עיריית ירושלים. הם הצליחו לשכנע את מהנדס העיר שתיקון המרפסת מחייב אישור מהועדה המקומית לתכנון ובנייה, וכי רשות העתיקות - פורעת חוק שכמותה - כלל לא הגישה בקשה כזו.

אנחנו בעיצומם של ימים בין המצרים. כשמיליוני יהודים ברחבי העולם ייזכרו בירושלים בערב ט' באב, רבים ורבות מהם לא יוכלו להתעלם מהמורסה הדלקתית סביב אחת מההחמצות הגדולות ביותר של יחסי ישראל והתפוצות.

לא רק שנתיים ימים חלפו מיום שנפלה האבן, אלא גם ארבע שנים מיום שבוטל מתווה הפשרה בכותל - הסכם שנבנה בדקדקנות במשך ארבע שנים ואשר הושלך על ידי ממשלת ישראל לצדי הדרך בגלל איומים קואליציוניים קצרי טווח. מאז שבוטל, לא החמיצה ממשלת ישראל הזדמנות אחת להשפיל, להתעמר ולבזות את היהדות הלא-אורתודוקסית.

כותל המשפחות מרגיש כמו הספסל האחורי של האוטובוס ונראה כמו אתר בנייה. לא הוד ולא הדר לו. כמאמר הביטוי הידוע על השוויון, מסתבר שיש מקומות קדושים ויש מקומות קדושים יותר. ברחבה המוכרת, האורתודוקסית, משקיעה מדינת ישראל עשרות מיליוני שקלים בשנה, מתקציבם של כמה משרדי ממשלה במקביל.

הכותל לא רק שינה פניו ברבות השנים מאתר לאומי לבית כנסת חרדי, הוא גם היה למתחם מבוצר. אין גחמה ארכיטקטונית שרב הכותל חפץ בה ואשר לא זוכתה לאישור. הציצו בתמונות מהימים שאחרי מלחמת ששת הימים ומשנות השבעים וראו מה עוללו לכותל רבניו. ממקום פתוח ומזמין למתחם של מחיצות גבוהות ובניינים צובאים.

לו אני ראש הממשלה, לו אני ראש הממשלה החלופי, לו אני שרת התפוצות או שר החינוך או השר לעניינים אסטרטגיים - הייתי מנצל את ט' באב לרפא את הפצע הזה. הכותל, על שני חלקיו, יכול וצריך להיות מקום של אחדות וריבוי פנים. תחת זאת, הוא פצע.

ד"ר יזהר הס הוא מנכ"ל התנועה המסורתית בישראל