הפרובוקציה בתל אביב מוכיחה: כבר אין פרות קדושות בישראל

אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדנו. כבר הרבה שנים שבמדינת ישראל מתנהלת תחרות פרובוקציות בלתי מתקבלת על הדעת. בכל פעם הפרובוקציה היא קיצונית יותר, מכאיבה יותר, מפרידה יותר. הצדדים התמכרו לפרובוקציות, וכמו בכל התמכרות, חייבים הפרובוקטורים להגביר את המינון כדי להגיע לריגוש. אחרת מה הטעם? וכך זה הולך ומקצין, והתוצאה הרסנית.

פעם היו בישראל פרות קדושות - צה"ל, משפחות שכולות, השואה, גיבורי מלחמה, דמויות ממלכתיות, מערכת המשפט, יום כיפור. לא עוד. וכאשר אין פרות קדושות, ואיש לא מסמן את הגבול - התוצאה היא מה שראינו בערב יום הכיפורים.

מותר להתפלל בהפרדה. בטח שמותר. אני לא מתחבר לזה, אבל בהחלט מותר. על פי פסיקת בית המשפט, מותר לעשות כן בתוך בתי הכנסת, ויש ברחבי ישראל מספיק בתי כנסת כדי שכל מי שמעוניין להתפלל בהפרדה יוכל למצוא את מקומו ולעשות זאת. אבל בתוך בתי הכנסת. הרצון לכפות את ההפרדה הזאת בלב העיר החילונית ביותר בישראל, היא לא רק פרובוקציה מיותרת אלא גם ניסיון מחושב ודוחה לייצר מהומה ביום הקדוש שפעם גם היה "פרה קדושה".

כפי שילדי רמת הגן החילונים לא בוחרים דווקא ברחובות בני ברק הסמוכים כדי לרכב על אופניים ביום הכיפורים (כי יש להם מספיק רחובות פנויים לרכיבה ברמת גן, גבעתיים ותל אביב), הרצון לקיים תפילה בהפרדה בכיכר דיזנגוף הוא מקומם ומרגיז, אבל בעיקר עצוב. עצוב על העם הזה, שפעם היה שמח, עצוב על המקום שאליו גררו אותו.

אז הפוליטיקאים מהימין קופצים נגד "האנטישמים" ש"לא מכבדים את היום הקדוש". הלוואי שמה שהיה מנחה אותם היה הרצון "לכבד". לכבד את כללי המשחק, לכבד את פסיקות בית המשפט, לכבד את השכל הישר, לכבד את מנהגי המקום. לכבד. לכבד את עם ישראל. לכבד היה פותר כל כך הרבה בעיות פה. עם ישראל הוא פסיפס חברתי עשיר ומעניין, כזה שלא ניתן למצוא בשום מקום אחר. הפסיפס הזה עובר בשנים האחרונות מהלומות פטיש בלתי פוסקות. הגיע הזמן להפסיק. בשלב מסוים החבל ייקרע ויהיה כבר מאוחר מדי.

"העם הזה לא נדבק. אין כימיה. לא מסתדרים", זעק "שאולי" במערכון ב"ארץ נהדרת" במרץ 2021 אחרי עוד ועוד מערכת בחירות. "יש פה יותר מדי סוגים... כלום אין לעם הזה משותף... אפילו החגים כבר לא מחברים בינינו. אלה עומדים ביום כיפור, אלה באים עושים להם דווקא וצמים בצפירה; אלה אוכלים בט"ו בשבט פירות יבשים אז אלה באים ואוכלים להם מול הפרצוף פירות רטובים. הכל שנאה פה, הכל שונאים אחד את השני. די, חלאס, צריך פה מלחמת אזרחים. כל מדינה שמכבדת את עצמה עברה מלחמת אזרחים".

אין ספק שביום כיפור הזה התקדמנו שלב נוסף לקראתה.

אריאל שמידברג הוא סגן העורך הראשי וראש מערכת החדשות של אתר וואלה!