"הרדמנו אותו, בלי שירגיש": כך צה"ל רימה את נסראללה כל הדרך לחיסול

רס"ן ג', רווק בן 29 מתל אביב, היה כנראה אחד המכרים הקרובים ביותר של מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה. רק שנסראללה עצמו לא ידע את זה. לא היה לו מושג כמה עיניים בישראל עוקבות אחריו בעניין, וכיצד מערכת הביטחון הולכת וסוגרת עליו - עד למהלומה הקטלנית שסיימה את חייו בספטמבר האחרון, ויצרה, כשמו של המבצע הצה"לי לחיסולו, סדר חדש באזור כולו.

ג' החל את שירותו ביחידת אגוז, נפצע ואז עבר לשרת באגף המודיעין. לימים מונה לקצין המודיעין של החטיבה הצפונית באוגדת עזה. באוגוסט 2022, רגע לפני שיצא ללימודים, התעקשו בצבא שידחה את התוכניות. הוא נענה, והתמנה לתפקיד ראש מדור מחקר בזירת הטרור של חטיבת המחקר באגף. מתוקף תפקידו, הוא רב-אמן בחדירה לפרטיות: עליו לדעת בכל רגע נתון היכן נמצאים בכירי חיזבאללה. הוא ממפה ורושם את אורח חייהם, עד לנושאים האינטימיים ביותר, כדי שביום פקודה יהיה קל לאתר אותם ולחסלם. על "איקס" אחד כזה הוא בוודאי הרשה לעצמו לחייך בסיפוק: טבעת החנק שהוא סייע להדק סביב צווארו של נסראללה פעלה היטב - והטרוריסט הבכיר ביותר במזרח התיכון זכה להיכרות מעמיקה עם פצצות חיל האוויר.

נקודת המפנה מול מזכ"ל חיזבאללה, אומרים בצבא, הגיעה אחרי התפוצצות הביפרים ומכשירי הקשר ברחבי לבנון - שהרגה 46 פעילי חיזבאללה, פצעה מאות, עיוורה עשרות, והיכתה בהלם ובפחד ארגון שחש עד אז בלתי חדיר. אחרי המבצע, הבהירו גורמים בכירים באגף המבצעים במטכ"ל לבכירי אמ"ן וחיל האוויר כי נוצרו תנאים שמאפשרים לתקוף את הנחש הפצוע - והפעם לכוון לראש.

"זה די טבעי, כי כשאתה רואה את כל הנקודות מתחברות, אתה מבין שאנחנו לוקחים לו בחוכמה שכבה אחרי שכבה, שנבנו במשך 20 שנה", הסביר קצין בכיר בצה"ל והוסיף: "נסראללה לא הבין שהוא במלחמה שממנה ניסה לחמוק. הוא הלך על הסף. איך תיאר את זה הרמטכ"ל? צה"ל הניח לו אבן ועוד אבן בתיק, והוא התעלם מהמשקל על הגב שלו".

היו לא מעט הזדמנויות לחסל את נסראללה, אבל המערכת לא היתה מספיק בשלה לכך. חיזבאללה עדיין החזיק ביכולות שלו היה משתמש בהן, היה נגרם נזק עצום לעורף הישראלי. התפקיד של רס"ן ג' היה להצביע על הרגעים שבהם צצו ההזדמנויות לפגוע בנסראללה; רגעים שבשלב מסוים הלכו ותכפו.

זה קרה ביום שישי, 27 בספטמבר. מעט אחרי השעה 18:00 הגיע מועד תפילת "סלאת אל מגרב", אחרי שקיעת השמש. צוותי הקרקע בטייסת 69 בבסיס חצרים סיימו לחמש את מטוסי הרעם. נסראללה, כך סברו באגף המודיעין, היה בבונקר התת-קרקעי בשכונת בורג' אל-ברנג' - המעוז הרגיש ביותר בדאחייה בביירות. הוא לא ידע באותן דקות שגורלו נחרץ; שמפקד חיל האוויר האלוף תומר בר כרך סביב צווארו את החבל, ובכל שנייה שעברה החבל התהדק, על בסיס מודיעין שלא הפסיק לזרום.

אבל כדי להבין את כל הסיפור ואת התמונה המלאה צריך לחזור אחורה בזמן. ב-7 באוקטובר 23' הופתע נסראללה מהעיתוי שבחר מנהיג חמאס יחיא סינוואר לצאת למתקפה על ישראל. מזכ"ל חיזבאללה, מעידים מיטב המוחות באגף המודיעין, לא היה אדם פזיז. "הוא אוהב לאסוף מודיעין, לנתח ואז לדון", סיפרו כמה מהם השבוע. למחרת הטבח, ב-8 באוקטובר, הוא החליט לא לצאת לפשיטה רחבה על העורף הישראלי - שהרי יתרון ההפתעה המוחלטת כבר אבד - אך כן לפתוח בשיגורי רקטות. במקביל החל בחיזבאללה מבצע הצטיידות בכטב"מים כדי להיערך לבאות. תוך כדי תנועה קבע נסראללה את המשוואה שהכתיבה את החיים בצפון במשך יותר משנה: כל עוד צה"ל מתמרן ברצועת עזה - ממשיכים לשגר. צה"ל, בהובלה של אגף המבצעים במטכ"ל, "קילף" יכולות רגישות של הארגון בדרום לבנון ודחק אותו לאחור. שני הצדדים התאמצו להימנע מגלישה למלחמה רחבה ולהלך בין הטיפות. בשלב מסוים, נסראללה היה שקוע עמוק בתרדמת. זה היה העיתוי המושלם.

ב-27 ביולי האחרון רקטה של חיזבאללה שוגרה לעבר מגרש כדורגל במג'דל שמס, וטלטלה מדינה שלמה. 12 ילדים נרצחו, ו-34 נפצעו. הרמטכ"ל רא"ל הרצי הלוי ביקר במקום ושמע את זעקת הכאב. היה לו ברור: כך אי אפשר להמשיך. כעבור ארבעה ימים של דיונים קדחתניים, איסוף מודיעין והעלאת כוננות של חיל האוויר לתקוף ולהגן ואישור תוכניות אצל ראש הממשלה, הגיע הצעד הראשון - חוסל רמטכ"ל חיזבאללה פואד שוכר, המכונה סיד מוח'סן.

ההסתלקות של פואד שוכר למעשה הפכה את נסראללה לעיוור. לדברי גורמי מודיעין, כשמזכ"ל חיזבאללה רצה לקבל החלטות ולהנחית אותן על מפקדי השטח, הוא היה מזמן אליו מיד את רמטכ"ל הארגון; שוכר היה הגורם היחיד שהצליח לחבר בין המחבלים לפיקוד חיזבאללה הבכיר, לבנות תמונת מצב ולקבוע מה ישראל תקפה ביממה האחרונה ומה לא. אחרי שוכר חוסלו רוב מפקדי האוגדות והחטיבות של חיזבאללה, ומצוקת הארגון נעשתה חריפה פי כמה.

הרמטכ"ל המשיך ללחוץ על דוושת הגז גם אחרי החיסול שהימם את חיזבאללה. נסראללה, לפי חטיבת המחקר באגף המודיעין, העריך שישראל לא רוצה במלחמה כוללת. זאת, למרות מבצעים כמו "זה הרגע", שקידמו אגף המבצעים במטכ"ל בשיתוף פעולה עם חיל האוויר ואגף המודיעין, במטרה לפגוע במערכים רגישים של הארגון.

אחרי שבועיים של תיאומים בין אמ"ן למוסד, ב-18-17 בספטמבר החליט ראש הממשלה, חרף התנגדויות במערכת הביטחון, לצאת למתקפת הביפרים בלבנון. ב-20 בספטמבר הגיע מרס"ן ג' מידע רגיש על מקום הימצאו של איברהים עקיל, ראש מערך המבצעים של חיזבאללה ומפקד כוח רדואן בפועל, ש"עלה בדרגה" אחרי שורת חיסולים בצמרת הארגון. המודיעין הצביע על כך שהוא כינס ישיבה רחבה עם בכירי מפקדי השטח של כוח רדואן באחד הפרברים בביירות, ובהם אחמד מחמוד והבי, ראש מערך ההדרכה של כוח רדואן ומפקד המבצעים של הכוח לשעבר, לקראת היערכות לפשיטה קרקעית בישראל. עם חיסולו, מעגל היועצים של מזכ"ל חיזבאללה הצטמצם והלך. "נסראללה קיבל זריקות הרדמה הדרגתיות אחרי פגיעת הרקטה במג'דל שמס", אומר בכיר בצמרת צה"ל, "הוא לא הבין שישראל מזמן שברה את המשוואה והולכת לו על הראש. עד השנייה האחרונה הוא התנהל, מבחינתו, כמו בשגרה" - שאננות שיש בה כדי להזכיר גם את הדרך שבה ישראל עצמה "הורדמה" בידי סינוואר לפני 7 באוקטובר.

כעבור שלושה ימים, ב-23 בספטמבר, אישר הרמטכ"ל את מבצע חיצי הצפון, שבו צה"ל השמיד יכולות אסטרטגיות של חיזבאללה ולמעשה גרע ממנו במצטבר 80% מהיקף האש שלו ואת יכולות הפיקוד והשליטה שעוד נותרו לו - או כפי שאומרים בחיל האוויר, "היכולת לנקום במטחים גדולים".

כדי להשלים את המשימה, חיל האוויר התחיל לחסל כעבור 24 שעות, במשך שלושה ימים דרמטיים, את בכירי מערך הטילים והיחידה האווירית של הארגון, הידועה כיחידה 127. "בלי להיכנס לעובי הקורה ולהסביר בדיוק איך זה נעשה - בוצעו במקביל פעולות נוספות, כדי שנסראללה לא יבין שזו שיטה שבסוף גם הוא ישלם עליה מחיר אישי", הסביר גורם מילואים באגף המודיעין והוסיף: "זה היה על סף הגאונות. לאורך השנים, נסראללה חשב שאין מי שמכיר את ישראל טוב ממנו, וצה"ל לקח את החוזקה שלו והפך אותה לנקודת התורפה הגדולה ביותר שלו. איך אומרים החבר'ה? מבחינתו, הוא היה דרוך מאוד וער לכל שינוי - אבל בפועל, הוא ישן על האף".

קצין באגף המבצעים אמר בבדיחות הדעת כי בכל פעם שהתקשרו לרס"ן ג' כדי לברר בעניין בכירי חיזבאללה מסוימים, רשימת יעדי המעקב שלו התקצרה והלכה; הם פשוט חוסלו בזה אחר זה. "היה שלב שבו לא היה צריך להסביר לאנשים במטה שהולכים על הראש של נסראללה", אומר הקצין, "זה הלך לשם באופן די טבעי. במיוחד כשהוא סירב להבין את הרמזים העבים להפסיק את משוואת החיבור לרצועת עזה, ולהפסיק את השיגורים וההתקפות על ישראל".

את הדיון המרכזי לקראת הסיכול הממוקד שיטלטל את המזרח התיכון ניהל ראש אגף המודיעין, האלוף שלומי בינדר, שהופתע בתחילה; יותר מדי גורמים סביבו קראו לאשר את הפעולה. הוא דווקא רצה לשמוע קולות אחרים - כאלה שחושבים שלא נכון לחסל את נסראללה - לפני שיגיש המלצה לרמטכ"ל ולאחר מכן לראש הממשלה. התשובה שקיבל מסביבתו היתה קצרה: "אין. אין קולות כאלה". אחרי שחזר ולחץ, היה מי שהעלה רעיון לפנות אל ראש האגף המדיני-ביטחוני בצה"ל, תא"ל (במיל') דרור שלום, ששירת בעבר כראש חטיבת המחקר, כדי לשאול לדעתו; אלא שגם הוא, משלל סיבות, היה בעד הסיכול.

קל לשער מדוע הרעיון עורר תמיכה כה נלהבת בצמרת הצבא. נסראללה, יש להבין, לא היה רק מנהיג אחד מארגוני הטרור החמושים בעולם; במידה רבה, הוא גם תפקד כ"דבק" של ציר הרשע כולו, והוגדר בידי אגף המודיעין כ"לב הציר" וכ"מנוע מחולל טרור". מעל לכל זה, אמרו גורמים באגף מודיעין, היה לנסראללה, שהיה אחד מהיועצים הנאמנים ביותר של משטר האייתוללות, תפקיד חשוב ביותר: הוא היה "פותר הבעיות" של הציר, והאיש שהיה נשלח ליישב סכסוכים בין הצלעות השונות בו.

ימים ארוכים של דיונים ובחינת חלופות התנקזו אט אט להחלטה על החיסול. "לכולם היה ברור שאם פעולה כזו תיכשל, נסראללה ייצא ממנה במעמד של אל", אמר גורם המעורה בקבלת ההחלטות שקדמה לחיסול מזכ"ל חיזבאללה, "הוא היה מצטייר כמי שהצליח לחמוק, שוב, מהפצצות של ישראל, והנקמה היתה נראית אחרת לגמרי".

בכל הדיונים המקדימים הדגיש אלוף בינדר את חשיבות המודיעין המדויק והערכת היקף הנזק הסביבתי שייגרם בחיסול, כדי לשמר לגיטימציה לכל הצעדים שיבואו לאחר מכן. בסופו של דבר, ימים ספורים לפני החיסול, נתנו אנשי אגף המודיעין את ברכתם. "לב התחבולה נגד נסראללה", אומרים גורמים שהיו חלק מהתהליך, "היה לקחת לו בשלבים, ולא בבת אחת, את הכלים לנקמה ולתגובה רחבה. כדי שלא ירגיש".

אבל איפה בעצם היה נסראללה כשהתקבלה ההחלטה? המודיעין שהתקבל הצביע על כך שהגיע לאחת המפקדות התת-קרקעיות של הארגון בדאחייה. המפקדה היתה בשכונה שלווה למראית עין, שקשה לדמיין שדווקא מתחתיה מסתתר מנגנון רוע כה משוכלל: כ-20 בניינים, צמודים זה לזה, שבצידם המערבי חורשת עצים עבותה. באגף המודיעין ובחיל האוויר ידעו שאם הפעולה לא תהיה מתוכננת עד הפרט האחרון, נסראללה עלול להבין שהוא מטרה לחיסול - וקשה לדעת מתי, אם בכלל, תצוץ הזדמנות נוספת לפגוע בו.

"התחילה ההבנה בישראל שקורה משהו מתחת לאדמה", מסביר גורם שמצוי בפרטים, והוסיף כי בשנים האחרונות, בניגוד לדעה הרווחת בישראל, לא שהה תמיד בבונקרים והתהלך לא מעט גם מעל פני הקרקע. "היה ברור שיש חלון זמנים, ושהוא מתקצר", אומר אותו גורם.

ותיקי אמ"ן שישבו אז ב"בור" העידו שלפתע הבינו כיצד עבודת איסוף ומחקר של 18 שנה, מאז מלחמת לבנון השנייה, שבמהלכה לא היה מידע היכן מסתתר נסראללה, מתנקזת לרגע בודד של סיכול ממוקד. זה קרה הודות למודיעין מכל הארגונים, ולא מעט בזכותו של ראש חטיבת ההפעלה הקודם, תא"ל ג' שהיה אחראי על אינטגרציה בין הגופים, ובזכות רס"ן ג' והחיילים סביבו.

בחיל האוויר קיימו דיון מיוחד, בראשות ראש להק מבצעי אוויר תא"ל גלעד קינן, שלצד ראשי המחלקות שתחתיו ניסה לפצח כיצד לתקוף יעדים באזורים הומי אדם בלי להרוג מספר גבוה של בלתי מעורבים. הם הגו את הרעיון לקרוא לאזרחים שבמקום מגוריהם חיזבאללה החזיק טילים להתפנות מבתיהם. הרעיון הועבר לדובר צה"ל, ויושם בהצלחה: הציבור הלבנוני הפנים את המסרים. "זה עבד. נסראללה לא חשב שבמלחמה הזו צה"ל שולט בהחלטה לאן ילכו האזרחים שלו", אמר קצין בחיל האוויר, "אבל במקביל, חששנו, שהוא יהפוך את לבנון לזירה ראשית נגדנו, בזמן כשאנחנו נלחמים במלוא הכוח ברצועת עזה. נערכנו להפתעות".

בדיון המכריע והסופי, שהתקיים בנוכחות ראש הממשלה, אמר מפקד חיל האוויר אלוף בר את המשפט החד-משמעי: "אם הוא שם, אנחנו הורגים אותו". כשההתחייבות שנסראללה אכן נמצא במקום הגיעה מאגף המודיעין, היה ברור לכולם שהסיכול יוצא לדרך. הפקודה הועברה לטייסת 69. צוותי הקרקע, במהירות של מומחים, חימשו 14 מטוסי רעם ב-83 פצצות, במשקל של 80 טון. בחיל האוויר חששו מאוד ממטה המודיעין האיכותי של נסראללה, שמסוגל לבנות תמונה אווירית מדויקת בכל רגע נתון, ובהסתמך על נתונים נוספים, לפענח פעולות גדולות או חריגות שמתרחשות בצד הישראלי. אלוף בר הודיע למפקד הטייסת, שעמד בראש המבנה, כי ההחלטה הגורלית בידיו: אחת שהמריא אל המטרה, הוא רשאי לתקוף לפי הבנתו. 14 המטוסים המריאו; ושעת התקיפה נקבעה ל-18:21.

את המספרים האלה עוד ישננו זמן רב בחיל האוויר: 83 פצצות בסך הכל, שהוטלו בתוך עשר שניות על הבניינים ועל פתחי המילוט. את פטריות העשן וענני האבק שעלו אז מעל הדאחיה היה קשה לפספס, ובאמצע המתחם נפער מכתש ענק. למומחים היה ברור: כל מי ששהה במערכת התת-קרקעית לצד נסראללה ימות מחנק, מפצעי הדף ומרסיסים - או ייקבר תחת שרידי הבניינים שקרסו.

במשך ימים הגיעו לאתר התקיפה דחפורים כבדים, שהותקפו שוב ושוב בידי צה"ל כדי למנוע נסיונות חילוץ. לבסוף אותרה גופתו של נסראללה. לצידו, על פי הפרסומים, נמצאה גם גופת עלי כרכי, מפקד החזית הדרומית של חיזבאללה, שבעקבות החיסולים המרובים הפך באופן זמני ליד ימינו של נסראללה. זמני מאוד, יוסיפו בצה"ל.

"נסראללה הרגיש כל כך חזק, שהיה קשה לו לבצע מעבר מנטאלי מהיום שבו צה"ל, מחשש להסלמה, היסס לפנות את אוהל המחלוקת בהר דב", מסביר בכיר בצמרת צה"ל שהיה בבור בזמן החיסול, "עשינו שינוי של 180 מעלות, והוא לא חשף אותו".

השעות שאחרי התקיפה לוו בדממת אלחוט, ובדריכות לקראת הבאות. החשש היה ברור: אם נסראללה ייצא מזה, הוא ידרוש נקמה קשה וכואבת. אלא שכעבור שעות התקבעה ההבנה שמזכ"ל חיזבאללה אכן איננו. כשבארגון רצו לנקום את חיסולו של נסראללה, כבר היה מאוחר מדי - התקיפות החוזרות ונשנות של צה"ל הותירו בידיו אחוזים מעטים בלבד מכוח האש שהיה לו.

"ייאמר לזכותו של מפקד חיל האוויר לשעבר, אמיר אשל, שכבר ב-2012 הוא דיבר על הספקי תקיפה - כמה שיותר פצצות, בכמה שפחות זמן. בשיא של המלחמה הזו, הגענו ל-6,000 פצצות ביממה", אומר קצין בכיר בחיל האוויר ומסביר: "מרשימה של 14 בכירים בחיזבאללה שהיו יעד לחיסול, נותרנו עם שניים: אבו עלי חייידר, והיית'ם עלי טבטבאי". בקהילת המודיעין, עם זאת, יש מי שיטענו שהמספר הזה גבוה יותר, שכן לחלק מהמחוסלים כבר הספיקו למנות מחליפים. וכעת עולה רק השאלה: מתי הם יצטרפו סוף-סוף לנסראללה יקירם?