זה היה אחד הימים המתסכלים ביותר בשירות הצבאי של סגן ר'. יום שכולו החמצה, שאחרי 7 באוקטובר לא היתה צורבת ממנה. "הייתי כל כך קרובה ליחיא סינוואר", היא מספרת, "הוא היה מתחת לרגליים שלנו. המיטה שלו היתה כל כך חמה. הוא השאיר את הדברים שלו וברח".
אז מה עושים במצב כזה?
"מה עושים? צורחים אחד על השני, משתגעים ומתחילים מחדש".
היא רק בת 23. תפקידה מוגדר כראש מדור יעדים ותת-קרקע באוגדה 98, אבל יש מי שמכנה אותה "מלכת המנהרות". הרבה מאוד שעות-סינוואר יש לה, שעות שבזכותן התאפשרה חשיפת ה"ממלכה" של בכירי חמאס, עשרות מטרים מתחת לאדמה; שעות של עבודה מאומצת, שהיתה מהגורמים שהניעו את סינוואר לעזוב את המנהרות בחאן יונס ולעבור לרפיח, שם צה"ל סגר איתו את החשבון בתום שנה של מצוד. "בדיעבד", מוסיפה ר' בראיון בלעדי ל"וואלה", "יש דברים שיכולנו לעשות אחרת".
סגן ר' גדלה בכפר סבא, בת יחידה לאב קבלן ולאם אחות בבית החולים מאיר. היא השלימה בהצלחה בגרות במגמת סייבר. את שירותה הצבאי החלה ביחידה הרב-מימדית ("רפאים") של צה"ל, כחוקרת מודיעין, ולאחר מכן מילאה תפקידים בתחום פיתוח מערכות מידע במערך ספיר של אמ"ן. ב-7 באוקטובר, היום הראשון שלה בתפקידה הנוכחי, התקשר אליה קצין המודיעין של אוגדה 98 והקפיץ אותה למטה האוגדה, לשם הגיעה בשעה 07:10 בבוקר. אחרי כמה שעות נודע לה על פציעתו מירי מחבלים.
בתוך ימים ספורים כבר יצאה האוגדה לפעולות הגנה בגבול לבנון, ונערכה במקביל לתמרון הקרקעי ברצועת עזה. "כבר בהתחלה לנו היה ברור שהתמרון הזה כולל מרדף אחרי בכירים בחאן יונס", היא נזכרת, "חשבנו שעולם התת-קרקע, או תת"ק, הוא עניין מקומי עם הסתעפויות ולא יותר מזה. רק כשנכנסו למנהרות הבנו שאנחנו מסתכלים על רשת, שממנה אפשר להגיע כמעט לכל מקום. חשבנו שהמנהרות בחאן יונס מנותקות, אבל מהר מאוד התחלנו לדבר במונחים של רצועת עזה תחתית. זה עולם רחב מאוד. ניתן להגיע מכל פיר כמעט לכל מקום - מציר פילדלפי בדרום עד צפון הרצועה, מהגבול עם ישראל ועד לים. זו תורה בפני עצמה".
היקף המידע שעלה מהמסמכים שנאספו בשטח, לצד חקירות מודיעין שהעבירו שב"כ ואמ"ן, איפשרו למדור יעדים ותת"ק של האוגדה לפענח את מערכת המנהרות של חמאס בצורה טובה בהרבה משהיה ניתן בתחילת התמרון. ככל שחלף הזמן וזרם המודיעין, התמונה התבהרה גם לעומק, תרתי משמע.
קיצור תולדות המנהרות
אפשר לסמן את שנת 2007 כשנת לידתו של איום המנהרות. אז, כשהחל חמאס לבסס את שלטונו ברצועת עזה, ביקשו בכירי הזרוע הצבאית לגבש תשתית הגנתית מפני התמרון של צה"ל, ולכן החלו לבנות בונקרים ומרתפים. תחקירים שערך חמאס לאחר מבצע עופרת יצוקה ב-2008, העלו שהתשתיות התת-קרקעיות הגנו על המחבלים מתקיפות חיל האוויר והרתיעו את צה"ל מלתמרן לעברם. זמן לא רב לאחר מכן התקבלה ההחלטה לקדם תוכנית רב-שנתית לבניית מערכות תת-קרקע בגזרות שונות ברצועה.
בשנת 2014 התוכנית הזו הגיעה לשלבי הבשלה, והמנהרות היו מוכנות להתמודדות עם תמרון צה"לי. מבצע צוק איתן הוכיח לחמאס שהמנהרות משרתות את היעד המבצעי ומצדיקות את העמל והכסף הרב שהושקעו בהן. אז גם החליטו בארגון הטרור לחבר בין המנהרות וליצור כמה שיותר הסתעפויות ביניהן, במטרה להקשות על צה"ל לתקוף אותן מהאוויר או לחשוף אותן באמצעות תמרון קרקעי בשטח הפלסטיני. בשלב זה, כך עולה מהמודיעין שהוציא הצבא ממשרדי בכירי חמאס, התקבלה ההחלטה לבנות עיר תחתית שתחבר את כל המנהרות.
במבצע שומר חומות, בשנת 2021, נעשה ניסיון להנחית מכה קשה על מערך התת-קרקע של חמאס. אך בדיעבד התברר כי לא כל תשתית המנהרות נחשפה, וגם לא נגרם לה נזק משמעותי באמת - בניגוד להצהרות של ראשי מערכות הביטחון, ובהם הרמטכ"ל דאז אביב כוכבי ומפקד פיקוד הדרום דאז אליעזר טולדנו.
הזרוע הצבאית של חמאס, ששיקמה את יכולותיה בסתר, יצאה לטבח ב-7 באוקטובר כשברשותה רשת תת-קרקעית עמוסה במאות קילומטרים של מנהרות, שמאפשרות להגיע, כפי שמסבירה סרן ר', מכל נקודה ברצועה לכל נקודה אחרת.
עם תחילת התמרון הקרקעי לעבר חאן יונס, העריכו בישראל כי במרחב זה נחפרו מנהרות בעומק של 70 מטרים, שכללו מפלסים ושירותים בסיסיים. בפועל, כוחות צה"ל מצאו שם את מה שזכה אחר כך לכינוי "הממלכה" - מתחם תת-קרקעי גדול ומשוכלל שנבנה עבור בכירי חמאס. וההפתעה הגדולה לא פחות - שום גורם מודיעיני במערכת הביטחון לא הוכיח, לפחות עד לאותה נקודה, שהמנהרות מקושרות זו לזו.
מדור יעדים ותת"ק באוגדה 98 כלל אז את סגן ר' ושני חוקרי מודיעין נוספים. אך ככל שהתמרון התגבר, וככל שגברה במקביל גם העקשנות של סגן ר' וצוותה, הוסיף המדור לצבור הישגים ולמלא את השורות - עד שבשיאו שירתו בו יותר מ-20 חיילי מילואים.
"דיברו איתנו על פתחי אוורור במנהרות, ובפועל מצאנו שם מזגנים. העריכו שיהיו למחבלים מקלחות רעועות, בפועל מצאנו מקלחת מרוצפות בקרמיקה ושמפו 'פינוק' ורוד", מספרת סגן ר', "מהר מאוד הבנו שאפשר לשהות ולחיות במנהרות זמן ממושך. ניהלנו אחריהם מרדף. למה אני משתמשת במילה הזו? כי לא הלכנו אחרי הזנב של עצמנו. אנחנו התקדמנו במקביל אליהם, וככל שהתקדמנו פגשנו עולם שונה לחלוטין ממה שציפינו. חשפנו חדרים, תוואים, עורקים משתנים, הסתעפויות, אזורים שבכלל לא חשבנו שיש בהם תת"ק". התגליות המפתיעות הובילו את צה"ל לשנות מקצה לקצה את היחס לאיום המנהרות, ולשיטות לפגוע בהן. במהלך הראיון מתגאה סגן ר' שוב ושוב שצה"ל השמיד את המנהרות האיכותיות ביותר שבנה חמאס בחאן יונס, ושבינתיים נותרו לארגון רק הגרועות שבמנהרות - לפחות עד שצה"ל יגיע גם אליהן.
דלתות נסתרות בקירות
"נוצרה שיטת מחקר שרתמה את כלל גורמי המודיעין למשימת איתור המנהרות, כולל כוח הלוחמים עצמו שיורד למנהרה", אומרת סגן ר', "ככה מצאנו לאט לאט גם דלתות נסתרות בקירות, דיפונים כפולים, כיור מאחורי גרם מדרגות ועוד. שיטות החיפוש שלנו השתנו ממנהרה למנהרה. כולם שואלים איך המחבלים מצליחים להתמצא בתת-קרקע. אמנם יש שלטים וכתובות על הקירות, אבל מי שחי בתת-קרקע יודע איך להסתובב בו".
במסגרת המצוד אחר ראשי חמאס, קיבל כל איש צוות במדור אישיות בכירה שאותה הוטל עליו לחקור. "היו לנו המון תובנות מזה. רדפנו אחריהם כמעט שלושה-ארבעה חודשים, והרגשנו מספיק בנוח, כי קראנו עליהם הרבה חומר כדי להרגיש שאנחנו נכנסים לנעליים שלהם. אני תמיד קיבלתי את יחיא סינוואר", היא צוחקת ומוסיפה, "הוא מגלומן. אדם חכם מאוד. הוא האישיות הכי מאתגרת שצא לי לחקור, ברמת השינוי שעבר מבחינה דתית - מאז תקופת המאסר שלו בכלא בישראל, ועד לימים אלה, שבהם הוא היה מצטט פסוקים מהקוראן ופסקי הלכה. הוא היה מונע בעיקר מהדת, ולא בהכרח מהיותו פלסטיני. המלחמה גרמה לו לחזור בתשובה, אולי גם בהשפעת המרדף אחריו והעובדה שהוא הצליח להחזיק מעמד עד עכשיו".
המניע הדתי, לדבריה, שיחק תפקיד מרכזי גם במעשי האונס המחרידים שביצעו המחבלים ב-7 באוקטובר.
"זה נושא שבהתחלה די התעמקתי בו. למדתי אסלאם. בחמאס חתמו לפני המתקפה על פתווה (פסק הלכה אסלאמי; א"ב), והסמיכו מג"ד להפוך לאיש הדת של הארגון. איך בעצם נולדה המתקפה? עד היום דיברו באסלאם על שתי המכות שהיהודים צריכים לחוות. אסלאמיסט בכיר במצרים אמר שהיהודים לא חטפו את שתי המכות, אלא רק חוו פוגרום בשומרון לפני מאות שנים. אז בחמאס חשבו ביניהם מה תהיה המכה הבאה. לפי הפתווה, זו היתה 'טופאן אל-אקצא'".
לאורך הראיון היא קובעת נחרצות כי בכל מקום שבו פעלה אוגדה 98 להשמדת המנהרות, לא יהיה אפשר לשקם אותן. "עבדנו על זה יחד - שב"כ, אמ"ן והאוגדה. אני מפרגנת לכולם. זה היה קשה, היו ימים של בכי, אבל הצלחנו. נוצר מצב שבו מדי יום ישבנו כל הגורמים, כולל המח"טים ואנשי היחידות המיוחדות, לקבל החלטות ביחד. נוצרה שפה משותפת. התחלנו את התמרון בחאן יונס כשאף אחד לא רוצה לדבר איתנו, וסיימנו אותו כשכולם רוצים לדבר איתנו. הצלחנו". כשהיא נשאלת אם תמרון האוגדה הוא שגרם לבכירים לעלות מהמנהרות אל השטח, היא עונה מיד: "חד-משמעית. זו מלחמת מוחות".
במהלך התמרון ברצועת עזה הצליחה אוגדה 98 לאתר ולהשיב לקבורה בישראל 18 גופות חטופים, בין השאר בזכות המחקר של המדור בפיקודה של ר'. "השבויים והנעדרים הם נקודה רגישה מאוד מבחינתי. בג'באליה זה תפס אותי בפעם הראשונה: נקודה שנכנסו אליה כדי להביא חטופים, והם לא היו שם. זה היה רגע של תסכול, אחרי הרבה עבודת מודיעין. בהמשך מצאנו מוקד נוסף. הובלנו כוח לשם. אתה יושב וממתין לשמוע חדשות ברשת הקשר. חולפות עשר דקות והם אומרים: מצאנו. זה רגע של שמחה".
והיתה תקרית אחרת, שקירבה אותה ואת אנשיה לשבירה: רצח ששת החטופים במנהרה בסוף אוגוסט האחרון, מנהרה שגם סינוואר שהה בה וחוסל בסמוך אליה. "זה היה אירוע מטלטל. כשאתה מתעסק בחטופים, ואתה מבין שפעולה צבאית שאתה ניסית לעשות הובילה לתוצאה כזו, זה קשה. ישבנו כאן ערים עד שלוש לפנות בוקר ולא הצלחנו לקום מהכיסא. הרצון להמשיך ולחקור היה כמעט אפסי. עשיתי שיחה לכל המכלול שלי, כי אנחנו היחידים באוגדה שעסקנו בתחום החטופים. פרקנו הכל".
מעט לפני סיום הראיון היא נשאלת אם הכישלון הגדול של המודיעין ב-7 באוקטובר לא מתסכל אותה. "אני מתלבטת", היא עונה ואז מוסיפה: "אבל תרשה לי לקחת את זה למקום האישי. החבר הכי טוב שלי נרצח בנובה ב-7 באוקטובר, יחד עם בת זוגו. שני חברים שלי מבית הספר חטופים. והמפקד שלי, שהוא יותר מאבא בשבילי, נפצע מכדורים ב-7 באוקטובר. אז חד-משמעית, זה מתסכל אותי, לא רק ברמה המערכתית אלא גם ברמה האישית. אבל אחרי החורבן באה תקומה, אני ממש מאמינה בזה. 7 באוקטובר עוד רגיש מדי עבורי, אבל כדאי לזכור שני דברים: הראשון - לכל אויב יש נקודת תורפה. השני - צריך לשמור את האויב שלך קרוב אליך".