בימים האחרונים ארה"ב מוסיפה לתגבר את נוכחותה הצבאית במזרח התיכון, לקראת מה שמסתמן כמתקפת נקמה של איראן וחיזבאללה נגד ישראל על ההתנקשויות בביירות ובטהראן. בממשל ביידן עדיין מנסים למנוע הסלמה ולהגביל את היקף התגובה, אך עומדים על כך שארה"ב תגן על ישראל אם תותקף - כפי שעשתה באפריל האחרון מול מתקפת הטילים והכטב"מים האיראניים. עם זאת, עדיין לא ברור אם ישראל וארה"ב יצליחו לשחזר את ההצלחה ביירוט מרבית השיגורים, כפי שקרה במתקפה ההיא, ובממשל ביידן מעוניינים לצמצם את הסיכונים באופן מקסימלי.
ארה"ב, שבשגרה מחזיקה כ-35 אלף חיילים אמריקנים במזרח התיכון תחת פיקוד המרכז האמריקני (סנטקום), משגרת למרחב טייסות קרב, משחתות ואלפי חיילים נוספים שיוצבו בים התיכון ובמזה"ת. אלו נועדו להרתיע את איראן והציר ממימוש תגובה רחבה, ולשפר את יכולות ההגנה באזור באם יידרשו לכך. לצד זאת, כמו באפריל נראה כי ממשל ביידן מאיץ היערכות בימים האחרונים לגיבוש מעטפת צבאית שנשענת על יכולות של מדינות אחרות גם כן. לתוך כך נלקחים בחשבון הכוחות שלוקחים חלק בכוח המשימה הרב-לאומי שפועל בים האדום, צבאות נוספים של בעלות ברית אמריקאיות כמו צרפת ושותפות אזוריות שהמתקפה עשויה לעבור במרחב האווירי שלהן.
עם זאת, עבור ממשל ביידן, התגובה הצפויה של איראן והציר מורכבת יותר ממה שראינו באפריל, ופוטנציאל הנפיצות שלה עבור המזרח התיכון גבוה יותר - משלוש סיבות עיקריות.
ראשית, המעורבות של חיזבאללה, שנעדרה מהתגובה האיראנית באפריל, נראית עתה בלתי נמנעת לנוכח הסיכול בביירות - ועלולה לגרור את ישראל ולבנון לימי קרב ממושכים או אפילו למלחמה. בתרחיש זה, ארה"ב תידרש לא רק לדילמות מבצעיות בנושא סיוע לישראל בהגנה מפני מטחים כבדים, אלא גם לדילמות שעניינן סיוע לישראל במתקפת הנגד - כמו גם בדילמות הומניטריות בעקבות פינוי אוכלוסייה זרה מלבנון.
שנית, המרוץ בבחירות לנשיאות ארה"ב, שייערכו בעוד שלושה חודשים, נכנס לישורת האחרונה על רקע הפרישה הדרמטית של ביידן והחלפתו בידי קמלה האריס. הממשל מעדיף באופן נחרץ להימנע מהסלמה באזור, ולהביא להחזרת החטופים וסיום המלחמה. עתה, כשיש להתמודד עם איראן ולבוא לעזרתה של ישראל, הממשל שלאורך כל הדרך שמר על אמינות ומחויבות לביטחונו יעשה זאת גם אם ישלם מחיר פוליטי בקרב ציבורים מסוימים בארה"ב.
לבסוף, ישנה מערכת היחסים המידרדרת של הנשיא ביידן עם ראש הממשלה נתניהו, והחשש שנתניהו ינסה להרחיב את ההסלמה מול איראן למלחמה אזורית רחבת היקף. מלחמה שכזו עלולה לחייב את ארה"ב להפעלת כוח צבאי באזור, תרחיש שממנו הממשל שואף להימנע בכל דרך. שאיפה זו גוברת בוודאי בעת הנוכחית, בהתחשב ברחשי הציבור מבית ובבוחרים הרבים מהמפלגה הדמוקרטית שעלולים לראות בכך סטייה מהאסטרטגיה של הממשל להעדיף פתרונות דיפלומטיים על פני אלו הצבאיים.
אסור לישראל לראות את המחויבות של ארה"ב לביטחון ישראל כמובנת מאליה. ייתכן מאוד שמדובר ב"ניקוב האחרון", לפחות לתקופה הקרובה, של כרטיסיית ההגנה האמריקנית על ישראל. אם התקיפה האיראנית תיורט ברובה ויהיה אפשר להכילה, על ישראל לראות בכך - בדיוק כמו באפריל - סיפור הצלחה ישראלי של גבורה, קדמה טכנולוגית וצבאית ושותפות אמת עם ארה"ב. עליה לחתור לתמונת ניצחון של סיום המלחמה, שתממש את עסקת החטופים ותביא לעצירת הלחימה בצפון ובשאר הזירות. אם מאמצי היירוט לא יעלו בידם הצלחה, על ישראל למנף זאת למהלומות שירתיעו את איראן והציר השיעי מהמשך תקיפות, לדרוש מהאמריקנים תגובה דיפלומטית וצבאית משמעותית - ולשאוף להימנע ממלחמת התשה ארוכה.
הכותב הוא ראש התוכנית המעצמתית ב-MIND Israel