בהנחה שישראל היא שחיסלה את איסמעיל הנייה, צפה שאלה מטרידה: ממשלת ישראל שבה ומצדיקה את נטישת יישובי הצפון החרבים והפיכת עשרות אלפי תושביהם לפליטים, בטענה כי עלינו למקד את כוחנו בהשגת מטרות הלחימה בחמאס. האם ייתכן ששיקול זה נשמט מתהליך קבלת ההחלטה לגבי ביצוע תקיפה בטהרן? האם גורם כלשהו העריך שאיראן תבליג על פגיעה כה משפילה בריבונותה ובכבודה?
גישתי שונה לחלוטין מזו של נתניהו, ואני סבור שדרכו מחבלת קשות בעתידה של ישראל. אך כדי להתמודד ביעילות עם תפיסותיו יש להבינן, ולא לפטור אותן כביטוי לאינטרס אנוכי ותו לא. השורות שלהלן מבקשות להיכנס לראש של נתניהו באמצעות ניסיון לדמיין שיחת תדרוך שמעולם לא התקיימה, ובה כביכול הסביר עצמו לעיתונאי מקורב:
"חשוב שהדברים שאומר לך עכשיו יתועדו ויישמרו ליום שבו יהיה אפשר לפרסמם. ראשית, משהו מהמתחולל בליבי: אני חש שגורלו של העם היהודי מוטל על כתפיי. סביבי גמדים, חלקם רעי לב, חלקם רכי לב וחלקם האחר שוטים. אנשים מסרבים לקבל את עובדת היותנו מצויים במבחן עליון לקיומנו כעם. תוקפים אותי על סיגרים ועל שמפניות, על המטוס שבו אני טס. עסוקים בשטויות ומפרשים כל מהלך שאני יוזם כאילו נועד להגן על שרידות הקואליציה ולספק את צרכי האישיים. לא מתמודדים עם הראייה האסטרטגית שלי, וכמובן שגם לא מציגים מולה חלופה ממשית.
"האיום על קיומה של ישראל אינו מצוי בעזה, בלבנון או בתימן. ראשו של התמנון מצוי בטהרן, וכל היתר הן זרועותיו. אם ירוצץ ראש התמנון, הזרועות יקמלו. הייתי הראשון להתריע כי מנוי וגמור עם איראן לפתח נשק גרעיני כדי להשמיד את ישראל. רבים וטובים זלזלו באזהרותיי. עד עתה, המאמצים לבלום את איראן, כולל מאמציי שלי, לא צלחו.
"רבים מאיתנו טומנים את הראש באדמה, מאבדים את הרצון ואת היכולת להביט בתמונת האיומים ולדרגם על פי סדר חומרתם. לא אני. מה שקריטי לעתיד ישראל והעם היהודי אינו 'היום שאחרי' בעזה, אלא 'היום שאחרי' בטהרן. המערכה המתנהלת עתה מוזנת ומודרכת בידי איראן. שליטיה אינם מאבדים רגע בחתירתם לייצור של פצצה גרעינית. משימתי ההיסטורית ברורה לי כשמש: למנוע פצצה מאיראן כדי להציל את ישראל משואה.
"ביצוע המשימה דורש את השתתפותה הפעילה של ארה"ב במערכה. למדנו שוושינגטון אינה נלהבת לעמוס ביוזמתה את האתגר הכבד על כתפיה. שתי המפלגות מעדיפות אסטרטגיית הכלה מול איראן. אלא שההכלה נכשלה, ולישראל אין זמן לניסיונות הכלה נוספים. אפשר לתאר כמה עגום היה מצבנו אילו המלחמה הנוכחית היתה מתנהלת תחת איום גרעיני איראני.
"רבים בארה"ב מבינים שישראל אינה נלחמת את מלחמתה בלבד. ישראל נאבקת בציר הרשע ששואף להכחיד את העולם החופשי. אלא שרב המרחק בין הבנה תיאורטית להסקתן של מסקנות מעשיות. בשנים האחרונות עמלתי רבות כדי לשכנע את הממשל האמריקני להוביל את המערכה מול איראן, אך איני עיוור לזהות כי ארה"ב נרתעת ממילוי ייעודה ההיסטורי. עתה, אין בידינו ברירות רבות משום שהזמן אוזל. כשמוצב סימן שאלה על עצם קיומה של ישראל, אסור להיות אניני טעם. אם מאמצי השכנוע נכשלים, יש לתמרן את וושינגטון למלא את ייעודה, ומי כמוני מנוסה ומבין בנבכי הפוליטיקה ודעת הקהל בארה"ב. דווקא תקופה של ערב בחירות טובה למהלכי תמרון מתוחכמים. שום מועמד לנשיאות, וגם זה שפורש ממנה ומורשתו יקרה לו, לא רוצה להצטייר כתבוסתן. אם נמתין לבחירות בנובמבר נגלה כי הבית הלבן פחות קשוב לדברינו, ופחות נכון לשיתוף פעולה צבאי עמנו נגד איראן. בסוגייה מכרעת זו אין לי אשליות, גם לא באשר למדיניות ידידי טראמפ.
"בעוד שעון אסוננו מתקתק, נפתח לנו עתה צוהר של הזדמנות חד-פעמית לגייס את ארה"ב למלחמה שתסיר איום קיומי מעל ישראל. זו הסיבה שבגינה אנו מסלימים את פגיעותינו באיראן. אנו שואפים לא להותיר לאייתוללות ברירה אלא להגיב נגדנו בחריפות, ואז אנו נשיב ביד קשה עוד יותר. ארה"ב תיגרר להגביר את מעורבותה, עד שתהפוך לשותפה מובילה במערכה. זו תסתיים בהשמדת ראשו של התמנון בטהרן, ובעידוד צמיחתו של שלטון איראני פרו-מערבי שיפרק את תוכנית הגרעין וייטוש את עושי דברו באזור.
"טוענים נגדי שעסקה עם חמאס תביא לשחרור חלק מן החטופים, ותקדם הפסקת אש בצפון. אומרים זאת אנשים רופסים שאיבדו את אומץ לבם להישיר מבט אל המציאות. אנשים מותשים שגוועה בהם רוח הלחימה, והם נכונים, תמורת כמה ימים של שקט, להפקיר את עתידה של ישראל.
"רגיעת אמת בעזה ובלבנון תבוא רק לאחר שמשטר האייתוללות יושמד. בכך אני ממוקד. כותבי העיתים יידעו לתאר כמה בודד הייתי בצדקתי, וכמה רפש משפחתי ואני נאלצנו לספוג. אך אני סמוך ובטוח, ההיסטוריה היהודית תדע להעריך את המשמרת שלי כמופת מהדהד של מנהיגות, וכאבן דרך מפוארת בהגנה על קיום המדינה והעם".
עד כאן שיחת התדרוך - שהיא, כמודגש, דמיונית לחלוטין ומעולם לא התקיימה.
אם קיימת הסתברות כלשהי, ש"שיחת התדרוך" המדומיינת אכן משקפת את תפיסותיו של נתניהו, שאותן אני דוחה מכל וכל ורואה בהן אסון לישראל, על מתנגדיו להתמודד מול הטיעונים באופן רציני וענייני. הסתפקות בהטחת האשמות, מוצדקות ככול שתהיינה, על התנהלות פגומה ועל שיקולים אנוכיים, היא נטישה של ויכוח אסטרטגי שמשמעותו קיומית.
הכותב הוא מנכ"ל משרד החוץ לשעבר ועמית מחקר במכון למדיניות העם היהודי (JPPI). לאחרונה ראה אור ספרו "איפה הראש"