מעל לממשלה הזו מתנוסס סמל של קדילאק. ההתאמה בין המותג הזה לבין ביצועי הממשלה אינה קיימת. היא מזכירה יותר ריקשה. ההישג הבולט ביותר שלה עד כה הוא נרמולה של הסצנה ההיא, שבה אחז בריון אלים וקיצוני בסמל הקדילאק שתלש ממכוניתו של ראש הממשלה, והתרברב ש"בפעם הבאה נגיע גם אליו". זמן קצר אחר-כך, הם הגיעו אליו.
ראש הממשלה נרצח מכדוריו של מתנקש יהודי בשם יגאל עמיר. 28 שנה אחרי, הדיבור על שחרורו של הרוצח מחלחל למיינסטרים ואילו הבריון עם הסמל העקור הפך לשר בכיר בממשלה, המופקד על ביטחוננו הלאומי. הקואליציה, שבה הוא מהווה מרכיב מרכזי, התכנסה השבוע ל"גיבוש" וחבריה געו בצחוק כשהסטנדאפיסט גיא הוכמן הריץ דאחקה על "איתמר בן-גביר, שעוד לא הספיק לגנוב אף סמל של מכונית כשנתניהו כבר היה פוליטיקאי". אכן, קורע.
אין לי טענות להוכמן. הוא עשה סאטירה וצחק על חשבונם של חברי הקואליציה. הבעיה היא, שהם צחקו על חשבוננו. בעודי כותב את הטור הזה, התברר כי יגאל עמיר עותר לבג"ץ נגד שירות בתי הסוהר, בדרישה שיתירו לו ללמוד בחברותא עם אסיר אחר. הדיבור על האפשרות לשחררו, שעד לפני כמה שנים לא עלה על הדעת, מחלחל למיינסטרים וגורף תשואות בערוץ 14.
השבוע, בעוד שופטי בג"ץ יושבים על מדוכת העתירה נגד ביטול עילת הסבירות וסופגים הטפת מוסר מתנשאת מטיפוס בשם שמחה רוטמן, סבבה סביב הכנסת ובית המשפט העליון שיירת מכוניות ועליהן כרזות ענק שדרשו "צדק לעמירם בן אוליאל". עצומה שעליה חתמו עשרות ח"כים, חלק מהם מהליכוד, קראה לאחרונה לשפר את תנאיו של היהודי שהשליך בקבוק תבערה לחדר בו נמה משפחה פלסטינית את שנתה. בעוד אלה דורשים לשפר את תנאיו, אלה כבר דורשים לשחררו וטוענים שהשב"כ תפר לו תיק. כשמסבירים להם שאם יטילו דופי בשב"כ, בסוף ניאלץ לשחרר את אלפי המחבלים שנכלאו בזכותו, הם מזכירים את מה שאמרה "שרת התחבורה והבטיחות בדרכים" לאחרונה: "המחאה מחלחלת לשב"כ, הם יטייחו את החקירה".
לאחרונה נזכרתי במערכון המבעית ההוא, מלפני שנים רבות, של החמישייה הקאמרית. רמי הויברגר מתאר שם, בפירוט מצמרר, איך יגאל עמיר המשוחרר פוגש ברחוב את איתן הבר, הרל"ש של רבין, וצוחק לו בפרצוף. בזמנו, המערכון היה מקפיא דם, אבל נתפס כדמיוני לגמרי. ובכן, היום זה נראה פחות דמיוני. הסיבה היחידה שבעטיה סצנה כזו לא תוכל להתרחש במציאות היא שאיתן הבר כבר מת.
הגיע הזמן להתנצל בפניו של יאיר גולן. הנאום ההוא, שנשא בערב יום השואה ב-4 באפריל 2016 במכון "משואה", היה מדויק. "מפחיד לזהות בקרבנו תהליכים מעוררי חלחלה שהתרחשו בגרמניה לפני 80-70 שנה", אמר סגן הרמטכ"ל וסתם, במשפט אחד, את הגולל על הקריירה שלו. עד אותו נאום היה גולן, תאמינו או לא, המועמד המועדף על משפחת נתניהו לרמטכ"לות. הוא היה קצין אמיץ ונחוש, חותר למגע, אחד המקצועיים והמרשימים שידע צה"ל. ברגע שזיהה את התהליכים, חרץ את גורל עצמו.
לא, התהליכים עליהם דיבר גולן אינם קשורים לנאצים. הוא גם הבהיר זאת כשפרצה סערה בעקבות דבריו. שום דבר לא דומה או ידמה למפלצת הנאצית. התהליכים שזיהה גולן, ועכשיו מזהים כולם, הם לאומנות, קיצוניות, פשיזם ממאיר, משיחיות סהרורית. המתכון שבמהלך ההיסטוריה כבר גרם פעמיים לחורבן הבית. אנחנו בדרך לפעם השלישית. השבוע ישב אחד משופרות הביביזם במדורת השבט של ערוץ 14 והתגולל, מתוך שעמום אני מניח, על השב"כ תוך שהוא מעלה חשש שבישראל עומד להתרחש רצח פוליטי: "לגבי השב"כ", אמר השופר, "אני מרגיש שהשב"כ מחכה לאירוע (רצח פוליטי, ב.כ.), אני לא רואה שהשב"כ עושה שום דבר כדי למנוע רצח פוליטי, לא רואה שהשב"כ זה מעניין אותו. אני בן אדם שמסתכל על המציאות ולומד ממנה".
לא היה שם אף אחד שיקריא לו את רשימת מעשי הרצח הפוליטיים שאירעו בישראל לאורך שנות קיומה. רשימה ארוכה, מדממת, מביישת, שמכילה עשרות רבות של שמות, כולם מהימין. מיגאל עמיר דרך עמי פופר, יונה אברושמי, המחתרות למיניהן וכל אלה שניסו לעצור את ההתנתקות או את השמאל או כל מה שלא בא להם טוב בעיניים באמצעות רימון יד, אקדח, תת מקלע, מטען חבלה או פטנט אחר כלשהו. עכשיו הליצן הזה יושב שם, מתגולל על שירות הבטחון הכללי, שבזכותו הוא יושב שם, וטוען שהשב"כ שווה נפש באשר לרצח הפוליטי הבא. מחיאות כפיים.
בואו נחזור לעמירם בן אוליאל. השב"כ תפר לו תיק, אומרים הפשיסטים. על שולחני מונח "ואנקמה", ספרו המצוין של רועי שרון, הכתב הצבאי של כאן 11. סיפורו של הטרור היהודי. שרון, שגדל והתחנך בציונות הדתית, התראיין לאחרונה לפודקסט של נדב פרי וסיפר איך "תפרו תיק" לעמירם בן אוליאל: "הוא חזר על כל פרטי הרצח וההודאה גם אחרי 'חקירת הצורך'", סיפר שרון, "גם כשנחקר בצורה חופשית אחר-כך. הוא שחזר בפרטי פרטים את המעשה. הוא מסר לחוקרים פרטים רבים שגם הם לא הכירו".
פרי ביקש דוגמאות. "הם היו במקום הפשע, בבית המשפחה שנשרפה, ועמירם ידע בדיוק דרך איזה חלון הוא השחיל את בקבוק התבערה. הוא עמד ליד החלון וסיפר שקודם כל הזיז את הרשת. החוקרים אמרו לו שאין שם רשת. הוא התעקש. הם הלכו לצילום של החלון טרם השריפה, הגדילו והגדילו ופיתחו עד שראו שהיתה שם רשת. אחר-כך גילו את שרידיה. היא פשוט נשרפה באש. בן אוליאל ידע את זה. החוקרים לא. הוא סיפר שבקבוק התבערה היה בקבוק זכוכית של מיץ ענבים בצבע ירוק. הוא סיפר שזרק אותו פנימה, והוא נשבר על הסורגים, חלק מהשברים נפלו לתוך החדר, חלק החוצה. החוקרים הלכו לדו"ח המז"פ וראו שיש שברים שנתקעו בין הסורגים. כשמענים אותך ואתה מחליט להודות בפשע שלא ביצעת, סיכם שרון, אתה לא מתעכב על פרטים כאלה. אתה בכלל לא יודע אותם".
מגילת העצמאות עולה באש
מסע השמדת הערך של המדינה, של מוסדותיה, של משרתיה, של ערכיה, מגיע בימים אלה לשיאו. כזכור, הם התחילו עם חוקרי המשטרה שהעזו לחקור את ראש הממשלה. עברו לראש אגף החקירות, ממנו למפכ"ל, ממנו לפרקליטה, ממנה לפרקליט המדינה, ממנו ליועץ המשפטי לממשלה, משם דילגו לבתי המשפט, לשופטים, לבית המשפט העליון. בין לבין, הם טיפלו גם בזרועות הבטחון, ברמטכ"ל, בראש השב"כ, בקצונה הבכירה של צה"ל. בחסות הג'יהאד הזה גילינו שרב אלוף הרצי הלוי וראש השב"כ רונן בר הם "פקידים". משם זה עבר, לאחר פרוץ המחאה, להמוני המשרתים: המילואימניקים, הטייסים, אנשי המודיעין, האחים לנשק. המאכלת לא דילגה על אף אחד. הביביסטים לא רואים בעיניים, הם מעלים באש כל מה שהם נתקלים בו. ועדיין, לא האמנתי שהם יגיעו למגילת העצמאות. אבל הם הגיעו.
נכון לעכשיו ניצבים מולנו "37 אנשים שלא נבחרו" (כדבריו המלומדים של בלון נפוח בשם אילן בומבך), מול 64 אנשים שכן נבחרו. ה-37 הקימו כאן מדינה, יש מאין. ה-64 מחזירים את ה"יש" ל"אין". קואליציה שכולה הרס וחבלה במפעל הציוני, בנס האנושי הגדול ביותר של הזמן החדש. בניגוד לשאר המשימות שהממשלה הזו נטלה על עצמה, את המשימה הזו הם מתכוונים גם לבצע.
קשה להאמין שההתקפה הברוטלית, נלעגת ונבערת על מגילת העצמאות אכן מתרחשת במציאות. לראות, ולא להאמין. אני שואל את עצמי מי האיש שהגיע למסקנה שמה שצריך עכשיו זה לשחוט את הערך הקונצנזואלי האחרון שנותר כאן לפליטה. אצל מי נבטה התובנה שהדרך לליבו של רוב הציבור המתנגד להפיכה המשטרית, עוברת דרך רמיסת המסמך ההיסטורי המכונן והמרגש שכתבו האבות המייסדים של החלום הציוני. המגילה שנחתמה בדם, אש ותימרות עשן, מאחדת את כל בני הישוב היהודי הנצור והלוחם על חייו, ממפא"י ועד מק"י, מחרות ועד הפועל המזרחי.
את התשובה קיבלתי, שוב, באחד משידורי פולחן האישיות בערוץ 14, כשמישהו הכריז שם, לקול מצהלות הקהל, שהמגילה האמיתית היא התורה. כאילו יש סתירה בין זה לזה. אלא שמההכרזה הזו מבצבץ המאבק שבו אנו נתונים עכשיו. הכוחות הניצבים מולנו חותרים להפוך את ישראל למדינת הלכה. להנמיך את הדמוקרטיה למינימום, להעצים את הדת, לבנות משוואה לפיה צריך לבחור בין היותך ציוני, ליברל ודמוקרט, לבין היותך יהודי. לא, הם לא יצליחו. פרשנותם ליהדות היא לא יותר ממוטציה מעוותת שתושלך, בבוא העת, לפח האשפה של הלאומנות והמשיחיות. מי שמקדש את תנאי מאסרו של יהודי שהשחיל בדם קר בקבוק תבערה לחדר שינה שבו נמו את שנתם אבא, אמא וילדים קטנים, הוא יהודי בערך כמו ברוך גולדשטיין, עמי פופר ויונה אברושמי.
ניסי הניסים של הציונות
בינתיים כבר הספקנו לשכוח את נאום השטנה של עוד "יהודי", בשם ישראל אייכלר. לא רק יהודי, גם רב. לא רק רב, גם חבר כנסת. בכיר. בקואליציה. בהבל פיו המצחין הגיש אייכלר בתחילת השבוע כתב אישום חסר תקדים נגד כולנו: חילונים, ציונים, כל אשפת האדם הזו שבזכותו הוא יושב כאן על סיר הבשר ומגדף.
לשיטתו, מי שמגן על עם ישראל כל הדורות הוא הקב"ה. כל השאר, כופרים, חוטאים, שונאי ישראל ושאר מנוולים. הוא האשים את הציונות גם בשואה. ואת החילונים בטרור, בפיגועים ובמה לא. הוא לא פסח אפילו על מלחמת יום כיפור, שאנו מציינים עכשיו 50 שנה לפריצתה. הוא לא חס על זכרם של 2,800 הצעירים שבלמו בגופם את צבאות מצרים וסוריה, רק כדי שטיפוס אפל כמוהו יוכל לטנף אותם כעבור יובל שנים.
"זה יותר ממאה שנה שאלוקי ישראל מציל את ארץ ישראל מיד אלילי הכוח, התרבות הרעה והתבוללות המשטר החילוני", טינף אייכלר, "הציונים והפרטיזנים לא מנעו שואה באירופה. הגרמנים נבלמו בדרך לכיבוש ארץ ישראל בניסי ניסים ולא בגלל הציונים".
זה טוב מכדי להיות אמיתי. כי לא רק שאייכלר הוא אדם נבער, גס רוח וחשוך. גם אין לו מזל. הנ"ל רובץ על הר של חמאה בחמסין, ולא שם לב שהוא בעצם מטגן את עצמו. למי שלא יודע, אייכלר הוא חסיד בעלז. האדמו"ר הקודם מבעלז, אהרן רוקח, היה אחד משלושה אדמו"רים בולטים שנמלטו מאירופה הכבושה תחת הנאצים, תוך שהם מותירים מאחור את קהילותיהם. במקרה של האדמו"ר מבעלז, הוא הותיר אחריו גם את אחיו, הרבי מבילגוריי, שבנאום מפורסם הרגיע את בני הקהילה בשם אחיו הגולה, והסביר ש"לא יאונה לכם כל רע, הצדיק (אחיו) רואה שתשרה פה לתושבי מדינה זאת מנוחה ושלווה".
מי מילט את האדמו"ר של אייכלר מציפרני הנאצים? ניחשתם נכון. התנועה הציונית. הסרטיפיקטים שהונפקו פה ושם, בשתדלנות אין סופית של ראשי הציונות, אפשרו לאדמו"ר מבעלז, לרבי מגור ולאדמו"ר מסאטמר למלט את עצמם מאירופה. לחסידיהם וצאן מרעיתם היה פחות מזל. הם נותרו מאחור ורובם גמרו בתאי הגזים. אבל הסיפור של בעלז מיוחד במינו, כי מי שריכז את מאמץ השתדלנות להצלתו של האדמו"ר מבעלז היה לא אחר מאשר הרב יצחק (אייזיק) הלוי הרצוג, הרב הראשי לארץ ישראל וסבו של נשיא המדינה. ציונים, ימח שמם.
כל המסמכים מצהיבים להם בנחת בארכיון המדינה. כולל מכתב ששיגר הרב הרצוג ביולי 1942 ובו שמו של האדמו"ר, כמועמד לקבלת סרטיפיקט. יש גם תיעוד של כניסתו של האדמו"ר לפלשתינה, ב-3 בפברואר 1944, דרך היבשה מלבנון, לאחר מסע דרך טורקיה. במסמך הזה שמותיהם של אדמו"רים חשובים נוספים (גור, קרלין ועוד), כולל שלושה שהמאמצים להצילם עלו בתוהו והם נספו בשואה (אחד מהם הרב מנחם זמבה).
עיון מדוקדק במסמכים מעלה עוד שהאדמו"ר מבעלז השתמש גם בזהות בדויה, הרב אהרן זינגר, והמאמצים לחילוצו בוצעו בשני ראשים, גם מול שלטונות המנדט. מכתב נוסף של הרב הרצוג, למנהל מחלקת ההגירה של המנדט, מתאריך יולי 1942, נושא את שמו של הרב זינגר, הלא הוא שמו הבדוי של האדמו"ר מבעלז. שנה וחצי אחר-כך, הוא יבוא בשערי ארץ ישראל. בזכות "ניסי הניסים" של הציונים.
אין בתיאור הזה כוונה להטיל דופי באדמו"רים שנסו על נפשם, 80 שנה לאחר מעשה. לא שופטים אדם מבלי להיכנס לנעליו, לנסיבותיו, לתלאותיו. יש בתיאור הזה כדי להדגים עד כמה השתבשה דעתם של ממשיכי דרכם של אותם אדמו"רים, הנהנים תחת גפנם (שהיא בעצם גפננו) ותואנתם כאן בארץ הקודש. מאיפה האייכלרים האלה שואבים את החוצפה, את עזות המצח, את כפיות הטובה, את שוויון הנפש, כדי לירוק רעל לבאר של מים זכים מהם הם שותים? לא יודע. חשוב להדגיש כי לעניות דעתי רוב החרדים לא מזדהים עם דבריו של אייכלר. הם יודעים את האמת, ואין לה שום קשר לאמונה. כי אמת יש רק אחת.
ברית הבריונים
תרחיש האימים הבטחוני שמרחף כבר שנים רבות מעל כל דיון ביטחוני מסווג בישראל, הוא "תרחיש הכל". הגדרה אחרת היא "מלחמה רב זירתית". אירוע שישראל לא חוותה כמותו מאז 1973, כשנאלצה להילחם בשני צבאות ערביים במקביל, פלוס כוח משלוח ממדינה שלישית (עירק) במלחמת יום הכיפורים (בסוף, כזכור, הצלחנו לנצח בזכות אייכלר). בעידן הזה, מדובר במלחמה מול חיזבאללה, סוריה, המיליציות השיעיות בעירק, איראן, חמאס, חיזבאללה וסיוע של החות'ים מדרום. האם אירוע כזה יכול לקרות במציאות? סבירות נמוכה, אבל קיימת.
בינתיים, אנחנו ב"תרחיש הכל" מסוכן יותר: ההתקפה על הדמוקרטיה. כפי שתואר כאן, כל החזיתות פעילות. לאף אחד אין חסינות. הם הקימו את "ועדת הרוגלות" המגוחכת כדי "לחקור את החוקרים", הם נמצאים כפסע מלשפוט את השופטים. בריון נוסף בחליפה, אמיר אוחנה, הודיע אתמול (ראיון בידיעות) שהם פשוט יפזרו את בג"ץ, ויקימו במקומו בית משפט לחוקה. תרשו לי לנחש מי יהיו השופטים שיכהנו בו (החברים של אמסלם). באותו זמן, הודיע רב הבריונים לבג"ץ שהוא לא מכיר בסמכותו להורות לו לכנס את הוועדה למינוי שופטים. חסרים עשרות, ועוד מעט מאות שופטים? זבש"ם. שר המשפטים חסין מביקורת ועושה ככל העולה על רוחו.
במקביל, נמשכת ההתפרקות הכללית. ביום שבו הצטופפו כולם סביב הדיון בבג"ץ, התכנסה ועדת הכספים של הכנסת ואישרה להעביר קרוב לחצי מיליארד שקל למוסדות חינוך חרדיים שונים. כסף קואליציוני מחוץ למסגרת התקציב. כדי לממן את זה, קיצצו שורה ארוכה של פעילויות רווחה וחינוך, כולל מיליון שקל שנחתכו מתקציב ניצולי השואה שנותרו עימנו. בימים רגילים, אירוע כזה מעורר סערה. בימים אלה, הוא עורר קצת גועל, ועברנו הלאה.
על הדרך התברר שמדענים חוזרים או מדענים שמבקשים לעלות ארצה, כבר לא זוכים לחבילת הסיוע שנועדה לעודד אותם לעשות כן. גם זה קוצץ. מדענים וחוקרים שכבר חזרו או עלו בהתבסס על החבילה הזו, נמצאים עכשיו מול שוקת שבורה. אין להם את מי לתבוע. אוניברסיטאות רבות מדווחות על ירידה דרמטית במספר החוקרים והמדענים החוזרים. בכמה מהאוניברסיטאות החשובות ביותר שלנו, כבר נערמים הביטולים של חוקרים נחשבים שאמורים היו להגיע, והודיעו שלא יגיעו. לא עכשיו. מצטערים. אל תתקשרו אלינו, נתקשר אליכם.
כן, הם מפרקים את מה שבנינו כאן בדם קר. הם לא מטומטמים. הם רואים את הנתונים, הם חשופים למספרים. המצב בצבא גרוע בהרבה אפילו מהמצב בכלכלה, וילך ויהיה יותר גרוע ככל שההפיכה הזו תתקדם והדיבורים על חוק יסוד לימוד תורה יתרבו. רופאים בכירים עוזבים את הארץ, אחרים שאמורים לחזור מהשתלמויות, דוחים או מבטלים את שובם. הייטקיסטים מקימים את הסטארט-אפים שלהם בדלאוור. הגרנדמייזר נצפה השבוע מתופף במרץ על מערכת תופים בחגיגה כלשהי. אולי הוא מקווה שהרעש יפריע לנו לשמוע את האסון.
תשמעו מה מספר לי בכיר בחברה לשילוח בינלאומי ועמילות מכס, החולשת על נתח גדול משוק הרילוקיישן של ישראלים: בחודש שעבר הוא דיווח שהחברה מטפלת ב-4 עד 5 משפחות ישראליות חוזרות ביום, בהשוואה ל-20 עד 30 משפחות ליום בקיצים קודמים. "בשנה שעברה היינו עושים משמרות של 12 שעות להספיק להקליד תיקים, היום ב-2 בצהריים כבר יושבים ומחפשים תעסוקה", סיפר. באוגוסט, מדווח האיש, "יש עליה של 35% ביצוא משלוחי חפצים אישיים בהשוואה לשנה שעברה. במקביל יש ירידה של 45% במשלוחים בחזרה ארצה".
מקורות אחרים מדווחים על קבוצות וקהילות שלמות שבודקות עקירה מאורגנת. למשל, לקפריסין. קרוב, אבל בלי יריב לוין. יותר ויותר ישראלים מביטים סביב, רואים את המראות, מקשיבים לקולות ומגיעים למסקנה שהחלום הציוני הפך לסיוט. הם לא יגדלו את ילדיהם במדינת הלכה, הם לא יגוננו על בנותיהם באוטובוס, הם לא מוכנים להמשיך לשאת בעול הבטחון, הכלכלה, היצירה, השירות והמיסים, כדי לממן את גחמותיו של מיעוט שלוח רסן שאיבד את השליטה על עצמו.
ואחרי שכתבתי את כל זה, אני אופטימי. כן, אופטימי. כי בסוף, ננצח. הסיבה פשוטה: אנחנו נחושים יותר, נואשים יותר, ואין לנו ברירה. אני לא מכיר ביביסטים שיאבדו את טעם החיים אם יריב לוין לא יצליח להשתלט על הוועדה למינוי שופטים. ההפיכה הזו לא מעניינת את רוב הציבור הימני. הם לא הצביעו עבורה. הם הצביעו למען בטחון אישי, צמצום יוקר המחיה, הגברת המשילות. מכל זה, הם מקבלים קדחת. הם מאבדים אמון במנהיגיהם. רואים את זה בסקרים, רואים את זה גם בקבוצות המיקוד.
יש כאלה שמנסים ללמוד עכשיו את האלקטורט הליכודי. כלומר, הביביסטי. קבוצות המיקוד הללו מלמדות על תחושת מבוכה וכאוס גם בתוך ההארדקור. רואים את זה גם בקבוצות הווטסאפ, הפייסבוק והפלטפורמות השונות של הביביסטים. הם מבינים שרימו אותם. הם סבורים שזו אינה ממשלת הליכוד לא ייחלו, אלא סוג של מוטציה שנלקחה בשבי בידי בן גביר וסמוטריץ'. הם מביטים בנתניהו ורואים מנהיג זקן שקסמו פג. יוקר המחיה הורג אותם. מצד שני, הם גם לא מבינים את המחאה, לא מאמינים לאותנטיות של מאות האלפים שמפגינים. הם מאמינים שהבהלה מוגזמת. אבל אין ספק שבפעם הבאה שהם ייקראו לקלפיות, הם יחשבו פעמיים.
מול כל זה, ניצבים אנחנו. הישראלים שמצאו את עצמם מחדש. בתשעת החודשים האחרונים גילינו את עצמנו, את עוצמתנו, את יכולתנו, את עקשנותנו ונחישותנו. עוד גילינו, שממשלת הימין על מלא היא פיליטון מגוחך, רעשני, חסר טעם ודל תוצאות. רוב רובם של יוזמות הטרללת נבלמו. גלנט לא פוטר, חוק הגיוס לא עבר, דרעי לא חזר. המחאה מטילה מורא עצום על השלטון. הח"כים והשרים מבועתים, מרוטים, סחוטים. זהו קרב על עתידה של המדינה. זהו קרב על עתיד ילדינו. זהו קרב על הציונות, על ערכי מגילת העצמאות, על הדמוקרטיה, על מדינה יהודית ודמוקרטית ליברלית שתמשיך להיות אור לגויים, מגדלור עוצמתי לאויבים ומודל לחיקוי של רבים. אנחנו ננצח, כי אין לנו ברירה אחרת, אין לנו לאן ללכת, ואין לנו כוונה לוותר. שנה טובה.