הדיון בבג"ץ על עילת הסבירות היה רק הפרומו לקרב האמיתי

במשך 13.5 שעות האזינו 15 שופטי בג"ץ לטיעונים המשפטיים של העותרים השונים על ביטול עילת הסבירות. זה היה יום ארוך שנפתח ב-9:00 בבוקר והסתיים ב-22:30 בלילה שבמהלכו הוצג בשידור ישיר פרומו למאבק בין הקואליציה לבית המשפט.

למרות חשיבותו של הדיון שלשום, הוא היה רק פרומו למאבק בין הרשות המבצעת והשופטת. הדיון שייערך בבג"ץ ביום שלישי הבא יהיה כבר המנה העיקרית. שלושת שופטי העליון, ענת ברון, דוד מינץ ויעל וילנר, יתכנסו כדי לדון בשאלה אם שר המשפטים יריב לוין צריך לכנס את הוועדה לבחירת שופטים. במידה ויחליטו לחייב את לוין לכנס את הוועדה, והשר יסרב - זו כבר תהיה התנגשות אמיתית.

נחזור לדיון שלשום על עילת הסבירות, השופטים מחפשים אחר "ראיית הזהב", שתאפשר להם לא לפסול את הסעיף בחוק היסוד. בכל זאת, ניתן היה לראות רמז לכך שהשופטים לא ששים אלי קרב כשהם ביקשו, כמעט התחננו, מהעותרים ומנציגי הממשלה לתת להם את אותה ראיה. באמצעותה הם לא ייאלצו לפסול את ביטול עילת הסבירות, אלא יוכלו להעניק לו פרשנות מצמצמת - ובכך להימנע מעימות חזיתי עם הקואליציה הנוכחית.

הייתה זו הנשיאה אסתר חיות שבפתח הדיון שאלה את נציג הכנסת, עורך הדין יצחק ברט, מהו העוגן הלשוני בתוך חוק היסוד שמאפשר להבחין בין סוגי הסבירות השונים. "האם אדוני שולח אותנו לכתוב את החוק מחדש?", שאלה בעוקצנות את עורך הדין. ברט אף השיב: "תמיד עדיף לצמצם חוק מאשר לבטל אותו, ואם כבודכם יצטרכו להכריע אז עדיף שיפרשו בצמצום מאשר שיבטלו את החוק".

השופטת יעל וילנר שאלה את נציג היועמ"שית, ענר הלמן: "מה המונח סבירות כולל? האם הוא כולל רק את המונח סבירות באופן רחב או מצומצם, האם במקרה כזה לא עדיף לפרש ככה את החוק מאשר לבטל את החוק?". עורך הדין השיב: "צריך לבחון את ההשפעות של פרשנות כזאת".

אלו היו רק חלק מהשאלות, אבל היו גם התנגשויות ממש בין יו"ר ועדת החוקה שמחה רוטמן לשופטים. חלק מהסיבה לכך היא השידור הישיר של הדיון שאיפשר לכ-200 אלף צופים, כך לפי הנתונים בעמוד היוטיוב של הרשות השופטת, לצפות בדיון.

ההתנגשויות האלה מחדדות את המאבק שניטש בין הממשלה, שהיא הרשות המבצעת, לבין שופטי בית המשפט העליון, הרשות השופטת. הקדמה לכך ראינו בדברים שאמר רוטמן, שהתעקש לבוא ולטעון בעצמו בפני בג"ץ. חבר הכנסת פתח את הופעתו עם משל מניסוי בטכניון שבו ביקש אחד המרצים מהסטודנטים שלו לבנות צינור שיוביל דם, אך הסטודנטים כשלו, בגלל שהם לא שאלו מדוע בכלל יש צורך בהובלת דם.

הנמשל של רוטמן היה עצם העיסוק של בית המשפט בפסילת חוק יסוד. "בסיפור שלנו הדם הוא הנפש, הוא זכות הבחירה של האזרחים, מדוע צריך פסק דין שיפגע בציפור הנפש של הדמוקרטיה", רוטמן. חלק מהשופטים נפלו לפח שלו, ונגררו אחריו למה שהיה נראה כמו הטרלה. כך לדוגמא חיות, שנזפה בו: "בלי תיאורים מחוכמים".

רוטמן המשיך ואמר כי "גם בקידום הרפורמה יכול להיות שטעינו, ויכול להיות שנטעה אם אנחנו נטעה - נוכל לתקן, ואם נטעה ולא נתקן - הציבור יוכל להחליף אותנו. מלאכת התיקון תהיה בידי אחרים, וכמו שאנחנו בכנסת יכולים לתקן את הטעויות שלנו ושל קודמנו, גם אתם יכולים לתקן את הטעיות שלכם ושל קודמכם. למען האמת, אם בית המשפט היה קשוב להערות שהשמיעו לאורך שנים רבות - לא היה כל צורך בתיקון החוק הזה".

כך גם השופט חאלד כבוב נפל לפח: "אדוני מטיח בפני בית המשפט דברי תוכחה כשיש לו אג'נדה משלו". רוטמן התחכם: "אני לא מטיח, אני טוען". לעומת שני חבריו, המשנה לנשיאה עוזי פוגלמן ניסה בדרך עדינה יותר לרכך את העימות עם רוטמן ואמר לו: "לאדוני יש מיסקונספציה להבנה של תפקידו של בית משפט, אנחנו בדיון משפטי וצריך טיעון משפטי, איפה הטיעון המשפטי?".