כמה מלחמות עולם היו באמת? התשובה תפתיע אתכם

המלחמה באוקראינה העלתה את סף החרדה העולמית מפני פריצתה של מלחמת עולם שלישית, אבל אם חס וחלילה זה יקרה - האם היא באמת תהייה השלישית? כמעט כל אדם שתשאלו כמה מלחמות עולם היו יענה "שתיים". וזה נכון לפי המדד הבסיסי, כלומר העובדה שרק שניים מהעימותים הצבאיים בהיסטוריה נקראים רשמית מלחמות עולם: מלחמת העולם הראשונה ומלחמת העולם השנייה - שני אירועים היסטוריים מדממים הנפרדים זה מזה רק בשני עשורים. עם זאת, אם מתעלמים מהסמנטיקה שבשם, ניתן למצוא שורה של מלחמות לאורך ההיסטוריה המתועדת שבקלות נחשבות כמלחמות עולם.

על פי מילון מריאם-ובסטר "מלחמת עולם" מוגדרת כ"מלחמה בה מעורבות כל או רוב האומות העיקריות בעולם". זה קצת מצמצם את האפשרויות, מכיוון שזה לא מחשיב מספר אומות שלא מוגדרות כבעלות מעמד עיקרי, וגם מתעלם מהעובדה שלמלחמות - במיוחד מלחמות עולם - יש השלכות גדולות על מדינות ואנשים שאולי אינם מעורבים ישירות בלחימה.

סטיבן ג'ון מאתר grunge העלה את האפשרות לפיה הגדרה טובה יותר ל"מלחמת עולם" היא סכסוך שלא רק כולל אינספור צדדים ושטחים גדולים של אדמה, אלא סכסוך אלים שיש לו השלכות מתמשכות שמתפשטות למרחקים - או אם לנסח את זה בצורה תמציתית יותר, מלחמות עולם הן עימותים צבאיים שבסופו של דבר משנים את מהלך ההיסטוריה האנושית.

לפי ההגדרה שלו, היו הרבה הרבה יותר מלחמות עולם מאשר שתי אלו שפרצו במחצית הראשונה של המאה ה-20. והוא אפילו ערך רשימה של כל המלחמות בהיסטוריה שעונות על ההגדרות האלה -

עד שמת בצורה מסתורית בשנת 323 לפנה"ס. בגיל 32 בלבד, שליט מקדוניה אלכסנדר מוקדון המשיך בסדרת המסעות הצבאיים שהחל אביו, פיליפ מלך מקדון, שהרחיבו את גבולות האימפריה שלו על פני רוב העולם שהיה ידוע אז לאלכסנדר ולאנשיו. ממיקומה בצפון יוון העתיקה, האימפריה המקדונית התפשטה בשיאה על פני שטח המכיל את רוב יוון המודרנית, חלקים ממצרים, רוב טורקיה של ימינו, רוב ארצות המזרח התיכון ומרכז אסיה. עיראק, איראן, ירדן, ישראל, סוריה ופקיסטן, והיא החלה להגיע גם להודו של ימינו.

מלחמות אלכסנדר מוקדון כללו מספר עימותים ארוכים שהתמקדו בארבעה קרבות גדולים. בעקבות כמה עימותים צבאיים קטנים לדיכוי מורדים בשלטונו ולחיזוק כוחו בעקבות מות אביו, יצא אלכסנדר לקרבות שיגדירו את רוב חייו הקצרים אך מלאי האירועים: מלחמותיו נגד האימפריה הפרסית. משנת 334 לפנה"ס ובמשך 11 השנים הבאות - אלכסנדר היה בסכסוך כמעט תמידי עם יריביו הפרסים. המלחמה הסתיימה עם התמוטטותה של האימפריה הפרסית האדירה שהובסה ונספגה ברובה על ידי המקדונים המנצחים. לאחר מכן, אלכסנדר פתח בגיחה צבאית לא מוצלחת להודו, אם כי זה לא נכנס להגדרה של חלק ממלחמת העולם.

הוא מת בגיל 32 בצורה מסתורית, כשהחוקרים חלוקים בדעתם אם הוא הורעל או שחלה במלריה, טיפוס או מחלה קטלנית אחרת. בגלל מאבקיו הצבאיים שנערכו על פני שלוש יבשות (אסיה, אפריקה ואירופה), עם צבאות שמונים עשרות אלפים, ונגד ציוויליזציות רבות, הקמפיינים הצבאיים של אלכסנדר הגדול עומדים לחלוטין בדרישות להגדרה כמלחמת עולם - ולכיבושיו יש אפילו השפעה על אירופה בימינו.

מסעות הכיבוש של אטילה ההוני התרחשו במהלך שנות הדמדומים של האימפריה הרומית - ואכן מלחמותיו החלישו את רומא ועזרו להאיץ את קריסתה, וכל זה כשהוא מסתמך על בני עמו ההונים שהיו בכלל נוודים שפעלו ללא בסיס בית מוגדר.

אטילה ההוני היה בשלטון רק מספר קצר של שנים, פחות משני עשורים - הוא החל בשנת 434 לספירה. ונגמר במותו בשנת 453 ואולם במהלך השנים הללו הצליח אטילה ליצור אימפריה עצומה, אם כי כזו שלא החזיקה מעמד זמן רב לאחר מותו, שהתפרשה מרחבי גרמניה המודרנית בצפון-מערב ועד לחופי הים השחור בדרום והתרחבה מזרחה עד לרוסיה של ימינו.

עם השתלטותו על ההנהגה של ההונים, פתח אטילה בשורה של מסעות נגד הרומאים בהם חיסל ערים רבות באימפריה הרומית-ביזנטית, לאחר שהרס גם חלק ניכר מהבלקן בדרכו לקרבות הללו. לאחר מכן הוא נדד רחוק יותר צפונה ומערבה, ופלש לצרפת של ימינו, שם ברית של חיילים רומיים וברברים עצרה את התקדמות ההונים. אטילה ולוחמיו לא נרתעו, חזרו לצפון איטליה וביצעו שם פשיטות ומעשי בזיזה, לפני שלבסוף נסוגו לאדמות שלהם באלפלד, המישור ההונגרי הגדול שהיה בגבולות האימפריה החדשה שלהם.

למרות שבקרבות שלו נהרגו על פי ההערכות מעל ל-30 מיליון איש ושהמלחמה הגדירה את חייו -, אטילה ההוני לא מת בלחימה; ככל הידוע הוא נחנק למוות מדמו לאחר שהשתכר עד אובדן חושים מוחלט באחד מלילות הכלולות הרבים שלו, סבל מדימום קשה באפו (או קרע בעורק ראשי) וזרם הדם נכנס לגרונו והוא נחנק למוות בשכיבה. על פי גרסה אחרת הוא נדקר על ידי אחת מנשותיו ועל פי מחקר משנת 2005 אטילה נרצח על ידי מתנקשים שנשלחו על ידי הקיסר הביזנטי על מנת להסיר את סכנת הפלישה ההונית הממשמשת ובאה.

שנת 622 לספירה מציינת את שנת ההקמה של האסלאם - שהתחילה רשמית עם ההגירה הכפויה של מוחמד ממכה למדינה באותה שנה - משום שבמכה לא קיבלו את רעיונותיו והטפותיו ואף רדפו אותו. בשנת 661 לספירה, פחות מארבעה עשורים מאוחר יותר, ופחות משלושה עשורים לאחר מותו של הנביא מוחמד, לוחמים מוסלמים כבשו אדמות שהשתרעו על פני רוב צפון אפריקה, השתלטו על כל חצי האי ערב, והגיעו גם למזרח התיכון ולמרכז אסיה. בתוך מאה שנים נוספות, הכיבושים המוסלמים התפשטו כמעט לכל חצי האי האיברי ואפילו למה שהיום הוא דרום צרפת, כל צפון אפריקה, ומזרחה עד פקיסטן של ימינו.

אבל אם נשאר ממוקדים במערכות הצבאיות שהחלו עוד במהלך חייו של מוחמד ואשר נמשכו תחת ארבעת יורשיו הראשונים, לוחמי האסלאם הפיצו את דתם החדשה על פני עשרות אלפי קילומטרים ובלעו תרבויות רבות בצורה יעילה להפליא. הם כבשו קהילות שהיו פרושות על פני חצי האי ערב, ברחבי המזרח התיכון המודרני, כבשו חלק ניכר ממצרים ולוב המודרנית והניחו את היסודות לח'ליפות שיחזיקו מעמד במשך מאות שנים. המלחמה בתקופה בת שני העשורים, המכונה ראשידון (הח'ליפים ישרי הדרך), הייתה בולטת לא פחות בכיבוש המוצלח של ארצות חדשות ובהפצתה של דת האסלאם לעמים חדשים כפי שהייתה בהשגת השלום המתמשך שבא לאחר מכן.

מראשיתם בסתיו של שנת 1095 ועד שאחרון "מסעות הצלב" הגיע לסיומו כמעט 200 שנה מאוחר יותר בשנת 1271, סדרה ארוכה זו של קמפיינים צבאיים וקרבות עונה כמעט לכל הגדרה של מלחמת עולם. במסעות הצלב היו מעורבות מדינות עיקריות רבות של היום, הן עלו כמויות עצומות של כסף ונשפכה בהן כמות בלתי נתפסת של דם (ההערכות מדברות על בין מיליון ל-9 מיליון הרוגים) והן שינו ללא ספק את מהלך ההיסטוריה האנושית.

מסע הצלב הראשון התחיל מבקשה לעזרה שנשלחה לאפיפיור אורבנוס השני מהקיסר הביזנטי אלכסיוס הראשון שאדמותיו היו נצורות על ידי טורקים סלג'וקיים מוסלמים. במקרה הראשון של מה שיהפוך לנוהל הפעולה עבור מסעות הצלב, האפיפיור שינה את המוקד של המערכה הקרובה והפך אותה להיות בעיקר על "שחרור ארץ הקודש", כשהתמיכה בביזנטים הפכה למטרה משנית שכמעט אבדה בפעולות שהתרחשו לאחר מכן בכל מקרה, כשהאבירים שיצאו ממערב אירופה מצאו את עצמם מהר מאוד מסוכסכים עם בעלי בריתם לכאורה הביזנטים.

בסופו של דבר, הקרבות של מסעות הצלב התקיימו בחלקות אדמה עצומות - כולל רוב ישראל המודרנית - קרבות התנהלו במקומות רבים ברחבי המזרח התיכון ובתוך אירופה עצמה, והמטרות שלהם השתנו הרבה מעבר לכיבוש מחדש של ארץ הקודש או סיוע לאחים לאמונה. היו מסעות צלב נגד יהודים בחבל הריין (ובכלל דרכם של הצלבנים אל ארץ הקודש הייתה זרועה בדם יהודי, הן על ידי האבירים הצלבנים עצמם, אבל יותר מכך על ידי קבוצות עממיות שצעדו בעקבות הצלבנים) ונגד מה שמכונה כופרים ועובדי אלילים בצרפת ובארצות הבלטיות. הן הסתיימו בסופו של דבר עם ירושלים הקדושה בחזרה תחת שליטה מוסלמית, למרות דורות של לחימה.

קשה להפריז בעד כמה עצומה וחזקה הייתה האימפריה המונגולית. הקושי היחיד הוא רק להבין את המהירות שבה נוצרה האימפריה - שבשיאה כיסתה את שטח הארץ הרציף הגדול ביותר מכל אימפריה, אומה או פדרציה של מדינות הידועות בהיסטוריה. כל זה למרות העובדה שבעוד שלאימפריות כמו פרס או רומא לקח מאות שנים כדי להתרחב לטווח הגדול ביותר שלהן, המונגולים כבשו קרקעות והגיעו מן החופים המזרחיים של אסיה גם לתוך אירופה בתוך כמה עשרות שנים.

האימפריה הגדולה ביותר מבחינת שטח יבשתי רציף התפרשה בשיאה (בשנת 1268) על פני כ-33 מיליון קמ"ר - מדרום-מזרח אסיה ועד למזרח אירופה. תחת שלטונה חיו 22.3% מאוכלוסיית העולם בזמנו, כ-110 מיליון תושבים, והיא שלטה גם בארצות גדולות כמו סין, איראן ורוסיה.

האימפריה המונגולית נוסדה על ידי ג'ינגיס חאן בשנת 1206, והחלה על ידי איחוד של קומץ שבטים נוודים שמקורם במולדת המונגולית בערבות צפון-מרכז אסיה. בעוד שהאימפריה המונגולית שרדה עד שנת 1368, ולאחר מכן התפרקה בשל לחימה בין המתמודדים על השלטון - השנים שבהן ג'ינגיס חאן הוביל את המונגולים הן אלה העונות להגדרה של מלחמת עולם.

ג'ינגיס חאן שלט משנת 1206, כאמור, עד מותו בשנת 1227. באותן שנים הוא הוביל תחילה סדרת קרבות מוצלחים נגד שושלת ג'ין של צפון סין, ולאחר מכן נגד ממלכת שיה ושושלת סונג, גם הן בסין. לאחר שחלק גדול מסין (ואפילו חלקים מקוריאה המודרנית) נכנעו, ג'ינגיס חאן והמונגולים שלו פנו מערבה, כבשו אדמות גם במרכז אסיה ובמזרח התיכון, נוצריות ומוסלמיות כאחד.

בסך הכל היסטוריונים מעריכים שחאן אחראי למותם של כ-40 מיליון בני אדם ובתקופתו הצטמצמה אוכלוסיית כדור הארץ בכ-11 אחוזים. בנוסף הוא וחייליו אנסו כל כך הרבה נשים עד שבסקר גנטי שנערך בתחילת שנות ה-2000 בקרב אוכלוסיית תושבי אסיה, מהקווקז ועד סין, החוקרים גילו שעד 8% מהגברים המתגוררים בתוך גבולות האימפריה המונגולית לשעבר נושאים כרומוזומי Y האופייניים לבית המלוכה המונגולי. כ-16 מיליון גברים - מחצית האחוז של אוכלוסיית הגברים בעולם - יכולים לטעון כי הם צאצאיו הישירים של ג'ינגיס חאן - ואם זה לא עונה על ההגדרה של שינוי ההיסטוריה האנושית אז לא ברור מה כן.

הסיבות — או אולי ליתר דיוק, הניסיונות להצדיק את מלחמת הירושה הספרדית הן כה מסתוריות ומורכבות, עד כי לא ניתן להסבירן היטב בזמן סביר, אז נסתפק בלהגיד שכאשר המלך הספרדי קארלוס השני מת בשנת 1700 מבלי להביא לעולם יורש, זה יצר ואקום שלתוכו צדדים רבים מאוד רצו להתפרץ. כאשר כל הטוענים לכס המלוכה הספרדי ולשליטה באימפריה הספרדית החלו להילחם - אומות כמו אנגליה הולנד, פרוסיה צרפת ופורטוגל, הצטרפו ללחימה.

המלחמה, שהתרחשה לסירוגין בין השנים 1701 ל-1714, התפשטה לכל רחבי העולם, מה שלחלוטין הופך את המלחמה המוזרה והמבלבלת הזו למלחמת עולם. קרבות התקיימו בכל רחבי אירופה, מחצי האי האיברי למדינות השפלה ועד איטליה ואפילו בצפון אמריקה על פני החוף המזרחי של אמריקה המודרנית.

לאחר מעל למיליון הרוגים המלחמה הארוכה הסתיימה בהסכמי אוטרכט, שהיו מסובכים ומורכבים כמעט כמו המזימות שהובילו לפרוץ המלחמה מלכתחילה, כשתארים ואדמות החליפו בעלות והסכמי שלום נפרדים נחתמו בין צדדים רבים.

הנה שלושה דברים שאתם צריכים לדעת על מלחמת שבע השנים: הראשון הוא שהיא לחלוטין הייתה מלחמת עולם, עם קרבות מדממים לא רק משני צידי האוקיינוס האטלנטי, אלא גם באיים הקריביים, בהודו, בפיליפינים ובאפריקה. הדבר השני הוא שזו הייתה המלחמה הגדולה האחרונה לפני שינוי הסדר העולמי על ידי שתי מהפכות גדולות ותפיסות חדשות של מדינה: בתוך כמה עשורים קצרים לאחר סיום מלחמת שבע השנים ב-1763, ארצות הברית של אמריקה תוקם בעקבות הניצחון במהפכה האמריקאית, בעוד שצרפת תשתנה לאחר שנים של מהפכה והמלחמות הנפוליאוניות שבאו בעקבותיה.

הדבר השלישי? מלחמת שבע השנים נמשכה בכלל תשע שנים (בין 1754 ל-1763), אך היא נקראת כך משום שחלקה העיקרי ארך שבע שנים (1756-1763).

במהלך המלחמה נלחמו צרפת, אוסטריה, ספרד ורוסיה נגד בריטניה, פרוסיה ופורטוגל. המלחמה יצאה מגבולות אירופה כשבריטניה וצרפת נאבקו על הגמוניה עולמית באמריקה, באפריקה ובהודו. בד בבד החלה ספרד לאבד את מעמדה ככוח מוביל בעולם ובסופה נמשכה הלחימה בין צרפת להודו עוד מספר שנים.

עוד פרט ראוי לציון על מלחמת העולם הזאת? מעבר לעובדה שנהרגו בה מעל למיליון בני אדם, בסיומה כמעט שום דבר לא השתנה באירופה, בעוד שבצפון אמריקה כמה חלקות אדמה החליפו ידיים. למעשה, הסדרי השלום שסיימו את מלחמת שבע השנים החזירו את הכל לסטטוס קוו שהיה קיים לפני המלחמה, אם כי צרפת איבדה כמות לא מבוטלת של שטח בצפון אמריקה.

מתוך חדר המתים המחריד שהיה המהפכה הצרפתית קמה מעצמה בראשות אדם רב עוצמה שקרא תיגר לזמן קצר — והביס — את רוב העולם. האיש הזה היה, כמובן, נפוליאון בונפרטה, אחד האנשים הבודדים בהיסטוריה שהשפעתם הייתה כה גדולה עד ששמו משמש להגדרת סדרה שלמה של מלחמות שהן למעשה מלחמת עולם אחת גדולה - וזה דבר נדיר באמת. מה שהיה פחות נדיר במלחמות נפוליאון הוא שכמו שקרה לעתים קרובות, סדרת הקרבות (שנמשכו בין השנים 1803 ל-1815) גדלו והתרחבו בהיקפן הטריטוריאלי ומטרותיהן הבסיסיות, ובסופו של דבר יצאו מכלל שליטה.

נפוליאון עלה לשלטון בשנת 1799 לאחר הפלת הממשלה שתפסה את השלטון על ידי הפלת המלוכה במהפכה הצרפתית. הוא העביר כמה שנים קצרות בצבירת כוח עם מספר קמפיינים צבאיים ברחבי אירופה (כמו גם כישלון לעצור מרד בהאיטי ומכירת שטח לאמריקה ברכישת לואיזיאנה), לפני שהסתבך במלחמה עם בריטניה הגדולה בשנת 1803, וכך יצאו לדרך המלחמות הנפוליאוניות.

בכל אחת מהמלחמות עמדה צרפת מול קואליציה משתנה של בעלות-ברית, שהתנגדו למסעות הכיבושים שערכה. סדרת המלחמות האלו התפשטו ברחבי אירופה, גם לתוך רוסיה — שם הוא ספג את אחת התבוסות הגדולות הבודדות שלו - ומדרום אמריקה לאפריקה ולים הצפוני. עשרות אומות ובתי מלוכה היו מעורבים במלחמות, שהסתיימו רק בתבוסתו האחרונה של נפוליאון לבריטים ובגלות שלו בשנת 1815.

בסך הכל נהרגו במלחמות נפוליאון בין 2.5 ל-3.5 מיליון חיילים ובקרב האוכלוסייה האזרחית מעריכים שמתו בין 750,000 ל-3 מיליון אנשים. מעבר למעורבות העולמית במלחמות וכמות המתים, נפוליאון חולל שינוי דרמטי בשלל תחומים - החל משיטות הלחימה וגודל הצבאות באירופה שצמחו לממדי ענק ועד להקמת הבסיס הרעיוני לאיחוד האירופי שקיים היום.

השליטה בחצי האי קרים תמיד הייתה חשובה ותמיד הייתה מקור לסכסוכים. השולטים בפיסת האדמה הזו מחזיקים למעשה בחלק ניכר מההשפעה על הים השחור, ובכך שולטים בגישה של מדינות מרכז אירופה ומערב אסיה לים התיכון ולאוקיינוס האטלנטי שמעבר לו, ולסחר עולמי בים ולנסיעות. בשנת 1853 פרצה מלחמה שהתבססה במידה רבה על שליטה בחצי האי הזה, אבל היו לה השלכות כל כך רבות מעבר עד שמה שנקראית "מלחמת קרים" יכולה בצדק להיקרא מלחמת עולם.

המלחמה שנמשכה שלוש שנים נערכה בין האימפריה הרוסית מצד אחד, ובין האימפריה העות'מאנית, האימפריה הבריטית, האימפריה הצרפתית וממלכת סרדיניה מהצד השני. הגורמים המיידיים לפריצת מלחמת קרים היו הכיבוש הרוסי של המדינות וולכיה ומולדביה שהיו בשליטת טורקיה, פעולות שהצאר הרוסי ניקולאי הראשון ביסס על סירוב טורקי להכיר במעמד רוסי מיוחד כמגן הנוצרים האורתודוקסים בארצות הטורקיות. הטורקים התנגדו לכיבושים והכריזו מלחמה, אך עד מהרה מצאו את עצמם מנוצחים על ידי הרוסים בקרב ימי. בריטניה וצרפת הצטרפו לטורקיה כדי להילחם ברוסיה, ועד מהרה נפתחה מלחמה גדולה יותר שבסופה נהרגו כ-650,000 חיילים. בעוד שרוב הלחימה האינטנסיבית אכן התרחשה באזור חצי האי קרים - היא התפשטה גם לבלקן, לים הלבן, ולמקומות רחוקים כמו האוקיינוס השקט.

זו הייתה המלחמה הכמעט-מודרנית הראשונה, שכן במהלכה הייתה השפעה רבה לפיתוחים טכנולוגיים מודרניים כמו הרכבת, הטלגרף ומנוע הקיטור. זוהי גם המלחמה הראשונה שתועדה באמצעות תמונות מצולמות והיא מפורסמת גם בזכות עבודתה של פלורנס נייטינגייל, האחות שטיפלה בחיילים בריטים פצועים במהלך המלחמה.

במלחמה ניצחו המעצמות המתועשות, צרפת ובריטניה, בסיועה של האימפריה העות'מאנית, את רוסיה, החקלאית והמפגרת מבחינה טכנולוגית - מה שעורר השראה ברוסים לנסות לעבור מודרניזציה מהירה. במקביל, אוסטריה ניתקה את הקשרים המסורתיים עם רוסיה ולאחר מכן מצאה את עצמה נחלשת. למלחמה הייתה השפעה חשובה על ההיסטוריה האירופית כיוון שהיא סימלה את פירוק הקואליציה של מנצחי המלחמות הנפוליאוניות - בריטניה, רוסיה, אוסטריה ופרוסיה, ששיתפו פעולה במשך ארבעה עשורים כדי לשמור על השלום באירופה, כאשר האיבה החדשה שנוצרו בעקבות המלחמה, בעיקר בין רוסיה לאוסטרו-הונגריה, עתידה להיות בין הגורמים העיקריים לפריצתה של מלחמת העולם הראשונה.

תקראו לה איך שתרצו - המלחמה הגדולה, המלחמה שתשים קץ לכל המלחמות, או מלחמת העולם הראשונה, ואתם עדיין תטעו. היא לא הייתה "גדולה", לא סיימה את כל המלחמות, ולא הייתה המלחמה העולמית הראשונה. אבל זו הייתה המלחמה העולמית הקטלנית ביותר שהאנושות גרמה לעצמה עד אז, והיא מלאה באירועים ראשוניים.

מעבר לשמה הלא מדויק. מלחמת העולם הראשונה הייתה המלחמה הראשונה שבה מטוסים מילאו תפקיד קרבי, המלחמה הראשונה שבה טנקים יצאו לשדה הקרב והמלחמה הראשונה שבה נעשה שימוש בכלי נשק כימיים באופן קבוע. זו גם הייתה המלחמה המודרנית הראשונה שבה אזרחים ותשתיות אזרחיות נחשבו כמטרות על ידי הלוחמים.

המלחמה עימתה את המדינה הגרמנית החזקה והתוקפנית, בעלת בריתה של האימפריות האוסטרו-הונגריות והעות'מאניות (וגם איטליה, לזמן קצר) מול בריטניה, צרפת, רוסיה, בלגיה ומדינות רבות אחרות, כולל אמריקה לאחר כניסתה המאוחרת למערכה בשנת 1917. בעוד שרוב הלחימה התרחשה בחזיתות המערביות והמזרחיות באירופה, במלחמת העולם הראשונה התרחשו גם קרבות בחלקים מאפריקה, במזרח אסיה, באיי האוקיינוס השקט ובמי האוקיינוס ההודי מצפון ודרום האוקיינוס האטלנטי ועד הים התיכון ומעבר לו.

המלחמה הגדולה גרמה לכמעט 20 מיליון הרוגים, ויותר מזה נפצעו. רוב ההרוגים לא היו לוחמים, אלא אזרחים. וכאשר המלחמה הסתיימה בנובמבר 1918, זה קרה עם הסכם שהיה כל כך מושמץ על ידי הגרמנים המובסים שהוא פשוט הבטיח שמלחמה נוספת תפרוץ שוב בקרוב. וזה בדיוק מה שקרה.

אם מלחמת העולם הראשונה הייתה "המלחמה שתסיים את כל המלחמות", אז מלחמת העולם השנייה הייתה צריכה להיות "המלחמה שבאמת סיימה את כל המלחמות". לפי ציטוט המיוחס לעתים קרובות לאלברט איינשטיין: "אני לא יודע עם אילו כלי נשק יילחמו במלחמת העולם השלישית, אבל במלחמת העולם הרביעית יילחמו עם מקלות ואבנים" ולמרות הפיקפוק בשאלה האם המדען המפורסם באמת אמר את זה, המסר מובן: העולם פשוט לא יכול להתמודד עם מלחמה נוראית יותר ממלחמת העולם השנייה, במיוחד בהתחשב בנשק העל שיצא ממנה - כלומר פצצת האטום.

במלחמת העולם השנייה הלחימה הגיעה כמעט לכל פינה בעולם, ובכל מקום שבו היא לא התרחשה, היא יכלה בקלות לפרוץ בכל רגע. הסיבה לכך היא הטווח הארוך יותר ויותר של המטוסים, הצוללות וספינות הקרב, וכניסתם למערכה של הטילים הבליסטיים. הצבאות האדירים, התוקפניים והמתקדמים של גרמניה ויפן (וחיל הים האדיר של האחרונה) ריסקו וכבשו שטחים נרחבים בזמן שיא. נוסף על כך, האידיאולוגיה בשמה הן נלחמו העיבה על האנושות, וסללה את הדרך לרמות של אכזריות ואלימות שמעולם לא נראו בקנה המידה ההמוני שאליו הגיעה בין השנים 1939 ו -1945, שבשיאן אדולף היטלר הורה על הפתרון הסופי לבעייה היהודית ובמחנות ההשמדה הנאציים נרצחו בגז כ-3,500,000 יהודים, עוד עשרות אלפי צוענים, וכן שבויי מלחמה סובייטים ואחרים.

עשרות מיליוני חיילים ואזרחים נהרגו בקרבות שהשתוללו בכל רחבי אירופה והאוקיינוס השקט, בחלק גדול מאפריקה ואפילו בשטח צפון אמריקה. הקרבות התרחשו בים ובאוויר וכשהירי פסק - העולם השתנה לנצח בדרכים שעדיין משפיעות עלינו עד היום.

היא נקראת המלחמה הקרה כי היא אף פעם לא הפכה לחמה, כלומר מלחמה בה כל השחקנים העיקריים מעורבים - ארצות הברית ובעלות בריתה בנאט"ו מעולם לא נכנסו למלחמה ישירה עם ברית המועצות והחברות בברית וורשה. אבל רק בגלל שמלחמת ירי בין הסובייטים למעצמות המערב הגדולות מעולם לא החלה זה לא אומר שבמלחמה הקרה לא נשפך דם רב.

במקום זאת, שני הצדדים גיבו מדינות אחרות פעם אחר פעם בסדרה של עימותים, שלעתים הסתיימו באיומים או ממש על סף פריצת מלחמה גרעינית - כמו במשבר הטילים בקובה, ובפעמים אחרות האלימות הפכה למלחמה באמצעות שליח (המכונות גם מלחמות פרוקסי), שבהן שתי מעצמות משתמשות במדינות קטנות יותר כתחליף ללחימה ישירה זו בזו.

המלחמות הידועות ביותר במסגרת המלחמה הקרה, שעימתו בעקיפין את ברית המועצות מול המערב היו מלחמת קוריאה (שגבתה את חייהם של כ-2,500,000 בני אדם, מרביתם אזרחים), משבר קונגו (בו נהרגו 100 אלף אנשים), מלחמת וייטנאם (שמעריכים כי מספר ההרוגים הכולל בה היה קרוב לארבעה מיליון, בהם כ-2 מיליון מאזרחי וייטנאם, לאוס וקמבודיה, כ-1.2 מיליון חיילים מצפון וייטנאם וכוחות הוייטקונג, כ-224 אלף חיילים מדרום וייטנאם וכ-58 אלף חיילים אמריקנים), והפלישה הסובייטית לאפגניסטן (שבמשך עשר שנותיה הצבא האדום איבד כ-15,000 חיילים לפי האומדן הרשמי ובצד האפגני ההערכות מגיעות ל-2 מיליון הרוגים ומיליוני פליטים) - ואלה רק כמה דוגמאות.

מיליוני בני אדם איבדו את חייהם בסכסוכים האלה ואחרים שנוהלו במסגרת התמודדות גיאופוליטית נרחבת במהלך שנות המלחמה הקרה, אשר ניתן לומר כי התמשכו מסוף מלחמת העולם השנייה בשנת 1945 עד לפירוק הסופי של ברית המועצות הסובייטית בשנת 1991. אף על פי שכפי שמעידה המלחמה באוקראינה, במובנים רבים כל מה שהשתנה זה שמות העמים, ולא המטרות שיש להם להשיג - כוח, השפעה או שליטה מוחלטת על שטחים, כסף ובני אדם רבים ככל שניתן.

הכרזת מלחמה על רעיון היא דרך די טובה להבטיח שתפסיד במלחמה הזאת. מה שמכונה "המלחמה העולמית בטרור" הוכרזה בעקבות מתקפות הטרור על אמריקה, שהתרחשו ב-11 בספטמבר 2001, והיא שימשה כחלק מההצדקה לפלישות לאפגניסטן ולעיראק; לתקיפות מל"טים במדינות כמו לוב וסוריה, לפשיטות בפקיסטן (כמו המבצע הדרמטי של אריות הים האמריקנים שהוביל לחיסולו של אוסאמה בן לאדן) למעקב נרחב אחר אזרחי ארה"ב, לשימוש בטכניקות חקירה "משופרות" שמזכירות עינויים נגד חשודים בטרור, וזה לא נגמר.

הדבר שקשה להבנה במלחמה העולמית בטרור היא מי האויב בדיוק וללא יריב ברור, לעולם לא יהיה ניצחון סופי בדמות תבוסה צבאית או כניעה. אפילו אם קבוצת טרור אחת תודיע שהיא מוותרת על האלימות, יש עדיין כל כך הרבה נוספות שמוכנות לגרום לכאב וסבל למי שהן מחשיבות כאוייבהן. אפילו התחום האפור של המלחמה הקרה היה ברור בהשוואה לעכירות של המלחמה בטרור. למעשה, הדרך היחידה לסיים את ה"מלחמה" הזו היא שהמנהיגים הצבאיים והפוליטיים המנהלים אותה יסכימו באופן רשמי להפסיק לקרוא לה מלחמה וינקטו בשיטות אחרות.

למרות הכוונות הטובות של אלה שהכריזו על המלחמה בטרור, המאמצים של אמריקה ובעלות בריתה היו בעיקר לשווא. בעיראק לא אותר נשק להשמדה המונית, אפגניסטן חזרה לידי הטליבאן, סוריה היא אומה מרוסקת - ובעשור האחרון נהרגו מדי שנה בממוצע 25 אלף אנשים חפים מפשע בפיגועי טרור ברחבי העולם כולו - כך שמלחמת העולם הזו עדיין ממשיכה.