פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      ההסכם שהיה אמור לשים קץ למלחמה

      מנהיגי ארבע בעלות הברית בחתימה על חוזה ורסאי בסיום מלחמת העולם הראשונה (AP)
      מנהיגי ארבע בעלות הברית בחתימה על חוזה ורסאי בסיום מלחמת העולם הראשונה (צילום: אי-פי)

      היום לפני מאה שנה נחתם אחד ההסכמים החשובים - והמושמצים - בהיסטוריה. הסכם השלום המרכזי בתום "המלחמה הגדולה" - המלחמה שבה קרסו ארבע אימפריות גדולות - רוסיה הצארית, גרמניה הקיסרית, האימפריה האוסטרו הונגרית והאימפריה העותמנית.

      המלחמה הסתיימה בשביתת נשק. היה צורך להסדיר את השלום. בטעות איומה בשיקול דעת הצבא הגרמני המובס הורשה לשוב הביתה כמעט במצעד ניצחון, וכשמוסיפים לכך את העובדה שגרמניה נכנעה כשצבאה נמצא ברוסיה - שנכנעה לה - ובצרפת - והאזרחים הגרמנים לא הופצצו יום ולילה מהאוויר, וצבאם לא נסוג בלחימה עד ברלין כבר כאן החלו הרטינות מדוע בעצם באה הכניעה? הגנרלים היו הראשונים לנקות מעצמם כל אחריות, כמובן, להצהיר שבעצם לא הובסו. בערי גרמניה כבר החלו לקום סובייטים, שניסו לחקות את המתרחש ברוסיה הצארית, שבה השתוללה מלחמת האזרחים. האימפריות התפוררו, מדינות חדשות החלו לצוץ - שמות נשכחים כמו פולין, הונגריה - שמות שלא היו בעבר כמו צ'כוסלובקיה ויוגוסלביה.

      ובאווירה זו מתכנסים בפריס נציגי המנצחות - והמנוצחות. השיחות מתקיימות במספר אתרים - ומכיוון שאנו בפריז חלקם ארמונות היסטוריים: עם גרמניה בארמון ורסאי - שלא במקרה כמובן כאן הכריזה גרמניה המנצחת במלחמת פרוסיה צרפת על הקמת הרייך השני וצרפת לא החמיצה הזדמנות להראות שגלגל ההיסטוריה הסתובב חזרה.

      לימים ייחתמו החוזים הנוספים - סאן ז'רמן עם אוסטריה, ניי עם בולגריה, טריאנון עם הונגריה וסוור עם האימפריה העות'מאנית. שני האחרונים הם מקור לזעם עד עצם היום הזה.

      אבל החשוב מכולם היה ורסאי. לנשיא וודרו וילסון, האדם שכניסת כוחותיו למלחמה הכריעה את הכף היה חזון. אפילו נאצל, שסוכם ב-14 נקודות: הוא רצה שלום צודק, ללא מנצחים, ללא מנוצחים.

      אבל היו מנצחים תאבי נקם, ומנוצחים שביקשו הקלות. ועמים רבים שרצו עצמאות מהאימפריות - ולא רצו לחלק את גבולותיהם עם עמים אחרים שאיתרע מזלם לחלוק אותם אותה ארץ. בעיות שיימשכו אל המאה ה-21.

      המדינות המנוצחות קיבלו תכתיב. ווילסון עצמו כבר לא השפיע על האירועים. המטרה של צרפת, שהובסה בידי גרמניה בקלות רק 40 שנה קודם לכן, ושכמעט הובסה גם עתה היתה למנוע את עלייתה של גרמניה שוב. על כן היא השיתה עליה פיצויי מלחמה כבדים - אגב, בדיוק מה שעשתה לה גרמניה מלחמה אחת קודם לכן. היא ביקשה לקבל שליטה על אזורים אסטרטגיים, ובריטניה וצרפת הכריחו את גרמניה להודות באשמתה הבלעדית למלחמה - נושא הנמצא במחלוקת מאז ועד עתה. צבאה של גרמניה פורק, שטחים נמסרו למדינות אחרות.

      יש היסטוריונים המאמינים בכל ליבם שמלחמת העולם הראשונה הייתה אבן דרך - המאבק של גרמניה להשתלט על אירופה. יש הטוענים שהאחריות מפוזרת על כל המעצמות בדרגות שונות.

      אבל אין ספק שתוכנית שליפן הגרמנית היא הגורם המכריע - וללא גרמניה, והצ'ק הפתוח שנתנה לאוסטריה שלא משנה באשמת מי יפרוץ עימות בבלקנים גרמניה תשתתף במלחמה לצד אוסטריה לא היתה פורצת מלחמה. ודאי לא עולמית.

      אבל ענייננו כעת בשלום, לא במלחמה. גרמניה חתמה על ההסכם, תחת מחאה. בטעות נוספת מי שחתמו על ההסכם היו האזרחים, הממשלה החדשה - ולא האחראים למלחמה, אלה התנערו מאחריות. האשמה והאחריות לחוזה הנורא, מבחינתם של הגרמנים, תיפול על הליברלים. הם יהיו מזוהים עם החוזה, עם ההשפלה, עם הבגידה.

      כן, הבגידה. עוד לפני החתימה וודאי אחריה החלו הלחישות. בעצם לא לחישות -אמירות ברורות, בהפגנות, של אנשי הימין הקיצוני, ותיקי מלחמה מרי נפש מהפרייקור, מהמפלגה הנאצית הצעירה ואחרות. סכין בגב. הרי הצבא נלחם בגבורה. הרי קווי החזית היו קרובים לפריז, לא לברלין. הרי הם בקושי נפרצו, הרי רוסיה נכנעה לגרמניה - איך לפתע גרמניה נכנעת מייד לאחר כניעת רוסיה, מיד לאחר שכמעט ופרצה את קוי בעלות הברית - אלא אם כן כמובן היתה בגידה? היהודים, הסוציאליסטים, הליברלים. ושוב היהודים - הבולשביקים היהודים, הקפיטליסטים היהודים. כולם כרתו ברית נגד גרמניה.

      וכעת הם מקיפים את המולדת במדינות חדשות, מומצאות: פולין, צ'כוסלובקיה. גוזלים חבלי מולדת היסטוריים. אבל יום נקם ושילם בוא יבוא.

      מטרתו של מסית צעיר, רב טוראי אוסטרי ששרד את מלחמת החפירות תהיה להפוך את הסכם ורסאי. לפרק ולכבוש את צ'כוסלובקיה, פולין, לספח את אוסטריה הזעירה חזרה אל הרייך הגדול. הוא יצליח, לזמן מה. הוא יצליח בין השאר כי חלק מטענותיו ייראה הגיוני לגמרי למנהיגי צרפת ובריטניה בשנות השלושים - אלה שמדיניות הפיוס שלהם תבין, תקבל שבהסכם נעשו טעויות. נעשו עוולות. והר היטלר מבקש הרי רק דברים הגיוניים.

      אבל בזמן אמת ההסכם נחתם, ואנחת רווחה כללית פשטה, כך נדמה, באירופה. יש הסכם שלום. גרמניה חתמה עליו. מעתה נשוב לעידן של שלום, שלווה, שיתוף פעולה.

      או שלא. אדם אחד הרחיק ראות, מרשל פרדיננד פוש, הרמטכ"ל הצרפתי ומפקד כוחות בעלות הברית בחזית המערב אמר עם טקס החתימה: זה לא שלום. זו הפסקת אש לעשרים שנה.

      20 שנה וחודשיים אחרי טקס החתימה בורסאי החלה מלחמת העולם השנייה.