אלאור אזריה הורשע פה אחד בהרג מחבל מנוטרל בחברון: "אין הצדקה לירי"

בית הדין הצבאי המיוחד בקריה הרשיע הבוקר (רביעי) פה אחד את סמל אלאור אזריה, שירה למוות במחבל מנוטרל על הקרקע בחברון במרץ 2016, בהריגה ובהתנהגות שאינה הולמת. אזריה נראה מחויך למשמע הרשעתו. משפחתו, שישבה לצדו באולם הדיונים, צעקה "ביזיון", ואמו פרצה בבכי. מחוץ לבית הדין הפגינו כ-400 איש התומכים באזריה, ובהם אנשי "לה פמיליה", שהכו אנשי תקשורת וניסו לחסום כבישים באזור. שניים נעצרו.

אלוף-משנה מאיה הלר, שעמדה בראשות הרכב של שלושה שופטים, הקריאה במשך שעתיים את הכרעת הדין בפרשה שטלטלה את המדינה, וקבעה כי הלוחם מחטיבת כפיר פעל מתוך יצר נקמה. היא פתחה את דבריה ודחתה את טענות ההגנה העיקריות, שלפיהן אזריה חשש ממטען וכי המחבל מת לפני הירי של הנאשם. בנוסף לכך הקריאה עדויות שמחזקות את הטענה שאזריה אמר כי "הגיע למחבל למות", ולאחר מכן פירטה על השינויים הרבים בגרסתו של הנאשם להשתלשלות האירועים. הלר אף הדגישה כי טענות ההגנה לזיהום ההליך המשפטי נדחות.

בא כוחו של אזריה, עו"ד אייל בסרגליק שעומד בראש צוות ההגנה, הודיע לאחר ההרשעה כי הם יגישו ערעור. "אין כל ספק שזהו יום מצער. לאחר שנלמד את הכרעת הדין נגיש ערעור. הראיות מדברות בעד עצמן והן אמורות לקבוע את המסכת העובדתית. ראינו עוינות כלפי אזריה", אמר. לטענתו, הלר צחקקה במהלך הקראת הכרעת הדין. עו"ד אילן כ"ץ, סנגור נוסף של אזריה, הוסיף: "ביקשנו שהטיעונים לעונש יישמעו בזמן הקרוב ביותר כדי לא להפסיד זמן ולהגיש מיד את הערעור".

אחד התובעים בתיק, סגן אלוף (במיל') עו"ד נדב ויסמן, הגיב להרשעה באיפוק. "היינו מעדיפים שהמעשה לא היה נעשה, אבל הוא נעשה. אזריה הורשע כדין ועל פי דין. הכרעה ברורה, חד-משמעית ומדברת בעד עצמה", אמר.

פרשת הירי שטלטלה את המדינה || כותרות אחרונות
"הורשע החייל הרוצח": כך מסקר העולם הערבי את הרשעת אזריה
לצמצם את התחום האפור: כך שינתה הירייה של אזריה את צה"ל מבפנים
עבודות רס"ר וביקורים של החברה: ימיו האחרונים של אזריה לפני הכרעת דינו

"פרשה זו שבאה לפנינו הובילה לדיון ציבורי נרחב", אמרה בפתח דבריה אל"מ הלר. "הערכתנו מבוססת רק על הראיות שהובאו לפנינו, כי אין לדיין אלא מה שעיניו רואות. על פי כתב האישום, הנאשם מסר את קסדתו לחברו וירה במחבל בזמן שלא הווה סכנה. הנאשם מסר מענה לכתב האישום ואמר שירה לאור חשד לסכנה מידית ומוחשית, לאור חשש למטען מוסתר מתחת למעילו.

"לדברי הנאשם, הוא סבר שפעל בסמכות על מנת להביא לנטרול המחבל. טענת ההגנה העיקרית היא להגנה עצמית וכן רדיפה של הדרגים נגדו. הנאשם מנסה לתפוס את החבל בשני קצותיו: מצד אחד ירה כי חש סכנה מהמחבל, ומנגד שירה במחבל מת".

הלר אף דחתה את חוות דעתו של פרופ' יהודה היס, שקבע כי המחבל היה מת בטרם נורה על ידי אזריה. "אין אלא לקבוע כי טענתו תיאורטית. ההגנה בסופו של דבר לא הצליחה לכרסם בחוות דעתה של ד"ר הדס גיפס מהמכון לרפואה משפטית, ואנו מאמצים את חוות דעתה שמותו של המחבל נגרם מירי הנאשם", אמרה.

על התבטאותו של אזריה, כפי שהובאו מצד מפקדיו וחבריו, אמרה ראשת הרכב השופטים כי היא בעלת משקל משמעותי בנוגע להכרעת הדין. "דבריו של אזריה, שמגיע למחבל למות, נאמרו באופן ספונטני ויש לכך משקל משמעותי לגבי בחינת הלך הרוח של הנאשם", אמרה הלר.

היא עברה לעדי התביעה והתייחסה בחומרה להתנהגותו של אזריה. "עדותו של דוד שפירא (מפקד גדוד שמשון, שבו אזריה משרת, ש"ב) נראית לנו אמינה וגם הנאשם לא הצליח לתת הסבר מדוע על המג"ד לשקר, כפי שטען בבית הדין. הנאשם בחר בדרך הקשוחה במתקפה נגד המפקדים".

הלר שללה על הסף את טענתו של אזריה כי חש מאוים. "הנאשם שוחח עם עורך דין ורק לאחר מכן העלה את טענת המטען. הגרסה של הנאשם הוסיפה להתפתח גם לאחר סיום החקירה", אמרה ודחתה טענה נוספת של אזריה, ולפיה מפקד פלוגתו, רב-סרן תום נעמן, סטר לו.

השופטים קבעו כי הסרטונים מזירת הירי מהווים ראיה משמעותית ומאמצים את מסקנת איש המז"פ, שאמר כי בניגוד לטענת ההגנה – צילומי הווידאו לא נערכו. "לאור הסרטונים אין בסיס לטענת הנאשם שהמחבל הזיז את ידו לסכין, שהיתה רחוקה מהמחבל ורק לאחר הירי בעט בה עופר אוחנה (נהג האמבולנס בזירה) וקרבה אליו. המחבל הזיז את ידו שש דקות לפני הירי. בחקירתו טען שביצע את הירי תוך שבריר שניה מהצעקה, אך לא כך היה. הנאשם לא ידע להסביר את הפער באופן מניח את הדעת. לא ניתן לראות דריכות של הנאשם אפילו בסמוך לירי בפועל. הנאשם התנהג בשוויון נפש לכל אורך האירוע".

"התנהגות זו לא עולה בקנה אחד עם טענות החשש ממטען והסכנה", הוסיפה הלר. "לא ברור מדוע מסר הנאשם את הקסדה אם חשש ממטען. גם התנהגותו לאחר הירי לא עולה בקנה אחד עם תחושת הסכנה".

עוד ציינה השופטת את העובדה שאזריה הלך נינוח ליד המחבל ולא הזהיר את חבריו שטיפלו בגופה. "עמדתם של המפקדים עולה בקנה אחד עם הוראות הפתיחה באש. אין מחלוקת שהנאשם לא זיהה בבירור מטען והסכין היתה מרוחקת מידו של המחבל".

השופטים אף קיבלו את גרסת התביעה, כי אחד הקצינים בדק ראשונית את המחבל כדי לשלול חשד למטען והציב חייל שיאבטח אותו. כלומר, הקצין היה ער לחשש ואף טיפל בהתאם למצופה. הם דחו את טענת תושבי חברון: "מדובר באנשים מנוסים, אבל לא ברור מדוע לא התריעו בפני המפקדים על החשד ולא העירו על אי סגירת הזירה. אזרחים נראו מסתובבים בזירה וגם מצלמים את המחבל, כשהם עומדים בסמיכות אליו. לתהייה זו הם נתנו הסברים שונים, אך לא נותר לנו אלא לדחותם; כך לא מתנהלים כשיש חשד לסכנה מוחשית ומידית.

"לפני הנאשם עמדו מספר חלופות, ובנסיבות העניין לא היתה הצדקה לבצע ירי לראשו של המחבל. זה המקום להדגיש שהעובדה שהאדם שהיה מוטל על הארץ הוא מחבל שניסה זמן קצר קודם לקטול את חייהם של חיילי צה"ל - אין בה כדי להצדיק את הירי", קבעה הלר.

באולם נכחו יותר מ-20 בני משפחה וחברים, שקיבלו את הנאשם בחיוכים, חיבוקים ונשיקות. בין הנוכחים היו גם הח"כ לשעבר שרון גל, שליווה את משפחת החייל הנאשם במשך חודשים ארוכים ובאחרונה נעלמו עקבותיו. אזריה עצמו נראה מחויך ושליו לכל אורך הדיון המתוח.

מחוץ לבית הדין הצבאי הפגינו מאות אנשים בדרישה לשחררו. הם הניפו שלטים וקראו: "לא נוטשים חייל בשדה הקרב", "תחזירו את הילד או שנהפוך את המדינה", "אם אלאור לא בבית ליברמן צריך ללכת הביתה", "דם יהודי אינו הפקר". בין המפגינים גם אנשי "לה פמיליה", שקראו קריאות נגד התקשורת, תקפו צוות של חדשות 2 ודחפו צלם עיתונות, וכן איתמר בן גביר וברוך מרזל, תושב היישוב היהודי בחברון שלחץ את ידו של אזריה בזירה לאחר הירי. כמאה מפגינים ניסו לחסום את הכבישים באזור והתעמתו עם כוחות המשטרה.

במשטרת תל אביב התכוננו לפני הדיון הנפיץ ונערכו בכוחות גדולים. "ברור שאחד הצדדים – ימין או שמאל – לא יהיה מרוצה מההחלטה, מה שעלול לגרור הפגנות והפרות סדר", אמר גורם במשטרה ערב הכרעת הדין.

שר הביטחון אביגדור ליברמן הביע צער על ההרשעה, אך אמר כי יש לכבדה. "מדובר בפסק דין קשה. הדבר הראשון שאני רוצה לבקש מכולנו, גם אלה שאוהבים פחות את הכרעת הדין, כמוני, הוא לכבד את ההכרעה. אנחנו מחויבים לשמור על איפוק. מערכת הביטחון תסייע לחייל ולמשפחתו בכל מה שאפשר כדי לבוא לקראתו ולהקל. אני קורא לאנשי ציבור להפסיק להשתלח במערכת הביטחון וברמטכ"ל – אלה דברים פסולים".

שרת התרבות והספורט מירי רגב תקפה במשדר וואלה! NEWS את הרמטכ"ל גדי איזנקוט, שאמר כי חייל בן 18 הוא לא "הילד של כולנו" וכי השיח בנושא פוגע בצה"ל. "אני חושבת שהחייל הזה עומד במשפט שדה. עם כל הכבוד לרמטכ"ל, ויש כבוד, האמירה שלו היא אומללה והיא נגד חיילים שמתגייסים. המסר שלו לחיילים - אתם לבד בשטח", אמרה והוסיפה כי תוביל מהלך לחנינה של אזריה.

"מאוד התפלאתי לשמוע את הרמטכ"ל אומר מה שהוא אומר - הוא כן חייל של כולנו. זה ילדים בני 18 שמסיימים בית ספר ומתמודדים עם סוגיות לא פשוטות. יש מציאות מורכבת והתפקיד שלנו להעניש חיילים שפעלו באופן לא ראוי, אבל בוודאי לא להגיע להליך פלילי", המשיכה רגב.

"זה לא היה צריך להגיע מראש למישור פלילי, אלא למישור מבצעי. אנחנו לא רוצים שכל תקרית תגיע להליך פלילי - זה הדבר האחרון שהצבא רוצה להגיע אליו ואסור לו להגיע אליו".

ח"כ שלי יחימוביץ' מהמחנה הציוני הסכימה עם רגב לגבי החנינה. "ההשתלחויות כלפי בית המשפט מצמררות וקוראות תיגר על הממלכתיות ועל שלטון החוק. על רקע זה מתעצמת חשיבות הסטנדרטים המוסריים שחידדו מפקדי צה"ל סביב המעשה החמור. עם זאת, בית המשפט הוא שטח סטרילי שבו מדברות הראיות, אך החברה הישראלית היא זירה גועשת ונפיצה, וכתפיו של אזריה צרות מלשאת עליהן את כובד השסע. לכן בתום הליכי המשפט ואחרי שיגזר דינו יש לשקול בזהירות אפשרות של חנינה, בדומה לזו שקיבלו בשעתם אנשי השב"כ בפרשת קו 300".

יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין הביע הבוקר ביטחון במערכת המשפט הצבאית. "יש שופטים בקריה. תהא הכרעתם אשר תהא, על כולנו לכבד ולפעול מיד לאיחוי הקרע העמוק שנוצר בינינו", אמר הח"כ.

אתמול חזר הרמטכ"ל איזנקוט על עמדתו בסוגיה הנפיצה ואמר כי דעת הציבור אינה משפיעה על החלטת השופטים. "הבלבול שחל בשיח בחברה הישראלי בין גבר ואישה בן 18 לבין הילדון של כולנו שהתבלבל ונחטף או... (גמגום). זה שיח שפוגע בדרישה שלנו מחיילי צה"ל. בדברים הבסיסיים ביותר. אנחנו בוחרים לעשות הפרדה בין השיח הפיקודי לציר החקירה, אני מודע לשיח הציבורי ולשיח האינטרנטי הער", אמר בדברים שנשא ביום עיון לזכרו של הרמטכ"ל לשעבר אמנון ליפקין שחק.

משפחתו של אזריה טענה אמש כי מדובר בזיהום ההליך המשפטי. "ערב לפני הכרעת משפטו של אלאור אזריה מוצא מקום הרמטכ"ל עוד פעם להתערב בצורה בוטה ואומר שילד בן 18 שמתגייס הוא לא הילד של כולנו. אמת, הוא לא הבן של כולנו, אבל הוא חייל של כולנו. והרמטכ"ל, גם באמירה הזו, שוב כופר במשוואה הכל כך ברורה לכולם, שאנו שולחים את היקר לנו מכל לידיהם של מפקדים הראויים כל כך".

משפטו של אזריה נמשך כשישה חודשים. בפני צוות השופטים הופיעו 52 עדים - 21 מטעם התביעה ו-31 מההגנה - ובהם אנשי היישוב היהודי בחברון, מפקדיו של אזריה, חיילים, אנשי רפואה וחבריו לנשק של הלוחם.

השתתפו בהכנת הידיעה: יקי אדמקר, אמרי סדן, גלי גינת, אבי אשכנזי

(עדכון ראשון: 09:00)