ישראל נכנסה למלחמה כתומכת באוקראינה. אסור שבסופה ישוו אותה לרוסיה

חירות ודמוקרטיה - שני ערכים שבהם התחיל וסיים ביידן את נאום מצב האומה שלו בתחילת החודש, ושני הערכים שינחו את הקמפיין שלו לקראת הבחירות לנשיאות בנובמבר 2024. המטען שיוצק הנשיא בשני הערכים הוא עמוק, וישראל עומדת לגלות עד כמה. הפריזמה שתשלוט בקמפיין הבחירות של ביידן ובמדיניות הממשל בחודשים הקרובים, הן בסוגיות הפנים והן בסוגיות החוץ, תעוצב בהתאם לשאיפה למצב את ביידן כמנהיג מחנה החירות ודמוקרטיה. לכך תהיה השפעה ישירה גם על המלחמה בעזה.

בקרוב נציין חצי שנה למלחמה ולזוועות שביצע חמאס ב-7 באוקטובר. מאז, ביידן והממשל האמריקני פרסו מטרייה מדינית מעל ישראל בזירה הבינלאומית ובמועצת הביטחון, וסיפקו לה מעטפת ביטחונית חסרת תקדים. זאת, תוך כדי עמידה מול לחצים אדירים מבית וסיכון לאובדן ציבור בוחרים דמוקרטי שעשוי להכריע את הכף בבחירות בארה"ב. ביידן קיבל בפריימריז המחשה למחיר שהוא עלול לשלם בשל תמיכתו בישראל, כשמצביעים רבים במדינות מפתח תמכו בהצבעת מחאה נגדו. גם אם נמוך הסיכוי שהם יכריעו את הבחירות - הנרטיב שביידן לא ייבחר בשל תמיכתו בישראל, מסמנת עבורנו תרחיש גרוע.

כעת כשביידן וטראמפ הבטיחו את מועמדותם בבחירות לנשיאות, קיימים עבור הנשיא שיקולים שהופכים קריטיים יותר משהיו לפני מספר שבועות - אמינות בפני הציבור האמריקני, שימור ה"בייס" הדמוקרטי ומשיכת מצביעים נוספים. כך, בחודשים הבאים הנשיא יידרש לשקף מדיניות שמתיישרת עם ערכים שנמצאים בבסיס הקמפיין שלו, ומנגחים את טראמפ כמי שמציב איום ממשי לדמוקרטיה האמריקנית.

במדיניות החוץ, ביידן יוכל להישען על כך שמימש את הבטחתו מימי הקמפיין שלו ב-2020 לשקם את מעמדה של ארה"ב כמנהיגת העולם החופשי. זאת, לצד תמיכתו באוקראינה ותדמיתו כמי שגיבש סביבו מחנה של מדינות הדוגלות בדמוקרטיה ובשימור הסדר הקיים, אל מול מחנה של מדינות וישויות אוטוקרטיות, שמונהג בידי סין ורוסיה ושכולל את איראן (כאן המקום לציין כי יש צדק בטענות הישראליות שלפיהן ביידן לא פעל מספיק נגד המשטר בטהרן).

בשבועות הראשונים למלחמה בעזה, ביידן הקפיד לכרוך בין חמאס ופוטין כשני כוחות בעולם שבכוונתם למוטט דמוקרטיות ולחסלן, ובין התמיכה בישראל לתמיכה באוקראינה בחבילת סיוע אחודה תחת צרכי ביטחון לאומי אמריקניים. אלו שתי חזיתות בקרב על הדמוקרטיה הגלובלית, שאליהן הנשיא מסרב להפנות גבו. במסגור הזה ביידן מבקש למצב עצמו מול טראמפ, כמי שישמור על מחויבות ארה"ב לבעלות בריתה ושותפותיה.

עם זאת, גובר הקושי של ביידן למסגר את תמיכתו בישראל כנקודת זכות בקרב הקהל הדמוקרטי. בעוד הדמוקרטים ובוודאי הנשיא מכירים בחשיבות היחסים עם ישראל ובצורך להגן על ביטחונה, גוברת הסלידה של חברים במפלגה מהתנהלות הממשלה הנוכחית בישראל. דוגמה לכך היא נאום מנהיג הרוב הדמוקרטי בסנאט שומר, והתמיכה שלה זכה בקרב בכירים במפלגה. הביקורת שמוטחת בממשלת ישראל עוסקת בשני תחומים מרכזיים: היעדר סיוע הומניטרי מספק לעזה כדי לאפשר את המשך הלחימה, והימנעות מהסכמה על חזון מדיני בזירה הפלסטינית שיאפשר יצירת שלטון אלטרנטיבי לחמאס - בכפוף לתנאים שיבטיחו את האינטרס הביטחוני הישראלי. לדידם של הדמוקרטים, ההתנהלות הישראלית מנציחה את מצב המלחמה ללא תכלית אמיתית, וחותרת באופן מכוון והרסני תחת הביטחון והחירות הן של ישראל והן של הפלסטינים, צעד שעלול לעלות לדמוקרטים בבחירות בנובמבר.

מעבר לכך, הדרישות של ממשלת ישראל להביא לדה-רדיקליזציה בחברה הפלסטינית - מזכירות דרישות שמציבה רוסיה לאוקראינה מאז פלישתה למדינה. מכיוון שכך, אף שגם שביידן מזהה קו מחבר בין שני מאבקים צודקים באוקראינה ובישראל, גובר החשש שדווקא הסימטריה בין ישראל לרוסיה היא זו שתתחזק.

לסיכום, הדגשת ערכי החירות והדמוקרטיה, שעליהם מבקש ביידן להגן, הופכת מכרעת עבור הנשיא. ערכים אלו נמצאים במתח גובר לנוכח המלחמה בעזה, ותוצאות ההתנגשות של ממשלת ישראל עם ארה"ב כבר מורגשות. קריטי שישראל תפעל לשינוי מסלול היחסים: מהתנגשות לעבודה משותפת, המבוססת על אמון הדדי ושיח המכיר בצרכי שני הצדדים.

העצמת ההתנגשות תפגע בישראל: בטווח הקצר, היא תאיים על יכולתה להמשיך את המלחמה ביעילות ולהיערך לאיומים אחרים באזור, דוגמת איראן וחיזבאללה; ובטווח הארוך, היא תחזק את הקולות האנטי-ישראליים (המעטים אך צעקניים) במפלגה הדמוקרטית, ותערער עוד יותר את התמיכה הדו-מפלגתית בישראל. צו השעה הוא שישראל, שנכנסה למלחמה בצד של אוקראינה, לא תצא ממנה כשהיא נתפסת בצד של רוסיה.

הכותב הוא ראש תוכנית התחרות המעצמתית בארגון MIND Israel