בימים שחלפו מאז שכטב"ם מתאבד הרג שלושה חיילים אמריקנים במוצב בירדן ועד התקיפות אמש, וושינגטון שלחה מסרים פומביים ומאחורי הקלעים על כוונותיה להגיב נגד המיליציות השיעיות הנתמכות על ידי איראן. חלקים מהימין האמריקני דרש לתקוף ישירות בטהראן, בעוד שאחרים חששו שפעולה ישירה נגד הרפובליקה האסלאמית תוביל למלחמה כוללת במזרח התיכון.
הנשיא ג'ו ביידן, שנשאב לסכסוך האזורי שהחל פה עם מתקפת הפתע של חמאס ב-7 באוקטובר, בחר בפעולת תגמול מדודה הרבה יותר, שעיקר חסרונה היה העדר אפקט ההפתעה. הממשל שלו הדליף לאורך השבוע החולף את כוונותיו לפגוע במשמרות המהפכה ובמיליציות הנתמכות על ידיהם, והם נכנסו לכוננות ספיגה ופינו עמדות ומחסני נשק.
איראן, שמנהיגה העליון עלי חמינאי הורה לפי דיווח בניו יורק טיימס להימנע כמעט בכל מחיר מעימות, מילאה את החלק שלה בתפקיד. היא התנערה מההתקפה הקטלנית בירדן וחזרה על טענותיה שלפיהן המיליציות אינן מקבלות ממנה הוראות ישירות. אחת מהן, גדודי חיזבאללה, שלפי ההערכות הייתה זו ששיגרה את הכטב"ם, אף הודיעה על הפסקה זמנית של התקיפות נגד הכוחות האמריקניים.
במקביל, גורמים אמריקניים עשו לילות כימים כדי להסביר שאין מידע המצביע על כך שטהראן ידעה או אישרה את ההתקפה, ומצד שני עליה לשלם מחיר מסוים על תמיכתה במיליציות, אך לא כזה שיחייב אותה בתגובה חריפה.
קשה לדעת עוד מה הן תוצאותיה המדויקות של ההתקפה אמש בסוריה ובעיראק, שבמהלכה הפציצו מטוסי קרב, מפציצים ומל"טים 85 מטרות של כוח קודס במשמרות המהפכה ושל המיליציות בשבעה יעדים שונים. נראה שהיא בעיקר גרעה חלק מצומצם מארסנל הטילים וכלי הטיס הבלתי-מאוישים של המיליציות וחלק מקווי האספקה שלהן, ובסרטון שפורסם מעיר הגבול העיראקית אל-קאים נראו פיצוצים גדולים במה שנראה כמו מחסן נשק.
אך בשעות הראשונות אחרי ההודעה האמריקנית על תחילתה של התגובה הצבאית להרג החיילים, המיליציות תקפו בסיסים עם נוכחות אמריקנית בסוריה ובעיראק. אמנם הן הסתיימו ללא נפגעים, כמו הרוב המוחלט של כ-170 ההתקפות של המיליציות על כוחות אמריקניים באזור מאז 7 באוקטובר, אך כפי שהוכיחה המתקפה בירדן בתחילת השבוע - מספיקה רק תקלה אחת כדי לגרום לאבידות כואבות.
ביידן, שתמיכתו בישראל במלחמתה נגד חמאס ברצועת עזה עשויה לעלות לו בקדנציה נוספת, הבטיח כי התגובה נגד המיליציות תימשך לאורך זמן. במפלגתו הדמוקרטית הביעו שביעות רצון מהפעולה המוגבלת, בעוד שחברי קונגרס רפובליקניים סברו כי היא הייתה רפה ומאוחרת מדי.
למרות הביקורת שלהם, גם מועמדם הצפוי בבחירות בנובמבר, הנשיא לשעבר דונלד טראמפ, לא הצהיר כי היה תוקף ישירות את איראן. הוא קשר בין "חולשתו" של ביידן לבין המלחמות בעזה ובאוקראינה וטען כי תחת הנהגתו הן לא היו פורצות, אך לא הביע תמיכתה במלחמה חדשה של ארצות הברית במזרח התיכון.
ולא בכדי: רוב הציבור האמריקני, מימין ומשמאל, סולד מהרעיון לשלוח שוב את בניו ואת בנותיו לאזור וחלקו בכלל תוהה מה עושה שם ארצות הברית מלכתחילה. סקר חדש של סוכנות הידיעות אי-פי הראה אף כי רוב האמריקנים סבורים שישראל הלכה רחוק מדי במלחמתה בעזה, כשעיקר השינוי נובע מהכיוון הרפובליקני.
הבעיה בגישה המאופקת של ביידן היא שסופה עשוי להיות דווקא הסלמה גדולה יותר, כמו במקרה של החות'ים בתימן. הם השתוללו במשך חודשים ללא נקיפת אצבע מצד המערב, עד שארצות הברית, בריטניה ומדינות אחרות החלו לתקוף יעדים שלהם. אך גם המערכה המוגבלת נגד החות'ים לא מרתיעה אותם נכון לעכשיו, והם היו כפסע - קצת יותר מקילומטר - מפגיעה השבוע במשחתת אמריקנית בים האדום.
התרחיש הסביר לעצירת ההתקפות של המיליציות שנתמכות על ידי איראן הוא הפסקת אש בעזה, ולכן ממשל ביידן לוחץ על ישראל לצמצם את היקף הפעילות ברצועה, וכן על המדינות המתווכות לשכנע את חמאס לקבל את התנאים לעסקה.
אם שני הצדדים ימשיכו להתבצר בעמדותיהם והמלחמה תימשך, ארצות הברית תמשיך למצוא את עצמה בקו האש ולספוג הטרדות של המיליציות. הן אלו שמכתיבות את הקצב, שאחריו נגררת וושינגטון, שבעל כורחה כבר מוצאת את עצמה עמוק יותר בבוץ המזרח תיכוני מכפי שהיא קיוותה.