רבים מאלה שצפו אתמול בדיון בבג"ץ יצאו מבולבלים, שלא לומר מרומים. רגע, על מה בעצם היה הדיון, שאלו עצמם, אם היועצת בכלל סבורה בעצמה שאינה יכולה להוציא ראש ממשלה מכהן לנבצרות? או שאולי היא בעצם כן יכולה? כן או לא? כי נציג היועצת אמר בבית המשפט דברים סותרים.
האם זה לא נושא שנציג היועצת היה צריך לחדד עמה לפני הדיון? מי שנותר עם השאלות הללו לאחר הדיון יכול לחוש עם עצמו מצוין. הבעיה לא אצלו, ואינה נובעת משום חסך בהשכלה המשפטית שלו. הדיון שהתנהל אתמול בבג"ץ היה רחוק מאוד מאיכותו הנדירה של הדיון על עילת הסבירות מלפני שבועיים, ונראה לפרקים כמו דיון שכולם נגררו אליו בטעות, דיון גדוש במנת יתר של אם ואולי, והרבה פחות על תכלס.
נתחיל עם מושכלות היסוד. בניגוד לספינים ולדפי המסרים שהופצו על ידי אנשי הקואליציה ושופרותיהם לפני הדיון, בג"ץ חוק הנבצרות, לא עסק מלכתחילה בניסיון להדיח ראש ממשלה מכהן. הוא לא עסק בנבצרות עצמה, אלא בתיקון לחוק יסוד: הממשלה, בסעיף העוסק באפשרות ש"נבצר מראש הממשלה למלא את תפקידו".
לפני התיקון של הקואליציה, לא היה אף הסבר למונח: "נבצר מראש ממשלה". מי קובע שהוא נבצר? איך קובעים שהוא נבצר? במשך השנים הוליד המונח העמום הזה אמרות אגב משפטיות (אף פעם לא פסיקה), לפיהן במצבים מסוימים, שלא קשורים רק לעניינים רפואיים, ראש ממשלה יכול להיות נבצר. מה שהטריד במיוחד את נתניהו היה בעיקר פסק דין מאוגוסט 2008, דווקא בעניינו של יריבו המר לשעבר, אהוד אולמרט. שם באמרת אגב נקבע על ידי השופט אשר גרוניס, כי לא מן הנמנע שבעתיד יועץ משפטי לממשלה יכריז על נבצרות זמנית של ראש ממשלה עקב חקירות פליליות שמתנהלות נגדו.
ובחזרה לימינו, לאחר שהיועצת שבה והתריעה שנתניהו מפר את ניגוד העניינים, ושאינו יכול לעסוק ברפורמה המשפטית, נתניהו רעד מהאפשרות שהיועצת תיישם את אותה אמרת אגב של גרוניס עליו ותוציא אותו לנבצרות. לכן, אנשי נתניהו דאגו לתקן את החוק ולקבוע שהוצאה לנבצרות אפשרית רק בעקבות מצב רפואי, ומי שצריך להכריז על כך בפועל הוא ראש הממשלה בעצמו. התיקון נעשה במהירות וחופזה, ולאחר שהושלם נתניהו מיהר להודיע לאומה כי אמנם עד עכשיו ידיו היו כבולות, אבל משהוסר מכשול הנבצרות הוא: "נכנס לאירוע". זה היה האקדח המעשן של היועצת - הראיה המושלמת לכך שהחוק הוא חוק פרסונלי.
על אף הדברים הללו, עוד לפני שהתקיים הדיון הזה, היו רמזים רבים לכך שהיועצת לא באמת מתכוונת להוציא את נתניהו לנבצרות, בין השאר בדיווחים עיתונאיים לרבות של הח"מ. דעתו של נתניהו לא נחה, להפך, חרדתו רק גברה, בעיקר לאחר שהיועצת התייצבה לצד העותרים בדיון האחרון. נכון, בהתייצבות שלה לא אמרה שהיא שוקלת להוציא את נתניהו לנבצרות. היא מיקדה את התנגדותה לפרסונליות של החוק ולא לגופו (אם כי בפועל התנגדה גם לתנאים שהוסדרו בחוק החדש), ובכל זאת התייצבותה לצד העותרים שכנעה סופית את נתניהו שהיא תשתמש בכל כלי כדי להעיף אותו מהחיים הפוליטיים.
במשך הדיון כולו חזר אתמול נציג היועצת המשפטית, עו"ד ענר הלמן, כמה וכמה פעמים, ואף בנחרצות, על אמירתו שהיועצת סבורה שאינה יכולה להכריז על נתניהו כנבצר עקב הפרת הסדר ניגוד עניינים. היו שני מרכיבים לאמירה הזאת: הראשונה היא שהיועצת ככלל לא סבורה שההוצאה לנבצרות תעשה באבחת הכרזה שלה לפיה נבצר מראש הממשלה לכהן. הוא הבהיר שהיועצת אינה המכריעה, אלא המניעה; כלומר, היא זו שתעלה את האפשרות בפני מזכיר הממשלה על מנת שיעלה את העניין לסדר יומה של הממשלה.
המרכיב השני והלא פחות חשוב הוא שהאפשרות הזאת בכלל לא עוסקת במצב בו ראש ממשלה מפר הסדר ניגוד עניינים. זה לא המקרה שיוביל לנבצרות. הנשיאה הקפידה על חידוד העניין עם הלמן: "אתם אומרים שהפרת הסדר ניגוד עניינים לא מובילה לנבצרות", וידאה, והלמן אישר באופן חד משמעי.
אם כך, שאלה בצדק הנשיאה את פרקליטה של הממשלה ושל ראש הממשלה, עו"ד מיכאל ראבלו, אז מה כל הסיפור? כל מה שהעותרים מבקשים מכם הוא דחייה של תחולת החוק הזה לקדנציה הבאה, על מנת להסיר ממנו את כתם הפרסונליות; לשם מה הפראנויות? אלא שבדיוק את אותה שאלה, רק בכיוון ההפוך, שאל השופט נעם סולברג, את נציג היועצת המשפטית: אם ממילא אתם סבורים שהיועצת לא יכולה להוציא את ראש הממשלה לנבצרות עקב הפרת הסדר ניגוד העניינים, אז בשביל מה להגיע עם החוק הזה לבג"ץ? ממילא היישום הפרסונלי שאתם חושדים בו, לשיטתכם, לא יכול להתממש, אז מה כל הסיפור? האמת היא שהיגיון התהייה של סולברג לא נופל מזה של חיות.
למרבה הפליאה, לאחר הפסקת הצהרים חזר הלמן עם הבהרה שהכתיבה לו היועצת המשפטית לממשלה, שלפיה במקרים קיצוניים היועצת לא שוללת אפשרות שתוציא ראש ממשלה לנבצרות עקב הפרה של הסדר ניגוד עניינים. קשה להחליט מהיכן מתחילה המבוכה בהבהרה הזאת. ראשית, איך מסר שחוזר על עצמו פעם אחר פעם לאורך הדיון מתהפך לפתע תחת ההגדרה "הבהרה"? זו לא הבהרה אלא התהפכות. מוזר בלשון המעטה. שנית, אני קובע כאן כי היועצת סבורה שנתניהו אכן מפר באופן קיצוני את הסדר ניגוד העניינים שלו, אז לאור ההבהרה שעוסקת ב"מקרים קיצוניים", מדוע היא לא הוציאה אותו לנבצרות? או לפחות העלתה בפניו את האפשרות הזאת?
קשה להבין את ההבהרה הזאת גם לאור הידוע לי כי באמת אין סיכוי אמיתי שהיועצת תחליט על הוצאתו של נתניהו לנבצרות, ולטעמי בצדק. הכלי העקום ועמום הזה הוא לא הכלי שבאמצעותו אפשר לאכוף קיום הסדר ניגוד עניינים על ראש הממשלה. מכאן אנחנו חוזרים לשאלה, אז בשביל מה כל הבלגן?
הבלבול של היועצת ושליחיה נובע מתסכול. התסכול נובע מחוסר האונים מול הפרות ההסדר החוזרות והנשנות, הפרות מהמקפצה. מה אפשר לעשות נגד זה? התשובה של היועצת לשאלה הזאת יכולה להיות אחת מהשתיים: או לפתוח בחקירה פלילית נגד נתניהו בחשד להפרת אמונים? או להסתפק באמירה ציבורית. האפשרות השלישית - לשחק מעין משחק לא ברור כזה, שיש בו איזה כלי מסתורי, "הנבצרות", כלי נשק שלא ברור אם היא בכלל יכולה להשתמש בו - צריכה לסור מסדר היום. חאלס. נמאס כבר מאגדת הקומיקס הזאת על נשק סודי שיש לגיבור העל שהוא עדיין לא השתמש בו, אבל ביום מן הימים אולי יעשה זאת.
הנשק הזה לא קיים. בואו נוריד אותו מסדר היום. עדיף לכולנו. היועצת כבר הוכיחה שהיא יודעת לחתוך דברים, והגיע הזמן שגם תוריד את הסיפור הזה מסדר היום. חיות הגדירה אתמול את המצב המשפטי באופן פנטסטי, כשאמרה לראבלו: "החרדות שלכם מתמזגות עם החלומות של העותרים". כלומר, מצד אחד החרדה של נתניהו לצאת לנבצרות היא לא רציונלית, ומצד שני הרצון של אליעד שרגא וחבריו שמישהו יוציא את נתניהו לנבצרות, הוא לא יותר מחלום. תכלס. ושוב נשאלת השאלה, אז בשביל מה ולשם מה נערך הטקס הזה אתמול?
מי באמת היה יכול לפתור את המצב הזה שנקלענו אליו עקב הסטנדרטים האישיים המבישים של נתניהו, והשתפן ברגע האמת? התשובה היא חד משמעית: ממשלת בנט-לפיד. בתחילת הקדנציה שלה הונחה הצעת החוק שאין צודקת ממנה, שכונתה: "חוק הנאשם", החוק שלפיו נאשם בפלילים לא יוכל להיות ראש ממשלה.
מה שמצחיק הוא שכשעלתה הצעת החוק הזאת, טענו אנשי הליכוד שהחוק הוא "פרסונלי". גם איילת שקד, חברה בכירה בממשלה הקודמת, השתכנעה מהטיעון ולכן שכנעה את חבריה להסירו מסדר היום. אתמול הסביר היטב עורך דינו של נתניהו וגם נציג היועצת המשפטית של הכנסת, שבחקיקה פחות חשוב המניע, אלא יותר התכלית. האם יש ספק שתכלית חוק הנאשם הייתה חיובית? בעיקר לאור מה שבנט ולפיד ראו שנעשה בממשלת נתניהו? הרס רשויות אכיפת החוק, אי מינוי מפכ"ל, אי מינוי פרקליט מדינה, חקיקה למען נאשם בפלילים. האם כל זה לא הספיק, כדי לקבוע שתכלית חוק הנאשם ראויה?
יתרה מזאת, איזו בדיוק פרסונליות הייתה בו? הרי לא הייתה אז מערכת בחירות. האם כל זמן שמתנהל משפטו של נתניהו, אולי כל עוד נתניהו חי, אין אפשרות לחוקק חוק כזה? היה מי שטען בפניי אתמול, שאם החוק היה מחוקק, ממילא ממשלת הליכוד, לכשהייתה מחליפה את ממשלת בנט-לפיד, הייתה הופכת אותו. ראשית, איזה מן טיעון זה? אפשר לטעון אותו לגבי כל חוק שטוב לממשלה אחת, ונראה פחות טוב לממשלה אחרת. שנית, כיוון שמדובר בחקיקת חוק יסוד, היה אפשר לשריין אותו ברוב גבוה. מילא, זו כבר היסטוריה.
התיקון להיסטוריה הזאת הוא לא באמצעות הנבצרות. הדיון אתמול נראה כמתברבר בניווט, דיון שאיבד את הדרך. הוא היה מבולבל, לא ממוקד, ורחוק בהרבה מהדיון המרתק והדרמטי שנערך לפני כשבועיים בעניין עילת הסבירות, דיון שעסק בסלע קיומנו המשפטי כאן - מעמדה של מגילת העצמאות כמסמך מכונן. תוכנית הרס הדמקורטיה של לוין צפויה למרבה הצער לספק לנו עוד מערכות רבות, חשובות ודרמטיות, ובראשן המערכה על הרכב הוועדה לבחירת שופטים. הדיון אתמול היה קרב סרק מיותר לכל הצדדים.