ממשלת נתניהו השישית, שציינה בתחילת השבוע חודש להקמתה, זוכה כבר בתחילת דרכה לתעודת הצטיינות מפוקפקת: אין כמעט אף חזית שהיא לא פתחה מול צמרת הממשל, המשק והחברה הישראליים. רשימת המחאות, השביתות והעצומות נגד המהפכה המשפטית של שר המשפטים יריב לוין הולכת ומתארכת מדי יום ביומו: שופטים, עורכי דין פרטיים, יועצים משפטיים, סטודנטים, תיכוניסטים, הייטקיסטים, כלכלנים, בנקאים, אנשי השקעות, מנכ"לים, שגרירים לשעבר, ביטחוניסטים ומילואמניקים, רופאים, נשים ועוד ועוד, מוחים ומתריעים על השינויים הקיצוניים והחפוזים שהממשלה מקדמת בדמוקרטיה הישראלית.
נמשיך: התוכניות של שר התקשורת שלמה קרעי לשידור הציבורי העמידו גם את העיתונאים, הבמאים, השחקנים והיוצרים על רגליהם האחוריות. יו"ר ועדת החוקה, שמחה רוטמן, הכריז השבוע על מלחמה נוספת, עם הצעת חוק להגבלת זכות השביתה, שנועדה לאיים על ההסתדרות והוועדים הגדולים במשק, רגע לפני המשא ומתן על הסכמי השכר במגזר הציבורי. נתניהו הבטיח בנאום הניצחון שלו בליל הבחירות יציבות ושקט ולהיות "ראש ממשלה של כולם". אז הבטיח. בתצוגת הבכורה הרועשת, הממשלה שלו עשתה בדיוק ההיפך, ופתחה בהפגזה ארטילרית של מלחמת רשויות.
אל תפספס
במוקד האש הממשלתית, יותר מכולם, ניצבות שתיים. נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות והיועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה, שומרות הסף שבמשמרתן נפלה המשימה הקשה של השמירה על עצמאות מערכת המשפט מפני השינויים המהפכניים שהממשלה מקדמת. כמו הנשיאה חיות, שהזהירה בחודש שעבר שתוכנית לוין תרסק את מערכת המשפט, גם היועמ"שית פירסמה אתמול חוות דעת קשה ונוקבת נגד הרפורמה והתריעה שהיא עשויה להביא "לפגיעה במאפייניה הגרעיניים של המדינה כיהודית ודמוקרטית".
כמו היועץ המשפטי לוועדת החוקה, עו"ד גור בליי, שהמליץ השבוע להחיל את הרפורמה רק מהכנסת הבאה וחטף זובור דוחה מיו"ר הוועדה רוטמן, גם בהרב-מיארה סבורה שראוי שהשינויים בשיטת המשטר יהיו רק במבט צופה פני עתיד. חוות הדעת המשפטיות הקשות, שיוצקות את הקרקע לפסילה של הרפורמה בבג"ץ, היו אמורות להיות בבחינת כרטיס צהוב, אבל לוין ורוטמן פשוט מתעלמים. בקואליציה מאשימים את המשפטנים בתקיעת מקלות מכוונת בגלגלים ודוהרים קדימה מבלי לעצור באדום.
אחרי שהנשיאה חיות חטפה את מנת זעמם של בכירי הממשלה וצייצניהם, בעקבות החלטת בג"ץ לפסול את יו"ר ש"ס, אריה דרעי, היועמ"שית היא המטרה המועדפת כעת להתקפות. אתמול, עוד לפני חוות הדעת על הרפורמה, היא שיגרה לראש הממשלה מכתב בו אסרה עליו לעסוק בכלל ביוזמות המשפטיות, בגלל הסדר ניגוד העניינים עליו חתם כנאשם בפלילים חמורים. ראשי הקואליציה הוציאו תגובה זועמת משותפת, בה האשימו את בהרב מיארה כניסיון השתקה וסיכול של המהלכים המשפטיים.
הגדיל לעשות השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, שכבר ניסה בסוף השבוע הקטלני שעבר לגלגל בעליבות על היועמ"ש את החידלון של הממשלה במאבק בטרור, שצילם סרטון מיוחד בו טען שהיא "מהלכת אימים" לעל הממשלה. ונתניהו? הוא כבר הודיע לבג"ץ שהוא לא מקבל את עמדתה. הוא מתעלם במופגן מהסדר העניינים גם כך, אז עכשיו הוא יתעם גם מהייעוץ המשפטי שמורה לו לקיים אותו, לצהלות תומכיו הביביסטים שצמאים לפטר את בהרב מיארה ולשלוח אותה הביתה. אז מי באמת מהלך אימים?
יש צדק בטענה שהיועצים המשפטיים נמצאים בניגוד עניינים לגבי הרפורמה. הממשלה היא שיצרה אותו, בדרישתה שהם יקדמו מהלכים כוחניים שכורתים את הענף עליהם יושבים, ואז זועמת כשהם לא ממהרים לעשות את זה. הלם. ובכל מקרה, אין שום סימטריה בין ניגוד עניינים אחד למשנהו; נתניהו הוא נאשם בפלילים, שמבצע מהפכה במערכת המשפט שיכולה להשפיע על מהלכי משפטו, והמשפטנים בבג"ץ, בכנסת ובממשלה הם הגורמים המקובלים במדינה דמוקרטית לשמירה על החוק, שמתייצבים כחזית אחת כדי לבלום שינויים בשיטת המשטר בישראל.
הממשלה, כאמור, מתעלמת במופגן, ולמרות כל ההתרעות והאזהרות, מתקדמת במלחמת הרשויות שהשיקה על החודש הראשון. לוין ורוטמן מסרבים בתוקף לכל יוזמת הידברות שמותנית בהקפאה של הליך החקיקה של הרפורמה בכנסת, ונחושים להשלים את המהלך עד ה-2 באפריל. השותפות בקואליציה נלהבות פחות מהיוזמה החדשה של יו"ר ש"ס דרעי, שדורש לקדם חוק עוקף בג"ץ שיאפשר לו לחזור לשולחן הממשלה, מחשש שהוא יטרפד את אישור הרפורמה, וגם את התוכניות לשידור הציבורי הוחלט לדחות כדי לרכז את כל המאמצים במהלכים המשפטיים.
עקרונית, נתניהו מנוע כעת גם מלעצור את הרפורמה, או להתערב בריכוך או ניתוב אדריכליו. לפי מקורביו, גם אין לו שום רצון או כוונה לעשות את זה, על אף החששות מהקולות הכלכליים והבינלאומיים שמתדפקים על סף דלתו בדאגה. גם אם היה רוצה, לא בטוח שהוא יכול; הקרבות עם בג"ץ והיועמ"ש משלהבים את הבייס ואת השותפות הקואליציוניות ומצמצמים את מרחב הפשרה וההתפשרות, שהיה קטן מלכתחילה, ורק הולך ומצטמצם.