שלא ייגמר לעולם: השירים הכי ארוכים שאי אפשר להפסיק לשמוע
האמונה הרווחת בקרב מפיקי מוזיקה היתה ששיר צריך להימשך עד שלוש וחצי דקות מקסימום. לכבוד החג שנראה כאילו לא ייגמר לעולם, הנה כמה שירים שעברו את רף עשר הדקות ושברו לחלוטין את הפרדיגמה הזאת
עמית סלונים
אוהב חיות ואדם (בסדר הזה), ספורטאי כושל בעבר ואוהד כורסא מצטיין בהווה. הדוג סיטר המושלם לכלב שלכם והעורך המושלם לרומן שאתם עוד לא יודעים שתכתבו. עמית סלונים משמש כמבקר התרבות של וואלה, ובזמנו הפנוי מגדל שתי ילדות וכלב.
כל הכתבות של עמית סלונים
רפי, תרגיע, מותר גם לערסים לשיר ולבלות בכנרת
מדהים שבמדינה שמפחיד ללכת בה ברחובות מחשש להידקר, וחברי הכנסת מימין ומשמאל משסים את הציבור שלהם אחד בשני וזוגות צעירים לא יכולים לחלום על לקנות דירה הדבר שהכי מאחד את כולנו זה כמה בני נוער שעושים "צחוקים" אצל רפי רשף. דעה
בבקשה: 30 שנה לאלבום שגרם לאנשים לשנות את מה שהם חושבים על פופ
על סמך עטיפת תקליט הבכורה של פט שופ בויז אפשר להבין שמדובר בצמד שלא מעוניין להיות פופולרי, ורוצה להוכיח שאפשר לעשות מוזיקת פופ איכותית, מורכבת ומדויקת. כשמקשיבים לו, שלושים שנה בדיוק אחרי שהוא יצא, אפשר להבין איך הפכו ללהקת הדאנס-פופ הגדולה בעולם
תחקיר "שוברים שתיקה": הרבה רעש, מעט בשר
תחקיר חדשות 2 על "שוברים שתיקה" עורר סערה. עמית סלונים חושב שמדובר בלא פחות משידורי תעמולה ותזכורת עצובה לכך שלא מעט עיתונאים וכלי תקשורת מבקשים את אהבת הצופים במקום לעשות עבודה עיתונאית אמיתית. דעה
רק אל תגידו שתקיעת דגל בישבן היא לא אמנות. דעה
לפני שהחדיר את דגל ישראל לישבן, האמן אריאל ברונז הציג מופע אוונגרד על הבמה וזכה לקריאות בוז ולנטישה המונית של הקהל. כשזה קורה בכנס למען חופש הביטוי והיצירה, זה צורם לפחות כמו לתקוע סמל לאומי בפי הטבעת
בכזאת עונה מבישה של מכבי תל אביב, חוצפה לדבר על מחירי המנויים
אחרי עוד השפלה, כנראה שגם דיוויד פדרמן מבין שהעלאת מחירי המנויים בעונה הבאה היא החלטה חצופה ונטולת היגיון והבנה של קשר בין קבוצה לאוהדיה. בטח כל עוד מי שחתומים על כישלונות השנים האחרונות יהיו אחראים על העסק גם בעתיד
זה התחיל כשהפסקנו לחלום: אביב גפן איבד את התקווה, וזה מעולה
הזעם האותנטי שאפיין את ההופעות של גפן בעשרים ומשהו השנים האחרונות התחלף בהתפכחות מדכאת. המוזיקה עדיין נהדרת, הביצועים מהודקים ומדויקים והקול של גפן נשמע טוב יותר מאי פעם - אבל האופטימיות והתקווה לעתיד טוב יותר פינו את מקומם לטובת המציאות הישראלית המשתקת
בואו בשביל הנוסטלגיה, תישארו בגלל האהבה: "סיפור הפרברים" עדיין מרגש
ההפקה המחודשת של המחזה הקלאסי סובלת משמרנות שמונעת ממנה להרגיש מרעננת או עכשווית, אבל כל זה מתגמד ברגע שמשי קליינשטיין עולה על הבמה. עמית סלונים חזר מאוהב מ"סיפור הפרברים", הנס שממשיך לרגש גם בגרסה המי יודע כמה שלו
הדור הבא של הלייק: הכירו את התחושות החדשות בפייסבוק
אחד השינויים הגדולים ביותר שעברו על הרשת החברתית בשנים האחרונות יצא לדרך כאשר לכפתור הלייק הקלאסי מתווספים שלל רגשות חדשים: "אהבה", "מצחיק", "עצוב", "עצבני" ו-"וואו". במהלך היום האייקונים החדשים ייכנסו לשימוש ברחבי העולם - כולל בישראל
דעה: התמונה הזאת אומרת משהו מאוד רע על המציאות שלנו
מיליארדר עם כוח אדיר, צועד בגו זקוף עם חיוך של מנצח על הפנים, בזמן שהאנשים שבאו לשמוע את מוצא פיו נמצאים עם כיסוי עיניים, כאשר המכונות מזינות להם את המציאות הישר אל תוך המוח. אם זה היה קורה בסרט, היינו חושבים שזה לא אמין
אפקט העדר: למה לקהל היה דחוף להריע למשה איבגי? דעה
מחיאות הכפיים להן זכה משה איבגי לאחר שהופיע לראשונה בפומבי מאז תחילת הפרשה שבה הוא מעורב מטרידות כמעט כמו הטענות נגדו על הטרדות מיניות. צפו גם בריאיון של יעל שרר באולפן וואלה! NEWS
לא מה שחשבתם: ז' שירים גסים שמתחפשים לשירים תמימים
הביטלס כתבו שיר על אישה שעוזבת את בן הזוג שלה כדי לעסוק בזנות, אריק איינשטיין שר על זקן חרמן שמסתכל על קטינות ובריטני ספירס הזמינה את המאזינים לז**ן אותה וכל זה בצורה מרומזת. קבלו שבעה שירים שמתחבא בתוכם סיפור גס במיוחד, ועוד שיר אחד שהוא בדיוק ההפך
די לצביעות: הגיע הזמן שאחינועם ניני תניח לאריאל זילבר. דעה
המאבק של אחינועם ניני באריאל זילבר ראוי אמנם להערכה בשל נכונותה להקריב את עצמה על מזבח הטוקבקים, אבל גם חושף את צביעותה. אידאולוגיה וערכים לא נגמרים בצד השמאלי של המפה, ואם אי אפשר להגן על כולם אולי עדיף שניתן למוזיקה לדבר
אל תשירו לנו סולו: 10 מוזיקאים גדולים עם קריירת סולו כושלת
מותו של גלן פריי מהאיגלז השבוע הזכיר לנו לא מעט אישים שהיו חלק מהרכבים מצליחים, משפיעים וחשובים, אבל כשלו נחרצות כשניסו לעשות זאת לבדם. הנה עשרה כאלה, בהם מיק ג'אגר, רוגר ווטרס, גארי בארלו ואף ג'ון לנון
תמיד דיוויד: פרידה מכוכב מעולם אחר
זה תמיד היה דיוויד. בשם פרטי. בלי 'מיסטר בואי' רשמי, ובטח שבלי תואר אצולה לא-רוקיסטי. כאילו שאנחנו חברים מהשכונה. כמו שלום ואריק. הכרנו את דיוויד בלי להכיר אותו, גדלנו איתו בלי להיות איתו באותו הגיל, התגייסנו איתו, השתחררנו איתו, התאהבנו איתו, כאבנו איתו
אנטי-רוק: דיוויד בואי שובר שיאים של שאפתנות באלבום החדש
בגיל 69 (ממש היום, שישי), כשהוא לא חייב כלום לאף אחד, דיוויד בואי מצליח להמציא את עצמו מחדש עם ★, שמשלב בין מוזיקה מזרחית, ג'אז אקספירמנטלי ואפילו היפ הופ