אוהב חיות ואדם (בסדר הזה), ספורטאי כושל בעבר ואוהד כורסא מצטיין בהווה. הדוג סיטר המושלם לכלב שלכם והעורך המושלם לרומן שאתם עוד לא יודעים שתכתבו. עמית סלונים משמש כמבקר התרבות של וואלה, ובזמנו הפנוי מגדל שתי ילדות וכלב.
כשטנור אלמוני מכפר נידח בדרום סיביר עלה לבמה באופרה הישראלית, הקהל לא ציפה ליותר מדי. אבל מהרגע שבו מיכאיל פירוגוב פתח את הפה ושר את "נסון דורמה" - היה ברור שזה רגע שאף אחד לא ישכח. "טורנדוט" של פוצ'יני עושה את זה שוב, ובגדול
הסרט החדש "חייו של צ'אק", שמבוסס על סיפור של סטיבן קינג, גורם לצופים להתרגש ברחבי העולם. אבל אז מגיע רגע שבו נאמרת מילה - מילה קטנה - שמי שלא גדל בישראל פשוט לא יכול להבין
בזמן שהצנזורה מסתירה פגיעות שאפילו חוקרים בארה"ב כבר פרסמו, שלא לדבר על קבוצות טלגרם שסבתא שלכם עוקבת אחריהן - רביב דרוקר הוא העיתונאי היחיד שעדיין מוכן להגיד את האמת בקול רם. השאלה היא לא למה הוא מדבר, אלא למה כל השאר שותקים
ביום הביקור של נתניהו בניר עוז, אייל ברקוביץ' היה היחיד שזעק את כל מה שכולם לא אומרים; "פגוש את העיתונות" חידדה את ההבדל הקריטי בין יאיר לפיד למנסור עבאס; והאם תזמון החופשה של "הפטריוטים" דווקא אתמול אינו מקרי? שלוש הערות על תוכניות האקטואליה אתמול
רגע לפני שאני נוסע לפסטיבל החמישי שלי באנגליה, הבנתי שהפעם אני מגיע כמצורע. פעם היו שם קריאות לשחרור טיבט - היום צועקים "מהנהר לים" ומניפים דגלי פלסטין. סין כבר לא אויב, ויהודים כבר לא חלק מהשיר. מתברר שמוסר זו אופנה, וישראלים הם כבר לא חלק מהטרנד
אחרי שעמיחי שיקלי התרסק מול פירס מורגן, גם השרה מאי גולן ניסתה את מזלה מולו בניסיון להרשים את הבייס. בהתחלה זה עבד לא רע, אבל שאלה פשוטה על מספר ההרוגים בעזה חשפה את גבולות ההכנה, ההיגיון - והמחיר של הסברה לצורכי פריימריז
"רשת ריגול שמאלנית", "איומים על חייו" ו"הלינץ' במספרה" - כך נשמע בנו של ראש הממשלה כשהוא מדבר בלי מראיין אמיתי מולו, שרק מהנהן על כל שטות שיוצאת לו מהפה. חבל שמדובר באחד האנשים הכי משפיעים בישראל, ובהחלט הגיע הזמן שייתן ריאיון אמיתי
איימן עודה הוא לא באמת הסיפור. זה ניסוי כלים שבא לבדוק עד כמה רחוק אפשר ללכת כשמדובר בנציג של מיעוט, וכמה בקלות הציבור יבלע את זה. במהדורות החדשות הסתפקו במה שכתוב בפרומפטר
בסיום העונה ה־36 של הסדרה המיתולוגית, נחשף עתיד שבו מארג' סימפסון מתה - והומר נותר בודד, מטופל בידי ילדיו. זה היה שבר רגשי למיליוני מעריצים, ועבורנו - הזדמנות לחזור לכל מקרי המוות הכי בלתי נשכחים בתולדות ספרינגפילד
פירס מורגן, אחד העיתונאים הרהוטים בעולם ומי שעד לפני כמה חודשים היה אחד התומכים הכי בולטים של ישראל בתקשורת העולמית, צלב את השר שקרא לו ברשת "אנטישמי". מופע ההתקרבנות של שיקלי מדגים בדיוק את מה שמבקריה הקשים ביותר של ישראל טוענים נגדה
אפשר להבין למה ברשת 13 רצו להרים תכנית הומור חדשה וקלה לעיכול, אבל התוצאה מביכה, בלשון המעטה. מילא הבריחה מהמציאות - היא פשוט לא מצחיקה
באולפני החדשות לא דיברו על הכלב הנאמן שמת מהתקף לב בעקבות התקפת הטילים מאיראן. הוא עוד קורבן של מלחמה, שאסור לבקר בתקשורת הישראלית. רק יגאל מוסקו, שנתן במה לשושנה בת ה-100, הצליח להזכיר שיש פה גם כאב שלא רואים בהצהרות החגיגיות של ראש הממשלה
בזמן שטילים נופלים על באר שבע וחולון, חבורת נערים ניצלה את ההזדמנות להאשים בשידור חי את האויב האמיתי שלהם - השמאלנים. אחרי שנסיים עם המלחמה הזאת, נצטרך להבין איך מתחילים כאן מחדש
באף ערוץ לא נשאלה השאלה המתבקשת: האם באמת לא הייתה ברירה לצאת למלחמה הזאת עכשיו? האם המחיר הנוראי שאנחנו כבר משלמים - עשרות נפגעים מפגיעות טילים ברחבי הארץ, ועוד מאות ישראלים שהפכו ברגע אחד להומלסים - באמת היה בלתי נמנע?
מותו של בריאן ווילסון, המהפכן המוזיקלי מאחורי Pet Sounds, מסמן את סיום עידן. כאמן שידע לשלב בין הפופ לבין האומנויות הקלאסיות, הוא יצר יצירות ששפכו אור על עולמות שלא נגעו בהם קודם. עמית סלונים נפרד מהגאון השביר של הביץ' בויז דרך סיפור אישי
זה נראה כמו ערב מכביסטי קלאסי, שבו "הרוחות של ההיכל" והווינריות המסורתית מנצחות משחק, אבל ההצהרה של המאמן בסיום אמורה להדאיג את האוהדים. הפרצוף של מזרחי, ההליכה של טיוס והדאגה למשחק הבא: סיכום הערב של הצהובים, שכלל הרבה סימני שאלה
מיה דגן מקריאה מפרומפטר בשביל לפרגן למירי רגב בזמן שהתחבורה הציבורית בישראל מתייקרת ב-45 אחוז ולא פועלת בשבתות. מותר למיה להתפרנס - אלא שברגע שהיא מקבלת תשלום ממירי רגב, היא חלק מהמכונה. זו לא הצגה, אלה החיים עצמם
בריאיון עם רוני קובן נחשף דדי שמחי כאב שכול שמספר על מות בנו בלב פתוח ומרגש עד דמעות. אך 24 שעות קודם הוא הופיע באולפן שישי עם משנה ביטחונית קרה וקיצונית. הפער ביניהם כבר לא ניתן לגישור
הסיפור האמיתי במופע היחיד המגוחך של הדר מוכתר ב"הפטריוטים" הוא לא ההשתלטות המשעשעת ורצופת השקרים שלה על הפאנל למשך דקות תמימות, אלא נסיונה להתברג לרשימת הליכוד דרך סנטימנט מאוד ספציפי: שנאת צה"ל
אתמול הוחזרו גופות של חטופים, נערכה הלוויה של לוחם, התברר שישראל מחמשת מיליציות בעזה ויש גם "משבר עם החרדים". במהדורה של ערוץ 14, הסיפור המרכזי של היום היה, איך לא, הפגנה שהממשלה ארגנה לעצמה
קל לצחוק על נערה שזועקת נגד עוולות בעולם, קשה יותר להסתכל פנימה על הקולות שמובילים את השיח כאן. גרטה אולי לא מדויקת, אבל היא לא משלה את הציבור שלה במסרים משיחיים ופרועים בשידור חי כמו ה"עיתונאית" של ערוץ 14
מגילת רות היא אחד הטקסטים הנשיים ביותר בתורה, שעבר במהלך השנים מניפולציה גברית ואיבד מהיופי שלו. אבל אם נקרא אותה באמת נגלה מה זו באמת אהבה בין נשים, וניזכר גם באמת הפשוטה שאין לנו דרך אחרת, אלא לאהוב את הגר
ביקורת שהשמיע אביב גפן בהופעתו בפארק על ממשלת נתניהו הולידה את אחד הדיונים הכי ביזאריים שראינו בערוץ 14. עצה מאיתנו: ינון מגל, אתה צריך להפסיק לעסוק בביקורת תרבות ולהישאר בשירותי הקידום לשרים
יש רגעים נדירים, לא מתוכננים, לעתים מסוכנים - שבהם מישהו עולה על במה, ומחליט לא לעצור. לא כי הוא גיבור או משוגע. אלא כי יש שיר שצריך להישמע. אביב גפן שר את "גשם" והשתיק את האזעקה. גרפונקל לחש שברי פזמון כשבנו מחפה על כל תו. כולם, כל אחד בדרכו, סירבו לשתוק
יכול להיות שהיו עוד כמה סקופים להוציא מאורי מגידיש, עוד כמה ציטוטים מצמררים על תקופת השבי או נגד המדינה שהפקירה אותה - אבל חן ליברמן ב"עובדה" ראתה מולה ילדה שבסך הכל רוצה שיפסיקו לספר עליה שקרים נוראיים, ונתנה לה לעשות בדיוק את זה
נגע בשמיים: נייתן פילדר לקח את "חזרה גנרלית" למקום שאף יוצר טלוויזיה לא העז להגיע אליו. מה שהתחיל כמוקומנטרי קומי הלך והסתבך - עד שנשבר הגבול בין משחק למציאות, בין תיעוד לטירוף. בלי ספוילרים, רק המלצה: לראות לפני שמישהו מגלה לכם מה באמת קרה שם
בגלל הקשיים, בזכות אמילי דמארי, בזכות הגול של זהבי שהזכיר את הדרבי המפורסם ובעיקר בזכות טליה ברמן. עמית סלונים ראה הרבה אליפויות צהובות ב-30 השנים האחרונות, את זאת הוא מכתיר למרגשת מכולן
בתכנית של אריק וייס הזמינו לאולפן, באקט שאין איך להסביר אלא כפרובוקציה נואשת, את רמי בן יהודה, מסמלי הבריונות של הביביזם. כך, במחי החלטה אומללה אחת, היא הפכה לעוד תחנה במסלול ההתבהמות
המעריצים שלו יודעים שהוא נותן בישראל את ההופעות הכי טובות, הוא הילל את תל אביב בשני שירים שונים, קיבל את מפתח העיר, הדף את ה־BDS וכתב את שיר הפופ הכי אוהד שנכתב על ישראל. ובכל זאת, הוא שומר על שתיקה בנושא החשוב ביותר
בין מוטי קסטל לירון אברהם: כך מסיבת עיתונאים אחת של ראש הממשלה חשפה את המרחק בין עיתונות חופשית לתעמולה, ועל הדרך חשפה את הסכנה האמיתית לעתיד הדמוקרטיה הישראלית
