אוהב חיות ואדם (בסדר הזה), ספורטאי כושל בעבר ואוהד כורסא מצטיין בהווה. הדוג סיטר המושלם לכלב שלכם והעורך המושלם לרומן שאתם עוד לא יודעים שתכתבו. עמית סלונים משמש כמבקר התרבות ועורך עמוד הבית של וואלה! NEWS, ובזמנו הפנוי מגדל שתי ילדות וכלב.
"'אתה נחבא אל הכלים', אמר עמית סגל בחיוך לבן גביר שבא להכריז על התפטרותו מהממשלה. בזמן שהתקשורת שוב נתנה במה לשר שהפך את המשרד לביטחון לאומי למשרד ליחסי ציבור, הפרשן הבכיר של חדשות 12 הראה איך מתמודדים עם התיאטרון הפוליטי. וגם: בערוץ 13 היה צדיק אחד בסדום
בערב השחרור של אמילי, דורון ורומי, הטלוויזיה הישראלית הראתה את פניה היפות, וגם את הפנים הפחות יפות. בזמן שאיילה חסון בחרה לנזוף באם שבתה חזרה מהשבי, יונית לוי הראתה שאפשר להיות מראיינת מקצועית גם כשהדמעות חונקות את הגרון (ואף מילה על עמית סגל)
בזמן שהמדינה התרגשה מעסקת החטופים, התכנית הסאטירית הוכיחה שצריך קומיקאים לשאול את השאלות האמיתיות. ערוץ 14 סיפק את הסאטירה הטובה ביותר של הערב - תחילה בכותרות המגוחכות שלו, ובהמשך כשהציג את איתמר בן גביר האמיתי, שהצליח להיות מצחיק יותר מהפרודיה עליו
תחילתו של סלונים הטועם, וכל השאר יכולים לקנא
"אני סומכת על ראש הממשלה נתניהו. אם היה יושב לפיד ומביא את אותה עסקה, לא הייתי סומכת עליו", הצהירה יערה זרד בפאנל "הפטריוטים" בערוץ 14, בדיון על עסקת החטופים המתגבשת - והדגימה בצורה מדהימה כיצד קהילה שלמה ויתרה על חשיבה עצמאית לטובת פולחן אישיות
בחדשות 12 הקדישו עשר שניות ו-18 מילים למותה של תמר אדרי מנהריה, הקורבן ה-1,838 במלחמה. בערוץ 13 היא קיבלה זמן כפול. נחשו כמה זמן קיבלה רותם סלע? דווקא יהודה שלזינגר בתכנית הלילה החדשה של ערוץ 14 הוכיח שבריחה מהמציאות לא חייבת לבוא על חשבון טעם טוב
באירוע לציון שלוש שנים לערוץ 14, ניסה ינון מגל לשחזר את הקסם של הראשון בבידור. אלא שבין האולם המלא בסינרמה לשורות הריקות בבנייני האומה הדהדה אזהרה ברורה: מי שמשלם 120 שקל בשביל שנאה לא באמת יאהב אותך לנצח
החיקוי המבריק של ציפי שביט מבליט עוד יותר את העובדה שפעם הייתה לנו באמת ארץ נהדרת, אבל היום נותרנו עם תוכנית שמנרמלת את המוות והשכול. עצם העובדה שאם של חטוף הפכה לדמות בתוכנית סאטירה היא אות קלון לחברה שהתרגלה למציאות בלתי נתפסת
בדיוק כשחשבתי שניגבתי כבר הכול, הגיעה המסבחה של יהונתן ודעי
אל תפספסו את אנסמבל ציפורלה שהביאו את ההומור שלהם לילדים בגובה העיניים, דרך פינוקיו המסורתי והמפתיע ועד לפיטר פן שפספס את כל מה שהופך את הסיפור לקסום - ביקורת על שלוש הצגות ילדים שראינו בחג
השר לביטחון לאומי הצביע בעבר נגד שחרור חטופים ולא זכה לגינוי - אפילו להפך, התייחסו אליו כאידיאולוג. כשהעז להצביע נגד נתניהו, הפך בערוץ 14 לחלק ממכונת הרעל של השמאל. כאלה צעקות לא שמענו מעולם מינון מגל, ומצד שני - אסור לתת למופע הזה להשכיח את מה שחשוב באמת
התעשייה, הקהל וגם פוליטיקאים השתתפו לאורך השנים בשיקום התדמית של אייל גולן. אבל דווקא היום, כשהרשתות החברתיות נותנות במה בכל רגע נתון, הכוכבים מעדיפים לשתוק. לאנשים שמתפרנסים מהמילים שלהם מצופה לקצת יותר אומץ, בטח מול הקהל שלהם
יותר מעשור אחרי שנחשפה פרשת הקטינות של אייל גולן, טלי זמולוצקי מספרת לעמרי אסנהיים בכאן 11 על הטראומה, הפגיעה והעלבון שלעולם לא יימחק. היא בוכה כשהיא נזכרת בילדה שהייתה, באקטים המיניים שספגה, ובתיק שנסגר. אבל הדמעות האלה מספרות סיפור של כוח, לא של חולשה
ריאיון שאמור היה להיות "מפגש קצוות" הפך להתרסקות טלוויזיונית מביכה. המנחה של ערוץ i24 נכשלה בהתמודדות עם טיעונים בסיסיים והציגה טענות מופרכות על חרדים וכוח פוליטי. מה שהתחיל כניסיון לדיון על ועדת חקירה ממלכתית, הסתיים בהצגת חולשה אינטלקטואלית מרהיבה
הסרטון שבו הוריו של גור קהתי ז"ל רותחים מזעם בכנס שנתי של מתנחלי השומרון שהוקדש השנה לזאב "ז'אבו" ארליך, שובר את הלב. בערוץ 14 מסגרו אותו בצורה מזעזעת, בערוץ 12 אפילו לא טרחו לבדוק במה מדובר - ורק בערוץ 11 ו-13 הציגו אותו כראוי
בעוד המדינה בוערת, בית המשפט מתעסק בתמונות שלא עלו לאתר שכבר לא קיים. נתניהו מעיד במשפטו תוך שהוא נע בין התנשאות לחולשה, מנסה להיראות קול אך מתקשה להסתיר את חוסר הנוחות. השופטים עייפים, העיתונאים משועממים, והצדק? הוא כנראה נתקע בפקק בין ירושלים לתל אביב
445 ימים אחרי תחילת המלחמה, תיאוריית קונספירציה על חוטפי משפחת ביבס עדיין רצה ברשת. כשהיא הגיעה למצעד הטרלול, לרזי ברקאי נפל האסימון: לפעמים צחוק על שקרים רק מחזק אותם
אלפי ישראלים התכנסו בהיכל התרבות לחוות את "בחזרה לעתיד" בליווי התזמורת הפילהרמונית הישראלית, והוכיחו שהקסם של הסרט האהוב והפסקול האייקוני שיצר אלן סילבסטרי חזק היום כמו לפני 40 שנה. אל תהיו צ'יקן, הגיע הזמן לחזור לעתיד של 1985
הייתי יכול להיות הדמגוג שכותב שקל מאוד להאמין שאלוהים אוהב אותך בזמן שאתה לא צריך להתגייס ומקבל תקציבים מהמדינה, ועוד שאר ירקות שבאמת מאוד קל לכתוב אבל הם פשוט לא רלוונטיים כי לפעמים שיר חמוד כמו "תמיד אוהב אותי" הוא פשוט שיר חמוד, קליט וכיפי
גלגול העיניים המופגן של ינון מגל כשהוא מדבר על אמא של חטוף הוא יותר מהצהרת כוונות, מדובר בהצהרת מלחמה. המסגור של מונולוג הכאב שלה כ"איך שהיא דיברה הבוקר לאלקין", מעבר להיותו מופת של אנטי-עיתונאות, מתפקד כמשרוקית כלבים לבייס
יותר מ-60 שנים אחרי שבוצע לראשונה, "רקוויאם המלחמה" של בנג'מין בריטן עלה על במת האופרה הישראלית בגרסה בימתית מקורית ומבריקה. השיא הגיע בדואט האחרון, שנחתם בחיבוק ענק בין הבריטון הישראלי לטנור האמריקני, שפשוט נשבר בבכי
ארז שילבה בהופעה את להיטיה מהאלבומים האחרונים לצד עיבודים אנלוגיים מפתיעים בליווי כלי מיתר ונשיפה. הזמרת, הנמצאת בחודש השמיני להריונה, הייתה על סף דמעות כשפנתה מהבמה האינטימית של הבארבי אל צופים ברחבי העולם - כולל איראן
מסיבת העיתונאים של ראש הממשלה חשפה אדם שאיבד כל יכולת להגיב באופן אותנטי, אפילו כשהוא מנסה להיראות כועס. במקום לענות על שאלות בנוגע למשפטו ולחטופים, הוא בחר בהתקפות אישיות על עיתונאים. חבל שעמיתיהם בחרו לא לעזוב את המקום ברגע שהמקצוע שלהם עמד תחת מתקפה
מכבי הזכירה שצבע הפרקט בהיכל לא משנה ועשתה צעד לעבר ביתיות בפלייאוף, אך מפקירה את אוהדיה. גם עופר ינאי השיג תוצאה מעולה לקראת המעבר ליד אליהו. תובנות מהמשחק הגדול הראשון של העונה
100 שנה להסתלקותו של אחד מהסופרים הגדולים של המאה ה-20, חוגגים בספרייה הלאומית את חייו של האיש שספק אם היה אוהב את החגיגה הזאת. התערוכה "קפקא: גלגולו של סופר" מציינת את חייו של היהודי המיוסר בלי פומפוזיות או גימיקים. ביקור חובה לכל חובב ספרות או היסטוריה
חבר הכנסת הנחמד ביותר בישראל התראיין בערוץ 12 והסגיר את הצד הפחות נעים שלו. טרופר השווה בין מחבל יהודי שתמונתו תלויה בסלון לבין פוליטיקאי ערבי שעמו ישב באותה ממשלה. כך מתגלה שגם מאחורי החיוך הנצחי מסתתר פוליטיקאי שמוכן לשחק במגרש הגזעני אם זה מתאים לסקרים
הבדיחה על אושר כהן ועדן פינס נלקחה אמנם מהאייטיז, אבל שאר החלקים ב"ארץ נהדרת" אתמול היו מצחיקים, ובעיקר אלו שבוצעו על ידי יניב ביטון הגאון. החלקים הלא מצחיקים - אלו שנתנו אגרוף בבטן - הפכו את הצפייה בתוכנית הדגל של קשת לצפיית חובה
האלבום "מופע הינדיקים", מוצא את חנן בן ארי כשהוא מנצח על הקהל שלו בטבעיות מהפנטת. לא מדובר בהמנונים הכי גדולים שלו, אלא בשירים הכי אישיים - שמבוצעים בהופע על ידי שבט שלם. רק לפני שנה וחצי השירים האלה נשמעו אחרת לגמרי, והיום חלקם מקבלים משמעות מצמררת כל כך
תיאוריית "ישראל השנייה", התזה המפלגת של ד"ר אבישי בן חיים שליוותה את השיח הציבורי בשנים האחרונות, התרסקה מול מבחן המציאות של רוני קובן, השתיקות הארוכות של בן חיים מול שאלות על אחריותו להסתה ופילוג - היו רועמות יותר מכל תשובה
האוטוביוגרפיה החדשה של יאיר לפיד מנסה לצייר דמות כמעט אוטופית. אם כישוריו הפוליטיים היו טובים כמו יכולת הכתיבה שלו, יכול להיות שהוא עדיין היה יושב בלשכת ראש הממשלה. ומצד שני, במשפט אחד הוא מצליח לעורר בכל זאת איזה זיק של אופטימיות לעתיד - שלו, ובעיקר שלנו
