אוהב חיות ואדם (בסדר הזה), ספורטאי כושל בעבר ואוהד כורסא מצטיין בהווה. הדוג סיטר המושלם לכלב שלכם והעורך המושלם לרומן שאתם עוד לא יודעים שתכתבו. עמית סלונים משמש כמבקר התרבות של וואלה, ובזמנו הפנוי מגדל שתי ילדות וכלב.
מהדורות החדשות דיווחו אתמול בהרחבה על המהומות בהר הבית, על הניסיונות להקמת ממשלה, על ירי הרקטות מעזה וכמובן על השוד של ערן זהבי. בין לבין, ממש בשולי הדברים, נמסר שהרפואה הציבורית בישראל, זו שכולנו חיבקנו השנה, עומדת לחזור לימים האפלים של לפני 2020
המופע "קונצ'רט לגשש ותזמורת" של תזמורת המהפכה הציג כמה פרספקטיבות מוזיקליות חדשות לעבודת ההומור הגאונית של שלישיית הגששים. מי שציפה לראות שירים ישנים של הגשש בעיבוד מודרני זכה להפתעה גדולה ומלאה בלב. ובכל זאת, הקטע המרגש ביותר בכלל לא היה על הבמה
הדלתות של יו"ר יש עתיד נפתחו לו בקלות, אם בגלל הכישרון ואם בגלל הייחוס המשפחתי. הוא סלל את דרכו כעיתונאי ואיש תרבות אל תוך המיינסטרים. לכניסתו לפוליטיקה, שנים אחרי, הייתה מטרה ברורה: מעון ראש הממשלה. כעת, אחרי שקיבל את המנדט, הגיע הזמן לנסות לצעוד לבלפור
משבר הקורונה ("עלתה שאלה קיומית"), תיאוריית ישראל הראשונה והשנייה ("אחד הדברים שהכי כואבים לי לשמוע") והסטיגמה על הקהל ("זה בסדר לבוא לאופרה בשביל לנמנם"). מאסטרו דן אטינגר התיישב לשיחה אישית עם עמית סלונים לרגל החזרה של האופרה הישראלית לבמה, ודיבר על הכל
"ועדה שתקיז לך דם, כבר עדיף שהייתי מנוח", שר אודי כגן, שמתמודד בעצמו עם פוסט טראומה משירותו הצבאי, במין רגע טלוויזיוני כזה שייקח לנו עוד זמן לעכל. אלף כתבות חדשותיות על האטימות של פקידי האגף לשיקום לא יצליחו להעביר את המסר שהעביר כגן בפחות משתי דקות
אין שום מסגור דרמטי שיגרום לצופה הממוצע להתרגש ממשהו שעשתה חבורת חדלי האישים שמנהיגה את המדינה. הפוזיציות ניצחו. האמת הפסידה. גם אם יונית תפתח את המהדורה במילים: "בנימין נתניהו תקף באלימות שלושה גורי לברדור עיוורים", סביר להניח שהמדינה תתחלק לבעד ונגד
עצם השאלה "האם צריך לשדר את התחקיר?" שעלתה במהלך היום הייתה מגונה, ובעצם שירתה את הנראטיב של הצד הפוגע לכאורה. אסור להשתיק את הקורבנות ששרדו את יהודה משי זהב, ובטח שאסור לתת לאדם שפגע בהם להמשיך לזרוע בהם אימה. כן, גם ביום בו הוא ניסה לשים קץ לחייו
הטלוויזיה הייתה על מיוט, אבל הכעס וההשפלה בקולו נשמעו ללא סאונד. בנאום הזה היה ברור שאחד האנשים הכי ציניים בתולדותינו נראה פגיע ונאחז בכוחותיו האחרונים בחבלים בזירת קרב דמיונית
מי שצפה אתמול במהדורות החדשות של חדשות 12 או כאן 11 עשוי היה לחשוב בטעות שהתרחש אירוע קיצוני מחוץ לביתו של חבר הכנסת ממפלגת "תקווה חדשה". למעשה, היה מדובר בעוד מקרה סטנדרטי של תקיפה אלימה לכאורה שמבוצעת על ידי מקורבים לחמ"ל של ראש הממשלה. ביקורת
לא קל למצוא מקום של אוכל אמיתי בצפון הישן של תל אביב. עוד יותר קשה למצוא בעיר איש שאוהב את העבודה שלו
רק לפני חמש שנים חיילי צה"ל הציגו בטעות סיסמא נאצית בטקס יום העצמאות הממלכתי ע"ש מירי רגב. באופן כמעט מרשים, הטקס אתמול הצליח להתעלות על כל שיאי המבוכה, עם סרטון בניחוח צפון קוריאה ומיצג תרגילי סדר פורנוגרפי. מזל שהייתה שם אישה אחת שכולה השראה
שלושה חודשים אחרי ההסתערות על הקפיטול, החליטו ב-HBO לפרסם את "Q: לתוך הסערה", שחודרת עמוק לתוך קונספירציית QAnon שהייתה רווחת בין רבים מהמשתתפים בניסיון ההפיכה. בין דמויות צבעוניות וסוף שצפוי להיכנס לפנתיאון, הסדרה מציגה בפני הצופים מציאות מטרידה במיוחד
בדיוק כשחשבנו שכבר ראינו את הכל כשצפינו בנאשם המלכותי מכשיר מפלגה גזענית, מיזוגנית והומופובית - הגיע רגע שפל נוסף לדמוקרטיה הישראלית המוכה והמושפלת. היה צריך לשפשף את העיניים כדי להאמין למסך המפוצל המטורף ביותר שנראה על המסך מזה 20 שנה. ואז הגיע הנאום הזה
האדם הסביר שיראה את "Seaspiracy" יישבע לעצמו שהוא לא יאכל יותר דגים לעולם, אחרים גם יהפכו למיזנתרופים ויתפללו למגפה עולמית שתחסל את האנושות שמייצרת מציאות עגומה כל כך. חבל רק שהסרט נעשה בצורה כל כך מוטה על בסיס אג'נדה. דווקא מנטפליקס ציפינו ליותר
אין דרך לקשור כתרים לאמן ישראלי בלי להישמע פרובינציאלי להחריד, אבל האוזניים לא משקרות. האלבום "KIDS" של נגה ארז לא ממציא ז'אנר חדש, אלא לוקח את מערכת היחסים המורכבת בין פופ, היפ הופ ורוק אלקטרוני צעד קדימה, בליווי פילוסופיה פוליטית. זה יפה כמו שזה חתרני
העונה השנייה של קומדיית הקאלט עלתה במקביל לחג הפסח, ולא במקרה. "מייקל" מצחיקה אותנו מאותה סיבה שאנחנו נהנים לחגוג את ליל הסדר. יש שם את קרובי המשפחה שלנו, שכל כך מביכים אותנו, ואנחנו כל כך אוהבים אותם. תוסיפו לכל זה יניב ביטון אחד ותקבלו עוד עונה לפנתיאון
עם התיק הפלילי שלו, בן גביר לא יכול היה להתקבל לעבודה כקופאי בסופר, אז הוא נאלץ להפוך לחבר כנסת. כעת הוא עושה את דרכו בערמומיות אל לב המיינסטרים הישראלי, עם עזרה מכובדת של התקשורת המקומית, שלא מבינה ששוב עושים עליה סיבוב
תיאטרון החאן הירושלמי לא יכול היה לקוות לתזמון טוב יותר לשובו לחיים של עולם התרבות לאחר פגרת הקורונה הארוכה. ההצגה "סיפור של אהבה וחושך", שמבוססת על פרקים מתוך הרומן המונומנטלי של עמוס עוז, חוזרת לבימות. קשה שלא לראות את ילדותו של עמוס, ולא לחשוב על גליה
למרות השמות המגוחכים, כמה דמויות מיותרות וקו עלילה מרכזי מטופש - קשה שלא להתאהב בסדרת הסאטירה הפוליטית של שמואל הספרי, ובעיקר בכוכבת הראשית, גילי איצקוביץ' המופלאה. אל תתנו לעיניים היפות שלה לבלבל אתכם, מדובר באחת הדמויות החתרניות בתולדות הטלוויזיה שלנו
רה"מ ניסה לעקוץ את רינה מצליח במהלך הריאיון ב"פגוש את העיתונות". מצליח פשוט לקחה את כל האנרגיה הצינית והילדותית של נתניהו והשתמשה בה כנגדו. אלא שאז טעות טכנית קטנה שינתה את כל התמונה. יכול להיות שבעתיד יזכירו אותה כשיספרו על ניצחון נתניהו בבחירות 2021
דני קושמרו בזבז שליש מהריאיון שלו עם יו"ר ישראל ביתנו על ניסיון לקבל תשובה פשוטה בעניין שהעסיק רבים מהמצביעים שלו במהלך היום. ליברמן טען שהשאלה לא מעניינת, שיש דברים יותר חשובים והוא יענה על השאלה אחרי הבחירות. אפשר היה לראות את המנדטים זולגים לו מהעיניים
עומר ינקלביץ' הייתה אמורה להיזכר בדברי הימים של הפוליטיקה הישראלית כשרה החרדית הראשונה שנתנה השראה למגזר שלם. בפועל, בדיוק כמו בני גנץ, היא תיזכר לעד כמי שבגדה במצביעים שלה בשביל תפקיד מיותר בממשלה מנופחת. אלף כתבות מתחנפות של אבישי בן חיים לא ישנו את זה
הפרק ה-309 של אחת הקומדיות החשובות בהיסטוריה שודר השבוע, ונראה שבאיחור של 20 שנה נזכרו בארץ הקודש להתייחס אליה ברצינות. במקום להתעסק בפרסומים המביכים של נתניהו ברשתות החברתיות, כדאי להבין את היקום שבראו טריי פארקר ומאט סטון, בתוכו ישראל היא בסך הכל כלי
בהרבה מובנים, אמדורסקי הוא לו ריד הישראלי. הפריצה בסופר-גרופ. הרפרנסים לסמים. המעבר בין ז'אנרים. וכן, גם הפער שבין הקסם באולפן למה שמגיע אל הבמה. נראה שהחזרה מהחל"ת מצאה את המוזיקאי משוחרר מתמיד, והרגש הגדול שמלווה את המוזיקה שלו עבר אמש בצורה מושלמת לקהל
סדרה של פיצוצים מסתוריים הסעירו את יוטה ב-1985, והציבו את הכנסייה המורמונית במבוכה. סדרת הדוקו החדשה "הזייפן" מנסה לשחזר את הימים האלה, אבל בנטפליקס עשו עוול לסיפור המרתק והמורכב הזה עם כמה החלטות תמוהות במיוחד. התוצאה שטחית ודי מיותרת
נשים זוכות לכינוי "אמיצות" כשהן מתלוננות על פגיעה מינית, גברים מקבלים את הכינוי "אמיץ" כשהם לוקחים אחריות על התנהגות לא הולמת. זו מציאות מחליאה. ארז דריגס הגיע אתמול לריאיון אצל דנה ויס במטרה להתנצל, אבל לא בטוח שהוא בעצמו הבין על מה הוא מתנצל, או בפני מי
הלב שמח כשהוא צופה ב"פה קבור הכלב", סדרת הדוקו-ריאליטי החדשה שמלווה את "מאלף הכלבים של הכוכבים". זאת לא סדרה על כלבים, אלא על אהבה בלי תנאים. וזה מרגש. עד שמבינים שמאחורי כל האהבה הפוטוגנית הזאת יש הרבה בולשיט. יום אחד נטפליקס יתביישו שהם לקחו בזה חלק
זכייתה של הסופרת בפרס ישראל היא דבר כל כך ברור מאליו, שהוא נראה כמעט תלוש מהמציאות. לא צריך באמת ועדה ממשלתית כדי להכיר בנצחיות היצירה שלה, וביכולת שלה לנתב את הדמיון שלה לדורות של ילדים. עמית סלונים מנסה לפענח את הקסם של זרחי, וחוזר עם חידה חתולית
צוות צילום ליווה את כוכבת הפופ ומשפחתה לתקופה של 140 ימים ברחבי העולם, כולל הצצה נדירה לתהליך יצירת המוזיקה שלה. התוצאה היא סרט מאוד ארוך שמיועד לא רק למעריצים - גם צופים אקראיים יסכימו שבן הזוג שלה בסרט הוא מהנבלים הגדולים בתולדות הקולנוע
מאחורי כל שיר של ברוס ספרינגסטין עומד אבא שגרם לו להרגיש מבויש ולא ראוי. מאחורי האמביציה של ברק אובמה ניצב האב שנטש אותו בגיל שנתיים. כשהאייקונים הגדולים של אמריקה הליברלית מדברים בפאתוס על הילדות שעיצבה את הגבריות שלהם, קשה שלא להרהר באומץ של גליה עוז
