אוהב חיות ואדם (בסדר הזה), ספורטאי כושל בעבר ואוהד כורסא מצטיין בהווה. הדוג סיטר המושלם לכלב שלכם והעורך המושלם לרומן שאתם עוד לא יודעים שתכתבו. עמית סלונים משמש כמבקר התרבות של וואלה, ובזמנו הפנוי מגדל שתי ילדות וכלב.
הסרט הראשון בסדרת "הארי פוטר", הוקרן אמש בהיכל התרבות בתל אביב ביחד עם ביצוע תזמורתי מלא של הפסקול שכתב ג'ון וויליאמס. זה לא היה הקונצרט הכי מורכב של הפילהרמונית, אבל הקהל יצא מגדרו והתאהב מחדש בסיפור שכבש את העולם
הכתיבה הזועמת של משה קצב בספרו האוטוביוגרפי היא כמו מפגן של הודאה באשמה. הוא יורה אש לעבר הנאנסת, מפחד מהתקשורת ועוקץ את ביבי, מפגין לאורך כל הספר ניחוחות של התנהגות נרקסיסטית, בטוח שהוא מתת האל לעם ישראל. בבסיסו מדובר במניפסט מופרע והזוי
יש למשה סעדה את כל הסיבות לפגוע במעסיקיו הקודמים, אבל משהו בו משדר אמינות. לא מן הנמנע שלמראיין יש חלק בזה. ובכלל, נראה שעמית סגל נהנה מכל רגע בריאיון הזה. זה יהיה בזבוז נוראי לעולם הדרמה הישראלי אם סגל לא ייקח חלק בעונה הבאה של מנאייכ
משורר ההיפ-הופ הגיע להופעה בשוני, חמוש בלוחמי להקת ספא וצבא מעריצים שיודע את כל המילים בעל פה. הגרסאות החיות, שהלכו לכיוונים קצת שונים מגרסאות האולפן, הוכיחו שג'ימבו ג'יי רק התחיל לגרד את הפוטנציאל שלו
תוך כדי התעלמות מהצדדים הפחות חיוביים בביוגרפיה של הנשיא המנוח, הדוקומנטרי החדש פשוט מציג היסטוריה אלטרנטיבית. בעזרת הנדסת תודעה מהזן הנחות ביותר, הדוקו מציג את אחד המנהיגים הכי מורכבים שהיו פה בצורה שטחית ומעוותת. התוצאה היא פולחן אישיות בלתי נלאה
בכתבה קצרה יחסית, הציג ציון נאנוס את אחד מהפעילים הכי קיצוניים ואלימים מילולית של הליכוד זוכה לחיבוקים מצד בכירי המפלגה. זו לא הייתה כתבה צהובה, אלא להפך. חשוב שמצביעים פוטנציאליים של המפלגה ידעו שזה הכיוון שהמפלגה הולכת אליו
הסקס פיסטולס לא הגיעו לחדש מוזיקלית שום דבר, הם הגיעו לעשות מהפכה תודעתית. הם באו לקחת את הזעם שלהם, ולשפוך אותה אל מצעדי הפזמונים. הם באו לערער על הסדר הקיים. הסדרה "Pistol" מבית דיסני פלוס פשוט מפספסת את כל זה, ומספרת את הסיפור הגדול הזה בצורה שטחית
העונה הרביעית של "פאודה" מוצאת את יוצרי הסדרה ליאור רז ואבי יששכרוף כשהם בשיא המשחק שלהם. סצנת הפתיחה, שמורכבת מאקשן טהור, עושה חשק לעוד. כשהעשן מתפזר מגלים שהפעם ההתייחסות לסכסוך מגיעה מזווית קצת שונה. מעניין איך יקבלו את זה המעריצים בחו"ל
חיכינו כל כך להשקת דיסני פלוס בישראל, רק כדי להיתקל במפח נפש אחר מפח נפש. לא רק היעדרם של תכנים שמלכתחילה אמורים להיות בשירות, אלא חוסרים של פרקים בצורה שרירותית בסדרות שונות, איכות ירודה ותקלות טכניות. אין דרך ליפות את זה: זו חלטורה על חשבוננו
לרגל יום הולדתו ה-80 של פול מקרטני, חזרנו אל הימים הראשונים של מי שהפך להיות אחד מהמוזיקאים המשפיעים והמפורסמים בהיסטוריה. מהבליץ הנאצי על ליברפול, דרך האמא שמתה בגיל צעיר ועד ברית הדמים שכרת עם ג'ון לנון, הרבה לפני שהתפרסמו. הצד הפחות מוכר של החיפושית
קרן פלס הפכה את "שלל שרב" לפיסת בלוז עוצמתית, מירי מסיקה הפכה את "איך לפעמים אני" להמנון אירוטי, ושלום חנוך צמרר מעצם הגעתו. כך ערב המחווה השנתי למאיר אריאל הפך לאחד האירועים המרגשים ביותר בתרבות הישראלית
קצת מיותר לכתוב ביקורת על "ישראל השנייה" של אב"ח. אם מסכימים איתו זה אחלה, ואם כותבים נגדו - מוכיחים את הדיכוי של ההגמוניה התקשורתית. בשורה התחתונה מדובר במסמך רעיל שטבול בדבש, כדרכו של בן חיים, ובשורה התחתונה עדיף פשוט להתעלם ממנו. בין השאר כי הוא משעמם
זה היה יום לא יפה בבית המשפט. זה היה עוד יום דוחה בפוליטיקה הישראלית. זה גם היה יום די סטנדרטי ברצף של ימים מחרידים שעוברים על התקשורת הישראלית, שחגגה על הקרקס הצפוי תוך כדי צקצוק מתמשך. ונראה שמעטים בתקשורת שמו לב לכותרות האמיתיות שהגיעו מבית המשפט
אמש בתל אביב, בוצ'לי נראה כמו מישהו שכבר הוכיח מזמן שאין לו מה להוכיח. גם בגיל 63, המנעד הקולי הוורסטילי שלו פשוט הותיר את האלפים ביציעים ובדשא בהלם מוחלט. אלא ששיאי הערב הגיעו בזכות האורחים המיוחדים. ביקורת הופעה
הצגת הילדים החדשה של תיאטרון המדיטק בחולון מציגה סאטירה חכמה ומפתיעה על חוסר ההוגנות שבשיטה הכלכלית בה אנחנו חיים. קריצת העין שנעשתה מאחורי גבה של האריסטוקרטיה הצרפתית של המאה ה-18 עובדת נהדר גם בישראל של 2022. על הדרך יש כוכב נוסף עם פוטנציאל על הבמה
חצי יובל עבר מאז אביתר בנאי פרץ עם אחד מאלבומי הבכורה הגדולים בתולדות המדינה. מאז החזרה בתשובה, הוא ממעט לבצע שירים מהאלבום האישי והחושפני ההוא. כעת, בליווי תזמורת הקאמרטה, הוא חזר לביצוע מלא של האלבום הגדול ההוא. זה היה אפילו יותר מושלם משזה נשמע
הגרסה המחודשת של תיאטרון "הבימה" עושה חסד עם הסיפור הקצר של זוכה פרס הנובל היהודי יצחק בשביס-זינגר, וגם משלבת בו אלמנטים קומיים ומודרניים מהגרסה זוכת גלובוס הזהב של ברברה סטרייסנד. ועדיין, קשה שלא לחשוב שהתוצאה הסופית מפספסת את הפוטנציאל הגלום במחזה
את התשדיר שמבקש להזכיר שאין קשר בין חג השבועות למוצרי חלב, החליטו לאסור לפרסום בערוצים 11, 12 ו-13 בגלל "פגיעה ברגשות הציבור". פרסומות שוביניסטיות זה אחלה. פרסומות שמנציחות אידיאל יופי המעוות זה תקין. אבל להזכיר שחג הביכורים בכלל קשור לשבעת המינים? | טור
המופע המדובר של הקומיקאי הבריטי עלה לנטפליקס לפני פחות מיממה וכבר הפך לשיחת היום ברשתות החברתיות. נראה שהביריונים חובבי הצנזורה בטוויטר פספסו שהבדיחה היא בכלל עליהם. זה לא המופע הכי טוב שלו, אלא זה בו הוא בחר במודע להפוך את ההטרלה החיננית שלו למסע צלב
בין אם ההחלטה של מילר לסיים את התכנית היא תוצאה של עייפות החומר, תחושת מיצוי או רצון לפתוח דף חדש - מילר הרוויח את החירות היצירתית הזאת בחסד. ובכל מקרה, אם הוא מרגיש שהוא צריך לסגור את הבאסטה, צריך לכבד את זה
הביטלס הגיעו לפיליפינים כחצי שנה לאחר עלייתו לשלטון של הדיקטטור פרדיננד מרקוס. לאחר שהעליבו את אשת הרודן, אימלדה, הם זכו לחוות את האכזריות והשחיתות שתאפיין את המדינה במשך שנים. לאור עלייתו לשלטון של בנו של מרקוס, חזרנו ליום המפחיד בחייהם של ארבעת המופלאים
"אלצ'ינה" של הנדל היא הימור, כפי שכל אופרת בארוק היא הימור בישראל, לבטח כשהיא מבוצעת בפעם הראשונה. הבחירה של הבמאי עידו ריקלין לפרק ולהרכיב מחדש את הקלאסיקה הנשכחת התבררה כהימור אמנותי מוצלח, אלא שמעל הכל בלטה הילה פחימה, בקאמבק מרשים במיוחד לבמה הגדולה
בזמן שנתניהו מתראיין, אם בכלל, רק למלחכי פנכתו בערוץ 14, יאיר לפיד הגיע למפגש עם הנציג הכי אותנטי, ולבטח הכי פופולרי, שיש לימין הישראלי בתקשורת המקומית. עמית סגל לא חסך שאלות קשות משר החוץ, אבל לפיד הוכיח שהוא למד מנתניהו שיעור או שניים. הפעם, זה עבד
מארון 5 הציגה הופעת פופ כיפית בפארק הירקון, עם כמה רגעי נוסטלגיה נעימים למי שעוקב אחרי הלהקה מאז שהוקמה לפני 20 שנה. אלא שבעוד שנראה שהלהקה רק "מסמנת וי" על עוד יעד לכיבוש, הייתה זו הזמרת הישראלית שהצטרפה ללהקה לדואט שהפכה את הערב למיוחד
יש הרבה מאוד שעות אקטואליה בטלוויזיה בישראל, אבל מעט מאוד אמת. בין סערה מלאכותית על תמונה של מחבל עם סיגריה, הגרלה של דירות בהנחה ועד ראש ממשלה שלא מסוגל לנהל את האלמונים שהוא הפך לחברי כנסת - קל לפספס את החוט שנמשך בין כל האייטמים במהדורה
אחרי שנים בהן הממלכתיות הישראלית עברה התעללות סדיסטית על הר הרצל, הנורמליות חזרה לטקס המסורתי של יום העצמאות. שעתיים של תרגילי סדר, קצת ריקודי הורה נחמדים ו-12 מדליקי משואות מרגשים. כמה חבל שהאוטופיה הזאת לא באמת קיימת בישראל האמיתית
הנתק המקצועי מריקי ג'רווייס ("יצאנו מסנכרון"), האיום של תרבות הביטול ("הרעיון שצריך להילחם על כל בדיחה פשוט מעייף") והשמועות שהוא בנקסי ("לא מתכוון להכחיש את זה עד יום מותי"). סטיבן מרצ'נט בריאיון מיוחד לרגל עליית קומדיית הפשע "פורעי חוק"
אם שמים בצד את עניין עיכוב ועיתוי הפרסום, מחיר שיש לשלם כשעושים עיתונות בערוץ מסחרי, הכתבה של איתי אנגל מאוקראינה ששודרה אמש ב"עובדה" הבהירה יותר מכל נאום של פוליטיקאי: חייבים לעצור את הטירוף הזה. על הדרך, אנגל הזכיר לנו מה המשמעות של המילה "עיתונאי"
זה היה הלילה הגדול של חסון, אבל למעשה הוא היה קצת מביך ולא נעים לצפייה, ובעיקר הזכיר לאילו תהומות של חוסר רלוונטיות הגיעה חברת החדשות של ערוץ 13. למה עיתונאית מכובדת צריכה בכלל לחגוג בצורה כל כך בוטה את העובדה הפשוטה שכתבה שהיא פרסמה אינה שקרית?
דיפ פרפל המיתולוגית מגיעה להופעות בתל אביב ובירושלים, וסולן הלהקה לא מתרגש מה-BDS ("הכל פוליטי היום") או מהקורונה ("מה זה קוביד? אני צוחק על קוביד") ויש לו רק בקשה אחת: אל תקראו למוזיקה שלו "רוק קלאסי". ריאיון עם אגדת רוק
