אוהב חיות ואדם (בסדר הזה), ספורטאי כושל בעבר ואוהד כורסא מצטיין בהווה. הדוג סיטר המושלם לכלב שלכם והעורך המושלם לרומן שאתם עוד לא יודעים שתכתבו. עמית סלונים משמש כמבקר התרבות של וואלה, ובזמנו הפנוי מגדל שתי ילדות וכלב.
בזמן שנתניהו מתראיין, אם בכלל, רק למלחכי פנכתו בערוץ 14, יאיר לפיד הגיע למפגש עם הנציג הכי אותנטי, ולבטח הכי פופולרי, שיש לימין הישראלי בתקשורת המקומית. עמית סגל לא חסך שאלות קשות משר החוץ, אבל לפיד הוכיח שהוא למד מנתניהו שיעור או שניים. הפעם, זה עבד
מארון 5 הציגה הופעת פופ כיפית בפארק הירקון, עם כמה רגעי נוסטלגיה נעימים למי שעוקב אחרי הלהקה מאז שהוקמה לפני 20 שנה. אלא שבעוד שנראה שהלהקה רק "מסמנת וי" על עוד יעד לכיבוש, הייתה זו הזמרת הישראלית שהצטרפה ללהקה לדואט שהפכה את הערב למיוחד
יש הרבה מאוד שעות אקטואליה בטלוויזיה בישראל, אבל מעט מאוד אמת. בין סערה מלאכותית על תמונה של מחבל עם סיגריה, הגרלה של דירות בהנחה ועד ראש ממשלה שלא מסוגל לנהל את האלמונים שהוא הפך לחברי כנסת - קל לפספס את החוט שנמשך בין כל האייטמים במהדורה
אחרי שנים בהן הממלכתיות הישראלית עברה התעללות סדיסטית על הר הרצל, הנורמליות חזרה לטקס המסורתי של יום העצמאות. שעתיים של תרגילי סדר, קצת ריקודי הורה נחמדים ו-12 מדליקי משואות מרגשים. כמה חבל שהאוטופיה הזאת לא באמת קיימת בישראל האמיתית
הנתק המקצועי מריקי ג'רווייס ("יצאנו מסנכרון"), האיום של תרבות הביטול ("הרעיון שצריך להילחם על כל בדיחה פשוט מעייף") והשמועות שהוא בנקסי ("לא מתכוון להכחיש את זה עד יום מותי"). סטיבן מרצ'נט בריאיון מיוחד לרגל עליית קומדיית הפשע "פורעי חוק"
אם שמים בצד את עניין עיכוב ועיתוי הפרסום, מחיר שיש לשלם כשעושים עיתונות בערוץ מסחרי, הכתבה של איתי אנגל מאוקראינה ששודרה אמש ב"עובדה" הבהירה יותר מכל נאום של פוליטיקאי: חייבים לעצור את הטירוף הזה. על הדרך, אנגל הזכיר לנו מה המשמעות של המילה "עיתונאי"
זה היה הלילה הגדול של חסון, אבל למעשה הוא היה קצת מביך ולא נעים לצפייה, ובעיקר הזכיר לאילו תהומות של חוסר רלוונטיות הגיעה חברת החדשות של ערוץ 13. למה עיתונאית מכובדת צריכה בכלל לחגוג בצורה כל כך בוטה את העובדה הפשוטה שכתבה שהיא פרסמה אינה שקרית?
דיפ פרפל המיתולוגית מגיעה להופעות בתל אביב ובירושלים, וסולן הלהקה לא מתרגש מה-BDS ("הכל פוליטי היום") או מהקורונה ("מה זה קוביד? אני צוחק על קוביד") ויש לו רק בקשה אחת: אל תקראו למוזיקה שלו "רוק קלאסי". ריאיון עם אגדת רוק
המחזה שיגרום לכל בעל כלב לייבב, נעמי שמר כפי שעוד לא שמעתם וחווית תיאטרון מהפכנית שנולדה בזכות מגבלות הקורונה - אלה הן רק חלק מההצגות המקוריות שעולות היום בפסטיבל הילדים בתיאטרון חיפה. ניל ועמית סלונים צפו בשמונה הצגות ביום אחד, וחזרו כדי לספר
הרומנטיקה שאין כמוה, התרגומים שהתעלו על המקור, ההומור העצמי הנפלא, זיכרונות הילדות שכבשו כל ישראלי וגם הנבואה המצמררת. תשעה כותבים על תשעה שירים נהדרים של יוסי בנאי, ענק התרבות שבימים אלה מציינים 90 שנים להולדתו
מאלומה הגיע לישראל כשהוא בכושר שיא, ונתן עבודה. הנוסחה הפשוטה שלו עובדת. המקצבים בין השירים לא משתנים, אבל זה מספיק כדי להעיף את התקרה הזקנה של יד אליהו. המופע של מאלומה מלוטש כמעט כמו התסרוקת שלו. הדרמטיות שלו מוגזמת, אבל הוא מצליח לקנות את אהבת הקהל
כמה פעמים כבר יוצא לשמוע בערב אחד את "שלל שרב", "ברית עולם" ו"עטור מצחך"? כמה פעמים יוצא לראות על במה אחת את ריטה, שלום חנוך, מתי כספי, רביד פלוטניק, נטע ברזילי, יוני רכטר, אריאל זילבר וסחרוף? למרות המניירות המיותרות, צריך להוריד את הכובע בפני אביב גפן
כבר בשנת 1965 השפה של שלונסקי הייתה מורכבת מדי לילדים. אבל בדיוק כמו אז, השירים של דובי זלצר יחד עם התלבושות הצבעוניות והתפאורה הנהדרת הופכים את ההצגה הוותיקה של תיאטרון הקאמרי לאירוע שכל ילד ישראלי חייב לחוות
כשעלתה לראשונה באוסטריה, האופרה "נישואי פיגרו" הייתה יותר חתרנית וסקסית מ"ברידג'רטון" בימינו. כיום, על רקע מלחמה גדולה, מגפה עולמית וטירוף פוליטי - היא הופכת לאי של שפיות. בין הדרמה הגדולה, המוזיקה השמימית והקומדיה החצופה בולטת סולנית ישראלית גדולה מהחיים
בשנת 2022 אין כבר שום מקום ברמת גן שאפשר לעמוד בו ולהריח שוקולד, וילדות היום לא מסתפקות בלהיות "הילדה הכי יפה בגן". ועדיין, הצגת הילדים שמבוססת על השירים של יהונתן גפן נשארה אחת היצירות הכי מופלאות שעלו כאן על הבמות, בלי שום חנופה לילדי דור הטיקטוק
קל לאבד תקווה למראה האוקראינים במחנה פליטים בפולין, אך הצוהר לחלומות הילדים שעולמם קרס באחת מספק אופטימיות. יחד עם תנועת דרור-ישראל פגשנו במריה שמתגעגעת לכלבתה, פאטרין שחולם לנקום בפוטין ואת ניקה וקמילה, שמנהלות סלון יופי היכן שהאנושות התגלתה במלוא כיעורה
צפייה בסדרת הדוקו של יס על הדרבי התל אביבי בכדורסל מעיניים של אוהד מכבי, אמורה להיות שונה לחלוטין מזאת של אוהד הפועל. אלא שמבחינה אובייקטיבית זה בכלל לא משנה, "האגרוף: סדרת הגמר" מצליח לאחד אדומים וצהובים למסקנה אחת: איזה כיף היה פעם
ההופעה של עדן חסון ביד אליהו רחוקה מלהיות מושלמת. האקוסטיקה של היכל מנורה הייתה נוראית כהרגלה, השואו הגדול היה מביך לפרקים והאמנים האורחים הרסו את האנרגיה - אבל זה בכלל לא משנה. מי שראה את חסון מופיע כבר יודע לבד, מדובר בתופעה שספק אם ראו פה אי פעם
המשטרה נהגה באחריות ובחוכמה, אבישי בן חיים ניתח את האירועים בידענות ובצנעה ואפילו אמנון לוי חזר למהדורה המרכזית ועזר למהדורה של "חדשות 13" לתת נוקאאוט נדיר למתחרים. יכול להיות שמשהו בצניעות של הרב קנייבסקי חדר לערוצים החילוניים הרבה יותר ממה שאנחנו מבינים
אהבה מטורפת, תשוקה בלתי ניתנת לשליטה וקלטת סקס אחת שיוצאת משליטה. סיפור הנישואין הקצר של פמלה אנדרסון וטומי לי הפך לאחת מהסדרות הכי מדוברות של השנה. האירוניה היא שבדיוק כמו אותה קלטת סקס מהניינטיז, הדרך היחידה לראות את "פאם וטומי" בישראל היא בצורה פיראטית
העיבוד של "פיטר פן" על ידי הקאמרי בשיתוף תיאטרון אורנה פורת נוגע בשלמות. המשחק נהדר, המוזיקה מרהיבה, הבימוי נפלא והעיצוב מהמם. אך מעל הכול זורחת הבחירה במיה לנדסמן לתפקיד וונדי. מיה גונבת את ההצגה ומוכיחה שהיא אחת השחקניות הגדולות בדורה
זה לא שהתכנית של אדיר מילר היא ביזיון טלוויזיוני. גם ביום רע במיוחד שלה היא עדיין עדיפה על רוב האשפה שמגישים לנו בערוצים המסחריים על בסיס קבוע. אלא שבסופו של דבר, למרות ההצלחה, קשה להאמין שזאת התכנית שאחד מגדולי הקומיקאים שגדלו פה חלם לעשות
100 שנה לאחר מותו של קארוזו שהפך את "פליאצ'י" לאופרה המושמעת בעולם, האופרה הישראלית מעלה את הקלאסיקה האיטלקית כיצירה ויזואלית שאי אפשר להוריד ממנה את העיניים. השילוב בין הסיפור הנגיש, המוזיקה המרגשת והויז'ן של ענבל פינטו הפכו את ההפקה הזאת לכמעט מושלמת
לא ברור מי חשב שזה רעיון טוב לתת במה לסקרי צופים בפרה-פריים של ערוץ 13, אבל ברגעים שהתוכנית החדשה "מדד ישראל עם אברי גלעד" הרפתה מהגימיק המרכזי שלה, היא הראתה ניצוצות של טלוויזיה מעניינת, ואפילו חתרנית
פארק תמנע אירח בסוף השבוע את "פסטיבל שיר היונה", עם הופעת מחווה לפסטיבל נואיבה המיתולוגי וקונצרט משותף לתזמורת ישראלית ומרוקאית. לצד הרבה רגעים מרגשים ואופטימיים, נרשמו גם כמה חריקות שאפשר היה להימנע מהן, כך למשל כשנשיא המדינה עזב באמצע הקונצרט
גם בגיל 60, סי היימן מסרבת לסכם קריירה. היא בטוחה שהיא יכולה למלא את שוני, אבל היא מאושרת מהופעות בחצר ביתה, ובטוחה שדור שלם מחכה לגלות אותה. את האופטימיות היא מסבירה דווקא בזכות החיים הקשים שעברה: "יש בי משהו פצוע ב-DNA". ריאיון אישי עם גיבורה גדולה
כמו הרבה מאזרחי העולם, צפיתי השבוע הרבה שעות בחדשות מרחבי העולם. הפער בצפייה בדיווחים על המלחמה באוקראינה בערוצי חדשות מקצועיים מהעולם לבין המהדורות בערוצים המסחריים שלנו עצום. החלטתי לנסות לצפות במהדורה של הערוץ הביביסטי המושמץ, ולא האמנתי למראה עיניי
מזלזל בתרבות הביטול ("לא חושב שזה אמיתי"), צוחק על כמות הבחירות בישראל ("התמכרתם") ונחנק מדמעות כשהוא נזכר ברגעי השבירה הפרטיים שלו במהלך מגפת הקורונה. אחרי שתי עונות ששודרו מתוך ביתו, ג'ון אוליבר חוזר עם העונה התשיעית של תכניתו עטורת הפרסים. ריאיון בלעדי
בארצנו הקטנטונת יש הרבה כישרון, אבל יש כמה אמנים שהפכו בשבילנו ליותר מסך היצירות המוזיקליות שלהם. רמי קלינשטיין הוא אחד כזה. כעת הוא מככב בסדרת ילדים חדשה, שמלווה 12 שירי ילדים חדשים שהוא כתב. זו עוד פיסה קטנה מפאזל יצירתי אקלקטי ואהוב
השף חיים כהן טען שהאוכל של חבר הכנסת אמסלם מעיד על רוחב לבו. הוא לא טעה. דמותו של השר לשעבר לבבית וחמה. בנוסף, הוא גם גזען, פרובוקטור ואחת הדמויות הכי מביכות בבית הנבחרים שלנו. השילוב שלו עם מכונת הרייטינג של "מאסטר שף" בזוי, אך יש גם צד חיובי
