פופקורן זו ברירת המחדל של רובנו בקולנוע. זה הרגל שנולד בחטא. במקור אנשים היו הולכים לסרטים עם סוכריות ושוקולדים, אבל בזמן מלחמת העולם השנייה סבלו בעולם המערבי ממחסור בסוכר, וכך מצאו את עצמם בעלי אולמות הקולנוע עם תחליף מלוח, מלכלך ומרעיש יותר - אבל גם רווחי יותר.
עם השנים "להביא פופקורן" הפך לביטוי שמעיד על כך שאנחנו הולכים לצפות באירוע מסעיר. תמונה מוכרת של מייקל ג'קסון אוכל פופקורן ומחייך הפכה למם אינטרנטי מוכר שמעיד על ויכוח סוער שמתחולל ברשתות החברתיות. והיום, שרה בממשלת ישראל החליטה להפוך את החטיף האהוב לעוד סמל של הריקבון האנושי שמנהל את המדינה הזאת, וחמור מכך, מנהל את הלחימה של טובי בנינו בעזה.
בזמן שחיילנו מחרפים את נפשם במספר חזיתות, ו-136 חטופים נמקים בעזה כבר כמעט 100 ימים, החליטה מירי רגב לעשות קצת צחוקים בקבינט שחורץ את הגורלות שלהם. צחוקים. זה התחיל כשהפרובוקטור איתמר בן גביר החל להתווכח עם שר הביטחון והרמטכ"ל. מי שהיה עד לפני כמה שנים יעד של שב"כ קבע שיש "לכבוש את רפיח", דבר שהקפיץ את יואב גלנט והרצי הלוי, שהגיבו לו בחריפות. בשלב זה, לפי עדויות, שלפה השרה מירי רגב שקית פופקורן, וביקשה לחלק לנוכחים בקבינט קצת מהחטיף כי "התחילה ההצגה".
לא מגיע לאף אחד מאיתנו נבחרים כאלה. לא בשגרה, ובטח שלא בזמן שמאות אלפי ישראלים פונו מבתיהם ומחכים לראות כיצד הנציגים שלהם בכנסת ידאגו לעתידם. לא מגיע לליכודניקים נציגים כאלה. לא מגיע לחיילים לשמוע על ההתנהלות הביזיונית של (חלק) מחברי הקבינט שלו. לא מגיע למשפחות החטופים לדעת שעוד יום עבר, ובמקום לקדם במשהו את החזרת הילדים שלהם הביתה, עושים "שכונה" בישיבות הקבינט.
הקונספציה הראשונה לקרוס
מדברים הרבה, ובצדק רב, על הקונספציה שקרסה ב-7 באוקטובר. הקונספציה של השמאל שהאמין בתמימותו בשלום, הקונספציה של התקשורת שהתעסקה במשפטי נתניהו ובמהפכה המשפטית ולא בהתחמשות של חמאס וכמובן, הקונספציה של מערכת הביטחון שהאמינה שחמאס מורתע לשנים, והתעלמה מהאזהרות של התצפיתניות בשטח שלא התאימו לדוקטורינה של המל"ל ואמ"ן.
משום מה, קונספציה אחת לא התנפצה, וזה שאנשים לא ראויים לא יכולים להנהיג את המדינה. לא בעתות שלום, ובטח שלא בתקופת המלחמה הכי קשה שהייתה פה מזה 50 שנים לפחות. ההתגייסות הפטריוטית של בני גנץ וחבריו לסיעת "המחנה הממלכתי", שנכנסו כדי להחדיר טיפה של שפיות ואחדות לקבינט הביטחוני, הצליחה לייצר מצג שווא של יציבות בתוך הממשלה הכושלת בתולדות המדינה. 100 יום לתוך המלחמה, גם הקונספציה השגויה הזאת מתנפצת לנו בפנים.
לא יציבות ולא נעלי חי"ר אדומות. בערב מחלקים פופקורן בקבינט וכבר מספיקים לשכוח שבבוקר ציטטו בבית הדין בהאג משפטים מטורפים שאמרו נבחרי ציבור מהקואליציה על פצצות אטום, השמדת עם וגירוש המוני של תושבים מביתם. מבחינתו מדובר בסתם משפטים של קיצוניים, אבל מה לעשות שהתואר "סגן ראש הכנסת" אשכרה נשמע לאנשים בחו"ל כמו טייטל מחייב?
הקבינט הוא המקום בו מתקבלות ההחלטות הכי חשובות כרגע. קודש הקודשים אם תרצו. מקום שהפרוטוקולים שלו בדרך כלל נשמרים בסוד למשך עשרות שנים. בימינו זה המקום בו ההדלפות ממנו מגיעות עוד לפני שהישיבה נגמרת. המקום בו השרים מגיעים אליו עם "פרופס" כדי להשיג כותרות עוד לפני שהלילה נגמר. כמה מביך.
חשבו על גדי איזנקוט, ששם את הפוליטיקה בצד כדי להצטרף לדיונים בקבינט באמונה שלמה שהוא פועל למען ביטחון המדינה. חשבו על גדי איזנקוט שאיבד את בנו במלחמה הזאת, וגם את אחיינו. דמיינו אותו יושב מול השרה שמחלקת פופקורן למשתתפים. חשבו עליו כשהוא שומע את התגובה שלה לפיה "היא בדיאטה ולא רצתה לאכול מאפים". זה לא מגיע לו. זה לא מגיע לאף אחד.
ובראש הממשלה עדיין יושב נאשם בפלילים. זה שאמר פעם שאי אפשר לתת לאדם שנחקר במשטרה לנהל את המדינה, כי "אין לו מנדט ציבורי ומוסרי לקבוע דברים כל כך גורליים במדינת ישראל כי קיים חשש שהוא יכריע הכרעות על בסיס האינטרס האישי של ההישרדות הפוליטית שלו ולא על פי האינטרס הלאומי".
נתניהו ממשיך לשתוק גם כשמתקיפים את הרמטכ"ל, גם שמחלקים פופקורן בישיבות הקבינט. הוא לא יכול לפטר אף שר, לא יכול לנזוף באף פוליטיקאית. הוא תקוע, בלי מנדט ציבורי ובלי מנדט מוסרי. לא יכול לשלוט בציוצים של הבן שלו במיאמי, ובטח שלא יכול לקבוע דברים כל כך גורליים למדינת ישראל.
תדע כל אם עבריה שהיא הפקידה את גורל בניה בידי ליצנים עלובים. בכל מדינה נורמלית מירי רגב הייתה נזרקת מהקבינט עוד לפני סיום הישיבה. אבל במדינה שמונהגת על ידי נאשם בפלילים אין באמת ציפייה לניהול תקין. עכשיו נותר רק לראות עוד כמה זמן בני גנץ ימשיך לבלות במושב הלצים הזה, לפני שיבין שמי שהולך לישון עם מוקיונים, מתעורר עם כתמים.