אוהב חיות ואדם (בסדר הזה), ספורטאי כושל בעבר ואוהד כורסא מצטיין בהווה. הדוג סיטר המושלם לכלב שלכם והעורך המושלם לרומן שאתם עוד לא יודעים שתכתבו. עמית סלונים משמש כמבקר התרבות של וואלה, ובזמנו הפנוי מגדל שתי ילדות וכלב.
אמש בתל אביב, בוצ'לי נראה כמו מישהו שכבר הוכיח מזמן שאין לו מה להוכיח. גם בגיל 63, המנעד הקולי הוורסטילי שלו פשוט הותיר את האלפים ביציעים ובדשא בהלם מוחלט. אלא ששיאי הערב הגיעו בזכות האורחים המיוחדים. ביקורת הופעה
הצגת הילדים החדשה של תיאטרון המדיטק בחולון מציגה סאטירה חכמה ומפתיעה על חוסר ההוגנות שבשיטה הכלכלית בה אנחנו חיים. קריצת העין שנעשתה מאחורי גבה של האריסטוקרטיה הצרפתית של המאה ה-18 עובדת נהדר גם בישראל של 2022. על הדרך יש כוכב נוסף עם פוטנציאל על הבמה
חצי יובל עבר מאז אביתר בנאי פרץ עם אחד מאלבומי הבכורה הגדולים בתולדות המדינה. מאז החזרה בתשובה, הוא ממעט לבצע שירים מהאלבום האישי והחושפני ההוא. כעת, בליווי תזמורת הקאמרטה, הוא חזר לביצוע מלא של האלבום הגדול ההוא. זה היה אפילו יותר מושלם משזה נשמע
הגרסה המחודשת של תיאטרון "הבימה" עושה חסד עם הסיפור הקצר של זוכה פרס הנובל היהודי יצחק בשביס-זינגר, וגם משלבת בו אלמנטים קומיים ומודרניים מהגרסה זוכת גלובוס הזהב של ברברה סטרייסנד. ועדיין, קשה שלא לחשוב שהתוצאה הסופית מפספסת את הפוטנציאל הגלום במחזה
את התשדיר שמבקש להזכיר שאין קשר בין חג השבועות למוצרי חלב, החליטו לאסור לפרסום בערוצים 11, 12 ו-13 בגלל "פגיעה ברגשות הציבור". פרסומות שוביניסטיות זה אחלה. פרסומות שמנציחות אידיאל יופי המעוות זה תקין. אבל להזכיר שחג הביכורים בכלל קשור לשבעת המינים? | טור
המופע המדובר של הקומיקאי הבריטי עלה לנטפליקס לפני פחות מיממה וכבר הפך לשיחת היום ברשתות החברתיות. נראה שהביריונים חובבי הצנזורה בטוויטר פספסו שהבדיחה היא בכלל עליהם. זה לא המופע הכי טוב שלו, אלא זה בו הוא בחר במודע להפוך את ההטרלה החיננית שלו למסע צלב
בין אם ההחלטה של מילר לסיים את התכנית היא תוצאה של עייפות החומר, תחושת מיצוי או רצון לפתוח דף חדש - מילר הרוויח את החירות היצירתית הזאת בחסד. ובכל מקרה, אם הוא מרגיש שהוא צריך לסגור את הבאסטה, צריך לכבד את זה
הביטלס הגיעו לפיליפינים כחצי שנה לאחר עלייתו לשלטון של הדיקטטור פרדיננד מרקוס. לאחר שהעליבו את אשת הרודן, אימלדה, הם זכו לחוות את האכזריות והשחיתות שתאפיין את המדינה במשך שנים. לאור עלייתו לשלטון של בנו של מרקוס, חזרנו ליום המפחיד בחייהם של ארבעת המופלאים
"אלצ'ינה" של הנדל היא הימור, כפי שכל אופרת בארוק היא הימור בישראל, לבטח כשהיא מבוצעת בפעם הראשונה. הבחירה של הבמאי עידו ריקלין לפרק ולהרכיב מחדש את הקלאסיקה הנשכחת התבררה כהימור אמנותי מוצלח, אלא שמעל הכל בלטה הילה פחימה, בקאמבק מרשים במיוחד לבמה הגדולה
בזמן שנתניהו מתראיין, אם בכלל, רק למלחכי פנכתו בערוץ 14, יאיר לפיד הגיע למפגש עם הנציג הכי אותנטי, ולבטח הכי פופולרי, שיש לימין הישראלי בתקשורת המקומית. עמית סגל לא חסך שאלות קשות משר החוץ, אבל לפיד הוכיח שהוא למד מנתניהו שיעור או שניים. הפעם, זה עבד
מארון 5 הציגה הופעת פופ כיפית בפארק הירקון, עם כמה רגעי נוסטלגיה נעימים למי שעוקב אחרי הלהקה מאז שהוקמה לפני 20 שנה. אלא שבעוד שנראה שהלהקה רק "מסמנת וי" על עוד יעד לכיבוש, הייתה זו הזמרת הישראלית שהצטרפה ללהקה לדואט שהפכה את הערב למיוחד
יש הרבה מאוד שעות אקטואליה בטלוויזיה בישראל, אבל מעט מאוד אמת. בין סערה מלאכותית על תמונה של מחבל עם סיגריה, הגרלה של דירות בהנחה ועד ראש ממשלה שלא מסוגל לנהל את האלמונים שהוא הפך לחברי כנסת - קל לפספס את החוט שנמשך בין כל האייטמים במהדורה
אחרי שנים בהן הממלכתיות הישראלית עברה התעללות סדיסטית על הר הרצל, הנורמליות חזרה לטקס המסורתי של יום העצמאות. שעתיים של תרגילי סדר, קצת ריקודי הורה נחמדים ו-12 מדליקי משואות מרגשים. כמה חבל שהאוטופיה הזאת לא באמת קיימת בישראל האמיתית
הנתק המקצועי מריקי ג'רווייס ("יצאנו מסנכרון"), האיום של תרבות הביטול ("הרעיון שצריך להילחם על כל בדיחה פשוט מעייף") והשמועות שהוא בנקסי ("לא מתכוון להכחיש את זה עד יום מותי"). סטיבן מרצ'נט בריאיון מיוחד לרגל עליית קומדיית הפשע "פורעי חוק"
אם שמים בצד את עניין עיכוב ועיתוי הפרסום, מחיר שיש לשלם כשעושים עיתונות בערוץ מסחרי, הכתבה של איתי אנגל מאוקראינה ששודרה אמש ב"עובדה" הבהירה יותר מכל נאום של פוליטיקאי: חייבים לעצור את הטירוף הזה. על הדרך, אנגל הזכיר לנו מה המשמעות של המילה "עיתונאי"
זה היה הלילה הגדול של חסון, אבל למעשה הוא היה קצת מביך ולא נעים לצפייה, ובעיקר הזכיר לאילו תהומות של חוסר רלוונטיות הגיעה חברת החדשות של ערוץ 13. למה עיתונאית מכובדת צריכה בכלל לחגוג בצורה כל כך בוטה את העובדה הפשוטה שכתבה שהיא פרסמה אינה שקרית?
דיפ פרפל המיתולוגית מגיעה להופעות בתל אביב ובירושלים, וסולן הלהקה לא מתרגש מה-BDS ("הכל פוליטי היום") או מהקורונה ("מה זה קוביד? אני צוחק על קוביד") ויש לו רק בקשה אחת: אל תקראו למוזיקה שלו "רוק קלאסי". ריאיון עם אגדת רוק
המחזה שיגרום לכל בעל כלב לייבב, נעמי שמר כפי שעוד לא שמעתם וחווית תיאטרון מהפכנית שנולדה בזכות מגבלות הקורונה - אלה הן רק חלק מההצגות המקוריות שעולות היום בפסטיבל הילדים בתיאטרון חיפה. ניל ועמית סלונים צפו בשמונה הצגות ביום אחד, וחזרו כדי לספר
הרומנטיקה שאין כמוה, התרגומים שהתעלו על המקור, ההומור העצמי הנפלא, זיכרונות הילדות שכבשו כל ישראלי וגם הנבואה המצמררת. תשעה כותבים על תשעה שירים נהדרים של יוסי בנאי, ענק התרבות שבימים אלה מציינים 90 שנים להולדתו
מאלומה הגיע לישראל כשהוא בכושר שיא, ונתן עבודה. הנוסחה הפשוטה שלו עובדת. המקצבים בין השירים לא משתנים, אבל זה מספיק כדי להעיף את התקרה הזקנה של יד אליהו. המופע של מאלומה מלוטש כמעט כמו התסרוקת שלו. הדרמטיות שלו מוגזמת, אבל הוא מצליח לקנות את אהבת הקהל
כמה פעמים כבר יוצא לשמוע בערב אחד את "שלל שרב", "ברית עולם" ו"עטור מצחך"? כמה פעמים יוצא לראות על במה אחת את ריטה, שלום חנוך, מתי כספי, רביד פלוטניק, נטע ברזילי, יוני רכטר, אריאל זילבר וסחרוף? למרות המניירות המיותרות, צריך להוריד את הכובע בפני אביב גפן
כבר בשנת 1965 השפה של שלונסקי הייתה מורכבת מדי לילדים. אבל בדיוק כמו אז, השירים של דובי זלצר יחד עם התלבושות הצבעוניות והתפאורה הנהדרת הופכים את ההצגה הוותיקה של תיאטרון הקאמרי לאירוע שכל ילד ישראלי חייב לחוות
כשעלתה לראשונה באוסטריה, האופרה "נישואי פיגרו" הייתה יותר חתרנית וסקסית מ"ברידג'רטון" בימינו. כיום, על רקע מלחמה גדולה, מגפה עולמית וטירוף פוליטי - היא הופכת לאי של שפיות. בין הדרמה הגדולה, המוזיקה השמימית והקומדיה החצופה בולטת סולנית ישראלית גדולה מהחיים
בשנת 2022 אין כבר שום מקום ברמת גן שאפשר לעמוד בו ולהריח שוקולד, וילדות היום לא מסתפקות בלהיות "הילדה הכי יפה בגן". ועדיין, הצגת הילדים שמבוססת על השירים של יהונתן גפן נשארה אחת היצירות הכי מופלאות שעלו כאן על הבמות, בלי שום חנופה לילדי דור הטיקטוק
קל לאבד תקווה למראה האוקראינים במחנה פליטים בפולין, אך הצוהר לחלומות הילדים שעולמם קרס באחת מספק אופטימיות. יחד עם תנועת דרור-ישראל פגשנו במריה שמתגעגעת לכלבתה, פאטרין שחולם לנקום בפוטין ואת ניקה וקמילה, שמנהלות סלון יופי היכן שהאנושות התגלתה במלוא כיעורה
צפייה בסדרת הדוקו של יס על הדרבי התל אביבי בכדורסל מעיניים של אוהד מכבי, אמורה להיות שונה לחלוטין מזאת של אוהד הפועל. אלא שמבחינה אובייקטיבית זה בכלל לא משנה, "האגרוף: סדרת הגמר" מצליח לאחד אדומים וצהובים למסקנה אחת: איזה כיף היה פעם
ההופעה של עדן חסון ביד אליהו רחוקה מלהיות מושלמת. האקוסטיקה של היכל מנורה הייתה נוראית כהרגלה, השואו הגדול היה מביך לפרקים והאמנים האורחים הרסו את האנרגיה - אבל זה בכלל לא משנה. מי שראה את חסון מופיע כבר יודע לבד, מדובר בתופעה שספק אם ראו פה אי פעם
המשטרה נהגה באחריות ובחוכמה, אבישי בן חיים ניתח את האירועים בידענות ובצנעה ואפילו אמנון לוי חזר למהדורה המרכזית ועזר למהדורה של "חדשות 13" לתת נוקאאוט נדיר למתחרים. יכול להיות שמשהו בצניעות של הרב קנייבסקי חדר לערוצים החילוניים הרבה יותר ממה שאנחנו מבינים
אהבה מטורפת, תשוקה בלתי ניתנת לשליטה וקלטת סקס אחת שיוצאת משליטה. סיפור הנישואין הקצר של פמלה אנדרסון וטומי לי הפך לאחת מהסדרות הכי מדוברות של השנה. האירוניה היא שבדיוק כמו אותה קלטת סקס מהניינטיז, הדרך היחידה לראות את "פאם וטומי" בישראל היא בצורה פיראטית
העיבוד של "פיטר פן" על ידי הקאמרי בשיתוף תיאטרון אורנה פורת נוגע בשלמות. המשחק נהדר, המוזיקה מרהיבה, הבימוי נפלא והעיצוב מהמם. אך מעל הכול זורחת הבחירה במיה לנדסמן לתפקיד וונדי. מיה גונבת את ההצגה ומוכיחה שהיא אחת השחקניות הגדולות בדורה
