לחם, מים, קינוח וכל מה שבאמצע: 6 דברים שעולם האוכל הישראלי צריך לתקן, ועכשיו
הכנאפה הבלתי נגמרת, תעריף המיקסולוגיה של הקוקטיילים והפוקאצ'ה של רפאל נכנסו כולם יחד לאייטם קצת ממורמר, אבל כזה שבא בטוב
עמית סלונים
אוהב חיות ואדם (בסדר הזה), ספורטאי כושל בעבר ואוהד כורסא מצטיין בהווה. הדוג סיטר המושלם לכלב שלכם והעורך המושלם לרומן שאתם עוד לא יודעים שתכתבו. עמית סלונים משמש כמבקר התרבות של וואלה, ובזמנו הפנוי מגדל שתי ילדות וכלב.
כל הכתבות של עמית סלונים
מול עינינו בשידור חי: הלינץ' בבת ים ששודר בכאן 11 ייזכר כרגע טלוויזיוני מכונן וטראומטי
גם במדינה רווית קרבות ואירועים כמו ישראל לא באמת ערוכים לשידור ניסיון רצח בשידור חי. המגישה דוריה למפל הייתה הראשונה להתעשת, ודרשה להפסיק להעביר לצופים את התמונות הקשות בלייב. זה היה מאוחר מדי. כל מי שצפה בקטע הזה בשידור חי לעולם לא ישכח את זה
טילים באוויר, מהומות ברחובות, ופירומנים באולפן נהנים מכל רגע
לצד האירועים הקשים התרחשה אמש השתלטות עוינת על ערוץ 12. פרשן פוליטי פופולרי השתלט על אחת מתחנות השידור, לא הצליח להסתיר את שמחתו מנפילת "ממשלת השינוי" תוך שהוא ממנה את עצמו גם לפרשן ביטחוני, מומחה מוניציפלי ומגדת עתידות. אף אחד באולפן לא ניסה לעצור אותו
עם כל הכבוד למהומות בירושלים, כולנו התעלמנו מהידיעה החשובה של היום
מהדורות החדשות דיווחו אתמול בהרחבה על המהומות בהר הבית, על הניסיונות להקמת ממשלה, על ירי הרקטות מעזה וכמובן על השוד של ערן זהבי. בין לבין, ממש בשולי הדברים, נמסר שהרפואה הציבורית בישראל, זו שכולנו חיבקנו השנה, עומדת לחזור לימים האפלים של לפני 2020
פסטיבל שירי שיגעון: המחווה התזמורתית לגשש החיוור הייתה נוסטלגית ומרגשת
המופע "קונצ'רט לגשש ותזמורת" של תזמורת המהפכה הציג כמה פרספקטיבות מוזיקליות חדשות לעבודת ההומור הגאונית של שלישיית הגששים. מי שציפה לראות שירים ישנים של הגשש בעיבוד מודרני זכה להפתעה גדולה ומלאה בלב. ובכל זאת, הקטע המרגש ביותר בכלל לא היה על הבמה
במרחק נגיעה מראשות הממשלה: הדרך של לפיד מהמסך לכיוון בלפור
הדלתות של יו"ר יש עתיד נפתחו לו בקלות, אם בגלל הכישרון ואם בגלל הייחוס המשפחתי. הוא סלל את דרכו כעיתונאי ואיש תרבות אל תוך המיינסטרים. לכניסתו לפוליטיקה, שנים אחרי, הייתה מטרה ברורה: מעון ראש הממשלה. כעת, אחרי שקיבל את המנדט, הגיע הזמן לנסות לצעוד לבלפור
ניצחת איתי הכול
משבר הקורונה ("עלתה שאלה קיומית"), תיאוריית ישראל הראשונה והשנייה ("אחד הדברים שהכי כואבים לי לשמוע") והסטיגמה על הקהל ("זה בסדר לבוא לאופרה בשביל לנמנם"). מאסטרו דן אטינגר התיישב לשיחה אישית עם עמית סלונים לרגל החזרה של האופרה הישראלית לבמה, ודיבר על הכל
זה היה אחד הקטעים הכי חריפים בתולדות "ארץ נהדרת", ובגלל זה מה שהגיע אחר כך היה מבאס כל כך
"ועדה שתקיז לך דם, כבר עדיף שהייתי מנוח", שר אודי כגן, שמתמודד בעצמו עם פוסט טראומה משירותו הצבאי, במין רגע טלוויזיוני כזה שייקח לנו עוד זמן לעכל. אלף כתבות חדשותיות על האטימות של פקידי האגף לשיקום לא יצליחו להעביר את המסר שהעביר כגן בפחות משתי דקות
צעקות, צרחות ושקרים: כך סיקרו ערוצי הטלוויזיה את פארסת בחירת שר המשפטים
אין שום מסגור דרמטי שיגרום לצופה הממוצע להתרגש ממשהו שעשתה חבורת חדלי האישים שמנהיגה את המדינה. הפוזיציות ניצחו. האמת הפסידה. גם אם יונית תפתח את המהדורה במילים: "בנימין נתניהו תקף באלימות שלושה גורי לברדור עיוורים", סביר להניח שהמדינה תתחלק לבעד ונגד
זה לא היה התחקיר הכי טוב של "עובדה", אבל ההחלטה לשדר אותו הייתה החשובה בתולדות התכנית
עצם השאלה "האם צריך לשדר את התחקיר?" שעלתה במהלך היום הייתה מגונה, ובעצם שירתה את הנראטיב של הצד הפוגע לכאורה. אסור להשתיק את הקורבנות ששרדו את יהודה משי זהב, ובטח שאסור לתת לאדם שפגע בהם להמשיך לזרוע בהם אימה. כן, גם ביום בו הוא ניסה לשים קץ לחייו
בדממה, בלי קול, הצעקות של נתניהו נשמעו כמו ההתחלה של הסוף
הטלוויזיה הייתה על מיוט, אבל הכעס וההשפלה בקולו נשמעו ללא סאונד. בנאום הזה היה ברור שאחד האנשים הכי ציניים בתולדותינו נראה פגיע ונאחז בכוחותיו האחרונים בחבלים בזירת קרב דמיונית
מפגין תקף את בתו בת ה-5 של זאב אלקין. למה לעזאזל לתת לו עוד במה?
מי שצפה אתמול במהדורות החדשות של חדשות 12 או כאן 11 עשוי היה לחשוב בטעות שהתרחש אירוע קיצוני מחוץ לביתו של חבר הכנסת ממפלגת "תקווה חדשה". למעשה, היה מדובר בעוד מקרה סטנדרטי של תקיפה אלימה לכאורה שמבוצעת על ידי מקורבים לחמ"ל של ראש הממשלה. ביקורת
פיתה, חריימה וחיוך מבעל הבית. זה היה יום טוב בסך הכול
לא קל למצוא מקום של אוכל אמיתי בצפון הישן של תל אביב. עוד יותר קשה למצוא בעיר איש שאוהב את העבודה שלו
זה היה הרגע הכי מביך בתולדות טקס המשואות, אבל שירה איסקוב ניצחה גם אותו
רק לפני חמש שנים חיילי צה"ל הציגו בטעות סיסמא נאצית בטקס יום העצמאות הממלכתי ע"ש מירי רגב. באופן כמעט מרשים, הטקס אתמול הצליח להתעלות על כל שיאי המבוכה, עם סרטון בניחוח צפון קוריאה ומיצג תרגילי סדר פורנוגרפי. מזל שהייתה שם אישה אחת שכולה השראה
התעללות מינית בתינוקות, קניבלים ודונלד טראמפ המשיח: הקונספירציה שסחפה מיליונים הפכה לסדרה מטורפת
שלושה חודשים אחרי ההסתערות על הקפיטול, החליטו ב-HBO לפרסם את "Q: לתוך הסערה", שחודרת עמוק לתוך קונספירציית QAnon שהייתה רווחת בין רבים מהמשתתפים בניסיון ההפיכה. בין דמויות צבעוניות וסוף שצפוי להיכנס לפנתיאון, הסדרה מציגה בפני הצופים מציאות מטרידה במיוחד
זה היה משדר טלוויזיוני מסוכן. הוא היה קשה לצפייה. מצד שני, כבר התרגלנו
בדיוק כשחשבנו שכבר ראינו את הכל כשצפינו בנאשם המלכותי מכשיר מפלגה גזענית, מיזוגנית והומופובית - הגיע רגע שפל נוסף לדמוקרטיה הישראלית המוכה והמושפלת. היה צריך לשפשף את העיניים כדי להאמין למסך המפוצל המטורף ביותר שנראה על המסך מזה 20 שנה. ואז הגיע הנאום הזה
אי אפשר להמשיך לאכול דגים אחרי שרואים את הסרט הזה, אז למי אכפת אם הוא שקרי?
האדם הסביר שיראה את "Seaspiracy" יישבע לעצמו שהוא לא יאכל יותר דגים לעולם, אחרים גם יהפכו למיזנתרופים ויתפללו למגפה עולמית שתחסל את האנושות שמייצרת מציאות עגומה כל כך. חבל רק שהסרט נעשה בצורה כל כך מוטה על בסיס אג'נדה. דווקא מנטפליקס ציפינו ליותר
זה אלבום הפופ הטוב של השנה. לא בארץ, בעולם
אין דרך לקשור כתרים לאמן ישראלי בלי להישמע פרובינציאלי להחריד, אבל האוזניים לא משקרות. האלבום "KIDS" של נגה ארז לא ממציא ז'אנר חדש, אלא לוקח את מערכת היחסים המורכבת בין פופ, היפ הופ ורוק אלקטרוני צעד קדימה, בליווי פילוסופיה פוליטית. זה יפה כמו שזה חתרני
את האזכרה הזאת אי אפשר להפסיק: העונה השנייה של "מייקל" צוחקת על המוות בפנים
העונה השנייה של קומדיית הקאלט עלתה במקביל לחג הפסח, ולא במקרה. "מייקל" מצחיקה אותנו מאותה סיבה שאנחנו נהנים לחגוג את ליל הסדר. יש שם את קרובי המשפחה שלנו, שכל כך מביכים אותנו, ואנחנו כל כך אוהבים אותם. תוסיפו לכל זה יניב ביטון אחד ותקבלו עוד עונה לפנתיאון
איתמר בן גביר כמעט שכנע אותנו שהוא סתם דובי חמוד. ואז נזכרנו שהוא מעריץ של רוצח המונים
עם התיק הפלילי שלו, בן גביר לא יכול היה להתקבל לעבודה כקופאי בסופר, אז הוא נאלץ להפוך לחבר כנסת. כעת הוא עושה את דרכו בערמומיות אל לב המיינסטרים הישראלי, עם עזרה מכובדת של התקשורת המקומית, שלא מבינה ששוב עושים עליה סיבוב
לעולם לא נסתכל על עמוס עוז באותה דרך, אבל סיפור חייו מושך מתמיד
תיאטרון החאן הירושלמי לא יכול היה לקוות לתזמון טוב יותר לשובו לחיים של עולם התרבות לאחר פגרת הקורונה הארוכה. ההצגה "סיפור של אהבה וחושך", שמבוססת על פרקים מתוך הרומן המונומנטלי של עמוס עוז, חוזרת לבימות. קשה שלא לראות את ילדותו של עמוס, ולא לחשוב על גליה
בול בפוני: הסוף של "מותק בול באמצע" הזכיר לנו שלא מדובר בקומדיה, אלא בסדרת אימה
למרות השמות המגוחכים, כמה דמויות מיותרות וקו עלילה מרכזי מטופש - קשה שלא להתאהב בסדרת הסאטירה הפוליטית של שמואל הספרי, ובעיקר בכוכבת הראשית, גילי איצקוביץ' המופלאה. אל תתנו לעיניים היפות שלה לבלבל אתכם, מדובר באחת הדמויות החתרניות בתולדות הטלוויזיה שלנו
זה היה הריאיון הכי גרוע של נתניהו. הוא עשוי להביא לו את הניצחון בבחירות
רה"מ ניסה לעקוץ את רינה מצליח במהלך הריאיון ב"פגוש את העיתונות". מצליח פשוט לקחה את כל האנרגיה הצינית והילדותית של נתניהו והשתמשה בה כנגדו. אלא שאז טעות טכנית קטנה שינתה את כל התמונה. יכול להיות שבעתיד יזכירו אותה כשיספרו על ניצחון נתניהו בבחירות 2021
קושמרו חזר על השאלה שבע פעמים. ליברמן סירב לענות. ההתחמקות הזאת עוד תעלה לו ביוקר
דני קושמרו בזבז שליש מהריאיון שלו עם יו"ר ישראל ביתנו על ניסיון לקבל תשובה פשוטה בעניין שהעסיק רבים מהמצביעים שלו במהלך היום. ליברמן טען שהשאלה לא מעניינת, שיש דברים יותר חשובים והוא יענה על השאלה אחרי הבחירות. אפשר היה לראות את המנדטים זולגים לו מהעיניים
לא משנה אם השמועות על רומן בין ינקלביץ' לגנץ נכונות. בכל מקרה מי שנדפקו הם המצביעים
עומר ינקלביץ' הייתה אמורה להיזכר בדברי הימים של הפוליטיקה הישראלית כשרה החרדית הראשונה שנתנה השראה למגזר שלם. בפועל, בדיוק כמו בני גנץ, היא תיזכר לעד כמי שבגדה במצביעים שלה בשביל תפקיד מיותר בממשלה מנופחת. אלף כתבות מתחנפות של אבישי בן חיים לא ישנו את זה
נתניהו אוהב מיליארדרים, אבל במקרה של "סאות' פארק" דווקא הם צוחקים אחרונים
הפרק ה-309 של אחת הקומדיות החשובות בהיסטוריה שודר השבוע, ונראה שבאיחור של 20 שנה נזכרו בארץ הקודש להתייחס אליה ברצינות. במקום להתעסק בפרסומים המביכים של נתניהו ברשתות החברתיות, כדאי להבין את היקום שבראו טריי פארקר ומאט סטון, בתוכו ישראל היא בסך הכל כלי
בקבוק בירה נפל על הרצפה. אסף אמדורסקי הפסיק לנגן וחייך. זה היה רגע מוזיקלי מושלם
בהרבה מובנים, אמדורסקי הוא לו ריד הישראלי. הפריצה בסופר-גרופ. הרפרנסים לסמים. המעבר בין ז'אנרים. וכן, גם הפער שבין הקסם באולפן למה שמגיע אל הבמה. נראה שהחזרה מהחל"ת מצאה את המוזיקאי משוחרר מתמיד, והרגש הגדול שמלווה את המוזיקה שלו עבר אמש בצורה מושלמת לקהל
נטפליקס, איך הצלחתם להרוס את הסדרה הזאת עוד לפני שהתחילה?
סדרה של פיצוצים מסתוריים הסעירו את יוטה ב-1985, והציבו את הכנסייה המורמונית במבוכה. סדרת הדוקו החדשה "הזייפן" מנסה לשחזר את הימים האלה, אבל בנטפליקס עשו עוול לסיפור המרתק והמורכב הזה עם כמה החלטות תמוהות במיוחד. התוצאה שטחית ודי מיותרת
ארז דריגס לוקח אחריות. וזה יפה. באמת. אבל הוא מתנצל בפני האנשים הלא נכונים
נשים זוכות לכינוי "אמיצות" כשהן מתלוננות על פגיעה מינית, גברים מקבלים את הכינוי "אמיץ" כשהם לוקחים אחריות על התנהגות לא הולמת. זו מציאות מחליאה. ארז דריגס הגיע אתמול לריאיון אצל דנה ויס במטרה להתנצל, אבל לא בטוח שהוא בעצמו הבין על מה הוא מתנצל, או בפני מי
זאת הסדרה הכי מלאת לב של נטפליקס. זו הסדרה הכי צבועה של נטפליקס
הלב שמח כשהוא צופה ב"פה קבור הכלב", סדרת הדוקו-ריאליטי החדשה שמלווה את "מאלף הכלבים של הכוכבים". זאת לא סדרה על כלבים, אלא על אהבה בלי תנאים. וזה מרגש. עד שמבינים שמאחורי כל האהבה הפוטוגנית הזאת יש הרבה בולשיט. יום אחד נטפליקס יתביישו שהם לקחו בזה חלק