חיים הרצוג, נשיאה השישי של מדינת ישראל, נולד בצפון אירלנד, חודשיים לפני סיומה של מלחמת העולם הראשונה. בשנת 1942, בשיאה של מלחמת העולם השנייה, הוא התגייס לצבא הבריטי, השתתף בפלישה לנורמנדי ובשחרור מחנה הריכוז ברגן-בלזן. בין השאר, שחרר בשנת 1944 יחד עם יחידתו המשוריינת אזורים גרמניים בהולנד. 40 שנה לאחר מכן, הוא הוזמן כנשיא מדינת ישראל לקחת חלק באירועי היארצייט לשחרור הולנד.
העיתונאים ההולנדיים שקיבלו את פניו לא ביקשו לשמוע ממנו זכרונות מהמלחמה. דבר אחד עניין אותם: החבר הטרי בכנסת ישראל, מאיר כהנא. השאלה הראשונה שנשאל בנושא היא האם הוא חושש לעתיד הדמוקרטיה בישראל בעקבות כניסתו של כהנא לבית הנבחרים.
"אינני מבין אתכם", ענה הרצוג להולנדים, "שמעתי שאצלכם בהולנד נבחר לראשונה נאצי לפרלמנט, ויש לכם מערכת בחירות בדיוק כמו שלנו. אז גם אצלנו נבחר קיצוני אחד. ברור שאני לא בא להולנד ושואל אתכם מה עתידה של הדמוקרטיה ההולנדית רק בגלל שבפרלמנט שלכם יש חבר נאצי". הסאב-טקסט של הרצוג היה ברור. הוא לא חסך את דעתו האותנטית מההולנדים בכך שהשווה, גם אם בדרך מפותלת, את כהנא לנאצי. ומאידך ביקש להרגיע. כך, מפלגתו של כהנא, זכתה בסך הכל למושב אחד בכנסת. עתיד הדמוקרטיה הישראלית לא בסכנה אל מול חבר כנסת אחד, קיצוני ככל שיהיה.
אלו לא היו דברים בעלמא. במהלך 10 שנותיו בבית הנשיא עשה הרצוג לא מעט דברים, אבל שני הישגים גדולים רשומים על שמו: הקמת ממשלת האחדות ב-1984, והרחקת רשימת כך הגזענית מהכנסת. למרות הנטייה של נשיאים להציב את עצמם "מעל הפוליטיקה", הרצוג לקח חלק פעיל במו"מ הקואליציוני בין המערך של שמעון פרס לבין הליכוד של יצחק שמיר - אך עוד קודם לכן לקח צעד אקטיבי בדה-נורמליזציה של מאיר כהנא כשסירב להזמינו להתייעצות להקמת ממשלה. הרצוג ניצל פרצה בחוק שדורשת ממנו להתייעץ עם "נציגי סיעות בכנסת" ולא עם נציגי "כל הסיעות".
כהנא, פרובוקטור שהבין בתקשורת כמעט כמו שהוא שנא ערבים, הזמין את התקשורת כדי לסקר את ניסיון ההתפרצות שלו לבית הנשיא. מול השער חיכה לו קצין משטרה אחד, דבר שהספיק עבור כהנא לטעון מול מצלמות הטלוויזיה: "שמים פה צבא מולי... זה קלונו של הנשיא". בהודעה רשמית שיצאה מבית הנשיא עמד הרצוג על העיקרון של לא להכניס למשכנו את הפוליטיקאי המסוכן, וכינה את כהנא: "תופעה זרה לרוח ישראל שעומדת בסתירה מוחלטת לכל היסודות והערכים האנושיים הנעלים של היהדות ושל הציונות… אפליה ושלילת זכויות מנוגדת לעקרונות תורת ישראל ואין לה מקום במדינה יהודית".
ההתייצבות של הרצוג נגד כהנא, החלה בדיעבד את מסע הדה-לגיטימציה של תנועת כך, שהסתיים בשינוי החוק באופן שמנע מהרשימה לרוץ בבחירות הבאות. גם כאן הנימוק של הרצוג היה ברור. "נשיאי ישראל ביטאו תמיד את רוח העם", הבהיר הרצוג. גם כאן המסר היה ברור ונחרץ. נשיא המדינה, כנציגם המובהק של אזרחי ישראל, חייב לדחות בשאט נפש כל גילויי גזענות. אם לא יעשה כן, יכריז למעשה כי העם היושב בציון אכן טבול בגזענות, עניין שהרצוג עצמו נלחם בו עוד משנת 1975 בשבתו כשגריר ישראל באו"ם, כשהוחלט להציג את הציונות כתנועה גזענית. משימת חייו הייתה להיאבק בגזענות מבית, כדי להביא לביטול החלטת האו"ם.
בפברואר 1988, כשנבחר חיים הרצוג מחדש לנשיא (ללא מתנגדים), הגיע מאיר כהנא לישיבת הכנסת החגיגית עם בקבוק חומץ, כשהוא מכנה את הנשיא הנבחר "חומץ בן יין", ברמזו על הפער שהוא ראה בינו לבין אביו, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, הרב הראשי הראשון של מדינת ישראל. נראה שאותה מחווה צינית הייתה יכולה להינתן גם היום לבנו של חיים הרצוג, נשיא המדינה הנוכחי, יצחק הרצוג.
יותר בוז'י מהרצוג
מדי כמה שנים, ובעיקר לקראת הבחירות לנשיאות, עולה שאלת הצורך במוסד הוותיק. כהונתו של חיים הרצוג לרוב מובאת כדוגמה להוכחה לנחיצות של המשרה, בעוד משה קצב, "האנס מספר 1", הוא הדוגמה החיה לכך שצריך לבטל את הנשיאות בישראל. כעת, יצחק הרצוג, מתפקד כרוח החיה בעד ביטול מוסד הנשיאות לצמיתות.
עוד לפני שמתפנים לדבר על הישגיו הדלים, דעותיו המזגזגות ומנהיגותו השנויה במחלוקת שנגמרה בתבוסה בבחירות 2015 - כדאי לדבר על השם שלו. 11 נשיאים היו למדינת ישראל, כולם גברים. לשניים מהם קראו וייצמן. לשניים קראו חיים. לשניים קראו הרצוג. לשלושה מהם קראו יצחק. כביכול, צירוף מקרים - בפועל, ביטוי מובהק לאליטיזם ששולט בצמרת המדינה מאז ומעולם. הרצוג האב הציג בבית הנשיא ארשת בריטית קשוחה ורצינית, בעוד הסיפורים על בנו היו על פריבילג חסר מודעות.
אילולא היה הנכד של והבן של, קשה להאמין שאדם ששיאו הפוליטי היה שתיקה בחקירה פלילית והפסד בבחירות, שאחריהן ניסה בכל כוחו לחזור בו מההבטחה לבוחרים לא להיכנס לממשלת נתניהו. אל תתנו לחזותו הנערית וקולו הגבוה להטעות אתכם, מדובר בפוליטיקאי קשוח בכל רמ"ח איבריו, כזה שלא מצייץ מילה מבלי שהוא בודק לאן נושבת הרוח. ובכל זאת, הוא נבחר הנשיא שלנו. מפתיע? רק מי שלא מכיר את מדינת ישראל.
כעת ניצב הרצוג מול המבחן הראשון שלו כנשיא. לא עוד גזירת סרטים בחנוכות בית והנפות גביעים באירועי ספורט, אלא עמידה מול אותם כוחות גזעניים שהביא איתו מאיר כהנא לכנסת ונחסם על ידי האבטחה בכניסה לבית הנשיא. הפעם הכח גדול יותר, האיום גדול יותר, והמסקנות גדולות יותר. אי אפשר להגיד להולנדים שמדובר רק בעשב שוטה אחד. מדובר בערוגה גזענית שלמה. יותר מ-10% מהמצביעים בבחירות נתנו את הקול שלהם למפלגה של ממשיכי דרכו של כהנא. 516,470 אזרחים ישראלים הפכו אותה למפלגה השלישית בגודלה. הרצוג לא אמר מילה ערכית אחת בעניין, בדיוק כפי שהוא ממלא את פיו מים בנושא של ראש ממשלה שעומד למשפט - במקרה אותו פוליטיקאי שלא הציב מולו יריב בבחירות לנשיאות.
אתמול, ממש במקרה כמה שעות אחרי שהחל לספוג אש ברשתות החברתיות, נחשפה הקלטה בה אומר הנשיא הרצוג לנציגי ש"ס "לא לפרסום" כי כל העולם חרד מבן גביר. אף אחד לא יפול מהכיסא אם נגלה שבית הנשיא אחראי על "ההדלפה" של ההקלטה. היום הוא כבר חזר אחרי אותן מילים עקיפות במפגש עם בן גביר בבית הנשיא. זו הייתה דרכו הפחדנית וחסרת המנהיגות של הרצוג להביע ביקורת על המפלגה שמייצגת ציבור גזעני שרק הולך וגדל. זה בכלל לא הוא. זה הם. הגויים. העולם. הם אלה שמפחדים. הוא דווקא סבבה עם בן גביר, עובדה - הוא מאפשר לו להיכנס אל קודש הקודשים של הממלכתיות הישראלית, רגע לפני שילך לאזכרה לרגל "מורו ורבו", מאיר כהנא. אותו אחד שאביו של הרצוג יצא למלחמת חורמה נגד התורה הגזענית שלו. הסמליות מדממת כמעט כמו הסמל מרכב השרד של רבין.
בשעת המבחן האמיתית שלו הנשיא ה-11 של מדינת ישראל בחר להיות בוז'י ולא הרצוג. במקום בו אביו הציב את הגבול וסגר את משכנו בפני הכהניזם, הבן החליט להכיל את בחירת העם בלי שאלות. הוא שותק מול הדיבורים על שינוי שיטת המשטר, ביטול בית המשפט העליון דה פקטו וחנינה אפשרית ליגאל עמיר. בהתנהלותו "הממלכתית" לכאורה, הרצוג מנרמל את מי שאביו נלחם להוציא מחוץ לחוק. זאת הפעם הראשונה שבית הנשיא לא רק מצטייר כמיותר ובזבזני, אלא גם כמסוכן. הרצוג בחר להיות "הנשיא של כולם", גם של הגזענים שחותרים תחת יסודות המדינה. איך עוד אפשר לכנות גוף בכיר שנותן רוח גבית לגזענות ממוסדת? הפעם, כשיגיעו העיתונאים מהולנד וישאלו אם צריך לדאוג לעתיד של הדמוקרטיה הישראלית, ההרצוג הלא נכון יהיה שם ממול, בלי תשובות.