הכותרות בחלק מאתרי החדשות בשבוע שעבר דיווחו על "גינוי נדיר" של חברי כנסת ממפלגת רע"מ לפיגוע הנפשע בבאר שבע, שבו נרצחה שוטרת מג"ב, שירה חיה סוסליק, בידי מחבל מהפזורה הבדואית. לפני שנתיים וחצי התרחש פיגוע קטלני אף יותר בעיר הדרומית, כשמחבל תושב לקייה רצח ארבעה עוברי אורח. גם אז נרשם גינוי מצד יו"ר רע"מ, מנסור עבאס, שאמר שיש "גינוי מקיר לקיר" נגד אותו פיגוע, שהתרחש כשהוא עצמו היה חבר בקואליציית השינוי.
באותו חודש, מרץ 2022, התרחש גם פיגוע בחדרה שביצעו שני ערבים-ישראלים מאום אל-פחם, בדומה לפיגוע הקשה שהתרחש לפני ימים ספורים בעיר. יום לאחר מכן התרחש פיגוע ירי באזור בני ברק, שבו נרצחו חמישה - ובהם רס"ם אמיר חורי, שוטר ערבי-ישראלי. גם את שני הפיגועים האלו גינה עבאס בחריפות. כפי שאפשר לראות, מנסור עבאס - לפחות מאז שינוי הכיוון הפוליטי שלו - ממשיך בדרכו, גם כשחלק משותפיו לשעבר מתכחשים לו. הגינוי לפיגוע האחרון בבאר שבע לא היה נדיר כלל וכלל, אך יש לציין שעבאס לא היה היחיד מרשימתו שיצא בגינוי ברור; גם ח"כ ואליד אלהואשלה ממפלגתו, נציג הפזורה הבדואית, גינה ואמר כי "זו לא דרכה של החברה הבדואית, שסולדת מהמעשה ומגנה אותו".
בימים האחרונים ציינו שנה ל-7 באוקטובר, והיה כל כך הרבה מה לציין. חשוב לזכור גם שבמהלך השנה שחלפה, היה מי שהתכונן לתרחיש "שומר חומות 2"- השר בן גביר, שבתקופת כהונתו הפשיעה בחברה הערבית זינקה בשיעור ניכר והניסיון לטפל בה הוזנח, אמר מספר ימים לאחר הטבח ש"תרחיש 'שומר החומות' 2 בפתח". הוא חזר על כך בחודש ינואר, אף שכל האינדיקציות היו שאין תרחיש כזה ולא קרוב לכך. ב-7 באוקטובר הוציא עבאס הודעה שבה הפציר באזרחי ישראל הערבים "להימנע מלעסוק בכל מעשי אלימות... ולא להיגרר לשמועות או הסתה המבקשת להסלים בתוך היישובים הערביים ומחוצה להם ובתוך הערים המעורבות".
נראה שיש גורם אחד, מתסיס, פרוע, מסית ומסוכן לחברה הישראלית, שמחפש להצית מהומות ולהצדיק את מינויו לתפקיד השר לביטחון פנים. השר בן גביר היה עסוק השבוע בהנחיה למשטרה לעצור מורה מטמרה על בסיס סרטון בטיקטוק, ולכסות את עיניה בפלנלית כאחרונת המחבלים, עוד לפני שהתבצעה פעולת חקירה אחת בעניינה.
ולעומתו, יש גורם אחר שמגנה בכל עת, מבקש להרגיע את הרוחות ועושה כל שביכולתו על מנת שלא לגרור אותנו למלחמה פנימית נוספת. בשבוע שעבר חזר חבר הכנסת לשעבר ניר אורבך (ימינה) על אמירתו ש"הניסוי נכשל" ביחס לשילוב מפלגה ערבית בקואליציה. נדמה כי האירועים האחרונים מוכיחים מעל לכל ספק שהניסוי שנכשל הוא הניסיון להכיל את הכהניזם, ולחשוב שיש למנהיג התנועה הזו משהו לתרום לציבור בישראל מלבד הסתה וחרחור ריב ומדון. שנה אחרי 7 באוקטובר, וכשנתיים לאחר הקמת הממשלה הנוכחית, אנחנו חייבים לחזור ולחתור כמיטב יכולתנו לשותפות עם הנהגה פוליטית ערבית ישראלית, למען העתיד של כולנו.
הכותב הוא מנהל המרכז ליהדות ומדינה במכון הרטמן