"תיזכר כמי שנושא את שם משפחתנו לשווא": אפילו בן הדוד הימני על מלא נגד ביבי

בשבוע שעבר הביא יוסי ורטר בהארץ דברים שאמר ואומר יואב הורוביץ, מי שהיה ראש הסגל של בנימין נתניהו לאורך שנים, וגם מנכ"ל משרדו. מאז נמלט מאיזור האסון ב-2019, לא פצה הורוביץ את פיו בציבור, אבל מכריו יודעים שהוא היה אחד האנשים המודאגים ביותר בישראל. הוא ידע היטב מאיפה נחלץ בעור שיניו, הוא מכיר היטב את מה שמתרחש בסביבתו הרעילה של ראש הממשלה ושנתו נדדה בלילות.

הורוביץ היה האיש הכי קרוב, הכי חזק והכי משפיע בסביבת נתניהו לאורך שנים. ככל שהלך המצב והתדרדר, נותר הורוביץ מי שמחזיק את עמודי השפיות האחרונים, מי שאחראי על הקשר עם מערכת הביטחון, עם המציאות, עם העולם האמיתי שבו אין "ילד" משתולל או רעיה זועמת. בסוף, כמו כל קודמיו, נפלט מהמערכת. מאז, לא היה שם אף אחד בעל שיעור קומה. האמת היא, שאין צורך. לאף אחד אין את שיעור הקומה שיש לבני הבית, כידוע.

לאחרונה עברה מתחת לרדאר עדות מומחה נוספת, איכותית וראשונית. היא נמסרת "מתוך החדר", וזה לא סתם חדר. זהו חדר המגורים המשפחתי של משפחת נתניהו (מיליקובסקי). קבלו את פרופ' נתן נתניהו. בן דודו של בנימין (ביבי) נתניהו. אבותיהם היו אחים: בן ציון (אביו של ביבי) ואלישע (אביו של נתן) היו בין שמונה האחים והאחיות לבית מיליקובסקי שעלו יחד עם הוריהם לארץ ישראל בשנת 1920.

שישה מתוך שמונה האחים ירדו מהארץ ועשו חיל בחו"ל (בעיקר בעסקי פלדה, אבל לא רק). שניים נשארו: בן ציון ואלישע. בעוד בן ציון נושא לאשה את צילה, נשא אלישע לאשה את שושנה, שהפכה לשופטת בית המשפט העליון בדימוס, שושנה נתניהו.

גם אלישע, כמו בן-ציון, היה פרופסור (טכניון). לו ולשופטת נתניהו נולדו שני בנים: דן ונתן. דני נתניהו, מומחה למערכות מידע, הוא אינו מזוהה כאיש ימין ומרבה באחרונה להתבטא נגד מדיניות בן דודו, ראש הממשלה בנימין נתניהו. אבל אנחנו לא עוסקים בדן, אלא בנתן. פרופסור נתן נתניהו, איש ימין מוצק ומובהק, פרופסור בבר-אילן וחבר עד לאחרונה ב"פורום הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי", גוף שמיודענו פרופ' אריה אלדד עמד בראשו פעם.

נתן נתניהו הוא אידיאולוג חסר פשרות. ימין על מלא, כמו פעם. מעולם לא דיבר סרה (או שרה) בבן דודו ביבי. מעולם לא יצא נגדו. ב-1996 הגיע מחו"ל במיוחד ארצה כדי להצביע בעדו בבחירות הגורליות ההן. כמעט כל חייו הצביע ליכוד, כולל בפעם האחרונה. מגיע באופן סדיר לאזכרות לבן דודו, יוני נתניהו. במילים אחרות: יהיה קשה מאוד להפעיל נגדו את מכונת הרעל ולהפוך גם אותו לסוג של תומך-טרור-פוסט-ציוני-חניך קרן וקסנר/הקרן החדשה וכו'.

במוצ"ש לפני שבועיים עלה פרופ' נתניהו לבימת הנואמים בהפגנה הגדולה של קפלן, ונשא נאום ארוך. למעלה מעשר דקות הוא דיבר שם. הנאום היה כתב אישום מפורט ונוקב נגד מדיניותו של בן דודו. הנה תקציר: "כאיש ימין הצבעתי רוב חיי לליכוד. החלטתי לשאת דברים הערב לנוכח סכנת המהפכה המשפטית, שאין דבר בינה ובין אידיאולוגיה לאומית ליברלית. וגם למען מורשתה של אמי, שופטת בית המשפט העליון בדימוס שושנה נתניהו ז"ל. בחג הפסח הקרוב נציין מאה שנה להולדתה. אמא דגלה בעצמאות בית המשפט ובחשיבות הקריטית של מינוי שופטים באופן מקצועי, אובייקטיבי ומאוזן. לו היתה בחיים, אמא ודאי היתה מצטרפת לגילוי הדעת החריף של ח"י שופטי העליון בדימוס כנגד ההפיכה ומזדהה עם דברי הנשיאה חיות בגנות התכנית".

מאימו, עבר פרופ' נתניהו לדבר על בן-דודו: "בזכות ממשיכות דרכה של אמא במערכת המשפט יש שופטות בירושלים! אמא לא היתה היחידה במשפחתנו שדגלה בעצמאות בית המשפט. דבריו בהזדמנויות שונות בעבר של רה"מ בנימין נתניהו מבטאים היטב השקפה זו. הנה, למשל, ציטוט מפיו משנת 2012: 'גנזתי כל הצעה שנועדה לפגוע או לקצץ בכל צורה שהיא בעצמאותו של בית המשפט וזה מתוך השקפה עמוקה שגם ירשתי בבית אבא, זה דבר יסודי, ברגע שאתה נוגע בדבר הזה, אז יתר חלקי המשולש מתפרקים, משולש הברזל הזה לא מחזיק מעמד אם אתה פוגע באחד היסודות'. סוף ציטוט".

"והנה", המשיך פרופ' נתניהו, "לאחר שנים ספורות בלבד, אותו ראש ממשלה מרסק במו ידיו את משולש הברזל. ונותרה השאלה, למה? אדוני ראש הממשלה, לנוכח האתגרים החיוניים הרבים שעומדים בפנינו, למה ריצת האמוק המאולצת הזאת? למה אתה גורם לנזק אדיר לכלכלת ישראל, עליו מתריעים מאות כלכלני צמרת בארץ ובחו"ל? למה אתה פוגע במעמדה הבינ"ל של ישראל ומסכן את קשרינו עם בנות בריתנו? ואולי החשוב מכל, אתה, שאמון על בטחון ישראל, למה אתה מוביל לפגיעה אנושה במוטיבציה ובכשירות של מיטב מפקדי ולוחמי צה"ל ובחוסנה הלאומי והחברתי של מדינת ישראל שמפניה מתריעים אנשי ובכירי מערכת הבטחון בעבר ובהווה?".

והנה דברי הסיום של פרופ' נתניהו באותה הפגנה: "האם מותם של יוני אהובנו ושל אלפי לוחמי כוחות הבטחון שמסרו את נפשם על חרות ישראל היה לשווא? אם בחסות ההשהיה תקדם את החקיקה הדורסנית, המונעת ברובה משיקולים אישיים ואינטרסנטיים, תיזכר לדיראון עולם כמי שנשא את שם משפחתנו לשווא וכמי שהביא להרס הדמוקרטיה במדינה! אנא, חזור לכור מחצבתך, חזור לבית אבא! גנוז לאלתר את החקיקה הרעה ופעל בתום לב ובהסכמה רחבה לכינון חוקה לישראל! ביצור ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית על פי ערכי מגילת העצמאות, זו אמורה להיות המורשת שלך לשנת ה-75 למדינה למען הדורות הבאים. ודאי תשאב השראה רבה מדברי סבנו, הרב נתן מיליקובסקי נתניהו, שמבטאים את כמיהת עמנו לחופש, לצורך בחוקה ולהגנה על החלשים, ואני מצטט: 'העם בדרכו אל החופש, שום דבר אינו מפחידו. אבל חופש איננו אפשרי ללא חוקה. החופש הוא המטרה והחוק הוא האמצעי'. סוף ציטוט. מי יתן ולא תאבד תקוותנו להיות עם חופשי בארץ ציון וירושלים".

בבואנו להיערך להמשך המערכה על הדמוקרטיה הישראלית, אסור לנו לשכוח את העיקר: נתניהו יוצא עכשיו נגד הערכים שעליהם הגן ושלמענם לחם כל חייו. במשך שנים הוא התפאר, שוב ושוב, בעמידתו האיתנה לצד מערכת המשפט הישראלית, בגניזתם של כל ההצעות והרעיונות לפגוע בעצמאותה, בחופש הפעולה שלה, בסמכויותיה. הוא מעולם לא אמר שעשה את זה "כי לא היה לו רוב". הוא התפאר שעשה את זה כי בלי זה, אין דמוקרטיה. ככה פשוט. עכשיו מגיע קרוב משפחה קרוב שלו, ימני יותר ממנו, ומעיד על הערכים האלה ככאלה ששייכים לבית אבא. אין בנמצא מי שמכיר את קורותיה של משפחת מיליקובסקי (נתניהו) שלא יודע מה היה אביו של ביבי עושה לו עכשיו, לנוכח ההרס והחורבן שהוא ממיט על הדמוקרטיה. או סבו. או גיסתו. או כל מי שלא עושה שקר בנפשו.

ביום שני התייצב נתניהו למסיבת עיתונאים. בעברית. אכן, נפל דבר בישראל. האיש שנאסר עליו לדבר עברית בשום מקום שאינו ערוץ 14, חרג ממנהגו. יכול להיות שהיה זה הסקר של ערוץ 13 שהדהיר אותו מזיע למלכודת המיקרופונים, יכול להיות שהמתין לעלייתו של יורש העצר לטיסה טרנס-אטלנטית כדי להגניב לנו בשקט את ההתקפלות המפוארת בעניין פיטוריו של שר הבטחון גלנט.

זכות ה"שאלה" הראשונה ניתנה, כמובן, לערוץ 14. זה לא מנע מנתניהו להיכשל בלשונו לאורך ורוחב האירוע כולו.

הכי מוזר היה כשטען ש"גלנט לא פוטר". סליחה? אז מה שקרה כאן בשלושת השבועות האחרונים קרה בדמיוננו? ההודעה שהוציאה לשכתך הייתה בצחוק? בשי"ן קו"ף רי"ש, כפי שנהגנו להגיד פעם? יכול להיות שהייתה זו מהתלת 1 באפריל? על חשבון הביטחון הלאומי של ישראל? שבועות ארוכים כל המערכת הפוליטית מתבטאת בעד ונגד הפיטורים, שופרותיך המגוחכים מבזים את עצמם שוב ושוב בהצהרות רהב בומבסטיות על "בגידתו" של שר הבטחון, שריך המגומדים מעניקים רוח גבית לפיטורים שלא היו? או שמדובר בכלל בפיטורים מטעמו של הג'וניור ועכשיו, כשהואיל בטובו לפנות את יבשת אסיה מנוכחותו (לטובת אמריקה), אתה מנסה לאסוף את השברים?

אבל זה לא הכל. נתניהו התייחס לסקר שבו קרס הליכוד ל-20 מנדטים בעוד שגנץ נסק ל-29, ואמר "לפי הסקרים בנט ראש ממשלה". בנט? מאיפה הבאת את בנט, ביבי? אתה איתנו? בנט פרש. הוא לא במערכת הפוליטית. הוא לא בכנסת. הוא לא בסקר. מי שהאזין לאירוע בריכוז שמע שאחרי שנתניהו אמר "בנט", מישהו לידו תיקן ל"גנץ" ונתניהו מיהר לתקן ואמר "בנט, גנץ, לפיד, אותו הדבר". מזכיר לכם את הטעות ההיא בישיבת הסיעה כשאמר "הקיצונים שמובילים את הרפורמה", תוקן על ידי סובביו, ואז שב ואמר "הקיצונים שמובילים את הרפורמה?".

לסיום, הוא גם שיקר וטען שצה"ל הפציץ מטרות תשתית של חיזבאללה. לא תשתית ולא יער. על פי הודעת דובר צה"ל לאחר ההפצצה, המטרות היו מחסן של חמאס, גשרון ושטח פתוח ליד הגשרון. יכול להיות שכל גשר בלבנון הוא, בפוטנציה, תשתית של חיזבאללה? מה קורה לראש הממשלה?

אם נוסיף לזה את הרעד ההוא בידיים ועוד לא מעט סימנים מעידים, נוצר רושם שבריאותו של ראש הממשלה אינה כתמול שלשום. לפני כמה ימים הגשתי שאילתה ללשכתו וביקשתי הצהרה שקופה על מצב בריאותו. נעניתי ב"הוא בריא כמו שור". יכול להיות. אבל הציבור רשאי לוודא את כשירותו של מי שמחזיק בהגה של המדינה המורכבת, נפיצה ומסוכנת ביותר בעולם. זה נדרש גם על פי חוק. ולא, אני לא מתכוון להצהרה מטעמו של "רופאו האישי" של נתניהו, ד"ר ברקוביץ. מדובר ברופא ילדים, ידיד המשפחה שעצם כשירותו לתפקיד "רופאו האישי של ראש הממשלה" שנויה במחלוקת.

אני מקווה שנתניהו בריא וכשיר. אלה ימים גורליים. הסביבה נפיצה במיוחד, אדי הדלק סמיכים מאי פעם, חבורת הפירומנים שאותה נתניהו פיזר בעמדות המפתח הרגישות ביותר ממשיכה לשחק בגפרורים. צריך עצבים של ברזל, שיקול דעת, אורך רוח ובעיקר מערכת קבלת החלטות יציבה ואחראית. נדמה לי שגם הביביסטים השרופים ביותר יודעים שכל זה לא נמצא עכשיו בסביבתו של ראש ממשלת ישראל. מצד שני, גם הלהביור הגדול, הצייצן הקטן והגדפן, כבר לא שם. הוא נצפה עולה על מטוס וחוצה את האוקיינוס. הבעיה היא, שהוא גם ישוב.

יכול להיות שצריך לראות את מצבו של נתניהו מזווית הפוכה: עצם העובדה שהאיש שורד את החיים בתוך לועו של הר געש, סוג של קן קוקייה שמעטים מאיתנו היו מצליחים לשרוד, היא סוג של נס רפואי. האלם שנגזר על בנו יאיר ברשתות החברתיות בימים האחרונים הוא לא יותר מאתנחתא קומית. כאמור, הוא עוד ישוב.

על מעלליו סופר כאן בפירוט בטורים קודמים. השפעתו על אביו מכרעת. הוא היה זה שכופף את האב בפרשת המגנומטרים, שחוללה כאן אסון כבד ב-2017. יואב הורוביץ, שהוזכר בתחילת הטור הזה, נושא על גבו את הפרשה ההיא, יחד עם בכירים רבים נוספים, ביניהם מי שהיה ראש השב"כ נדב ארגמן. העובדה שאיש לא הצליח להזיז את נתניהו מהמגנומטרים במשך ימים ארוכים, שבהם אירעה התקרית עם המאבטח בירדן שחיסלה את היחסים עם רבת עמון, ואחר-כך פיגוע מחריד בחלמיש, שחיסל משפחה יהודית, חולפת בזיכרונם של כל מי שהיו אז בתפקיד בכיר כלשהו בשכבם ובקומם. עכשיו תחשבו עד כמה בגר, התחזק, התחשל והשתכלל הג'וניור בשש השנים שחלפו מאז המגנומטרים, ותבינו את גודל הצרה.

נאומו של נתניהו ביום שני היה מופת של התנערות מאחריות. הוא אבי הפורמט. תמיד יחפש את מי להאשים במחדליו. כשיש קרדיט, הוא יקטוף אותו לבד. כשיש כשלון או מחדל, זה תמיד בגלל בג"ץ, השמאל, האמריקאים, הרוסים, האשכנזים או החוקרים. גם הפעם, הוא השליך את בעיית הטרור ההולכת ומחריפה על הממשלה הקודמת. נדמה לי שאפילו הוא עצמו לא היה קונה את התזה המבישה והמשומשת הזו מעצמו.

הרמדאן הזה, שטרם חלף, הביא איתו שיאים חדשים בהפקרות ביטחונית. לראשונה מזה זמן רב, ספגה ישראל אש גם מעזה (רקטות), גם מלבנון (מטח כבד של רקטות) וגם מסוריה. זה, במקביל להמשיך פיגועי טרור בשטחים ולמחבל מתאבד שחדר מתחום לבנון וביצע פיגוע בישראל שרק בנס נגמר ללא הרוגים. כל זה קורה כשחסן נסראללה מחלק סוכריות למשלחת מכובדת של חמאס בביירות, והחלום האיראני להביא ל"איחוד זירות" מול ישראל קורם עור וגידים לנגד עינינו, ממש כמו הפצצה האיראנית.

איך בנט צלח את הרמדאן שלו? די בקלות, תודה. בנט, למרות שלא היה מצויד בניסיון העצום של נתניהו, הבין שכדי לעבור את הרמדאן בשלום צריך לקרר את כל שאר הזירות. "להרטיב" את השטח כדי להקטין את סכנת ההתלקחות. לכבות חזיתות, במקום להדליק מדורות. הוא הסתער קודם על עזה. הגיב באגרסיביות על כל בלון תבערה מצד אחד, העלה מאוד את מספר הפועלים העזתים בעוטף מצד שני. בצד השלישי, גייס את הנשיא המצרי א-סיסי לאטימה כמעט הרמטית של ההברחות במעבר רפיח. התוצאה: עזה שקטה לגמרי, לא מתלקחת גם כשזה אמור לקרות.

אחר כך ניגש בנט לאיראן, שינה את המדיניות הישראלית הנושנה והכריז על פגיעה בראש התמנון, במקום מלחמת סרק בזרועותיו ושליחיו. בכירי משמרות המהפכה החלו למות במיטותיהם בטהרן ובמקומות נוספים. ישראל, על פי פרסומים זרים, עברה לתקוף קינטית בתוך איראן ולגבות מחיר לא רק בנושאי גרעין. זה הכניס את האייתוללות למקלט והוריד להם את התיאבון להסתבך עם ישראל.

המהלך השלישי היה לחזק מאוד את מעמדה הבינלאומי של ישראל, אחרי ההזנחה בתקופת נתניהו: בנט התקבל בבית הלבן בכבוד מלכים, ביידן התקבל כאן אחר-כך, על ידי ראש הממשלה לפיד, כידיד אמת של ישראל. היחסים עם מצרים העמיקו, היחסים עם ירדן (קריטי לנושא הר הבית) שוקמו, מנהיג האמירויות מוחמד בן-זייד יצר קשר חברי עמוק עם בנט ואחריו עם לפיד, היחסים עם המפרציות והמזרח תיכוניות עלו קומה או שתיים, אירופה כנ"ל. זו הסיבה שאצל בנט צעד מצעד הדגלים בסדר מופתי ואצל נתניהו לא (נקווה שהשנה יצעד). זו הסיבה שאצל בנט ולפיד לא היתה התלקחות רב זירתית ואצל נתניהו כבר ראינו את זה קורה.

אגב, גם כשפרץ עימות מול הג'יהאד בעזה, שאר הזירות לא הצטרפו. גנץ ולפיד ערפו את הנהגת הג'יהאד במהלך כירורגי נקי תוך שלושה ימים. קוראים לזה מדיניות אחראית, קוראים לזה מנהיגות, קוראים לזה ניהול שקול ושפוי. כל הדברים שאין בממשלת נתניהו. במקומם, יש לנו את בן-גביר וסמוטריץ', צמד הפירומנים המסוכן ביותר במזרח התיכון, מטילים נפצים זה על זה בתוך חבית אבק השריפה בה כולנו נמצאים.

עוד חזיון שלא ייאמן נראה השבוע: 28 חברי כנסת ושרים השתתפו בצעדת מחאה לישוב אביתר, שנבנה ללא אישור ומועד לפינוי. זו היתה הפגנה של חברי הממשלה והקואליציה, נגד הממשלה והקואליציה. את שיא הפאתטיות שבר, כצפוי, שר הפיתות איתמר בן-גביר כשהצהיר בקול גדול בנאומו באותו אירוע ש"חזרנו הביתה, להר הבית". למחרת, ערב החג, דקות פני כניסתו, התברר שמרוב שנתניהו חזר הביתה להר הבית, הוא סגר אותו ליהודים. בן-גביר יצא לאפה.

מעטים יודעים שפשרת אביתר שאליה הגיעו שר הבטחון הקודם בני גנץ בגיבוי ראש הממשלה בנט עם המתנחלים, לא היתה שלמה. מי שהתנגד לה בתוקף, מתחת לרדאר, היה ראש הממשלה החליפי אז, יאיר לפיד. השבוע, כך אמר לפיד למי שאמר, התברר שתהליך חטיפתה של הליכוד ממפלגה לאומית ליברלית בידי חבורת חרד"לים משיחית, הושלם בהצלחה רבה. שרי ליכוד (טוב, מאי גולן) וח"כים שירכו רגליים אחרי הרב דב ליאור, אחד הקיצוניים שבקיצוני יהודה ושומרון בכל הזמנים.

לפיד לוקח עכשיו את הקרדיט לכך שפשרת אביתר לא יצאה אל הפועל. לאחר שנחתמה בקול ענות גבורה בין גנץ, בנט ודניאלה וייס, היא לא מומשה בשטח. מתברר שהפשרה ההיא נחתמה בלי שעידכנו אותו. הוא לא זרם. על פי הגרסה של מקורביו, הוא שמע על הפשרה בתקשורת ואמר לאנשי גנץ שהם "יצאו מדעתם". לדבריו, אין בכל מערכת הבטחון אדם אחד שחושב שפשרת אביתר לא תהפוך לאסון בטחוני ומדיני. "למה אתם ממשיכים להתחנף לאנשים שרודפים אתכם? אתם לא מאמינים לי? אז תשאלו את גדי איזנקוט. בשביל מה אנחנו צריכים את זה"?

גנץ ובנט עמדו על שלהם. ההסכם חתום וגמור, אמרו ללפיד. אבל אז העלה לפיד טיעון מקורי:" זו ממשלה פריטטית", אמר, "גנץ התבלבל, החלטות כאלה צריכות לקבל גם את האישור שלי. הוא כבר לא ראש הממשלה החליפי. רק לי יש סמכות לחתום על פשרה כזו".

הנושא הובא לפתחה של היועמ"ש גלי בהרב-מיארה. היא שקעה בתסבוכת המפוארת הזו והיא שקועה בה, כנראה, עד היום. איך משליך מבנה הממשלה הפריטטית על השליטה המסובכת של המינהל האזרחי על יהודה ושומרון? ללפיד זה לא הפריע. מצידו, היועמ"שית יכולה להמשיך להתלבט ולהתחבט בסוגיה הזו עד בוא המשיח. הוא לא דרבן את בהרב-מיארה גם כשהחליף את בנט בתפקיד. מקורביו טוענים שהיועמ"שית הבינה את הרמז והעניין התפוגג. עד הצעדה השבוע. עכשיו, תוסיפו לכל זה את העובדה שהמינהל האזרחי אמור לעבור מתישהו לידיו האמונות והאחראיות של בצלאל סמוטריץ', ותמצאו תסבוכת מזרח תיכונית אופיינית. אתה לא יודע איך נכנסת אליה ואין לך מושג אם אי פעם תצליח לצאת ממנה.

פסח מאחורינו. עוד מעט ימי הזיכרון (לשואה ולחללי צה"ל) ויום העצמאות. ההידברות בבית הנשיא חודשה. הסיכויים לא ברורים. למחנה המחאה אין כוונה לוותר. רוב הציבור, שנושא בנטל הבטחוני והכלכלי של המדינה הזו, מתקומם עכשיו נגד המיעוטים, מגזרים וטפילים שמנסים להשתלט עליו.

במחאה הזו לא שולט גנץ ולא שולט גם לפיד. היא שולטת בעצמה. היא ניזונה ממאות אלפי ישראלים נורמטיבים שקמו יום אחד והחליטו שלא עוד. הם לא יממנו עוד את הטירוף. הם לא ישמשו חמור שימושי של משיח קיצוני. הם לא יוותרו על המדינה שהוקמה כאן בלי מאבק. את המאבק הזה רואים עכשיו. לא היה כמותו מאז קום המדינה. לא במספרים, לא באנרגיות, לא בנחישות.

נתניהו הקודם, המקורי, לא היה מפספס את התובנה הזו. כשפרצה מחאת יוקר המחיה והדיור בקיץ 2011, הוא שלח "מרגלים" לאסוף מידע ברוטשילד. אחד מהם היה מזכיר הממשלה דאז, צביקה האוזר. נתניהו הבין שצריך לזרוק כמה חרוזים להמונים (ועדת טרכטנברג) ולשחרר את גלעד שליט. הוא עשה את זה והרגיע את הציבור. היום, מדובר באדם אחר לגמרי. הוא מנותק, הוא מפורק, הוא חי בתוך ברדק ונשלט על ידי כל זב, מצורע או דרדק. הוא לא מבין את האנרגיה האדירה שהצליח להפיח ברוב רובו של הציבור. הוא לא תופס שככל שאנשיו יגדפו את הציבור הזה, כך הוא יילך ויגדל. הוא ואנשיו מצליחים לנפק כמעט כל שבוע מנוע צמיחה חדש למוחים.

ההפיכה המשטרית היא רק סימפטום. בליץ החקיקה המטורלל, חוקי המשפחה הקיסרית, המתנות והמעונות וההקלטות וכל ההבלים הללו בהם עוסקת הממשלה הנבחרת, במקום לטפל בביטחון האישי, בכלכלה, באיראן ובשסע החברתי, הביאו את נתניהו לאן שהביאו. הבעיה היא, שהוא גורר את כולנו איתו.