זה לקח שבועיים ויום מהרגע שבו ראש הממשלה בנימין נתניהו החליט לפטר את שר הביטחון יואב גלנט ועד שהודיע אמש על ביטול ההחלטה; כמו עידן ועידנים, כל כל הרבה קרה: מאות אלפי אזרחים יצאו להפגנת ענק ספונטנית, ההסתדרות הכריזה על שביתה כללית במשק ושערי נתב"ג נסגרו להמראה, המהפכה המשפטית הוקפאה, ומיד לאחר מכן - ישראל נכנסה למשבר הביטחוני החמור ביותר שידעה בשנים האחרונות והותקפה מכל זירה.
במשך שבועיים ויום של כאוס, נתניהו הותיר את שר הביטחון שלו באוויר, ודרש התפטרויות והתנצלויות והצהרות נאמנות וכפירה על הנאום בו קרא לעצור את המהפכה המשפטית והזהיר על "סכנה ברורה, מיידית ומוחשית".
גם כשהחלה ההסלמה הביטחונית בשבוע שעבר, הוא הודיע רק על "השהיית" הפיטורים, והשאיר את השימוע פתוח; על תנאי. אבל מתקפת הטרור הרב זירתית בחג הפסח, שהגשימה את נבואת הזעם של גלנט מילה במילה, לא הותירה לראש הממשלה ברירה. גם לא הסקרים האחרונים שבישרו שהוא, המפלגה והקואליציה שלו בקריסה, ושכנעו אותו שעליו למזער נזקים ולעשות פניית פרסה. כך, בלי שום התפטרות, גם לא התנצלות. רק התקפלות של נתניהו והודאה בטעות, מבלי לנקוב בשמה.
עוד בוואלה!
את הבשורה לגבי שר הביטחון נתניהו קבר לסוף הנאום שלו, וקדמו לה סילופים, עיוותים וגלגולי אחריות, כמיטבו בקודש: הממשלה הקודמת, האופוזיציה, הסרבנות - כולם אשמים בהרתעה שנשחקה מצב הביטחוני העגום, חוץ ממנו, כמובן, ואף מילה של אחריות על המשבר הפנימי והחיצוני אליו ישראל הידרדרה בשלושת החודשים הראשונים של ממשלתו השישית בגלל המהפכה המשפטית.
רק אחרי ששטח צבר איומים מרתיעים כלפי שלל אויבינו, מצפון עד דרום, והודה לצה"ל, למשטרה וכוחות הביטחון, הוא נתן את הכותרת הפוליטית של הערב: "לגבי שר הביטחון..." אמר בסוג של הערת אגב לקונית, כשהודיע שהחליט להשאיר אותו בתפקיד ו"לשים את המחלוקות מאחור". שבועיים וחצי אחרי שגלנט התייצב מול המצלמות והזהיר מאיומים ואתגרים ביטחוניים חסרי תקדים, נתניהו התייצב מול המצלמות כדי להתגונן בפני אותם איומים ובכך הודה, הלכה למעשה, ששר הביטחון צדק בכל מילה.
לנוכח המצב הביטחוני, המדיני והפנימי הרעוע, נתניהו קיבל את ההחלטה הנכונה והמתבקשת, בעיקר - בשביל האינטרס הפוליטי שלו עצמו. בביטול הפיטורים של גלנט הוא מקווה לחתוך בהפסדים, לשדר יציבות ולבלום את ההידרדרות הרב זירתית. אבל ברמה הפוליטית, הוא נחל תבוסה מרה; ההחלטה לפטר את גלנט, שהוציאה המונים לרחובות, גרמה נזק אדיר לליכוד, הרגיזה גם חלק מתומכיו הגדולים, ודירדרה אותו לשפל היסטורי בסקרים. ואילו שר הביטחון, בתמונת מראה, זוכה לאהדה ציבורית שלא ידע מימיו.
גלנט, שגילה את המנהיגות והאחריות שנעדרו משיקול הדעת של נתניהו בכל הנוגע למהפכה המשפטית והעז לצאת נגד הרוחות הביביסטיים/לויניסטיים השולטים בליכוד, נתפס כמבוגר האחראי בתוך כל הכאוס. ההתגשמות המצערת של כל הסכנות הביטחוניות שהזהיר מהן ממצבת אותו גם בתור "הראשון שזיהה", תואר שנתניהו אהב בעבר לייחס לעצמו, וכמי שמעמיד את ביטחון המדינה מעל כל שיקול פוליטי.
דווקא בגלל חוסר ההגיון הפוליטי המובהק של המהלך של גלנט, ההישג שלו מוכפל. הוא נכנס לאירוע כשר ביטחון ויצא ממנו מנהיג, אפילו סוג של גיבור לאומי עבור מתנגדי המהפכה, שיישמרו לו מקום של כבוד בדברי הימים של הדמוקרטיה הישראלית, על אף שהמחיר שהוא עלול לשלם בליכוד עשוי להיות כבד. ביטול הפיטורים שלו הוא גם ניצחון אדיר למחאה האדירה שהתפרצה אחר כך, שהצליחה להביא להקפאה של הרפורמה המשפטית ובדיעבד גם לביטול ההדחה. נתניהו לא הזכיר את המהפכה המשפטית בנאומו, גם לא הודה שטעה בפיטורי שר הביטחון, אבל ההצהרה סימנה תבוסה; 1-0 לגלנט - ולמחאה - בסיבוב הראשון. הפופולריות של גלנט, ככל שתימשך, מבטיחה שנתניהו עוד ישוב ויעלה מולו לסיבוב שני.
ראש הממשלה זקוק כעת לשר הביטחון כדי להחזיר את האמון בו ולשקם את ההרס שנגרם לתדמיתו ב-100 ימי ממשלתו הראשונים. כמו הפיטורים של גלנט, שהושהו ואז בוטלו, גם ההשהייה של המהפכה המשפטית עשויה להפוך מזמנית לקבועה, רק הפעם בלי הצהרה גדולה. בנסיבות הנוכחיות נתניהו נוטה להקפיא את כל עניני הרפורמה, לפחות עד יעבור זעם, ולנסות לחזור לאלמנט שלו ולהתמקד בעניני ביטחון וכלכלה. השאלה אם שותפיו הקיצוניים, בני בריתו ותומכיו המשולהבים יאפשרו לו - עדיין פתוחה.