התמונה קשה מנשוא, קורעת לב. ילדים, לבושים מדי ספורט, שלפני רגע רצו על המגרש אחרי הכדור, צועקים זה על זה, מוטלים עכשיו על הדשא, פצועים, מדממים, מתים. זוהי תמונת ההפקרה של ממשלת ישראל, והעומד בראשה, את הצפון.
תמונה שתיחרת לעד בהיסטוריה המדממת של חבל הארץ היפה, שמתחנן על חייו כבר עשרה חודשים, ואף אחד בירושלים לא מקשיב לצעקה העולה משם. גרונם של התושבים, שחיים תחת אש כבדה, כבר ניחר. עשן השריפות חורך בגרון' והאוזניים כואבות מרעש הפגזים ומטוסי הקרב. ואין שומע.
התמונה הזאת היא תמונת הקונספציה. לא רק בדרום היתה קונספציה שהיכתה בפנינו ב-7 באוקטובר, ומאז מנסים כולם לשבור אותה, לשנות את הדרך. בצפון הקונספציה עוד שם, וככל שעובר הזמן היא מתחזקת ומגיעה למחוזות הזויים. מדינת ישראל לא הפקירה את הצפון ב-7 באוקטובר. היא הפקירה אותו עשורים קודם, בדחיקתו לסוף התור בשירותי הבריאות, החינוך, הרווחה, התשתיות והמיגון. רחוקים מהעין, רחוקים מהקופה, רחוקים מהלב.
המלחמה נוכחת גם ברמת הגולן: "שיקרנו לעצמנו, ושיקרו לנו"
כבר לפני יותר משבע שנים התרעתי על פערי המיגון העצומים, שבחלק מהיישובים צמודי וסמוכי הגדר מגיע ל-60% תושבים ללא ממ"דים. ב-2018 עברה החלטת קבינט לתקצב את תוכנית "מיגון הצפון" ב- 5 מיליארד שקלים. אבל לאף אחד לא היה אכפת. "מה, נמגן את עצמנו לדעת?", אמרו בזעם מומחים ממרכז הארץ, "גם בתל אביב יפלו טילים". עד היום עברו רק 300 מיליון שקלים לתוכנית, ונבנו 1000 ממ"דים בלבד במקום עשרות אלפים. כטב"ם נפל בת"א ורעשה הארץ; ילדים מתים במג'דל שמס, והארץ תשקוט?
הקונספציה לא נעצרה רק בהפקרת הישובים שלא התפנו, וזקוקים למרחב מוגן תקני כמה פעמים ביום כשנשמעות האזעקות. היא ממשיכה באולפנים הממוזגים, כשנשמעת הטענה הבלתי נתפסת שאסור היה לפנות את הצפון - כי אם חיזבאללה היה יודע שיש שם תושבים, הוא היה נזהר ויורה פחות.
כמה ניתוק יש באמירות האלה, כמה היבריס וחוסר הבנה מוחלט של המציאות. נראה אתכם אומרים את זה לשלושת היתומים של משפחת ברנס מקיבוץ אורטל, ששכלו את הוריהם נועה וניר מפגיעה ישירה ברכבם, או למשפחת איילון מכפר יובל, שאיבדה את אם המשפחה מירה ובני ברק מירי נ"ט.
תגידו את זה לילד מכפר סאלד, חורפיש, גשר הזיו, עבדון, ומג'דל שמס, ששומע את הפיצוצים החזקים ומרטיב במכנסיים, כשהוא שוכב על הרצפה בבית שלו עם הידיים על הראש - כי אין בו מרחב מוגן, ואין לו סיכוי להגיע למקלט הציבורי כשקודם בא הבום ואחר כך האזעקה.
תמונות הזוועה ממג'דל שמס חייבות לסדוק את הקונספציה הבלתי נסבלת של הצפון. שהכל יהיה בסדר, שאין צורך לפנות יישובים שמרוחקים יותר מ-5 ק"מ מהגבול, גם אם אי אפשר לקיים בהם משהו שקרוב לשגרה.
אם ממשלת ישראל לא יכולה לצאת למלחמה בלבנון - בגלל המערכה בעזה, עסקת החטופים שלא יוצאת לפועל, ההסדרה של היום שאחרי או כל תירוץ אחר - שתמהר ותוציא משם באופן מיידי את כל האזרחים. אם אי אפשר לפנות אותם, פזרו מיגוניות בכל מקום. ראשי הרשויות לא צריכים להתחנן לקבל אותן בטפטופים. אף אחד לא צריך לשחק בכל יום רולטה רוסית על החיים שלו.
ביאליק כתב על "נקמת ילד קטן", נקמה שלא ברא השטן. מה עוד צריך לקרות כדי שילדים לא יסיימו את חייהם, תוך כדי משחק כדורגל, מוטלים מתים על הדשא? כדי להציל את הצפון? זאת העת למעשה. עכשיו. "וְיִקֹּב הַדָּם אֶת-הַתְּהוֹם! /יִקֹּב הַדָּם עַד תְּהֹמוֹת מַחֲשַׁכִּים,/וְאָכַל בַּחֹשֶׁךְ וְחָתַר שָׁם /כָּל-מוֹסְדוֹת הָאָרֶץ הַנְּמַקִּים".