ברק איילון ואמו מירה, תושבי כפר יובל, נהרגו היום (ראשון) מירי נ"ט ששיגר חיזבאללה לאזור הכפר שבאצבע הגליל. איילון מוכר כחלל צה"ל, מתוקף היותו חבר בכיתת כוננות. בנוסף נפצע אביו של ברק ובעלה של מירה, אליהו איילון בן ה-74, והוא מוגדר נפגע חרדה. מצה"ל נמסר כי השיגור לכפר יובל פגע בבית, וכי כוחות צה"ל השיבו באש למקורות הירי בלבנון.
ברק, חבר כיתת הכוננות של כפר יובל, שהה בבית עם הוריו, האם תחילה נפצעה קשה - אך בסופו של דבר מותה נקבע בביה"ח. "אנו חברי כיתת הכוננות והנהלת היישוב והמועצה מרכינים ראש בנפילתו", נמסר ממושב כפר יובל. מהמועצה האזורית מבואות החרמון נמסר: "אנו מרכינים ראש ומשתתפים בצער ובכאב בנפילתו של החבר האהוב, חבר כיתת הכוננות, ברק איילון. בתפילה להחלמת הוריו שנפצעו באירוע הביטחוני, המועצה, עובדיה מתנדביה והעומד בראשה מחזקים את המשפחה בשעתה הקשה".
כשבוע וחצי אחרי שהחלה המלחמה פונה המושב שמדרום למטולה. כלוחם בכיתת הכוננות, ברק נשאר במושב. גם אביו נשאר, משום שברשותו לול ובו 32 אלף תרנגולות פטם שעליו לטפל בו מדי יום. בין המשמרות ברק סייע לו וגם האם מירה, הגיעה לסייע בעבודות המשק.
שבועיים אחרי שפרצה המלחמה הגיע למושב שר החקלאות אבי דיכטר ובמהלך הביקור הוא פגש את אליהו ומירה איילון. "כבר שנים שיש לנו משק של עופות פטם לפני שיווק, על אף שקיבלנו צו פינוי מהיישוב - בעלי לא יכול להתפנות ולהפסיק לעבוד ולטפל בעופות. אין מישהו אחר שיעשה זאת במקומו", אמרה מירה אז בראיון ל"מעריב".
"עד עכשיו לקחו חלק בעבודת המשק שלושה עובדים זרים תאילנדים - אך עם פרוץ המלחמה הם שבו לתאילנד. זה יצר מצב בעייתי שבו בעלי אליהו, בן ה-74, שגם סובל ממחלות בריאותיות - נותר לבדו לטפל במשק ששטחו פרוס על דונמים רבים בלי עזרה נוספת. ביקשנו מהחברה שאחראית לספק עובדים למצוא תחלופה - אך אף אחד לא רוצה להגיע לכאן. אפשר להבין אותם - אנחנו יושבים ממש על הגבול אך נקלענו למשבר חמור בכוח האדם. אין מי שידאג לעופות או יקטוף מהמטעים שלנו".
עוד אמרה אז ל"מעריב" כי "מעבר לכך - ישנו את נושא המיגון והסיכון בעבודה בשטח צמוד לגבול. חוות הלולים שלנו נמצאת מחוץ ליישוב - וצריך לנסוע כ-5 דקות בטרקטור עד שמגיעים לשטחה. בעלי צריך להסתובב בחווה שעות כדי לטפל בעופות, ואין בקרבתה ממ"ד. זה יוצר מצב מסוכן מאוד שבו לבעלי אין מקום להסתתר בו אם מתבצע ירי טילים או פצמ"רים במרחב. לצערי, הוא לא יכול להרשות לעצמו לעזוב את השטח כי אחרת - ניקלע למשבר כלכלי ענק שלא נוכל לצאת ממנו. אם נפסיק לשווק את העופות בגלל המלחמה - ניאלץ להיכנס לעוד משכנתא. אנחנו חייבים מהמדינה עזרה כלכלית, ודורשים ממשרד החקלאות וממשרד האוצר שיתעוררו. זה או שבעלי ימשיך ללכת לחווה, וכל רגע שהוא נמצא שם יימצא בסיכון רב - או שישלחו לנו פועלים שייכנסו ללולים. מעבר לכך, הם חייבים לדאוג לנו לפיצוי כספי על כל הנזקים האדירים שנגרמים לנו", ביקשה.
שעיה גבאי, חברו של ברק לכיתת הכוננות אמר כי "עד היום היו לנו ירוטים של רקטות מעל הראש, היום ספגנו פגיעה ישירה והפגיעה הפכה דבר כואב ומוחשי. אני מבין את משפחת איילון שנאלצה להישאר כדי לטפל בתרנגולות. לי יש לול הטלה, ואתה לא יכול ללכת ולעזוב לול בלי להגיע אליו מדי יום, למרות הסכנות".
זה פיגוע טרור שני שבו נהרגים חברי המושב; בשנת 1975 חדרה למושב חוליית מחבלים שהשתלטה על בית ולקחה את המשפחה שבו בני ערובה. שניים מבני המשפחה נרצחו . את הפריצה לבית, בראש כוח החיילים, הוביל אבי המשפחה יעקב (פצ'נגה) מרדכי שנהרג בקרב. על פעולה זו הוענק לו עיטור העוז.
מוקדם יותר היום זוהו מספר שיגורים משטח לבנון לעבר שטח מדינת ישראל במרחב היישובים משגב עם וגורן, שנפלו בשטחים פתוחים. מתחילת היום תקפו מטוסי קרב של חיל האוויר שתי תשתיות טרור, מפקדה מבצעית ומטרה צבאית אחת של ארגון הטרור חיזבאללה בשטח לבנון.
"מאה ימים של מלחמה, והגיע הזמן לומר - ממשלת ישראל נכשלת כישלון צורב וכואב בטיפול בצפון", אמר משה דוידוביץ, ראש המועצה האזורית מטה אשר ויו"ר פורום קו העימות, בתגובה לתקיפות וירי נ"ט של חיזבאללה. "מאה ימים שבהם חיזבאללה תוקף ואנחנו מגיבים. מאה ימים בהם תושבי קו העימות - המפונים ואלה שלא מפונים - לא נרדמים בלילות וחיים בחשש ובדריכות מתמדת, ללא כל תכנית או מענה הולם מצד הקבינט הבטחוני והממשלה".
מלובי 1701 נמסר: "פחות מיממה אחרי הצהרות ראש הממשלה והרמטכ"ל על הרחקת חיזבאלה מהגדר, אנו מקבלים עדות קשה למציאות ולאמת העירומה: יישובי הצפון ותושביו מופקרים כעת למציאות שחיזבאללה מעצב. הגיע הזמן לעבור מתגובה ליוזמה. ישראל מאבדת את הצפון".