בפוליטיקה הישראלית יש הרבה רגעי דרמה, סערה, משבר, גועל ושפל. אבל אין הרבה רגעים של מנהיגות. הקריאה של שר הביטחון יואב גלנט אמש (שבת) לעצור את המהפכה המשפטית סיפקה רגע נדיר שכזה. ההחלטה של גלנט לצאת נגד הרוח הנושבת בליכוד משוללת כל הגיון פוליטי ומסכנת את כסאו ועתידו במפלגת השלטון; עוד לפני שפתח את פיו, הביביסטים והלויניסטים כבר סימנו אותו בפס צהוב. ובכל זאת, הוא בחר לצאת נגד הזרם ולפעול על פי צו מצפונו. אפשר להסכים או להתנגד למהלך שלו, בהתאם לצדכם במהפכה/רפורמה, אבל קשה להתווכח על האומץ שנדרש כדי להתייצב מול העוצמות של ראש הממשלה בנימין נתניהו וגייסותיו בליכוד ולהציב בפניהם תמרור עצור.
במערכת פוליטית שמונעת לרוב מאינטרסים אישיים ומגזריים צרים, גלנט בחר בטובת המדינה, כראות עיניו. הוא התריע בחוץ את מה שהתריע במשך שבועות עם נתניהו בחדרים הסגורים, בעוצמות הולכות ומתגברות עם התרחבות המחאה וחדירתה לתוך הצבא, על הסכנה הגדולה שהמהפכה המשפטית מייצרת לצה"ל ולביטחון המדינה. בתחילת החודש, אחרי שפורסם מכתב הטייסים הראשון, בו הודיעו 37 מילואימניקים של טייסת 69 כי לא יתייצבו ליום אימונים, שר הביטחון והרמטכ"ל הרצי הלוי הזהירו את ראש הממשלה מכדור שלג מסוכן שעלול לזלוג לתוך הצבא הסדיר, לקצונה הבכירה והקבע. התחזיות השחורות התאמתו.
עוד בוואלה!
מאז נוספו עוד עשרות עצומות ומכתבים של מילואמניקים מוחים והשבר החברתי העמוק החל לפורר את צה"ל. בשבוע שעבר, גלנט והלוי כבר התריעו בפני ראש הממשלה על פגיעה ממשית בכשירות ובפעילות המבצעית במידה והרפורמה תעבור בקריאה שניה ושלישית. נתניהו, בתגובה, נזף ברמטכ"ל פומבית לטפל בסרבנות והודיע שלא תהיה שום עצירה של החקיקה. בדרך, הוא הצליח לדחות את הנאום המתוכנן של שר הביטחון ב-48 שעות, אבל לא לגזור עליו דום שתיקה. גם לא מכונת הרעל הביביסטית שהופעלה נגדו בסוף השבוע, או המתקפות המאוכזבות הקשות של משפיעני הימין.
גלנט היה אחד ממוקדי המחאה המרכזיים נגד המהפכה המשפטית, ובמיוחד של מחאת המילואמניקים המתרחבת. חבריו לשעבר בשייטת התייצבו מחוץ לביתו במושב עמיקם לפחות פעמיים בשבוע, רמטכ"לים, אלופים, פקודים ומפקדים לשעבר שיגרו עצומות ותחינות, אבל חגיגות הניצחון של המחאה על המהלך שלו עוד מוקדמות.
בכלל לא בטוח שהוא יגרום לעצירת החקיקה, שאמורה לעלות השבוע לקריאה שניה ושלישית בכנסת, אבל כן בטוח שהוא טילטל את מעמדו בצמרת הליכוד, ואולי אף סיכן את כסא חלומותיו בקומה ה-14 בקריה, אליו נכנס רק לפני שלושה חודשים, כתיקון היסטורי לרמטכ"לות שנפסלה לפני כעשור. המחיר הפוליטי שהוא עלול לשלם על מעשיו ברור, ראה ערך: משה (בוגי) יעלון בפרשת אלאור אזריה ב2015. מאז הליכוד, והימין כולו, רק הקצין. "אני מוכן לשלם כל מחיר", אמר, וידע בדיוק למה הוא מתכוון. אבל אל מול מה שהוא מגדיר "סכנה ברורה, מיידית ומוחשית לביטחון המדינה", הוא הסתכן ויצא עם הדברים החוצה.
נכון לשעת כתיבת שורות אלה, ראש הממשלה, ממקום מושבו במלון סבוי בלונדון, לא הגיב להצהרת שר הביטחון. גם לא שר המשפטים, יריב לוין. עד עכשיו, אף אחת מאינספור האזהרות מהסכנות הביטחוניות, כלכליות ומדיניות של המהפכה המשפטית לא שכנעה אותם לעצור. נשיא המדינה, הרמטכ"ל, ראש השב"כ, נגיד בנק ישראל, ראשי ההייטק והבנקים והנהלת משרד האוצר, התריעו בפני הממשלה כי היא צועדת לקראת אסון, אבל ההתרעה החמה של גלנט היא הראשונה שמגיעה מבפנים, וחידדה את הדילמה של נתניהו בין ביטחון המדינה והמהפכה המשפטית.
שר הביטחון לא הזכיר את ראש הממשלה בנאומו, אבל הוא הטיל לפתחו את האחריות למצב המידרדר. וגם לפתחם של שאר חברי הממשלה, הקואליציה והליכוד, שאמורים להצביע השבוע על החלק הראשון והארי של הרפורמה בקריאה שניה ושלישית. מאז סוף השבוע, כשגילו על ההצהרה המסתמנת של גלנט, אנשי נתניהו עבדו שעות נוספות בציפוף השורות כדי למנוע מהסדק להתרחב ולהפוך לכדור שלג.
גלנט הוא הליכודניק הבכיר ביותר שקרא לעצור את החקיקה, עם הכי הרבה מה להפסיד, אבל לא הראשון. חברי הכנסת יולי אדלשטיין ודוד ביטן קוראים להקפאת הרפורמה לצרכי הידברות מזה מספר שבועות, השר אבי דיכטר הצטרף בשבוע שעבר וביקש לדחות את החקיקה לאחרי יום העצמאות, וכך גם ח"כ אלי דלל. בסך הכך, מחנה ההקפאה מונה חמישה ח"כים, שכולם, ללא יוצא מן הכלל, אף הצביע בעד החקיקה בשבוע שעבר בישיבת סיעת הליכוד. ביטן ודלל גם התחייבו פומבית שבכל מקרה יצביעו בהתאם לעמדת הסיעה, כך שעדיין אין איום ממשי על הרוב הקואליציוני לאישור החקיקה.
הדברים של גלנט עשויים לגרום לחלק מהליכודניקים במנזר השתקנים, כמו ישראל כץ וגילה גמליאל, לנקוט עמדה ברורה. וגם לראשי הסיעות החרדיות, שלקראת ההצהרה שלו הודיעו כבר שיתמכו בכל החלטה שנתניהו יקבל. אבל הפלג הביביסטי-לויניסטי, בהובלת גלית דיסטל, שלמה קרעי וטלי גוטליב, שהיא פלג משל עצמה, דורש להמשיך עם הרפורמה בכל הכוח ולא להיכנע למפגינים ולסרבנים. וכך גם איתמר בן גביר ועוצמה יהודית, שמאיימים בפירוק ממשלת הימין מלא-מלא. כמו גם שר המשפטים לוין, שכבר איים מראש להתפטר במידה ונתניהו יעצור אותו. ההצהרה של גלנט מעמידה את נתניהו בבחירה קשה - בין ביטחון המדינה ושלמות הקואליציה, בין הקיצוניים לממלכתיים, בדיוק בדקה ה-90.