"נקבע מותו של שוטר מצוות האופנועים שחתר למגע בזירה ונטרל את המחבל" - ההודעה הזו עושה לי בכל פעם בוקס בבטן. שלושה שוטרים נהרגו בתוך שלושה ימים במהלך עימות עם מחבלים: רס"מ אמיר חורי חתר אמש בבני ברק למגע עם המחבל ונורה למוות; לוחמי מג"ב רש"ט יזן פלאח ורש"ט שיראל אבוקרט נרצחו בפיגוע הירי בחדרה.
זוהי שעתו הרעה ביותר והיפה ביותר של עם ישראל, שכוחותיו מקריבים עצמם להגן על ביטחונה של המדינה. זוהי גם העת שמדינת ישראל, ומשטרת ישראל בפרט, תשכיל להעניק לכוחות שלה צל"ש על גבורתם באירועים מסוג אלה. גם למתים וגם לחיים, דוגמת כוח המסתערבים שמיהר לזנק ולסיים את האירוע בחדרה, שיכול היה להיות גדול, קשה והרסני בהרבה לאור כמות הנשק שהחזיקו המחבלים.
גל טרור - סיקור נרחב בוואלה!
שוטרי משטרת ישראל וחיילי משמר הגבול נתונים יום-יום למכבש לחצים אדיר. הם הכוחות בשטח. הם הסיירים ברחובות. הם הראשונים לחתור למגע. הם אלה שנתונים להשפלות, לצעקות וללחצים של הציבור - בהפגנות, בכבישים, באירועים רבי משתתפים וכן, גם בפיגועים. ניכר שאין פעולה שכוחותינו יבצעו שלא תקבל אש בחזרה. אנחנו טובים בלבקר, אבל האם אנחנו טובים בלפרגן?
התקופה הזו לא הולכת להיגמר בקרוב. למעשה, הצפי הוא שמכבש הלחצים יגבר והרחובות ימשיכו לבעור, בטח בתקופת הרמדאן. דווקא עכשיו, זה הזמן לכבד את כוחותינו ואת מאמציהם הכבירים, לתת להם גב, לרענן ולסנכרן את הוראות הפתיחה באש ויתרה מכך - לחלק ציון לשבח על תוצאות מצילות חיים בשטח.
הגיע הזמן לתת כוח לכוחות, לגבות את הפעילויות שלהם ולאפשר להם לפעול על מנת להשיג משילות אמיתית. המשטרה צריכה לא רק את אמון הציבור, היא צריכה את אמון נבחרי הציבור שלה. היא צריכה את גיבוי הדרג הבכיר. היא צריכה לדעת שסומכים עליה לפעול והכי חשוב - היא צריכה להרגיש מוערכת.
רק ככה מערכת בריאה תוכל לתפקד, להתרכז במשימות שלפניה ולבצע אותן על הצד הטוב ביותר.