ליישר את מגדל פיזה: מאמץ אחרון וקלוש להצלת ממשלת נתניהו-גנץ

בסוף השבוע יתקתק שעון דמיוני משותף במעון ראש הממשלה בנימין נתניהו ברחוב בלפור בירושלים ובביתו של שר הביטחון בני גנץ בראש העין, ויקצוב את הזמן שנותר לקבלת החלטות גורליות. פחות משמונה חודשים אחרי שחתמו על הסכם שהיה אמור למנוע מהמדינה להיגרר לבחירות רביעיות, השותפות בין נתניהו וגנץ מתפרקת והולכת בדיוק לשם.

הסקרים לא מנבאים לאף אחד מהם טובות: המפלגה החדשה של גדעון סער יכולה להדיח את נתניהו מראשות הממשלה. את גנץ היא מצמקת לכיוון אחוז החסימה, ומחשבת לאחור את קץ חייו הפוליטיים. יש להם עוד זמן להתחרט, אך כדי להניע מהלך שיעצור מהכנסת להתפזר אוטומטית בשלישי בחצות, יידרשו לפחות כמה ימי חקיקה, כך שסוף השבוע זו ההזדמנות הכמעט אחרונה. בפסקול דמיוני, עם צלילי סינתיסייזר מהאייטיז, ניתן יהיה לשמוע את הלהיט השבדי "הספירה הסופית לאחור".

במהלך השבוע שחלף, קשה היה למצוא הרבה קולות אופטימיים במסדרונות הכנסת שיהמרו שלא יהיו בחירות. אולם אתמול, רגע לפני הרגע האחרון, רוח חיובית חריגה החלה לנשב בליכוד ובכחול לבן, כשבאופק התנוסס ניצוץ של פתרון.

רשמית, גם אצל נתניהו וגם אצל גנץ מתנערים זה מזה ושומרים על מרחק הכחשה, אך שליחיהם הוד בצר ויעקב אטרקצ'י מנהלים ערוץ מגעים פעיל, שלראשונה הראה סימני התקדמות. אטרקצ'י, מקורבו של נתניהו ואיש נדל"ן מצליח, ובצר, קבלן הביצוע הפוליטי של גנץ, הם אלה שניהלו את המו"מ להרכבת הממשלה במרץ האחרון. הקונסטרוקציה שהם בונים כדי להציל אותה לא פחות מורכבת. קצת כמו שמי שבנה את מגדל פיזה ינסה פתאום ליישר אותו.

המתווה הנידון כולל שלושה נדבכים מרכזיים - התקציב, הרוטציה, ומנגנוני המינויים ועבודת הממשלה - ודורש שלל סידורים ותיקוני חקיקה שעדיין לא סוכמו, כשכל אחד מהם יכול למוטט את כל המבנה. כך, שעדיין ממש מוקדם לברך על המוגמר.

בעניין התקציב - תקציב 2020 יועבר מיד, והעבודה על תקציב 2021 תתחיל מיד אחר כך, אבל בכחול לבן דורשים במקביל להעביר חוק שיקבע שגם אם התקציב לא מאושר - זה לא יוביל לפיזור הכנסת, וזאת כדי להבטיח שנתניהו לא יוכל להתחמק מהרוטציה - הנדבך השני במתווה.

הרוטציה על השולחן, אבל מה שמוצע כרגע כעת היא רוטציה מאוחרת - הארכת כהונת הממשלה לארבע או ארבע וחצי שנים - ודחיית הרוטציה מנובמבר 2021 למאי 2022 או אפילו אחרי, כך שנתניהו ימשיך לכהן בתפקידו לפחות עוד שנה וחצי, במקום לפנות לגנץ את הכסא במועד שהתחייב מלכתחילה.

עדיין לא ברור אם וכיצד נתניהו מוכן לוותר על נקודת היציאה המפורסמת, שמאפשרת לו לפזר את הכנסת על תקציב בלי לממש את הרוטציה, ולא ברור גם איך ניתן לעגן הרמטית את ההתחייבויות שלו כך שלא יוכל להתחמק מהן בעתיד (ושנה וחצי זה מספיק זמן בשביל למצוא דרך יצירתית חדשה לעשות את זה). בכחול לבן מתעקשים שאלה תנאי סף, שבלעדיהם לא תהיה שום פשרה.

בנוסף, המתווה כולל גם הסכמה על אישור מידי של תקנון עבודת הממשלה והמינויים. בליכוד נסוגו מהדרישה לפטר את שר המשפטים אבי ניסנקורן, אבל דורשים שיוקם מנגנון פריטטי המורכב מנציגי שתי המפלגות שיאשר את המינויים עליהם הוא מופקד. לא בטוח שניסנקורן יקבל בהכנעה את ההתערבות וקיצוץ הסמכויות. אלה חורים ופערים לא קטנים, שיכולים לגרום לקריסה של הכל.

לכן, השיחות בין בצר לאטרקצי עוד רחוקות מהסכמות, וכל זאת לפני שהוזכר עניין הרוב, שמסבך את היכולת לבצר בחקיקה את ההסמכות, אם יושגו. הקואליציה איבדה כבר את שתי האצבעות של יועז הנדל וצביקה האוזר, ועוד שלוש ח"כיות מהליכוד שמקורבות לגדעון סער נגרעות מהספירה - יפעת שאשא ביטון, שרן השכל ומיכל שיר.

גם בכחול לבן לא כולם יתמכו בהכרח בפשרה שבה הרוטציה לא תובטח ונקודת היציאה לא תבוטל, ולפחות שלושה ח"כים - אסף זמיר, רם שפע ומיקי חיימוביץ' - עשויים למרוד או להחצין את התנגדותם. עם פחות מ-70 ח"כים, הליכוד וכחול לבן לא יוכלו לעשות שינויים בחוק הרוטציה עצמו, ויאלצו להמציא יצירה חקיקתית-חוקית אחרת, שיכולה גם להיתקל בהתנגדות של בג"ץ.

זאת אומרת, שכדי לבנות את כל הארכיטקטורה המורכבת הזו צריך יותר מחמישה ימים; לכן, בשלב ראשון, בליכוד חיפשו השבוע את הדרך הכי קלה לדחות את מועד פיזור הכנסת בשלישי בחצות.

אם היצירה המורכבת הזו תקרום עור וגידים, זה יקרה בסוף השבוע הקרוב, שבסופו ממתינה לנתניהו אטרקציה נוצצת אחרת - חיסון הקורונה הראשון בישראל, בשידור חי בשמונה בערב לעיני כל האומה. המסר שיישא שם יבשר אם פניו לחידוש השותפות עם גנץ - או את השקת קמפיין הבחירות.

אם היה מעוניין בפיוס, הוא יכול היה להזמין את ראש הממשלה החליפי להתחסן לצידו. הוא לא. כמו כן, נתניהו התעלם מדרישת גנץ לכנס את קבינט הקורונה בדחיפות כדי לקבל עדכון על הליך החיסונים ומידר אותו מכל המבצע ההרואי הגדול, כפי שגם מידר אותו ואת שר החוץ גבי אשכנזי מההסכמים עם האמירויות, בחריין, סודאן ומרוקו ומהנסיעה החשאית לסעודיה, וכמו שהוא הודיע השבוע על מינוי ראש המוסד החדש מבלי לעדכן את שר הביטחון.

עד עכשיו, ראש הממשלה לא עשה אפילו מחווה אחת שתרכך את האווירה. הוא פשוט התעלם לגמרי מהאיומים והדרישות של גנץ על התקציב וגילגל את ההכרעה - כמו שהוא אוהב - לרגע האחרון, שבו כחול לבן חלשה כל כך, והוא יוכל לקבל אותה במחיר מציאה.

באווירה כה לא קונסטרוקטיבית, קשה לראות איך בונים מחדש מבנה יציב שאליו נתניהו וגנץ יטפסו מהעצים, ובשתי המפלגות העריכו אתמול את הסיכויים לפתרון כקלושים ביותר. אם זה יקרה בכל זאת, האדריכל המרכזי שיקבל קרדיט הוא גדעון סער. עם הצטרפותה של יפעת שאשא ביטון השבוע, מפלגת "תקווה חדשה" זינקה למעל 20 מנדטים ולמקום השני אחרי הליכוד.

כבר בסבב הראיונות הטלוויזיוני הראשון שלו, סער הקפיד להבהיר ולהתחייב שהוא תחת נתניהו לא ישב, והשיק רשמית אינסוף משחקי פאזל בסקרים של קואליציות דמיוניות שיכולות להדיח את נתניהו והליכוד מהשלטון. כך, הלחץ של בכירי המפלגה על נתניהו למצוא פתרון שימנע בחירות גבר.

הסקרים בעידן פוסט-סער מסוכנים לנתניהו, אך קטלניים עבור כחול לבן, המדשדשת כעת על בין חמישה לשישה מנדטים. גנץ טיפס גבוה על עץ התקציב והרוטציה, ובסופו של דבר - הבחירות המתקרבות מאיימות בעיקר עליו ועל הקריירה של הח"כים מאחוריו.

על פניו, כל מתווה שישאיר אותם על הגלגל ויקרב את הרוטציה אמור להיות עדיף על בחירות, בהן הם עלולים להימחק. אולם, המקהלה המרדנית והלוחמנית של זמיר ושפע מזמרת בקול קבוע ומצמצמת את מרחב הפשרה.

הדילמה של גנץ היא באזור הרגשי, ולא במקום הפוליטי הקר. מי ששוחח איתו בשבועות האחרונים העיד שהוא מאס לגמרי ביחס של נתניהו ואיבד גם את הגרם האחרון של האמון בו. גם המבנה הכי מתוחכם יתקשה להתרומם על יסודות כה רעועים.