בין הסקרים הצוללים למחאה הגוברת: נתניהו לקח אחריות נדירה, ואז חזר לסמן אשמים

(בווידאו: נתניהו מציג את התכנית הכלכלית לסיוע לשכירים ועצמאיים במשבר הקורונה, אמש)

הפסקול הדמיוני שהתנגן כל השבוע בלשכת נתניהו היה השיר המלודי של החיפושיות, "עם קצת עזרה מחבריי" - רק הפוך. בעוד נתוני שביעות הרצון מתפקודו של ראש הממשלה בנימין נתניהו במשבר הקורונה הולכים וצונחים גם ככה, מקורביו כיכבו ברצף תקריות מביכות באופן יומיומי.

צחי הנגבי החיה מחדש את המושג "חארטה" כשטען שאין בישראל אנשים רעבים, וקיבל גיבוי מהיועץ הכלכלי הבכיר של נתניהו, אבי שמחון, שטען שהאמירות שלו מקוממות רק "כמה מצקצקי שפתיים". אחריו הגיע מקורבו האולטימטיבי, נתן אשל, שמצא את האשם בהתפרצות המחודשת של הקורונה - הציבור, כמובן, וחלילה לא הממשלה. כל זאת תחת רוחו המרחפת של יו"ר הקואליציה מיקי זוהר, שבחודש שעבר הזהיר שנתניהו, שהונו מוערך בעשרות מיליונים, לא גומר את החודש ועשוי להישאר "נכה כלכלית" אם לא יאושרו לו הטבות המס.

בהמשך השבוע, השרים הליכודניקים העמידו מצעד דוגמה אישית לתפארת: שרת התחבורה מירי רגב חנכה מחלף בטקס רב-משתתפים והודתה שהיא מפרה את ההנחיות, ושר הבריאות וסגנו, שמובילים את התקנות, נתפסו שניהם בקלקלתם חוגגים במסיבה ובסיבוב אחרון על ההליכון בחדר הכושר בכנסת. לאדלשטיין וקיש אמנם עומדת חזקת הגנה שטוענת שההנחיות טרם נכנסו לתוקף - אבל במדד מראית העין הם קיבלו ציון נכשל. כשאמון הציבור בשפל, והציות האזרחי להנחיות הלא מובנות נשחק אט-אט, התקריות מהליכוד שופכות עוד שמן למדורת המחאה נגד הממשלה הגדולה בתולדות המדינה, שהבטיחה להיות "ממשלת קורונה", אבל בפועל לא ממש מצליחה להתמודד איתה.

בפעם הבאה שיתפרסמו סקרים מאכזבים, נתניהו יוכל להאשים גם את חבריו בליכוד בתוצאות. בינתיים הם כנראה עזרו לו, באופן חריג למדי, להפנות מבט למצלמה ולקחת אחריות אישית על הכאוס שמתחולל בעיצומו של הגל השני של הקורונה. רגע לפני סוף שבוע של מחאות, נתניהו הציג את התכנית הכלכלית שאמורה להרגיע את הזעם הציבורי שמאיים לעבור מהרשתות לרחובות. נטילת האחריות הנדירה מעידה על מאמץ לנווט בין הסקרים להפגנות - לשדר מנהיגות והובלה כדי לאושש את נתוני שביעות הרצון הנמוכים, ולדכא את המחאה. רק שרגע לאחר מכן, כבר עבר ראש הממשלה שוב לתירוצים והצדקות בניסיון לטאטא את הכעס למטה ולמצוא אשמים אחרים בכישלון.

המשפטנים שכיכבו בהצהרה של השבוע שעבר, כמי שמקשים על אישור התקנות וההגבלות, התחלפו אתמול ב"בירוקרטיה" שמעכבת את העברת המענקים. מוקדם יותר השבוע קיבל מנתניהו ראש רשות המיסים, ערן יעקב, מקלחת פומבית כשננזף בשיחת צעקות של עצמאים ומסעדנים שזעקו על הכספים שלא מגיעים אליהם. הפקידות והמשפטנים הם מטרה קלה בשביל הבייס הביביסטי העמוק, אבל את רוב הציבור הטיעונים הללו יתקשו לשכנע. הרי אחרי עשור בשלטון, אם יש לו טענות לבירוקרטיה - אין לו אלא להלין על עצמו.

מדי יום מתווספים דיווחים ופרסומים על כך שנתניהו החליט במודע שלא להקים מטה אופרטיבי או למנות "מפקד-על" שינהל את האירוע, והתעלם מתכניות והצעות שהונחו בפניו עם מנגנונים מתאימים לניהול הבדיקות או החקירות האפידמיולוגיות. עד עכשיו הוא מסרב להפעיל את פיקוד העורף או רשות החירום הלאומית במשרד הביטחון.

שר האוצר ישראל כץ, שחתום איתו על התכנית הכלכלית, המתין בסבלנות עד סוף המופע של נתניהו כדי לקבל גם הוא חלק מהבמה. נתניהו אמנם ציין אותו מדי פעם, אך היה נדמה שהוא עושה הכל כדי לגמד את הנוכחות של כץ בחדר. הוא זה שהציג בעצמו את סעיפי רשת הביטחון והשיב לשאלות, ואפילו הבטיח לטפל אישית בבעל מסעדה מתל אביב שהתלונן שהוא לא מצליח לקבל את המענקים. רק אחרי כל המופע הטלוויזיוני הזה, הועברה לשר האוצר רשות הדיבור. זה היה הפינאלה לשבוע מלא בעקיצות קטנות לכיוונו של כץ, כמו פגישה עם שר האוצר החליפי מטעם עצמו ניר ברקת, ודיונים עם מומחים כלכליים בכירים שמתקיימים בלעדיו.

החיכוכים בין השניים התחילו כבר בתחילת הדרך, כשנתניהו לקח מכץ את האחריות על רשות החברות הממשלתיות והעביר אותה לשר דודי אמסלם. מי שמקשיב לגלי צה"ל בחמש בערב, יכול היה לזהות שהוא סומן כבר מזמן, על ידי יעקב ברדוגו, המגיש המועדף בבלפור, שמקפיד בעקביות להתנגח בו כמי ש"נכנע לפקידות", "מוביל ולא מובל" והשיא הקריאטיבי - "בולדוזר מלגו". ניר ברקת, מיקי זוהר ושלמה קרעי לא חסכו ממנו בשבועות האחרונים ביקורת, והשבוע גם מקורבי נתניהו תדרכו בעצבים על ביצועי האוצר בתחום הקורונה. גם במסיבת העיתונאים אמש שידר נתניהו שהוא מוח העל הכלכלי שינווט את המשק החוצה מהמשבר, וכץ - ומשרד האוצר - הם שמופקדים על שלב הביצוע. בכירים בליכוד מפרשנים את כל הנ"ל כמסר ברור מבלפור, ומעריכים שאת הקריסה הכלכלית, אם וכאשר תגיע, נתניהו ינסה לנתב לכיוונו.

הנעדר הבולט מהצגת התכנית הכלכלית, כמו משאר הצהרות הקורונה של נתניהו בשבועות האחרונים, היה ראש הממשלה החליפי בני גנץ ששוהה בבידוד, כך שהשבוע דווקא היה לו תירוץ טוב. גנץ פרסם הודעה בה הכריז שמדובר בערב מכונן וחשוב, ובירך על כך שהתקבלו הדרישות הכלכליות-חברתיות של כחול לבן. "ממשלת החירום של הקורונה יצאה היום לקרב", בישר. רק שבפועל, נתניהו ממשיך להתעקש ולעמוד בסירובו לדרישה שלו להעביר סמכויות לפיקוד העורף ומשרד הביטחון, ובמגרש המרכזי של הקורונה כחול לבן לא ממש משחקים, כשהתיקים הכי משמעותיים במאבק בנגיף נמצאים בידי הליכוד - כץ באוצר, אדלשטיין בבריאות ויואב גלנט בחינוך. אפילו קבינט הקורונה המהולל כנראה בדרך להתפרק.

רק שאם הספינה הכלכלית אכן טובעת, לא בטוח שזה רע לגנץ שנתניהו והליכוד יסומנו כקברניטים הראשיים, ושהמחדלים יירשמו על שמם בלבד. ככל שהיא מעקרת את איומי הבחירות של נתניהו מתוכן, הקורונה דווקא מעניקה לכחול לבן נקודה זמנית של כוח. ונראה שהם מתרגלים למעמד: השבוע, בסיוע נדיב של שר הפנים אריה דרעי, הם הצליחו לבלום את המהלך הסמוטריצ'י להקמת ועדת חקירה לבחינת ניגודי העניינים של השופטים, ולגרום לליכוד מבוכה קשה אצל הבייס הימני.

גם את המחלוקת על התקציב הם לא ממהרים ליישב, למרות שעקרונית הם כבר החליטו להתפשר על תקציב חד-שנתי ורק דורשים להוסיף תכניות ארוכות טווח וערובות פוליטיות שימנעו מנתניהו לפזר את הכנסת לקראת התקציב הבא. נתניהו תכנן במקור להביא את התקציב לאישור כבר ביום ראשון, אבל התכניות האלה השתבשו לאור השרירים החדשים שמגלים בכחול לבן. גם אם הוא מנווט לבד את ספינת הקורונה, בפועל, הוא לא יכול לזוז הרבה בלי הסכמת חבריו החדשים.

רק שהדרך של נתניהו וגנץ ליציבות עוברת דרך אצבעות האופוזיציה המתוחכמת של לפיד, בנט וליברמן. אחרי התרגיל של ח"כ בצלאל סמוטריץ' עם השופטים, בשבוע הבא יגיעו לשולחן הכנסת לפחות עוד שני נפצים - ההצעה להקמת ועדת חקירה בעניין הצוללות, שתביך את כחול לבן, והבחירות לוועדה לבחירת שופטים - שם ח"כ איילת שקד קוראת תיגר על ההסכמים הקואליציוניים ומנסה להיבחר במקום המועמדת של נתניהו. כל זאת, בזמן שיו"ר ימינה נפתלי בנט צובר תאוצה כאופוזיציית קורונה יעילה וקולנית. אף אחד מהם לא יפספס הזדמנות להביך את השותפות המקרטעת - ולהקשות על הספינה שלה להגיע לחוף מבטחים.