שלוש הבטחות נתן נתניהו לבוחרים - וכולן הופרו

36 שעות לפני הבחירות האחרונות, כינס ראש הממשלה מסיבת עיתונאים בהולה. על הפרק: הודעה על מינויו של משה כחלון לתפקיד יו"ר מ?נהל מקרקעי ישראל. נתניהו לא הצליח להסביר למה זה מינוי שצריך להודיע עליו יממה וחצי לפני פתיחת הקלפיות - וועדת הבחירות המרכזית לא קנתה את התרגיל התקשורתי והורתה לא לשדר את מסיבת העיתונאים בטענה שמדובר בתעמולת בחירות.

חמישה חודשים אחרי מסיבת העיתונאים ההיא, התברר השבוע סופית כי ועדת הבחירות המרכזית צדקה, ואם למישהו היה ספק - מינויו של כחלון היה לא יותר מתרגיל יח"צני של נתניהו על גבו של השר הפופולרי לשעבר. השבוע בישר נתניהו לכחלון כי אין דרך למנותו לתפקיד "כיוון שההסכמים הקואליציוניים לא מאפשרים להעביר את מינהל מקרקעי ישראל ממשרד השיכון למשרד ראש הממשלה".

הנימוק יכול היה להישמע הגיוני, אלמלא נתן נתניהו בעצמו את ידו לסעיף מיוחד שהוכנס גם בהסכם הקואליציוני עם הבית היהודי וגם בהסכם הקואליציוני עם יש עתיד, הקובע מפורשות כי כחלון יעמוד בראש מנהל מקרקעי ישראל, תחת משרד השיכון, וכי המפלגות מתחייבות להעביר בכנסת שינויי חקיקה שיאפשרו לו לקבל את התפקיד. אם כך, מה גילה השבוע נתניהו שלא ידע קודם?

התנהלותו של נתניהו מוזרה עוד יותר אם נזכרים בכך שבמהלך כל קמפיין הבחירות הוא נמנע מהצהרות. קמפיין הליכוד-ביתנו היה כל כך מינימליסטי, עד שאפילו לא כלל מצע. שלוש הבטחות מרכזיות נתן נתניהו לבוחריו: לא להעלות מסים, לשמור את תיק השיכון בידי הליכוד ולמנות את כחלון ליו"ר המינהל. קצת יותר מארבעה חודשים אחרי סגירת הקלפיות, הוא כבר הספיק להפר את שלושתן.

לשר האוצר, יאיר לפיד, היה הספק מרשים של תקריות מביכות בשבוע אחד: תחילה טס לחו"ל בזמן שבכנסת מעלים את המע"מ; לאחר מכן הביא את בנו, בניגוד לנהלים, לישיבה סגורה של קבינט הדיור (וניסה לפטור את עצמו בבדיחה: "מקווה שלא יתלונן עליי ששיעממתי אותו"); ולקינוח המליץ לחברי סיעתו להצביע לאלי ישי ולא למרב מיכאלי כנציג האופוזיציה בוועדה למינוי דיינים - לא צעד שבדיוק עולה בקנה אחד עם הדאגה לציבור החילוני. בין לבין, הוא חתם על צו שלפיו מחירי האלכוהול יעלו, שוב, החל מ-1 ביולי.

קיץ, חם, סטודנטים וצעירים יוצאים לבלות, משתתפים בחתונות ונופשים בניסיון לנקות את הראש. במקום שהצו ייכנס לתוקפו בינואר 2014, כפי שהיה מתוכנן, זה יקרה כבר בעוד שלושה שבועות. הרפורמה קובעת כי במקום להעלות את המס על משקאות לפי אחוזים מהמחיר, השיעור יהיה זהה לכלל המשקאות. התוצאה צורמת ולא חיננית. משקאות יוקרתיים כמו קוניאק וויסקי יוזלו בעשרות אחוזים, ואילו משקאות זולים כמו וודקה וערק יתייקרו ומחירם אף יוכפל. זה מקומם, כי בכל פעם שהמדינה בגירעון הולכים למקומות הכי קלים - סיגריות, בירות ואלכוהול אחר לסוגיו. היה מצופה ממי שהבטיח לדאוג למעמד הביניים שיבין שאלה בדיוק המוצרים שחלק לא מבוטל מקהל המצביעים שלו צורך.

אגב, לא רק לפיד גילה חוש טיימינג מדהים בחתימה על הצו. גם הנהלת הכנסת החליטה השבוע, בצמוד להעלאת המע"מ, להוריד לעצמה את המחירים במזנון הח"כים, המסובסד מתקציב הכנסת. מעתה, מנה שם תעלה רק 34 שקלים במקום 50 שקלים. אם אין לחם, תאכלו במזנון הח"כים, ואם אין לכם כסף לערק - תשתו קוניאק צרפתי.

ישיבת סיעת הליכוד-ביתנו, יום שני השבוע. ח"כ ראובן ריבלין ביקש את רשות הדיבור, ופנה לראש הממשלה. "אני מבקש שתסיר את שמי מרשימת המועמדים לתפקיד הוועדה למינוי קאדים", אמר - בהביעו חשש שלא ייבחר. נתניהו ביקש מריבלין להשאיר את שמו ברשימה. יו"ר הכנסת המודח התרצה, והסביר: "אין לי בעיה בקואליציה, יש לי בעיה פה" - כשהוא מכוון לישיבת הסיעה המשותפת.

כבר כמה חודשים חוזר ריבלין על אותה המנטרה: "הליכוד היא תנועה לאומית-ליברלית, לא לאומנית-ליברמנית". בישראל ביתנו מספרים כי ריבלין רואה את ליברמן כאשם העיקרי בהדחתו מכס יו"ר הכנסת. בדרך כלל ליברמן לא מגיב. הפעם הוא חרג ממנהגו. "אני רוצה להבין איזו בעיה יש לך כאן", הטיח בריבלין. "כשאני בא לפה", השיב ריבלין, "אני מאבד את חוש ההומור".

כמה שעות לאחר מכן, ניגשו חברי הכנסת להצביע על נציגיהם לשלל ועדות שבוחרות בעלי תפקידים בגופים שיפוטיים: הוועדה לבחירת שופטים, הוועדה למינוי קאדים, הוועדה למינוי דיינים ועוד. ריבלין נבחר בהליכה, עם 94 קולות. הבעיה של הקואליציה לא הייתה איתו, כפי שחשש בישיבה שנערכה באותו היום, אלא דווקא עם חברו לסיעה, דוד רותם, שהיה מועמד הקואליציה לנציגות בוועדה לבחירת שופטים - ולא נבחר.

במקומו, באופן מפתיע ביותר, נבחרו יצחק (בוז'י) הרצוג מהעבודה עם 78 קולות, ויצחק כהן מש"ס עם 65. רותם קיבל 61 בלבד. מה אפשר להסיק מכך? מסתבר שמספר לא מבוטל של חברי קואליציה (קשה לומר כמה - אבל לפחות שבעה) הבטיחו שיצביעו לדוד רותם, אבל מאחורי הפרגוד שמו פתק אחר. קשה להפריז בגודל הדרמה הפוליטית הזאת. היא מהווה מכה כואבת לא רק לרותם עצמו, אלא גם לראש הממשלה נתניהו ולשותפו אביגדור ליברמן. מעבר לכך שהנציגות בוועדה למינוי שופטים היא בעלת חשיבות עליונה בליכוד ובישראל ביתנו, מדובר בתמרור אזהרה מהבהב לגבי יחסי האמון בין חברי הקואליציה השברירית הזו, שחבריה עסוקים בשבועות האחרונים בעיקר בלהפיל אחד לשני הצעות חוק (השבוע לראשונה אפילו יש עתיד הודיעה כי היא תוקעת חוק של בנט).

מדובר גם בהפסד ראשון של הממשלה בהצבעה מהותית, כבר אחרי ארבעה חודשי כהונה. הממשלה הקודמת, להבדיל, לא הפסידה באף הצבעה משמעותית בכנסת. בדיון אחר שנערך השבוע התייחס יו"ר ש"ס אריה דרעי לגזרות הכלכליות, ועקץ את נתניהו שישב באולם: "אני אבקש שנצביע גם על התקציב בהצבעה חשאית, ככה יהיה לנו סיכוי לנצח".

בישראל ביתנו היו מי שתלו את האשם "ברובי ריבלין ובחברו חיים כץ". ברור שההסבר הזה קלוש, כיוון שחסרים עוד לפחות חמישה חברי כנסת מהקואליציה שלא תמכו ברותם. בליכוד, בתגובה, היו מי שהציעו להיזכר באופיו גס הרוח של רותם, לפני שבאים בטענות למי מהם. "לרותם יש אויבים רבים", אמר גורם בליכוד. "לא אופתע אם היו אלה אנשים מהליכוד, מהתנועה או מיש עתיד שהצביעו נגדו".

אמנם הקטע המשעשע בכנסת השבוע הולך ללא תחרות לשי פירון, אבל גם בש"ס מציגים מועמדות: אתמול (רביעי) התקיים במליאה דיון מדיני מיוחד בהשתתפות ראש הממשלה. הנושא היה יוזמת השלום הערבית. נתניהו פנה לאבו מאזן באנגלית מעל דוכן הנואמים, וציטט את ג'ון לנון: "give peace a chance". בתגובה, צעק לו מהספסלים האחוריים נסים זאב מש"ס: "לא כולנו מבינים, לא למדנו ליבה!".

סיעת יחיד - לכל הטורים של עמרי נחמיאס