פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מדינאי נגד איסלמי: מרוץ דו-ראשי לנשיאות מצרים

      שבועיים וחצי לבחירות, בולטים 2 שמות בין 13 המועמדים: עמרו מוסא, ותיק משטר מובארק, ונציג האיסלם המתון, אבו אל-פותוח - שגורש מהאחים המוסלמים וכעת מכה אותם שוק על ירך

      לו היה מגיע לפני שנה ושלושה חודשים נציג מהעתיד למצרים, ומספר לאזרחים שבעוד שנה וקצת הם יעמדו להצביע בבחירות דמוקרטיות לנשיאות, כשהמתמודדים הבולטים הם אנשי האחים המוסלמים (ועמרו מוסא), רובם כנראה היו שולחים אותו לאשפוז פסיכיאטרי בכפייה. לו היה מספר להם שבפרלמנט המצרי ישלטו ללא עוררין אנשי האחים המוסלמים והמפלגה הסלפית, ושהשמות "חוסני מובארק", "עומאר סלימאן" ו"גמאל מובארק" היו לנחלת העבר, הם היו ודאי נופלים אפיים ארצה בצחוק פרוע או סוטרים לעצמם כדי להתעורר מהחלום ההזוי.

      תעמולה ברחובות קהיר לקראת הבחירות לנשיאות מצרים, אפריל 2012 (רויטרס)
      הרחובות מוצפים בתעמולה: מודעות של מועמד האחים המוסלמים, מוחמד מורסי, השבוע בקהיר (צילום: רויטרס)

      התהליך שעבר על מצרים בשנה ורבע האחרונה הוא כמעט בלתי נתפש: משפטי הראווה של מובארק ואנשיו; מפלגות שהעזו להרים את ראשן ולפנות לציבור לאחר שנים של דיכוי; הבחירות הדרמטיות וההיסטוריות לפרלמנט – וההתחזקות האיסלמית חסרת התקדים שהביאו עמן; אירועי האלימות הקשים (ששיאם במשחק הכדורגל בפורט סעיד שבו נהרגו 75 אוהדים, ונמשכו גם השבוע במהומות האלימות שהתחדשו בקהיר); ההפגנות השבועיות נגד המועצה הצבאית (ונגד מי לא?); הפחד התמידי של השלטון מהציבור; המינויים, הפיטורים, הממשלות שקמו ונפלו, השביתות הבלתי-פוסקות, העיתונים שהחלו לפתע להיות אובייקטיבים, הוויכוחים על ניסוח החוקה החדשה, הקריסה הכלכלית הקשה; ומעל הכול – ההיערכות ההיסטורית לבחירות לנשיאות בעידן פוסט-מובארק.

      דרמה רודפת דרמה

      בחודשים האחרונים לא עבר בארץ הנילוס יום ללא דרמה הקשורה למרוץ לנשיאות, המסעיר את המדינה כולה. ראשית היו אלה התלבטויותיו של סגן הנשיא לשעבר עומאר סלימאן, יד-ימינו של הנשיא המודח חוסני מובארק, אם להתמודד או לא. לאחר מכן הייתה זו החלטתו להתמודד, ופסילתו מאוחר יותר על ידי ועדת הבחירות המרכזית. במקביל, הגיעה ההחלטה המפתיעה של האחים המוסלמים להציב מועמד לנשיאות, בדמותו של סגן מנהיג התנועה, חיירת שאטר (ועוד מועמד "רזרבה" למקרה שייפסל), ולאחר מכן – ההחלטה לפסול גם את שאטר, ומועמדים נוספים.

      בין לבין, פרש מהמרוץ יקיר המערב (אך לא המצרים), מוחמד אל-בראדעי, נפוצו שמועות על התמודדות אפשרית של מוחמד חוסיין טנטאווי, ראש המועצה הצבאית השולטת במדינה בפועל עד הבחירות, נחקק חוק האוסר על מי שכיהן כבכיר תחת שלטונו של מובארק להתמודד לנשיאות, ועוד ועוד.

      מהומות נגד השלטון מול משרד ההגנה בבירת מצרים, קהיר, 2 באפריל 2012 (רויטרס)
      עד הבחירות, מתאמנים ביידוי בקבוקי תבערה. הרחוב מחוץ למשרד ההגנה בקהיר, השבוע (צילום: רויטרס)

      רבים במצרים סבורים כי פסילתם של סלימאן, שאטר ושמונה מועמדים נוספים הייתה צעד נבון. מעל הכל, מבחינה חוקית לא הייתה לוועדת הבחירות ברירה אלא לפסול אותם משום שכל אחד מהם עבר על אחד מחוקי הבחירות (שאטר היה בכלא, סלימאן לא העביר מספיק חתימות, אמו של חאזם אבו איסמעיל הסלפי מחזיקה באזרחות אמריקאית, וכך הלאה).

      גם מבחינה פוליטית היה זה צעד חכם, משום שהוא השתיק הן את מתנגדיו של סלימאן והן את מתנגדיו של שאטר משני צדי המתרס, אך הצליח בה בעת להותיר במרוץ אנשים המזוהים עם תפישת עולמם, וכך להרגיע את תומכיהם המושבעים. ואכן, לאחר ההחלטה לא קמה צעקה ולא פרצו מהומות. מלבד מחאה די רפה שהובילו הסלפים של אבו איסמעיל, ההחלטה התקבלה בהבנה על ידי הציבור - וגם על ידי סלימאן ושאטר עצמם.

      ואז ועדת הבחירות טרפה את הקלפים

      "ועדת הבחירות עשתה בשכל ופעלה בהיגיון כשפסלה את העשרה, בהם סלימאן ושאטר", הסביר השבוע לוואלה! חדשות גורם מצרי. "היא לא יכולה הייתה להרשות לעצמה לפסול רק אחד מהם, כי הייתה פורצת אלימות קשה במצרים. המצב מאוד שברירי כעת. או שהיא הייתה מחליטה לאשר לשניהם להתמודד, או לפסול את שניהם. אין מפסידים מההחלטה הזו, משום שלכל אחד מהצדדים נותר נציג במרוץ".

      ואכן - לתומכי סלימאן (חלק חילוניים, חלק ליברלים וחלק מתגעגעים למשטרו של מובארק) נותרו שני מועמדים כלבבם: שר החוץ לשעבר עמרו מוסא, וראש הממשלה לשעבר אחמד שפיק, שהצליח ברגע האחרון להסיר את רוע הגזירה ולבטל את פסילתו. מהצד האיסלמי, נותרו תומכי שאטר עם מחליפו מטעם האחים המוסלמים, מוחמד מורסי (שהוצג כמועמד למקרה ששאטר ייפסל), ואיש האחים המוסלמים לשעבר עבד אל-מונעם אבו אל-פותוח. אליהם מצטרפים עוד שבעה מועמדים פחות מוכרים (וסיכוייהם בהתאם), ויחד הם מרכיבים את רשימת 13 המועמדים הסופית, ממנה יבחרו המצביעים בקלפיות בשני ימי הבחירות, 23-24 במאי.

      13 המועמדים בבחירות לנשיאות מצרים, אפריל 2012 (רויטרס)
      13 המועמדים בבחירות. בשורה העליונה, מימין: אחמד שפיק, הישאם אל-בסטאוויסי, מוחמד פווזי עיסא, עבדאללה אל-אשעל, מחמוד חוסאם, מוחמד סלים אל-עווא; בשורה התחתונה, מימין: מוחמד מורסי, עבד אל-מונעם אבו אל-פותוח, עמרו מוסא, חמדין סבחי, עבד אל-עז אל-חרירי, חוסאם חייראללה, חאלד עלי

      מתוך ה-13 הללו, מתחילים כבר להסתמן שני מועמדים ברורים שיתחרו על הבכורה: מוסא ואבו אל-פותוח. עד לפני זמן קצר נדמה היה כי התחרות הקשה תהיה דווקא בין איש האחים המוסלמים שאטר לסלימאן, סגנו לשעבר של מובארק - אולם פסילתם על ידי ועדת הבחירות המרכזית טרפה את הקלפים והעלתה הרבה חיוכים במטות הבחירות של אבו אל-פותוח ושל מוסא.

      מוסא בונה על הצעירים

      את עמרו מוסא אין צורך להציג. הוא נולד בקהיר לפני 76 שנים, למד משפטים באוניברסיטת קהיר ועבד במשך שנים ארוכות בשירות החוץ של מצרים עד שמונה ב-1991 לשר החוץ, תחת משטרו של מובארק. למרות שבתקופת כהונתו בת עשר השנים נהג למתוח לא פעם ביקורת על מדיניותו של הנשיא מובארק, הוא נתפש היום בעיני רבים כ"אחת הגרורות של המשטר שהודח". ב-2001 מונה למזכ"ל הליגה הערבית, תפקיד שמילא עשר שנים, ובמהלכו תקף פעמים רבות את ישראל ואת מדיניותה כלפי הפלסטינים. הוא מעולם לא הסתיר את העוינות שלו כלפי ישראל וכלפי ההנהגה הישראלית, ורבים בישראל מאמינים כי הוא אחד הגורמים המרכזיים שהחליטו שהשלום עם ישראל יהיה קר.

      במשך שנותיו כמזכ"ל הליגה הערבית קראו לו רבים מאזרחי מצרים להתמודד על הנשיאות. למרות שהוחמא מאוד מהקריאות, מוסא בחר שלא להגיב. רק לאחר הדחתו של מובארק, החליט לקפוץ באופן רשמי לתוך המים ולהכריז על כוונתו להתמודד על הנשיאות.

      עמרו מוסא, מועמד לנשיאות מצרים, אפריל 2012 (רויטרס)
      מעולם לא הסתיר את עוינותו כלפי ישראל. מוסא מציג לתומכיו את המצע שלו, תחת הכותרת "בנייתה מחדש של מצרים", בחודש שעבר בעצרת בקהיר (צילום: רויטרס)

      מוסא נמצא כעת במצב מעט מורכב, שכן רבים עדיין רואים בו שריד של משטר מובארק. עם זאת, הוא מבהיר מעל כל במה שהוא האדם המתאים והמנוסה ביותר שמסוגל להוציא את המדינה מתוך המשבר שאליו היא נקלעה. הוא מתנער ממשטרו של מובארק, מודה בפה מלא שהוא היה מושחת - ולא שוכח להחריף שוב ושוב את הטון כלפי ישראל כדי לזכות באהדת הציבור. רק השבוע הכריז שהסכמי קמפ דייוויד בין ישראל למצרים (המבטיחים אוטונומיה לפלסטינים) "מתו" - אם כי הוא גם מקפיד לומר, כמו רוב המועמדים, שאין בכוונתו להפר את הסכם השלום. מוסא בונה בעיקר על הצעירים, החילוניים והליברלים - אך יודע שגם מאוכזבי האיסלמיסטים צפויים להצביע לו.

      הרופא שמרד באחים המוסלמים

      בניגוד למוסא, המוכר בכל בירות המערב, אבו אל-פותוח בן ה-61, רופא במקצועו, הוא חידה בעיני רוב העולם. הוא גדל והתחנך בתנועת האחים המוסלמים, בה היה חבר עד לפני חודשים ספורים. הקרע החל ימים ספורים לפני פרוץ המהפכה במצרים, אז התכנסה "מועצת השורא" של התנועה, שהוא היה אחד מחבריה, והחליטה שלא להציג מועמד מטעמה בבחירות לנשיאות. אבו אל-פותוח תמך אז בהחלטה, אבל אז פרצה ההתקוממות, מובארק הודח, ובמאי 2011 הוא הכריז, על אפה וחמתה של תנועתו, כי בכוונתו להתמודד על הנשיאות. בעקבות ההחלטה, הורה מנהיג האחים המוסלמים לסלק אותו מהתנועה.

      בזמן שחלף מאז, הספיקה התנועה לשנות את עמדתה והציגה בסופו של דבר מועמד מטעמה. אלא שעם הגשת מועמדותו של מורסי (ושאטר לפניו, עד שנפסל) גילו עד מהרה בתנועה כי רבים מאזרחי מצרים, בהם רבים מתומכי האחים המוסלמים, דווקא מתכוונים להצביע עבור אבו אל-פותוח, הנחשב בעיניהם למועמד האיסלמי הראוי לתפקיד - בין היתר בשל עמדותיו הדתיות המתונות יחסית.

      בימים האחרונים, מאז שפורסמה רשימת המועמדים הסופית, תופס אבו אל-פותוח תאוצה – גם בסקרים וגם בשטח. מפלגת "אל-ווסט", הנחשבת למפלגה איסלמית מתונה, הודיעה רשמית כי היא תומכת במועמדותו. גם "סמל המהפכה" ואיל רנים, הצעיר שעבד במשרה בכירה בחברת "גוגל" והוביל את ההפגנות בימי המהפכה, הודיע על תמיכתו בו ואף החל ללוות אותו במסעות הקמפיין ברחבי המדינה. "החלום שלנו הוא לראות נשיא המאמין ביעדי המהפכה", הסביר.

      עבד אל-מונעם אבו אל-פותוח, מועמד איסלמי לנשיאות מצרים (רויטרס)
      באחים המוסלמים מכנים אותו "מועמד ליברלי שמתכסה בנוצות איסלמיות". אבו אל-פותוח במשרדו (צילום: רויטרס)

      אך את הדחיפה המשמעותית ביותר קיבל אבו אל-פותוח דווקא מהמפלגה הסלפית האיסלמית הקיצונית "א-נור", שהודיעה גם היא במפתיע כי תתמוך במועמדותו לנשיאות. ההודעה הזו הפתיעה והכעיסה מאוד את האחים המוסלמים, שהחלו בתגובה להכפיש את אבו אל-פותוח ולטעון כי מדובר ב"מועמד ליברלי שמתכסה בנוצות איסלמיות". בקלטת שהודלפה לכלי התקשורת במדינה, נשמע בכיר באחים המוסלמים האומר כי אם אבו אל-פותוח ייבחר, "הוא יפזר את האחים המוסלמים, ימנע מנשים ללבוש כיסוי ראש ויחזיר את מצרים לימיו של גמאל עבד אל-נאסר". בכיר אחר ב"אחים" טען כי לאבו אל-פותוח יש קשרים "עם הציונים", והוא אף "נפגש בנורבגיה עם בכירים המקושרים לחוגים הציוניים".

      האחים המזגזגים

      כל ההדלפות הללו, המתפרסמות חדשות לבקרים בעיתונות המצרית, מעידות יותר מכל על הלחץ שבו שרויים מנהיגי האחים המוסלמים. החלטתם מלפני חודשים ספורים להעמיד בכל זאת מועמד פגעה בהם מאוד, ועוררה כעס רב בציבור. טענו נגדם שהם "מזגזגים", שהם לא עומדים במילה שלהם ושהם רוצים "להשתלט על כל המדינה, לאחר שהשתלטו גם על הפרלמנט". הזעם הזה תרם רבות לסחף בתמיכה לעברו של אבו אל-פותוח.

      אבו אל-פותוח לא מתרגש יותר מדי מהטענות נגדו, ומנסה שלא להיגרר אחרי הפרובוקציות של "האחים". עם זאת, אחד מדובריו מסר כי בתנועתו לשעבר כנראה מבינים שהוא מתחזק מאוד, "ולפיכך הם נאלצים להפיץ שקרים". הוא הוסיף והבהיר כי אבו אל-פותוח ישמור על חוקי מצרים מכל משמר, "ובשום פנים ואופן לא ישיב את מצרים לימיו של עבד אל-נאסר". ומה לגבי ישראל? ובכן, לפחות בהתבטאויותיו, הוא אינו שונה ממוסא, ואמר בין היתר כי הסכם השלום הוא "פיסת נייר בלבד".

      מפגן תמיכה במועמד האחים המוסלמים לנשיאות מצרים, קהיר, 30 באפריל 2012 (רויטרס)
      "נאלצים להפיץ שקרים". כנס בחירות של האחים המוסלמים, החודש בקהיר (צילום: רויטרס)

      הסקר הבולט האחרון שפורסם השבוע במצרים העלה כי אבו אל-פותוח זוכה לתמיכה של 27.3% אחוז מהציבור - פי תשעה מה-3% העלובים שמקבל מורסי, מועמד האחים. הוא שני רק למוסא, שניצב במקום הראשון בסקר עם 41% תמיכה. יתר המועמדים לא מתקרבים אליהם, ואם הסקרים הללו יתממשו - יעפילו מוסא ואבו אל-פותוח לסיבוב השני, שייערך ב-16-17 ביוני. לא מן הנמנע שהאחים המוסלמים יודיעו במקרה כזה על תמיכה בחברם משכבר הימים, למרות המשקעים הלא פשוטים, והמחנה האיסלמי כולו יתאחד נגד מוסא. התוצאה: ייתכן שבבוקר ה-18 ביוני ניאלץ לשפשף את עינינו ולהתחיל להתרגל לתואר החדש: "נשיא מצרים, עבד אל-מונעם אבו אל-פותוח".

      לפניות לכתב: nir_yah@walla.com