כמו רוב הנורבגים, מתקפת הטרור באוסלו ובאי יוטויה לפני שבוע תפסה את אנלאו גרוטלה באמצע החופש. בנורבגיה, דוגמה חיה לאותה מדינת רווחה שבמקרה נזכרו השבוע בקיומה גם אצלנו, יוצאת רוב האוכלוסייה ל"הדממה" בחודש יולי, ורק כונני חירום ממשיכים לעבוד. השאר מבלים בבית עם משפחותיהם או נוסעים לנפוש בחו"ל. זו כנראה גם לפחות אחת הסיבות לתגובה האיטית של כל מערכות המדינה - החל בהתעכבות המשטרה במשך 90 דקות בדרך לאי יוטויה (מסוק לא היה זמין, והסירה כמעט טבעה בדרך) וכלה בחוסר הסדר ששרר בספירת וזיהוי החללים, שמניינם התייצב רק היום (שבת) באופן סופי על 77, כשזהותם של רובם פורסמה רק חמישה ימים אחרי הפיגועים.
"מבחינות רבות, טוב שזה קרה בחופש", אמרה השבוע אנאלאו, מורה בת 28 מהעיר ברגן, השנייה בגודלה במדינה, בראיון לוואלה! חדשות. "העולם שלנו קפא לגמרי, ואני שמחה שלא צריך ללכת לעבודה ולעשות דברים 'נורמליים'. טוב שיש לנו פנאי ל'חוסר נורמליות' עכשיו".
טרור בנורבגיה - סיקור נרחב בוואלה!:
המחבל בדרך למאסר ב"קייטנה יוקרתית"
"בריוויק תכנן עוד פיגוע, אחרי בריחה מהכלא"
המודיעין הנורבגי: רשת טרור? אין כל עדות לכך
אביו של הרוצח: "עדיף אם היה מתאבד"
עבור אנלאו, אחד האתגרים הגדולים היה להסביר מה קרה לשתי בנותיה, בת שלוש ובת שנה. "אנחנו מנסים לגונן עליהן כמה שאפשר", היא אומרת, "אך זה בלתי אפשרי להימנע לגמרי. הילדה הגדולה מרגישה את העצבות מסביב, ושואלת שאלות. ניסיתי להסביר לה שהיה 'מישהו רע' שעשה 'הרבה דברים רעים להרבה אנשים', ובגלל זה כולם עצובים עכשיו. התגובה האוטומטית שלה הייתה לשאול אם הוא ביקש סליחה... הסברתי לה שזה מורכב, אבל היא מאוד כעסה על זה שהוא לא התנצל. היא לא אוהבת שאנחנו עצובים, והיא מנסה לעודד אותנו".
לכאורה, אנלאו ובן זוגה, בואמו הנסן - מהגר יליד בוצואנה שבאפריקה (בן לאב דני ולאם מקומית) - צריכים להרגיש מאוימים באופן מיוחד. הם ובנותיהם הרי מייצגים בדיוק את אותה "רב-תרבותיות" שהרוצח אנדרס ברינג בריוויק ביקש להשמיד. אבל כששואלים אותם בנושא, הם כמעט נעלבים. "לא באמת חשבנו על זה", אומר בואמו, סטודנט לאנתרופולוגיה ומלצר, "ולא נראה לי שאנחנו צריכים להרגיש מאוימים באופן אישי או להיפגע. האיש הזה לא יצא רק נגדנו אלא נגד נורבגיה כולה. הוא ירה בילדים, וזה בכלל לא משנה מה המוצא שלהם".
שניהם חוזרים על אותו מסר שנדמה כי נשמע השבוע מכל פינה בנורבגיה, מראש הממשלה ינס סטולטנברג ועד אחרון המרואיינים ברחוב: "כולנו מרגישים תחושה גדולה של אחדות במדינה, וכולנו מתאבלים ביחד". אחרי מחשבה, מוסיפה אנלאו: "אתה יודע מה? אם בריוויק לא רצה שאנחנו נהיה רב-תרבותיים, אז זו התשובה שלי אליו: לך לעזאזל, ותסתכל ותיווכח כמה רב-תרבותיים אנחנו עוד יכולים להיות. אבל האמת היא, שאף אחד לא ממש מתעסק בטרוריסט הזה כרגע. כל הפוקוס הוא על האנשים שמתאבלים".
זינוק בהצטרפות למפלגות
"רב-תרבותיות" הוא מצב חדש בנורבגיה, יחסית לרוב מדינות מערב אירופה. רק בשנות ה-70 הגיעו למדינה המהגרים הראשונים מפקיסטן. ב-15 השנים האחרונות שילש עצמו מספר המהגרים, והוא עומד כיום על כחצי מיליון איש מעט יותר מעשירית מהאוכלוסייה רובם מוסלמים. בשנים האחרונות הורגשה עלייה במתח הבין-גזעי, וחלה עלייה בכמות התקריות האלימות בהן מותקפים מהגרים ממניעים גזעניים, במקביל להתחזקותה של "מפלגת הקדמה" הימנית-פופוליסטית - שהפכה למפלגה השנייה בגודלה בפרלמנט, המנהיגה את האופוזיציה, במידה רבה בזכות עמדותיה נגד המהגרים. גם הרשת האנונימית סיפקה במה ליותר ויותר קולות קיצוניים, בטוקבקים ובפורומים.
טרור בנורבגיה - סיקור נרחב בוואלה!:
צפו: רגע הפיצוץ ליד בניין הממשלה באוסלו
בריוויק "בהכרח לא שפוי, היה על סמים"
בריוויק בבית המשפט: יש עוד שני תאי טרור
יהודי נורבגיה בוכים ומזדהים - ומזהירים מקשר עם הימין הקיצוני
למרות זאת, אנלאו ובואמו טוענים בתוקף שמעולם לא נתקלו עד כה בגילויי גזענות, לאומנות או אלימות כלפיהם. "לפעמים אני מרגיש שמסתכלים עליי קצת מוזר", מוסיף בואמו, "אבל זה כנראה בגלל השיער הארוך, לא צבע העור. שומעים מדי פעם על תקריות כאלו, אבל זה נדיר". אנלאו מוסיפה כי ברור להם שישנם אנשים רבים שהצביעו למפלגות ימין ומחזיקים בדעות מנוגדות לשלהם, "אבל אנחנו לא רואים את האנשים האלו במעגלים שלנו".
אולם גם כשמתרחקים מ"המעגלים" הללו - אנלאו ובואמו חיים בקומונה של סטודנטים ואמנים בברגן הליברלית - קשה מאוד למצוא, על אחת כמה וכמה השבוע, מישהו שיעז לקרוא תיגר על האחדות הלאומית, ללא קשר לדת, גזע, מוצא או נטייה פוליטית. גם "מפלגת הקדמה" נחשבת למתונה ביחס למפלגות ימין אחרות באירופה, והיא מתרחקת מגילויי גזענות כמו מאש וממקדת את עיקר עשייתה בנושאים כלכליים-חברתיים (הדגל העיקרי שהיא נושאת הוא יוזמת חקיקה להקטנת הקצבאות שמקבלים מהגרים, שלטענתם מנצלים את מדיניות הרווחה הנדיבה).
כשהתברר השבוע שבריוויק היה חבר במפלגה במשך ארבע שנים, היא מיהרה להתנער ממנו, ועושה ככל יכולתה להתקרב ככל האפשר ללב הקונצנזוס. "מעולם לא טענו שהמוסלמים מנסים להשתלט על נורבגיה", הבהיר השבוע בתוקף דובר המפלגה, מזייאר קשברה, בראיון לסוכנות הידיעות רויטרס. "אין לנו שום דבר להתבייש בו". הוא מספר על מאות מצטרפים צעירים חדשים למפלגה בשבוע האחרון, ומוסיף כי רובם הסבירו בטפסי ההצטרפות כי הם רוצים "להיות יותר פעילים פוליטית, כדי שנישאר מאוחדים נגד הטרור".
דיווחים דומים על זינוק בפעילות הפוליטית בקרב צעירים הגיעו השבוע מכל המפלגות הפוליטיות במדינה, ימין ושמאל - סממן נוסף מיני רבים, שבו הזכירה נורבגיה של השבוע את ישראל שאחרי רצח רבין. הזינוק הגדול ביותר, באופן לא מפתיע, הוא בהצטרפות למפלגת השלטון, הלייבור (העבודה), שהייתה היעד העיקרי של ההתקפה הרצחנית. העומד בראשה, ראש הממשלה סטולטנברג, זוכה לשבחים מכל עבר על האופן שבו הצליח לאחד את כל הנורבגים בשעת אסונם. "הוא באמת הוכיח את עצמו כמנהיג גדול", אומרת אנלאו.
גם המוסלמים בנורבגיה - שנשמו לרווחה לגלות שהרוצח לא יצא מקרבם - נושאים השבוע את דגל האחדות הלאומית. בין היתר, נרשמה עלייה בפעילות הארגון המוסלמי "טי טיים", שעוסק בהזמנת נורבגים אתניים להצטרף לשעת התה בקהילות מוסלמיות, כדי להכיר ולנהל דיאלוג. "אני סבור שהמיעוטים רק יחזקו כעת את הזהות הנורבגית שלהם", אמר לרויטרס מחטאב עספאר, מזכ"ל המועצה המוסלמית הנורבגית. "דת, גזע, צבע - כל אלו יישארו ברקע, מאחורי הזהות הנורבגית. כולנו עומדים כעת יחד, כתף אל כתף".
"על השנאה נשיב באהבה"
האחדות הלאומית המוחלטת התבטאה השבוע גם בסירוב הקולקטיבי של הנורבגים למתוח ביקורת על המשטרה ועל מנגנוני הביטחון. בניגוד לרוב מדינות העולם, המשטרה בנורבגיה מאוד מוערכת ואהודה, ולא נראה שזה הולך להשתנות. ראשי המדינה אף הקפידו לשבח את "תפקודה המצוין", למרות מה שמצטייר כמחדלים קשים באיתור הרוצח ועצירתו, וגם בתקשורת נמנעו כמעט לחלוטין מהפניית אצבעות מאשימות. גם ועדת החקירה שהוקמה השבוע בפרשה לא תעסוק חלילה בחיפוש אשמים - המנדט שהוגדר לה הוא "לבחון מי תפקד היטב, ומי תיפקד פחות טוב".
טרור בנורווגיה - סיקור נרחב בוואלה!:
הצצה לנפש של רוצח המונים: "ארמגדון כלל עולמי"
הרוצח בריוויק - תומך נלהב של ישראל
ויקיליקס: ארה"ב הזהירה "נורבגיה השאננה" מטרור
"האמא של האי יוטויה" חשדה במחבל - ונרצחה
מצג האחדות המרשים, הסבירו פרשנים השבוע, מעיד קודם כל על הנטייה הטבעית של אומה קטנה (בנורבגיה ישנם 4.8 מיליון תושבים בסך הכל) להתכנס בתוך עצמה בשעת אסון - מה גם שלנוכח מימדי הטבח, קשה למצוא מי שלא קשור אליו בצורה זו או אחרת. "אנחנו אמנם לא מכירים אישית אף אחד שנהרג", אומרת אנלאו, "אבל האחיין שלי היה חבר בתנועת הנוער של הלייבור, והוא איבד לפחות חבר קרוב אחד. זה השפיע על החיים של כולם".
רבים הזכירו השבוע גם את האופי הנורבגי - הנינוח, הבלתי-מתלהם והמתירני - זה שבמידה רבה איפשר לרוצח להתנהל ללא קושי, בהעדרם של אמצעי אבטחה ותוך ניצול האמונה של רוב הנורבגים ש"אצלנו זה לא יקרה"; זה שמאמין בשיקום ולא בענישה, ולכן הרוצח יישלח לכלא שדומה יותר לקייטנה, ממנו הוא צפוי להשתחרר לאחר לא יותר מ-21 שנה.
מיד אחרי הפיגועים, אמרו רבים שכעת ודאי יתפכחו הנורבגים הנאיביים מהחלום הוורוד ויכירו במציאות. "החברה שלנו תהיה פחות מבוססת על אמון מעתה", העריך השבוע תומס היילנד אריקסן, אנתרופולוג באוניברסיטת אוסלו, "ומפלס החרדה יעלה". אבל לפחות בינתיים, אין סימנים לכך: למעט כמה צעדים פרקטיים של הגברת האבטחה, לא נראה שהנורבגים מעוניינים להתעורר. הפיגועים, כך נראה, רק דחפו אותם לגונן ביתר קנאות על סגנון חייהם.
מספר הפגנות זעם בודדות אמנם נרשמו, בין היתר מצד כמה צעירים שהתנפלו על המחבל בהגיעו בפעם הראשונה לבית המשפט, אך אלו היו יוצאים מן הכלל. רוב הנורבגים עסקו בשבוע האחרון בעיקר בטקסי זיכרון, מצעדי ורדים ונרות והתייחדות עם האבל הלאומי, כשמעל הכל מרחפים הדברים שאמר ראש הממשלה בעצרת המרכזית, שרבים בחרו לצטט מהם בפתקים שהניחו לצד הוורדים בקתדרלה של אוסלו: "אם אדם אחד יכול להראות כל כך הרבה שנאה, תחשבו כמה אהבה נוכל להראות כולנו ביחד".
המסר הזה הולך ומחלחל, וככל שחולף הזמן, נראה שהנורבגים נחושים לקחת את הטרגדיה הנוראית, ולהוציא ממנה את המיטב. "יש תחושה שהדבר הנורא שהאיש הזה עשה ישנה את המדינה", מסכמת אנלאו, "אבל איך זה ישתנה - זה תלוי בנו. האנשים יודעים שהפתרון הקל הוא לרכז את כל התחושות השליליות באיש אחד, ברוצח - אבל גם מבינים שבמקום זה, עדיף לנו לחשוב על עצמנו. בהתחלה, כשזה קרה, ממש פחדתי שזה יפלג את החברה - אבל בפועל, זה רק קירב בין האנשים. בריוויק רצה להתחיל פה מלחמה, אבל הוא נכשל. למעשה, קרה פה דבר מדהים השבוע: אתה הולך ברחוב, ואנשים מחייכים זה לזה. אנשים זרים לחלוטין... בנורבגיה! זה לא היה ככה מעולם".