אחרי האסון, יהודי נורבגיה בוכים ומזדהים

הלם, עצב, איפוק ומתינות - ושותפות גורל מלאה עם העם הנורבגי בשעתו הקשה ביותר. אלו הרשמים העולים משיחה עם יהודים וישראלים החיים בנורבגיה, שלושה ימים אחרי מתקפת הטרור הרצחנית של פעיל הימין הקיצוני אנדרס ברינג בריוויק, שטבח בלפחות 76 בני אדם באוסלו ובאי יוטויה. "התחושה מאוד קשה", אמר אתמול (שני) הרב יואב מלכיאור, רבה של הקהילה היהודית באוסלו, בשיחה עם וואלה! חדשות. לדבריו, אף שככל הנראה לא היו יהודים בין הנפגעים, השותפות לאבל היא מלאה. "זה נוגע לכולם - זו מדינה קטנה, וכשכל כך הרבה בני נוער נרצחים, אין מי שלא מכיר מישהו שנפגע. גם אני, שמוצאי בכלל מדנמרק, מרגיש שותפות מלאה לאסון".

עוד על מתקפת הטרור שזעזעה את נורבגיה:
"האמא של האי יוטויה" חשדה במחבל - ונרצחה
המחבל מנורבגיה בבית המשפט: יש עוד 2 תאי טרור
מבצע הטבח בנורבגיה - תומך נלהב של ישראל
מתקפת טרור באוסלו: לפחות 93 הרוגים בשני פיגועים

בין 2,000 ל-3,000 יהודים חיים כיום בנורבגיה, מתוכם כ-1,000 רשומים בקהילה היהודית, כ-800 מהם באוסלו. "זאת קהילה קטנה אבל מאוד פעילה יחסית לגודל", מסביר הרב מלכיאור, ומפרט את מגוון פעילויותיה - בית כנסת, גן ילדים, תנועת הנוער בני עקיבא ומגוון פעילויות חברתיות ותרבותיות. "רוב בני הקהילה הם מסורתיים במידה זו או אחרת", הוא אומר, ומוסיף: "לפני שלוש שנים החלטנו באופן רשמי להגדיר את הקהילה כציונית. אנחנו מקיימים מעת לעת פגישות דיאלוג עם גורמים שונים, בהם גם גורמים מוסלמיים ואנטי-ישראליים, וחשוב לנו להבהיר שאנחנו מזוהים עם ישראל. אנחנו יודעים שיהודי לא יכול לחיות בנורבגיה ללא קיומה של מדינת ישראל. אנחנו, כפריפריה של העם היהודי, מתקשרים אל הלב - מדינת ישראל".

בישראל התמקדו אתמול הכותרות במסרים שהותיר הרוצח, שכללו בין היתר, אהדה רבה ליהודים ולישראל. אולם לדברי יהודי אוסלו, הנושא הזה כלל אינו מצוי כעת בשיח הציבורי. "הנושא של ישראל בכלל לא עלה. לא נראה לי שזה מעניין אותם כל כך כרגע", אומר רונן רפאל, איש עסקים ישראלי החי זה למעלה מ-20 שנה באוסלו, ועוסק בייבוא. "לא צריך לקשר כל דבר לישראל. זה בני אדם שנרצחו על ידי משוגע ימני קיצוני. השנאה לישראל קיימת פה, אבל היא קשורה לעניין הפלסטיני, וכרגע זה ממש לא מעסיק אף אחד. כמובן, יש רבים שחושבים כמו הרוצח, שהאיסלם משתלט על אירופה, אבל כרגע, אם מישהו מעז להעלות גם את הנושא הזה – משתיקים אותו".

גם מלכיאור אינו חש בכל שינוי ביחס ליהודים, "ואני גם לא מאמין שיהיה. יש הבנה כרגע בכל הקשת הפוליטית שצריכים להיות מאוחדים. שזו טרגדיה של כל הנורבגים. גם בימים רגילים, אמנם יש קבוצות של שונאי ישראל, אבל פחות ממה שמתארים בארץ – ובכל מקרה אף אחד לא מקשר את זה לאירועים הנוכחיים".

הוא סבור, עם זאת, כי אהדתו של הרוצח לישראל צריכה להוות תמרור אזהרה ליהודים, להיזהר שלא להיות מזוהים עם גורמי ימין קיצוני באירופה. "בריוויק כתב שהיהודים הם 'אחים לתרבות' של הנוצרים, ואנחנו באמת רואים שהוא אדם מאוד תרבותי", הוא אומר בציניות. "אנחנו צריכים להיזהר עם מי אנחנו בקשר. יש כל מיני גורמי ימין קיצוניים שהם חובבי ישראל גדולים, אבל למעשה, זה 'משנאת המן, ולא מאהבת מרדכי'. הם רק מחרחרים ריב, ומצפים שנילחם באיסלם בשבילם. הם חברים שלנו רק כי הם מצפים שיום אחד נהיה נוצרים כמוהם, ולא לחברים כאלו אני מייחל".

הקשר היחיד לישראל בימים האחרונים, עלה בעקיפין. "הזכירו בחדשות שגם רבין נרצח על ידי קיצוני ימני, כדי להמחיש את זה שהרוצחים הפוליטיים תמיד מגיעים מהימין", אומר רפאל. "בהיסטוריה של העולם, תמיד הימנים רוצחים את השמאלנים". עם זאת, לדבריו, ייתכן שבטווח הארוך יותר, היחסים עם היהודים וישראל יושפעו לשלילה מהפיגועים: "אני מעריך שהשמאל הולך להתחזק מאוד בעקבות האירועים, והשמאל פה, כמו בכל אירופה, הוא אנטי-ישראלי. בדיוק כמו שהימין תומך בישראל".

דבר אחד מוסכם: הטווח הרחוק עוד רחוק מאוד, וכרגע – המדינה עדיין שרויה בהלם מוחלט. "אנשים בקושי מדברים", אומר רפאל. "כדי להמחיש את מידת ההלם - עד כה פורסמו שמות של רק שניים מההרוגים, ועדיין שוררת אי בהירות גדולה לגבי מספר הנעדרים. בכל המדינה יש תהלוכות עם נרות ופרחים".

גם המחדלים הרבים - כיצד לא הצליחו לאתר את פעילותו של המחבל מבעוד מועד, מדוע הגיעה המשטרה באיחור כה רב לאי - עדיין לא מעסיקים אף אחד. "אנשים אומרים לי, 'הנורבגים לא מבקרים את המשטרה'", אומר מלכיאור, "בטח לא כשיש כזו טרגדיה. אולי בעוד כמה שבועות זה יתחיל ותהיה חקירה, אבל 'בצורה נורבגית'". כלומר, ברוגע, ובלי התלהמות.

האופי הנורבגי המתון הזה, האמונה המוחלטת בעיקרון "חיה ותן לחיות", פשוט לא מצליח לדבריהם להתמודד עם המציאות המזוויעה. "זה לא כיף להתעורר מהחלום", אומר הרב מלכיאור. "הנורבגים מכבדים את החופש, והביטחון מעולם לא היה בראש מעיניהם. לנו, כקהילה יהודית, זה פחות זר – אצלנו יש אבטחה בבתי הספר, וזה דבר שאנחנו רגילים לו. אבל רוב הנורבגים חיו עד כה באשליה שהכל בסדר".

"המדינה כרגע נועלת את עצמה עם הכאב, ולא מתאוששת", מסכם רפאל. "והיא לא תתאושש גם עוד שבועות. צורת החיים הנאיבית שלהם התנפצה לרסיסים".

(עדכון ראשון: 21:32)