זה נראה שאנחנו מחפשים כל פרובוקציה אפשרית כדי להתקרבן - "העולם שוב כולו נגדנו". לא צריך הרבה כדי ליצור שרשרת פיצוץ רעשנית במיוחד שבה: מכביסטים דוחים הם פניה היפים של ישראל, מוסלמים אירופאים הפכו לפלסטינאים זועמים ואמסטרדם הייתה לרגע עזה
אלמלא המלחמה, יום הכיפורים היה נותר יום של חשבון נפש אישי ולא לאומי. אך לדברי אברום בורג, אובססיית המלחמה ההיא אינה אלא מאמץ אחרון וכושל של הציונות לדחוק את היהדות
אברהם בורג מציע לאחד את יום השואה עם היום המוקדש מדי שנה ליתר אסונות העם היהודי - אחרת, דינו להישכח. למעשה מעמדו נשחק כבר כיום, עקב "משיכת היתר" מהחשבון ההיסטורי
יו"ר הכנסת לשעבר אברהם בורג לא מאמין שהמגעים בשמאל יניבו פרי, כשכל מה שמאחד את חבריו הוא חוסר הערכה לנתניהו. גוש יהודי בלבד, שמשנה את עמדותיו - לא מייצר אלטרנטיבה
לא ברור אם פרץ צדק כשהעדיף את הד?ב?ר שבחוץ על הכולירה מבית, אך דבר אחד בטוח: בחירות כאלה, שבהן המועמדים עצמם לא יודעים איפה הם רצים, טרם ראינו. מי אשם? פרס ושרון
