הייתה אזהרה או לא? נתניהו יכול להתווכח עם כולם - חוץ מההיסטוריה

אין שום חשיבות לוויכוח הציבורי סביב השאלה האם שיחת האזהרה בין מוחמד בן זאיד לבנימין נתניהו הייתה או לא הייתה. זה דיון מופרך, מיותר ואפילו לא ייאמן. אגב, לדעתי הייתה שיחה והייתה אזהרה. אז מה? היה ברור שחסידי נתניהו ושרתיו יתנפלו על הסיפור הזה עם רצח בעיניים. יש מכונת רעל זמינה, לא נפעיל אותה?

היה מיותר לצפות מהם להתפכחות כלשהי. הרי הם לא התפכחו גם אחרי 7 באוקטובר, אז הם יתפכחו עכשיו? האיש הזה מכר להם במשך 15 שנה שהוא "מר ביטחון", שהמומחיות שלו היא "זיהוי סכנות", ש"עכשיו זו המשמרת שלו והאחריות שלו", ש"רק ראש ממשלה אחראי על הביטחון בישראל, לא הצבא ולא הרמטכ"ל ולא שר הביטחון", וכו' וכו'.

והם בלעו הכל בתיאבון ולא הקיאו את זה על עצמם אחרי 7 באוקטובר. כלומר, הם חסינים. חבל על המאמץ. ואני לא מתכוון, חלילה, לליכודניקים או אנשי ימין או בני הציונות הדתית. אני מדבר על אנשי מכונת הרעל, חברי מסדר פולחן האישיות ושלל השופרות, שחלק מהם שוריינו עכשיו לרשימת הליכוד באין קופצים אחרים.

הבעיה היא עצם ההתייחסות לוויכוח הזה כאילו יש כאן אקדח מעשן שיאפשר עכשיו למושבעים דמיוניים להרשיע את הנאשם. אז זהו, שלא. הנאשם הזה הורשע מזמן. תאריך ההרשעה: 7 באוקטובר 2023. ללא זכות ערעור. משפט ההיסטוריה לא יבדוק מי הזהיר אותו. להיסטוריה יש תכונה מוזרה: היא עניינית. היא תבדוק, בסך הכל, מי היה ראש הממשלה בזמן האסון הנורא ביותר שקרה ליהודים מאז הקמת המדינה. ההרשעה מיידית, אפילו אוטומטית. כנהוג בקרב בני האדם באשר הם, משחר ימי ההיסטוריה. הקלון מצורף להרשעה באופן אוטומטי אף הוא. לדיראון עולם.

קלונו של נתניהו כבר הוטבע על מצחו. זה בלתי הפיך. אין בעולם חומר חיטוי שמסוגל למחוק אותו. אפילו לא חומר החיטוי המכונה "יעקב ברדוגו". קחו את כל הברדוגו'ז, צרפו אליהם את ינוני המגל באשר הם, תוסיפו את יונתן אוריך והקטארים, זה לא יעזור. אותנו הם יכולים לנסות לרמות. את ההיסטוריה, את העובדות, ובעיקר את הקברים והמשפחות השכולות - לא.

האקדח המעשן, במקרה שלנו, הוא תותח מעשן: תאריך אחד, אסון אחד, אסון 7 באוקטובר. ידע או לא ידע, הוזהר או לא הוזהר, אין לזה שום משמעות. אין בעולם כולו מדינה שבה ראש הממשלה היה מעז להישאר בתפקידו יותר מרבע שעה אחרי אסון בסדר גודל כזה שמתרחש במשמרת שלו. אין ביקום כולו מדינה כזו. בכל שביל החלב, וגם לא בשביל שיבולת השועל (לרגישים ללקטוז), לא תמצאו גלקסיה בה ראש ממשלה יהיה פטור מאחריות כוללת ועליונה על אירוע כזה.

גם אם המדענים היו מסוגלים לסרוק את היקום עד סופו, כולל כל החורים השחורים, לא תימצא ציביליזציה תבונית אחת בה יעז מישהו להעלות על דל שפתיו או דמיונו הפרוע את האפשרות שבנימין נתניהו לא אחראי עליון, כולל, ישיר ופושע לאסון שאירע במשמרת שלו, אחרי ששלט כאן ברציפות שנות דור.

אז עוד לפני הדיון בשיחת האזהרה עצמה, בואו נניח שלא הייתה שיחת אזהרה. בואו נניח שגם המצרים לא הזהירו אותנו, כמה ימים לפני הטבח, למרות שיו"ר ועדת החוץ של בית הנבחרים האמריקאי אישר בקולו, מול מצלמות, שהייתה אזהרה כזאת. ובואו נניח שלא הייתה אזהרה מפורשת של שר הביטחון יואב גלנט, שאחריה אמר עמית סגל בשידור חי בטלוויזיה ש"אחרי נאום גלנט, נתניהו לא יוכל להגיד שלא הזהירו אותו". בואו נניח שלא היו שלוש אזהרות של אגף המודיעין של צה"ל. בואו נניח ששב"כ לא שם אזהרה (מסויגת) עשרה ימים לפני הטבח. בואו נניח ששב"כ לא הביא ראיות מודיעיניות שהכסף הקטארי הולך ליחיא סנוואר, שבועות ספורים אחרי שנתניהו שכנע את הקטארים להתחיל להזרים את המזוודות. בואו נדמיין שאמ"ן לא הצטרף להערכה הזו של שב"כ כעבור חודש נוסף ושנתניהו התעקש להמשיך להזרים את המיליארדים לסנוואר.

כל זה, כאמור, לא היה ולא נברא. ובואו נשכח גם ששלושה ראשי שב"כ לא דרשו מנתניהו פעם אחר פעם לחסל את צמרת חמאס, בסך הכל שש פעמים. בואו נניח שאביגדור ליברמן לא דרש לבצע פעולה נרחבת בעזה ולחסל את חמאס, והתפטר כשדרישתו לא מולאה. בואו נעמיד פנים שליברמן לא השאיר אחריו מסמך סודי ביותר (שנחשף אחרי הטבח) בו הוא מנבא, אחד לאחד, את האסון שיגיע. בואו נניח שגדי איזנקוט ויאיר לפיד לא הזהירו, חזור והזהר, לאורך השנה שלפני הטבח, מאסון מתקרב. בואו נניח שאפילו ראשי האופוזיציה בזמנו כמו ציפי לבני, אבי גבאי, יצחק הרצוג ואחרים לא הטיפו חזור והטף נגד המגעים עם חמאס בבחינת "עם חמאס לא מדברים, בחמאס יורים". כל זה לא היה ולא נברא. לצורך הדיון, בואו נגיד שנתניהו היה מוקף באנשים שלא דיווחו לו, לא הזהירו אותו, לא משכו בדש מעילו, לא התריעו, לא העירו, לא ידעו כלום.

אז מה?

זה לא מוריד אפילו מיליגרם מהאחריות של בנימין נתניהו למה שקרה במשמרת שלו. אם ידעת ולא פעלת, אתה אחראי. אם כל עוזריך, כל יועציך, כל ראשי המוסד וראשי השב"כ וראשי המל"ל והרמטכ"לים ומליצי היושר שלך וסוכניך הקטארים רימו אותך - אתה אדם כושל שלא ראוי לתפקידו וספק אם יעבור ריאיון קבלה לתפקיד כלשהו.

אתה בעצמך, בקולך, בבריטונך, הסברת כאן אלף פעמים עד כמה הביטחון הוא נחלתו הבלעדית ואחריותו העליונה של ראש הממשלה, מר נתניהו. ולכן, הדיון כולו מיותר. מה גם שראשי מערכת הביטחון הודו באחריותם, התנצלו, שמו את המפתחות והלכו הביתה. אתה, זה שאמר בכניסה לתפקידו "עכשיו זו המשמרת שלנו. עכשיו זו האחריות שלנו, עכשיו זו האחריות שלי", עדיין נאחז בקרנות המזבח. גם אחרי שהחרבת כאן הכל. אתה מערער את היסודות עליהן עומדת המדינה, מפיץ תיאוריות בגידה (באמצעות סייעניך השונים), מטיל אשמה ודופי בכל מי שאינו אתה, קורע ומשסע את החברה, מרסק את האמון במוסדותיה ושורף את המועדון על יושביו, רק כדי לשרוד עוד כמה ימים בשלטון.

גם מהפשע הזה לא תוכל לחמוק. גם את כל מה שאתה מעולל לנו מהרגע שהקמת את הממשלה הזו, לא תוכל להפיל על אחרים. יריב לוין, שמחה רוטמן וכל שאר גמדי ההרס שלך, הם בקושי סייענים. ניצבים במחזה שאתה ביימת ואתה הפקת. גם אם תנצח בבחירות הקרובות, לא תוכל להימלט מהאמת.

עכשיו, לפני הדיון בשיחה ההיא, נחזור לעובדות: את מי הוא לא מאשים בכישלונו? בעצם, את כולם. נתחיל באוסלו. ובכן, נתניהו נבחר לראשות הממשלה 3 שנים אחרי אוסלו ואמור היה להביא אלטרנטיבה. במקום זה, הוא המשיך את אוסלו והעז לעשות מעשה שאפילו שמעון פרס לא עשה: החזיר לערפאת את עיר האבות, הלא היא חברון, ניהל איתו מו"מ, חיבק אותו, "מצא חבר בבית הלבן", חתם על וויי פלנטיישן והפסיד את השלטון. כשחזר אליו, לא שינה את דרכיו. להיפך: נשא את נאום בר אילן, הכיר בפתרון שתי המדינות והיה המנהיג הימני הראשון שעשה את זה. אחר כך ניהל מו"מ להקמת מדינה פלסטינית 3 פעמים, במסגרתו הציג ויתורים מפליגים ואף הסכמה ל"שתי בירות בירושלים".

הגענו להתנתקות. טוב, הדיון מיותר. היחיד שיכול היה לעצור אותה היה נתניהו, אבל הוא קרס ברגע האמת והצביע בעד בכל ההצבעות החשובות. לכל זה צריך להוסיף, כמובן, את ההבטחה ב-2009 להפיל את שלטון חמאס. מיד אחר כך עלה לשלטון ועשה הכל כדי לחזק את חמאס, לממן אותו, לשמן אותו ולהפוך אותו לנכס.

ועוד לא דיברנו על העובדה הפשוטה שנתניהו הוא אבי "תורת ההכלה". הוא זה שחינך ואילף את ראשי זרועות הביטחון לאורך כמעט 15 שנה שאסור לאתגר את חמאס, שאסור להיקלע לקטטות עם חמאס, שצריך להפעיל "מקלות וגזרים" ולהתמכר לשקט בכל מחיר. הוא היה זה שדילג על כל ההזדמנויות לרסק את חמאס, ברח מכל הסבבים, תמך בכל הפסקות האש ודחה את כל התוכניות ההתקפיות שהוצגו לו.

את כל הנתונים האלה אמורים להציג בפני חבר המושבעים רק בשלב הטיעונים לעונש. אין להם, כאמור, קשר להרשעה עצמה. היא לא נתונה לספק או ויכוח. מי שהיה במשמרת, הוא האחראי. מי שעומד בראש המערכת, הוא זה שיכול להתפאר בהישגיה או לקבל אחריות על כישלונה. זה עיקרון ההפעלה. זו הייתה המשמרת שלך, ביבי. אתה התרכזת בלשמור על עצמך, לא על המדינה. אתה אשם, אתה אחראי, אפילו אתה לא תצליח לשנות את זה.

האם הייתה שיחה במהלכה הזהיר שליט האמירויות, מוחמד בן זאיד, את נתניהו מרעידת אדמה או אלימות חריגה מצד חמאס בזמן הקרוב? הסיפור הובא על ידי שלומי אלדר ורותי יובל, שעבדו עליו מעל שנה. למיטב בדיקתי, הם מגובים ומוצלבים ועומדים על קרקע יציבה. אבל גם כאן, לפני שצוללים לפרטים ולעובדות (ולהקלטות), יש סימנים פשוטים יותר.

כל כתב מדיני מתחיל יודע שאם סיפור בסדר הגודל הזה, בעיתוי הזה, אינו סיפור נכון, חובה על העומדים במרכזו לאשרו או להכחישו. מיד. על הסף. שיחת אזהרה דרמטית של מנהיג אזורי בולט לראש ממשלת ישראל זמן קצר לפני הטבח, זו רעידת אדמה. איחוד האמירויות חייבת להתייחס לאירוע הזה. אם הוא לא נכון, היא הייתה מכחישה אותו מיד. מוחמד בן זאיד אינו קפלניסט. את הסכמי אברהם הוא חתם עם נתניהו. את הסיוע הנרחב, כולל סוללות כיפת ברזל ושיתוף פעולה צבאי הדוק במהלך המלחמה, הוא קיבל מנתניהו. הוא לא יכול לסמן את עצמו כמי שמנסה להביא להפלת נתניהו, ערב בחירות. ולכן, כל כתב מדיני מתחיל יודע שסיפור מהסוג הזה לא יכול לעבור סתם ככה. אם זה לא נכון, צריך להכחיש אותו. עם כל הצער שבדבר.

הם לא הכחישו אותו. היה להם בוקר צפוף של התייעצויות קדחתניות, בסיומו החליטו לא להגיב. בעולם המדיני שתיקה מתפרשת כהודאה. אלא שזה לא הרגיע את הסערה, אז אחר כך הם הגיבו. מי שיודע לקרוא תגובות דיפלומטיות מבין, ממבט ראשון, וגם שני, שאין בהודעת האמירויות הכחשה. להיפך, יש בה אישור מובלע של הדברים.

ההכחשה של נתניהו עברה אבולוציה. מהכחשה גורפת לפיה "לא הייתה שום שיחה", זה עבר ל"לא הייתה אזהרה" ודילג משם, מיד, להשלכת האחריות על מערכת הביטחון ("חומרים מודיעיניים עוברים דרך מערכות המודיעין").

גם הטענה לפיה לא יכול להיות שאין הקלטה של שיחה כזו, ולא יכול להיות שלא היו על השיחה עוד אנשים כמו ראש המל"ל או המזכיר הצבאי, לא מחזיקה מים. נתניהו מאופיין בכך שהוא בועט ברגל גסה בכל כללי הפרוטוקול ומנהל מגעים ביטחוניים ומדיניים רגישים מאחורי גבה של המערכת, מבלי לעדכן או להתייעץ עם איש. זה נמשך שנות דור.

הוותיקים שבנו זוכרים איך פתח את מנהרת הכותל, מה שהוביל לפרוץ אירועי דמים, בלי להיוועץ עם שר הביטחון יצחק מרדכי. איך ניהל מו"מ על ירידה מרמת הגולן מול הנשיא אסד האב, באמצעות שליח אישי פרטי בשם רונאלד לאודר. הנ"ל טס בין דמשק לירושלים במטוסו הפרטי, הציג לאסד מפות של הנסיגה מהגולן, וכל זה בלי ששר הביטחון ידע או מערכת הביטחון ידעה.

"תסתכל לי בעיניים", אמר מרדכי לנתניהו בעימות הטלוויזיוני הבלתי נשכח ההוא, והתכוון בדיוק לסיפור הזה. אני חשפתי בעמודים הללו לא מזמן איך נתניהו הפעיל איש עסקים פרטי נוסף, שלומי פוגל, לניהול מו"מ ישיר וחסר תקדים עם חמאס, מאחורי גבה של מערכת הביטחון, שניהלה במקביל את אותו המו"מ עצמו בהנחיית נתניהו. ערוץ אחד רשמי, ממלכתי, מדווח ומוסדר, מאחוריו ערוץ נוסף אישי, פיראטי, לא מדווח ולא מוסדר. ולא בפעם הראשונה.

זוכרים את פרשת הצוללות? הוא אישר לאנגלה מרקל למכור צוללות אסטרטגיות למצרים בלי להתייעץ או לעדכן את שר הביטחון, הרמטכ"ל, ראש המוסד, ראש אמ"ן או מפקד חיל הים. הוא שיקר והכחיש את עצם נתינת האישור הזה לאורך תקופה ארוכה, עד שנשבר מול קרן מרציאנו והודה. כדי למלט את נפשו, אמר שגילה את זה "רק לשלושה אנשים" שיודעים איזשהו "סוד" נוראי שהוא בעצם התירוץ לכך שאכן אישר לגרמנים את מכירת הצוללות. כל שלושת האנשים המדוברים הכחישו מיד שידעו והכחישו ששותפו בסוד כלשהו.

הסוד היחיד, שכלל אינו סודי, היא העובדה שנתניהו לא מסוגל לעבוד במערכת מסודרת. אין לו אמון באיש זולתו, ורעייתו. צריך לקוות שהבן לא הוכנס לרשימת שותפי הסוד הזו. מי שקרא את הריאיון שפורסם כאן בשבוע שעבר עם ד"ר רות בר, שהייתה היועצת האסטרטגית של נתניהו בשנים בהן התגבשה אישיותו כפוליטיקאי, מבין את שורשי ההתנהגות הסוציופתית הזו: בר מספרת על "תחושת העליונות הקיצונית" שזיהתה בנתניהו הצעיר, כמעט מהרגע הראשון. "זו הייתה תחושה של עליונות עמוקה, כמעט מפחידה. הוא היה בטוח שהוא מעל כולם. את כל האחרים הוא כינה בזלזול 'פקידים'. אפשר להגיד שכל יריביו היו בעיניו קטנים, עלובים וחסרי משמעות. הוא קרא 'פקידים' לכולם. גם אנשי צבא ורמטכ"לים, כמובן עיתונאים ואנשי תקשורת, כל היריבים הפוליטיים, כל הקולגות. העליונות שלו הייתה מובנית, גם על נשיא ארה"ב. הוא היה מעל כולם. מעולם לא נתקלתי באדם עם תחושת עליונות קיצונית כל כך".

אלה הזרעים מהם נבט, בסופו של דבר, אסון 7 באוקטובר. המנהיג בטוח בעצמו, רואה בכל סובביו גמדים, סוג של אי נוחות הכרחית שמטרתה היחידה היא להפריע לו ולגאונותו לגאול את ישראל. הוא לא מעריך אף אחד מלבדו. הוא לא משתף אף אחד בתוכניותיו האמיתיות. הוא בטוח שהוא יכול לעשות הכל לבד. שרק הוא יודע, שרק הוא ראוי. צוללות למצרים? יאללה. מאות מיליוני דולרים למפלצת הטרור של חמאס? למה לא. המל"ל מיותר, הרמטכ"לים הם סתם פקידים, עבודת מטה זה סתם כאב ראש, הקבינט הוא חותמת גומי. לאורך שנים ארוכות כתבתי כאן שזה ייגמר בבכי.

ולכן, כשהוא מקבל שיחה מאדם שאין אמין ומכובד יותר ממנו במזרח התיכון, בעל הברית שלו מוחמד בן זאיד, הוא לא מעלה בדעתו לשתף מישהו. הוא לא מעלה בדעתו להעביר את פרטי השיחה כמקובל למערכת הביטחון. הוא נמצא ב"מוד" אחר. הוא עובד קשה על הנורמליזציה עם סעודיה. כמה ימים קודם, בדיון ביטחוני, הוא אמר לכל ראשי המערכת שזה מתקרב ושארגונים או מדינות ינסו להפריע לזה. הוא רואה בשיחת הטלפון עם בן זאיד גורם מפריע. מה, אני אצא עכשיו לסבב מיותר מול חמאס ואאבד את הסיכוי לחתימה עם סעודיה? עדיף להשתיק את זה. עדיף להתעלם מזה. להתייעץ עם מישהו? מיותר. הם כולם פקידים.

זה הלך הרוח של האיש, אם אכן הייתה שיחת אזהרה. ככה הוא בנוי. ככה הוא חושב. אין עוד מלבדו. הוא לא זקוק לעזרה מאף אחד ולכן אין טעם להעביר הלאה. זו הסיבה שהוא מרכיב ממשלות מופרכות בהן אף שר לא מתאים לתפקידו. גם הם מיותרים, השרים. הוא מנהל את הכל. וגם המנכ"לים, זה פשוט בזבוז זמן ואנרגיה. כולם פקידים, חוץ ממנו. ואם משהו רע יקרה? אה, אז הכל יתהפך בבת אחד. הוא בסך הכל פקיד שלא נתנו לו לפעול. עצרו אותו, בלמו אותו, לא דיווחו לו ולא העירו אותו. הוא פקיד. הם האחראים.

רק לצורך השוואה, באותם ימים ממש בהם הזהיר, לכאורה, MBZ את נתניהו, הגיעה לשב"כ התראה ממוקדת שקשורה בחמאס וסנוואר. על פי ההתראה, חמאס מתכוון למשהו גדול שיביא ל"ריקון בתי הכלא בישראל". רונן בר הביא את ההתרעה לפתחו של נתניהו. התקיים עליה דיון. במהלך הדיון השב"כ טען שסנוואר, אולי, "יוצא מאיפוס" וצריך לאפס אותו. נתניהו הרגיע ומנע כל פעולה. אין בדברים האלה כדי לנקות את השב"כ או את רונן בר או את מערכת הביטחון מאחריות. האחריות שלה ברורה ומובנית, כמו האחריות של נתניהו (שנמצאת מעליה, עוטפת אותה). ההבדל הוא שכל ראשי המערכת הכירו באחריות הזו, קיבלו אותה על עצמם, התפטרו מתפקידיהם והם יתייסרו במה שקרה כאן עד יומם האחרון. נתניהו? פחחח.

אי אפשר לסיים את הטור הזה בלי להתייחס לפארסת המשוריינים ברשימת הליכוד לכנסת. אירוע אליו יכול היה נתניהו להתכונן חודשים ארוכים מאוד ובסוף הסתיים ברגע האחרון, על הבאזר, כשרוב רובם של אלה שקיבלו הצעות חלומיות לשריון ברשימת הליכוד לכנסת משיבים בשלילה.

היהלום שבכתר הוא יעקב ברדוגו. אם הייתם מנסים למכור לי, או לעצמכם, את הסיפור הזה לפני שנה או שנתיים, זה אפילו לא היה מצחיק. וזה אכן לא מצחיק. גם הדיבור לפיו ברדוגו מועמד לתפקיד שר המשפטים. מי שלא האמין שקיים בעולם יצור כלשהו שיכול לגרום לבני אנוש להתגעגע לישות המתקראת "יריב לוין", טעה. נמצאה ישות כזאת. הצבתו של הגיבור (הפיקטיבי) של פרשת "הקלטת הלוהטת" במקום ה-11, לפני גיבור ישראל אלישע מדן (מקום 15), מדגימה יותר טוב מכל דבר אחר את עומק התהום אליה דרדר נתניהו את מפלגת השלטון הישראלית ואת ישראל כולה.

מה היה לנו שם? יורד ישראלי שעשה את שמו בעיקר מרשת חומוסיות שפתח בניכר והפך למשוריין הראשון והמפואר, גילה פתאום שמרוב פטריוטיות הוא לא מוכן לוותר על אזרחותו האמריקאית ופשוט ויתר. המיועד לתפקיד "הביטחוניסט" של הרשימה (על הראש של מירי רגב, שמחזיקה בתואר הזה עכשיו), אמיר אביבי, הוצב במקום לא ריאלי וויתר אף הוא. תוך כדי כל זה, מתפרסמים נתוני מבחני פיז"ה מהם מתברר שיואב קיש חתום לא רק על תואר שר החינוך הגרוע אי פעם, אלא גם על צניחתם של תלמידינו לשפל המביך ביותר מאז שנבנה מגדל פיזה עצמו.

מזל שעל הבאזר הצליח, בכל זאת, נתניהו לגייס תותח-על מביך פחות מיעקב ברדוגו: אלי גולדשמידט. הנ"ל טינף את ביבי עד לפני רבע שעה בערך, אבל היי, הוא התפכח! ועל כך נאמר, מוטב מאוחר.